טוב טעם ודעת עד

בכל ענין, זה אני אומר באומר הבא מן החדש ובחבורי ליו"ד מ"ק מילדותי כתבתי ישוב אחר לקושיות הפמ"ג ואין כאן מקומו להאריך. ולדינא כתבתי בחיבורי להקל על הכרת בסי' גדלות וכתבתי לדחות ראיות התב"ש ממנחות דהתם אין הכוונה דהרבה איכא בן שנה דמתחזי כבן ב' דודאי רובן לא מתחזי הכי רק ע"ד המיעוט הן כן וחיישינן למיעוטא אבל בזה כיון דבלא"ה הוי רוב דרוב ולד מעליא ילדן נהי דחיישינן למעוטא מ"מ בהצטרף תרי רובא מותר אף מדרבנן, גם כתבתי כיון דהתוספת ביבמות כתבו הטעם דלא אזלינן בזה בתר רובא מכח דאי לא הא לא קיימא הא או מכח דגזרינן אטו חלה וא"כ תינח היכי דליכא סי' גדלות אבל ביש סי' גדלות לא שייך גזירה אטו חליצה דבן אדם לא ניכר בין למ"ד יום או פחות ויותר לכך לא שייך בזה חשש וכיון דבצירוף סי' גדלות לא שייך טעות בחליצה לכך שוב אזלינן בתר רובא. גם לפי תירוץ השני אטו חלה די"ל בזה לא שכיח להיות נזדמן שיהי' לו סי' גדלות שיחלה וימות תוך ז' ימים ועבור מלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן כן כתבתי להקל בזה לכך עכ"פ אם יש עוד צירוף שינים וקרנים גם נראה שהם בני ח' ימים יש להקל ומכ"ש אם נשתהא בבית ב' ימים דידוע לכל דפחות מה' ימים לא מכרו הנכרי דיש להקל ודאי כל מה דאפשר לזהר מה טוב אבל אין למחות ביד הנוהגין היתר עפ"י הנ"ל. דברי ידידו: תשובה ע למשכיל אחד מלבוב. הנה ע"ד אשר רצה ליישב דברי הפרמ"ג התמוהין בסי' זה מ"ש ראי' דלא בעינן מעל"ע ממה דפריך ממהיל היכי מהלינן וכתב ליישב עפ"י הקושיא דקשה מאי פריך הש"ס ממילה אממון הא טעמא דבממון אין הולכין אחר הרוב לכן בעינן למ"ד משא"כ במילה וכו', הנה ידע דתירוץ הזה הכרתי כי הוא האמור עם הספר חתם סופר שיצא לאור בימים הללו. ובגוף הקושיא שהקשו העולם כנ"ל נמי לא קשה מידי מכמה טעמים חדא די"ל דקושיות הש"ס לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב וכעין שכתבו הת"י רפ"ב דכתובות ע"ש גם י"ל דהיכי דאיכא חזקה בהדי רובא הולכין בממון אחר הרוב כיון דהיכי דהוי חזקה ורובא הוי מיעוט דמיעוטא כמ"ש התוס' רפ"ב דע"ז דף ל"ד ובזה אפי' ר"מ דחייש למיעוטא לא חייש בזה וא"כ לא עדיפא לדידן בממון מלר"מ בעלמא וכך כתב הרמב"ן ברפ"ב דכתובות דפריך שם לכ"ע מכח חזקת הגוף ולכך גובין בשטר ואמרינן מיגו להוציא בשטר אף דטעם מיגו להוציא לא אמרינן הוי מכח דאין הולכין בממון אחר הרוב וכמ"ש האו"ת מ"מ גבי שטר אמרינן מכח כיון דחזקה מסייע הולכין אחר הרוב וא"כ ה"נ כיון דאיכא חזקת חיים דכמו דחי עד עתה כן יחי' לכך לכ"ע אזלינן אחר הרוב. ועוד דכיון דהיכי דהרוב כבר הוחזק אזלינן גם בדיני נפשות בתר רובא דאפי' בתר חזקה אזלינן כמ"ש הרמב"ם פט"ז מסנהדרין ומכ"ש בתר רובא וכן מבואר