טוב טעם ודעת עג

המסייע לדברי הנכרי אז נאמן הנכרי בצירוף הכירא ולכך אחר כך בסעיף י"ב סתם המחבר שם שקערות ירקרקות וכו' הבאים ממדה"י אין לקנותן מהן שאינן חדשות ואין ניכר אם משתמש בהם ולא חילק בין אם הנכרי מסל"ת או לא כמו שמחלק בסעיף י"א, בפרט דקשה ממ"נ אם מיירי שאינו מסל"ת כבר משמע מסעיף הקודם שאפילו שום כלי סעודה אין קונים רק במסל"ת ואם מיירי כאן במסל"ת א"כ הרי כתב המחבר תחלה שבמסל"ת נאמן אלא ודאי דדעת המחבר דאינו נאמן במסל"ת רק בצירוף הכירא דיש לו היכר ולכך באותן הכלים שאין להם היכר לא מהני מסל"ת ודלא כהש"ך. אך לפ"ז תקשה באמת הרי הוי דרבנן ולמה לא יהי' נאמן במסל"ת לבד והנה דין זה הוא מהרשב"א ולכאורה הי' נראה מזה ראי' לדעת הכו"פ כאן שכתב דדעת הרשב"א דבדרבנן ג"כ לא מהני מסל"ת ולפ"ז הוי א"ש שהרשב"א לשיטתו אזיל לכך ס"ל גם שם דבעינן היכירא. אך זה דוחק לומר כן בדעת הרשב"א דהרי בש"ס ב"ק דף קי"ד מבואר שמסל"ת נאמן בדרבנן ודוחק לחלק בין קטן לנכרי דתמיד הם שווים לענין נאמנות. לכך נראה דעיקר טעמו דהרשב"א הוא או כמו שמשמע מלקמן סי' ש"ב דאף במסל"ת שייך לומר דמתכווין להשביח המקח ולכך ס"ל דבעגלים וכן בכלים אין הנכרי נאמן דיש לחוש שאף כבמסל"ת אומר להשביח מקחו דגם בכלים ודאי טוב יותר שלא נשתמש בהם כלל ועדיין הם חדשים לכך שייך בזה להשביח מקחו ולכך לא מהני מסל"ת, ולפ"ז היכי דלא שייך להשביח מקחו כגון שנכרי אחר הגיד מסל"ת מודה הרשב"א שנאמן בין בעגלים ובין בכלים אף בלי צירוף שאר ההיכר ולכך דייק המחבר בשני המקומות בסי' זה ובסי' קכ"ב דהכל מיירי רק מגוי המוכר והיינו דאם נכרי אחר מסל"ת ודאי נאמן בשניהם. ולפ"ז לא יפה עשה הרב רמ"א שהגיה בסי' קכ"ב שבשעת הדחק שנתאכסן בבית נכרי סומכין על הסברא ראשונה ולפי הנ"ל א"צ לכך דע"כ לא פליג רבינו יונה על הרשב"א בזה רק באם הנכרי המוכר מסל"ת אז לא מהני לדידיה צירוף הכירא וכן הרשב"א דס"ל דבעינן עכ"פ צירוף היכר הכל באם הנכרי המוכר מסל"ת אבל באם נכרי אחר מסל"ת או אף שהנכרי שהכלי שלו בעצמו אומר לפי תומו אך שלא בשעת מכירה שאין הלה רוצה לקנותו ממנו רק שנתאכסן אצלו לפי שעה ורוצה להשתמש בו דלא שייך בזה להשביח מקחו אז הנכרי עצמו יש לו דין כשאר נכרי ומהני מסל"ת לבד לכ"ע ואף בלי צירוף היכר כלל. ובדעת הרמ"א דלא מחלק כלל נראה דס"ל דע"כ לא אמרינן דמסיח לפי תומו נאמן בדרבנן רק בדבר שאם לא יהי' נאמן אין לו תקנה לכך הוי כדיעבד כגון בס"ס דמס' ב"ק שאם נימא שאינו נאמן אסור לו לאכול בתרומה לכך הוי כדיעבד לכך נאמן בדרבנן, אבל כאן מיירי לענין ליקח מהנכרי עגלים לכתחלה או כלים כיון דהברירה בידו שלא ליקחם ויכול להשיג כלים אחרים ובהמות אחרים לאכילה לכך אין לסמוך לכתחלה לקנותם על סמך מסל"ת לבד ואף דבכמה דברים קיי"ל דליקח מן הנכרי חשוב כדיעבד עיין בסי' צ"ו בהגה"ה וק"ח וקכ"ב עיי"ש מ"מ לענין זה י"ל דס"ל להרשב"א דחשיב לכתחלה ואין לסמוך לכתחלה לקניתם על מסל"ת