טוב טעם ודעת ע

הישראל ויאמרו דישראל מקבלו לע"ז מה לי ע"י עצמו או ע"י נכרי לכך נראה לי דלא כהתב"ש שמיקל בזה. וגם אם הוי כונת רו"מ ליתן מים או עפר בכלי לקבל הדם הנה אם כי כן מבואר בטוש"ע כן מ"מ אין לו הבנה כיון דאסור אפילו בחדרי חדרים וכמ"ש התב"ש דכל מקום שאסרו חז"ל בשביל מ"ע אפילו בחדרי חדרים אסור א"כ מה מהני מה דהוי מים או עפר בכלי הרי סוף סוף הרואה לא ידע שיש עפר ומים בכלי ויאמר לקבל הדם לע"ז הוא מכוין ואפשר דמיירי בכלי זכוכית וכדומה דנראה לחוץ המים והעפר והרואה יראה שכן הוא. או אפשר דמיירי בצנעא וכעין שכתב הר"ן בביצה פ"ק בסוגיא דמוליכין סולם של שובך שמחלק דהיכי דהמעשה הוי באמת אסור אז אף בחדרי חדרים אסור אבל אם עשה דבר שהרואה יסבור שהוא אסור ובאמת אינו אסור מותר בצנעא ייע"ש. וא"כ ה"נ בשלמא היכי דשוחט לתוך כלי דעשה מעשה איסור שגזרו חז"ל ואין היתר רק מכח דהוי בצנעא בזה אסור אף בחדרי חדרים אבל ביש מים או עפר בכלי דבזה ליכא איסור וגזרת חז"ל רק דהרואה יטעה דעושה איסור בזה מותר בחדרי חדרים כדברי הר"ן הנ"ל ומיירי הפוסקים אם שוחט בצנעא. הן אמת שמה שאוסר התב"ש לשחוט לתוך כלי אפילו בצנעא יש לעיין דבה' שבת סי' ש"א מוכח שם דבאיסור דרבנן מותר אם הוי בחדרי חדרים ולכך אין דעתי נוחה להתיר בזה רק בכלי שיש בו מים או עפר ובחדרי חדרים או בכלי זכוכית מותר אפילו בפרהסיא או ע"י נכרי ובחדרי חדרים אז מצטרף אני דעת המתירין בדרבנן בחדרי חדרים ויותר אין להתיר: ובנידון פלפולו הוטב בעיני ובקיצור אשיב לו הנה זה שהעיר על רש"י בחולין דף פ"ה ע"ב ד"ה חייב לכסותו ולא יעשה בהם צרכיו עכ"ל הנה ודאי יפה העיר בזה על כונת רש"י מ"ש ולא יעשה בהם צרכיו. והנה לכאורה הי' נראה הכונה ע"פ מה שהעיר רו"מ דמה פריך הש"ס על ר"ח הרי י"ל דאינו צריך לכסות כל הדם וא"כ המותר יסחוט לתוך הכיתנא אך באמת בפ"ב דשבת אמרינן שם דחיישינן לבזיון מצוה ואבוהון דכולהו דם דתניא ושפך וכסה שלא יהו המצות בזויות עליו ולא יכסה ברגל ייע"ש וא"כ ה"נ נהי דאין צריך לכסות רק מקצת הדם מ"מ בהמותר נמי לא יעשה צרכיו דאם יעשה בו צרכיו הוי ביזוי להמצוה. ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר הוא ממ"ש הנביא בישעי' מ"ג והוא הפטורת ויקרא חציו שרף במו אש על חציו בשר יאכל יצלה צלי וישבע אף יחום ויאמר האח חמותי ראיתי אור ושאריתו לאל עשה לפסלו יסגוד לו אף דודאי גם העובד ע"ז אינו מחזיקו לאלוה רק לדמיון לצורת השרים של מעלה לפי שטותם אך עכ"פ בזיון הוי לו במה שחציו השתמש בו לצרכו כן ה"נ י"ל דהכונה כיון דהתורה חלקה כבוד לדם לכסותו נהי דאין צריך לכסות הכל מ"מ גם בזיון לא יעשה לו לעשות בו צרכיו דהוי בזיון להמצוה וזה שכתב רש"י כיון דחייב לכסות א"כ נהי דאינו חייב לכסות מ"מ לא יעשה בו צרכיו דהוי בזיון להמצוה כן עלה ברעיוני בהשקפה ראשונה אך אחרי שובי נחמתי ותמה אני על רו"מ כי ראה דברי רש"י ולא ראה דבור הקודם ד"ה והיכי עביד הכי פירש"י ולא כסהו עכ"ל משמע דהקושיא של הש"ס הוי על מה שלא כיסה אותו הדם. לזה נראה לי לפרש כונת רש"י דהנה לולי הך ברייתא הי' אפשר לומר דמה דחייבה התורה לכסות הדם הוי רק אם אינו צריך להדם אז כדי שלא יהי' הדם מונח בבזיון בזה