בכמה דוכתי א"כ ה"נ אם אירע זמן מילתו בשבת אז מלין אותו מכח רוב א"כ כבר הוחזק הרוב תחילה וכן אם אירע שיש לה יבם וכדומה דפוטרה לפ"ז מחליצה אי נימא דבעלמא אזלינן בתר רובא א"כ כיון דכבר הוחזק מועיל גם לממון. אך לכאורה אינו דומה דכאן אי נימא דחייב בפדיון קודם למ"ד יום א"כ חל חיובו מיד א"כ הוי נ"מ תיכף משנולד גם לענין ממון א"כ לא נחשב רוב שכבר הוחזק, אך א"ש לפי מה שמבואר בתוס' ב"ק דף י"ג גבי בכור שנטרף דאפי' ידעינן שכלו לו חדשיו נמי בעינן להיות בן חודש מגזירת הכתוב ולא מכח ספק נפל וכתבנו בחדושי' שם דמצד גזירת הכתוב הוי די שיהי' בן חודש כ"ט יום י"ב תשצ"ג כדעת הש"ך רק מכח ספק נפל בעינן למ"ד יום שלימים ונ"מ אם פדאו קודם חודש ואין המעות קיימים לא מהני כלל אף אם אח"כ חי כמה אבל אם פדאו לאחר כ"ט י"ב וכו' אף אם אין המעות קימים מהני אם חי אח"כ למ"ד שלימים דבזה אגלאי מלתא למפרע וע"ש וכתבנו כן בקיצור בחיבורי ליור"ד מה"ק סי' ש"ה א"כ לפ"ז פריך הש"ס שפיר כיון דהרוב כבר הוחזק למילה ולחליצה ולממון לא הוי נ"מ כיון דאף אי הוי בן קימא נמי אין חיוב בפדיון וא"כ כיון דכבר הוחזק הרוב קשה למ"ל אח"כ למ"ד יום להיות די בחודש וחשש נפל ליכא כיון דהרוב כבר הוחזק מקודם ודו"ק היטב והנה כ"ז לדעת הצ"צ דשייך בדין פדיון נמי אין הולכין בממון אחר הרוב אך אני בתשובה במהד"ק חלקתי ע"ז דבלא"ה אין לו דמיון למה דקימ"ל אין הולכין בממון א"ה דאין חזקת ממון סותרו כיון דאין הממון של הכהן למפרע לא שייך כאן חזקה מה שביד האדם בחזקת שהוא שלו יעו"ש בלא"ה לק"מ קושיות העולם הנ"ל ואכ"מ להאריך בזה ומזה יהי' ראי' דלא כדעת הצ"צ רק כמ"ש ודו"ק. תשובה עא לק' ביליקאמין להרב מו"ה מרדכי אייזק הכהן. ע"ד אשר שאל בעגל שנולד ביום ב' לפנות ערב ושחטוהו ביום השני בבוקר אם מותר או לא: תשובה הנה כבר ראה שהפמ"ג אוסר ודבריו תמוהין בראיתו משבת דשם באדם מיירי וכבר תמהו עליו הכל. והנה הנו"ב מה"ת [תשוב' ז'] בנו הרב ז"ל מתיר זה והביא ראי' מדברי התב"ש שמתיר, ואין ראיתו ראי' די"ל דהוא מיירי ע"ד משל שנולד ביה"ש של יום א' ליום ב' ואז מותר בתחלת ליל שמיני היינו בליל ב' בתחילתו דאז כבר הוי שבעה ימים מעל"ע, רק דהוי ס"ד דבעינן ז' מעל"ע חוץ מיום שנולד בו לכך קמ"ל דזה הוא בכלל. והנה ראיתי בספר ישועות יעקב ביו"ד בפירוש הקצר בפשיטות שמותר והביא ראי' ממ"ש בשבת דף קל"ו דאמרי אי אתרחי עד אורתא הוי אכלינן מיניה והרי לא הוי מעל"ע וכן מבואר בפרש"י שם עכ"ד ואין ראיתו ראי' די"ל דהש"ס נמי מיירי כה"ג שנולד בין השמשות של יום א' ליום ב' ונשחט ביום א' בבוקר ולכך אמרו אם הי' ממתין עד לאורתא כבר הוי זיי"ן מעל"ע ומ"ש רש"י דהוי מקצת היום ככולו וכמו שכתוב שבעת ימים יהי' תחת אמו