לבד לכך אוסר בעגלים וגדיים ולכלים מתיר בצירוף הכירא לכך שפיר כתב רמ"א דאם נתאכסן בבית העכו"ם דג"כ הוי לכתחלה להשתמש בו וכלים של נכרי שאינם שלו ודאי דחשוב לכתחלה וראוי לאסור להמחמירין רק כיון דהוא שעת הדחק סומכין על הסברא ראשונה. ולפ"ז היוצא לנו שאף אם נימא שלא נסמוך על מה שכ' לעיל שיהי' מועיל קרנים או סי' גדלות לבד מ"מ בצירוף מסל"ת ודאי מהני היכר קצת ע"י קרנים או גדלות כמו בכלים בסי' קכ"ב דמהני להרשב"א מסל"ת בצירוף היכירא ואף דרבינו יונה והביאו הרמ"א מחמיר אף בזה מ"מ נראה דהכא מודה מהטעמים שכתבתי לעיל ולכך עכ"פ בצירוף מסל"ת מהני. וז"ב ונכון לדינא ולמעשה ודו"ק היטיב: תשובה סט להרב מו"ה משה אבד"ק קאזלוב. הנה ע"ד אשר שאל איך להתנהג בעגלים שאין ידוע אם הם בן ח' ימים, הנה מה שראיתי במכתבו שהקשה על הש"ס ר"ה דף זיי"ן דקים לן בגוי' דכלו לו חדשיו הרי בלא"ה מן התורה הוי ולד מעליא ועיקר הצרכות ח' ימים הוי רק דרבנן הנה בזה כבר הרגיש בס' טורי אבן ואני בחדושי לר"ה ובחדושי שם ישבתי כך (ועיין בחבורי לאבן העזר מהדורא ז' הל' יבום ובחיבורי סי' קט"ו מ"ש בע"א ייע"ש) דהרי חזינן דדעת רש"י דמחזקינן מאיסור לאיסור ונהי דהתוס' חולקין עליו אינו רק בחד חזקה היכי דליכא בלא"ה חזקת איסור אבל אם בלא"ה נמי הוי חזקת איסור מודים דע"י חזקה דמעיקרא מצא מין את מינו וניעור ונחשב כב' חזקות ולכך כיון דשחיטת נפל הוי כנבלה וא"כ יש חזקת שאינו זבוחה גם יש חזקת בכור מקודם דנעשה בעל מום עפמ"ש דהיכי דנולד במומו לא בעינן שנה רק בתם ונעשה בעל מום ומ"ש בתוס' להיפוך היינו רק בנעשה בעל מום אחר. יום הוולדו אבל בנעשה בעל מום מיום הולדו מונין לו מיום הולדו ולעולם הכל בתם ונעשה בעל מום אבל בנולד במומו לא בעי שנה דכיון דמיירי בתם ונעשה בעל מום א"כ בשלמא בעלמא שפיר מותר מן התורה מכח דרוב ולד מעליא יולדין ואף דראוי לומר סמוך מיעוטא לחזקה גם זה רק דרבנן ומן התורה לא: אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אבל היכי דהוי תרי חזקה לכ"ע אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מן התורה וכיון דהי' כאן חזקת איסור של הבכור וחזקת שאינו זבוחה אמרינן סמוך מיעוטא להני חזקות ובעינן מן התורה ז' מעל"ע עד כאן ת"ד שם. והנה כעת נראה לי כך דיש לחלק בין הפריס עג"ק או לא הן אמת. דקיי"ל בה"ר אין בו משום ריסוק אברים אך היינו מכח רוב דרוב אין בהם שום ריסוק אברים אבל מ"מ מיעוטא ודאי יש בו חשש ריסוק אברים רק דאזלינן בתר רובא וא"כ תינח בעלמא אבל, היכי דעדיין אינו ידוע אם כלו לו חדשיו א"כ מצטרפין הני תרי מיעוטא להדדי מיעוט נפלים ומיעוט ריסוק אברים וא"כ נעשה פלגא ופלגא, וכעין שכתב הר"ן בחולין גבי אין לוקחין בצים מן הנכרים, דלכך היכי דהפריס עג"ק אז מן התורה לא בעינן ח' ימים רק מדרבנן אבל היכי דלא הפריס עג"ק בעינן מן התורה, ח' ימים. ובזה י"ל דברי הרא"ש שכתב דבעינן ג"כ שיפרוס עג"ק ותמהו כולם ע"ז