אין כוונתו למעט דלא בעינן מעל"ע רק כוונתו דלא תקשה דהרי רשב"ג אמר כל שלא שהא וכו' ושמונה ימים בבהמה הרי זה נפל וא"כ מוכח דשמונה בעינן ולא מהני שבעה הלכך כתב רש"י דמקצת היום ככולו וכל שנכנס שעה אחת בשמיני נקרא שמונה ימים והביא ראי' דהרי בקרא שבעת ימים כתיב ובע"כ כל שנכנס שעה אחת בשמיני קורא ליה רשב"ג שמיני ומה דקאמר הכתוב שבעת ימים היינו שלימים. וא"כ אין ראי' מרש"י דלא בעינן מעל"ע ואדרבא מדיוק הנ"ל דהכתוב אומר שבעת ימים ורשב"ג קאמר שמונה דסתרי אהדדי בע"כ דשבעת ימים שלימים בעינן והשמיני היינו מקצתו ככולו א"כ מוכח להיפוך דבעינן מעל"ע. מיהו הנו"ב בתשובת בנו הנ"ל מביא עוד ראיות דלא בעינן מעל"ע וגם דברי הפמ"ג המה תמוהין מלבד דראיתו אינה ראי' סותר דברי עצמו שם שכתב תחלה כונת הש"ס להוכיח מן הכתוב דקרא סתמא כתיב ומיירי אף בלא כלו לו חדשיו ואעפ"כ אמר ומיום השמיני והלאה וכו' וא"כ הרי קרא סתמא כתיב מיום השמיני אף דנולד ביום א' לעת ערב מותר ביום א' השני בבוקר ומוכח דלא בעינן מעל"ע. ולכך נראה דאין שורש לחומרא זו להחמיר לבעי מעל"ע ובפרט בדיעבד וגם הרי יש דעת פוסקים הובא בתב"ש דלא בעינן ח' ימים כלל בדיעבד דקימ"ל כרבנן לכך נהי דלא: קימ"ל כן אין להחמיר עוד ולהצריך מעל"ע לכך נהי דלכתחלה ראוי לחוש לדברי הפרמ"ג להצריך מעל"ע בדיעבד אין לאסרו מכח זה ובפרט דיש כמה מקילין בזה דלא בעינן מעל"ע לכן נראה להקל בזה בדיעבד, מיהו מה שכתב מה דאין ידוע כלל שיש לו זיי"ן ימים רק עפ"י האדון שנכתב ברייסטר שלו דא וודאי עקא דאין לסמוך על הנכרי אפי' במסל"ת לכך מכח זה ודאי יש לאסור. זו"ז אין להאריך: תשובה עב לק"ק יגאלניצא להרב מו"ה צבי הירש שפירא אב"ד דשם הנה ע"ד שאלתו וז"ל קצב א' קנה מנכרי ב' עגלים ונשחטו בו ביום שקנה ואחר ג' ימים נתוודע לנו שאחד מן העגלים היה ספק אם שהא זיי"ן ימים והקצב אומר שהעגל הנ"ל הי' למראה עיניו כבן ד' שבועות גם אנשים אחרים הגידו והעידו לפנינו שעגל הנ"ל הי' גדול כבן איזה שבועות ועפ"י אומדנא עברו עליו זיי"ן ימים בודאי וכן העיד איש אחד שהנכרי הנ"ל היה במחיצתו קודם שמכר להקצב ואמר לפניו שיש לו ב' עגלים אחד בן ה' שבועות ואחד בן ט' ימים רק אחר ג' ימים שמכר העגלים אמר הנכרי שמכר עגל א' בן ה' ימים וע"כ הפסידה הפרה את חלבה ומחמת גודל הצטרכות המעות היה מוכרח למכרו בן ה' ימים והבשר נחלק לעירנו וכבר נאכל ועכשיו באו לשאול על הכלים הקדרות והקערות והטעליר יש מהן שהן ב"י ויש שאינן ב"י והפסד גדול והכלים יקרים לכן הורה שהכלים שאינן ב"י ולא נודע להם עד עתה הם כשרים והכלים אשר הם ב"י אשר אפשר להגעיל יגעיל והקערות והטעליר פורצלייען ישהו עד אחר מעת לעת וישתמשו בהם היתר. ועמד א' וערער עליו ורו"מ האריך קצת