והד"מ כת' דהרא"ש קאי על יו"ט והט"ז תמה עליו והמרש"ל כתב דכונת הרא"ש בלא כלו לו חדשיו רק דשהא ז' ימים והט"ז תמה גם ע"ז, ולפי הנ"ל א"ש דדברי הרש"ל והרמ"א המה לאחדים דבלא כלו לו חדשיו דבעינן ז' ימים מעל"ע ראוי לומר מגו דאתקצי לבה"ש אתקצי לכולה יומא כמ"ש המהרש"א בביצה דף ו' לפי האמת לדעתי רק דהצל"ח חולק עליו כיון דרוב ולד מעליא יולדין א"כ אגלאי מלתא למפרע דמאתמול הוי ראוי וכן כתב בישועות יעקב על א"ח ובזה כתב הרא"ש דתינח אם הפריס עג"ק ואז מן התורה הוי מותר מאתמול דאינו רק חשש דרבנן בזה יש לומר אגלאי מלתא למפרע ולא הוי מוקצה גם י"ל דמוקצה מחמת יום שעבר מחמת מוקצה דרבנן לא אמרינן כמ"ש התוס' בביצה דף ד' אבל אם לא הפריס ע"ג קרקע א"כ אתמול מן התורה הוי אסור שפיר הוי מוקצה מחמת איסור תורה ובזה אף מוקצה מחמת יום שעבר אמרינן ולא אמרינן בזה אגלאי מלתא למפרע ולכך אסור מכח מוקצה. ודו"ק והבן זה כי הוא עצה נכונה. ובזה א"ש הך סוגיא דר"ה דמה דקאמר דקים לן בגויה דכלו לו חדשיו אין הכוונה בידוע ע"פ עדים וכדומה רק הכוונה באיזה אופן שיהי' דאם הפריס עג"ק אז הוי קים לן ע"י רובא דעלמא כיון דרוב ולד מעליא ילדן הוי קים לן דכלו לו חדשיו ומכח הרוב ואם לא הפריס עג"ק בעינן שיהי' ידוע בבירור דכלו לו חדשיו לכך אמר סתם דקים לן דכלו לו חדשיו יהי' מה שיהי' הן אם הוי עפ"י הרוב או עפ"י בירור כל חד כדינו וז"ב ונכון לפע"ד. ומה ששאל למה לא מהני בזה מסלפ"ת הרי באיסור דרבנן סמכינן על מסל"ת הנה כבר ראה שהפמ"ג הרגיש בזה ומתרץ מכח דהוי חזקה בחזקת מעוברת והשתא הוא דילדה וכבר: הארכתי בזה בתשובה לאו'"ח בדין בר מצוה מסברות הללו. ומה שהקשה רו"מ דא"כ גם ע"א לא יהי' נאמן זה לק"מ דע"כ לא מבעיא לן וקים לן לחומרא בע"א במקיו חזקה רק היכא דליכא חזקה דהשתא לומר הרי לפניך אז אלים חזקת דמעיקרא ואין ע"א נאמן אבל היכי די"ל הרי לפניך כגון הכא דהרי י"ל כיון דהשתא כבר נולדה הרי לפניך דנולדה כבר קודם ח' ימים והוי חזקה להיפוך נהי דחזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דהשתא מ"מ עכ"פ לא אלים החזקת איסור ובזה פשיטא לן דע"א נאמן כיון דחזקה דהשתא מסייע לו ולכך ע"א נאמן רק נכרי מסל"ת אינו נאמן וא"ש ובעיקר קושיות הפמ"ג היה נראה לי דבלא"ה א"ש די"ל עפ"ד הש"מ פ"ק דב"מ גבי קפץ א' מן המנוין לתוכן שכתב דרוב הוי ספק רק דהתורה התירה ספק כזה ע"ש א"כ י"ל דהך כללא דבדרבנן נאמן מסלפ"ת היינו רק אם מן התורה הוי מותר בוודאי בלי ספק רק רבנן אסרוהו בזה מסלפ"ת נאמן אבל אם מן התורה הוי ספק איסור רק דהתורה התירה ספק כזה כיון דרבנן אסרוהו הדר דינו לשל תורה בזה והוי כספק איסור תורה לענין זה דנכרי עכ"פ אינו נאמן דמן התורה נמי אינו מותר בוודאי וא"ש ומכ"ש לפמ"ש דבלא הפריס עג"ק הוי באמת איסור תורה וא"כ בזה מדינא אין מסלפ"ת נאמן דלמא אתי לאחלופי ולמטעי ולא ידעי לחלק בין הפריס עג"ק או לא דמאן מפים אם הפריס ולכך לא האמינוהו