חייבה התורה לכסות שלא יונח בבזיון וסמך לזה ממ"ש בש"ס סנהדרין דקבורה משום בזיוני וא"כ היכי דצריך לדם ולא יהי' מונח בבזיון יהי' מותר לכך פריך מברייתא דהשוחט וצריך לדם דחייב לכסות מוכח דאף דצריך לצרכיו מחויב לכסות וז"ש רש"י דחייב לכסות ולא יעשה בו צרכיו לומר דאף דצריך לצרכיו אסור רק חייב לכסות ולכך קשה על ר"ח היכי עביד הכי וז"ב כונת רש"י. והנה מה שהקשה רו"מ דהרי אינו צריך לכסות כל הדם גם לדידי הוי קשה ועיינתי בספר לב ארי' על חולין ששכיח במדינתינו שהרגיש בזה ותירוץ דמן הסתם רבי ס"ל כאביו רשב"ג דס"ל לקמן דצריך לכסות כל הדם ולפענ"ד הי' נראה כיון דהתולעת אינו מרגיש רק בריח דם העוף ולא בדם בהמה וכמ"ש רש"י שם דאינו יכול לסבול ריח דם העוף ואם כן י"ל דחלוק הריח בין דם עוף לדם בהמה אינו נרגש רק בדם שהנפש יוצא בו בזה יש חילוק בין נפש בהמה לעוף אבל בשאר דם שאין הנפש יוצא בו אינו נרגש בין עוף לבהמה וא"כ כיון דחיוב הכסוי הוי בדם דהנפש יוצא בו דהיינו שמתחיל לירד טיפין טיפין א"כ זה חייב לכסות כולו כיון דאינו יודע באיזה טיף הנפש יוצא ופלוגתת התנאים הוי רק דחד ס"ל דצריך לכסות כל הדם אף דאין הנפש יוצא בו והיינו או דס"ל דלא קפדינן דוקא על דם שהנפש יוצא בו רק כל הדם שיוצא בעת השחיטה צריך לכסות או נהי דמודה דעיקר הכיסוי הוי בדם שהנפש יוצא בו מיהו אגב דם זה מחויב לכסות כל הדם ומ"ד דאין צריך לכסות כל הדם היינו דם שאין הנפש יוצא בו זה אינו צריך לכסות אבל דם שהנפש יוצא בו מודה דצריך לכסות כולו כיון דאינו יודע באיזה טיפין הנפש יוצא ולכך כיון דהתולעת אינו מרגיש רק בדם שהנפש יוצא בו שפיר פריך היכי עביד הכי דהרי חייב לכסות או י"ל דודאי כ"ע מודים דלכתחלה מחויב לכסות כל הדם רק דפליגי בדם הנתז ושעל הסכין דבזה כיון דכבר ניתז או על הסכין ואין בו עפר למטה בזה י"ל כמו דבכסהו הרוח פטור מלכסות. ונהי דהתם אפילו בכל הדם הוי כן היינו בכסהו של מעלה אבל בזה דרק למטה ליכא עפר ולא למעלה אז אם הוי בכל הדם מחויב לגרור ולכסות כיון דלא נדחה לגמרי אבל במקצת הדם י"ל כיון דעכ"פ נדחה דליכא עפר למטה שוב כיון דנדחה אדחי ואינו מחויב לגררו ולכסוי', והיינו אם נדחה מעפר למטה גם הוי רק מקצת הדם אינו מחויב לגררו ולכסוי' כיון דיכול לקיים כסוי ביתר הדם אבל כל דעדיין לא נדחה כלל ויכול ליתן עפר למטה ולמעלה מחויב לכסות כלו לכ"ע ושם דנתן עצה לשחוט לכתחלה לתוך מים שפיר פריך היכי עביד הכי והביא ראי' מלשון הברייתא דנקט השוחט וצריך לדם חייב לכסות ולא נקט חייב לכסות מקצת הדם ולא ניחא לי' לאוקמא כתנאי דאתי' כמ"ד דחייב לכסות כולו גם הוי קשה אם כמ"ד דתמיד חייב לכסות כולו מה קמ"ל פשיטא דודאי בשביל שהוא אינו צריך רק לדם דחייב לכסות דאטו התורה תלתה הכיסוי באכילה הרי התורה סתמא קאמר דהשוחט חייב לכסות ובע"כ דקמ"ל דאף בזה חייב לכסות כולו אף דבעלמא די במקצתו היינו בנתז או על הסכין אבל השוחט לכתחלה אף דצריך לדם חייב לכתחלה לכסות כולו וא"ש בעזה"י. ובנידון המנהג הרע שבין השוחטים לא שמיעא לי כלומר לא ס"ל רק העיקר להמתין עד שירדו טיפין טיפין וכל שאינו עושה כן שרא לי' מרי' וה' הטוב יכפר. ובנידון ספרו יתחיל להדפיסו וישר חילו ויעשה ויצליח וימצא ספרו חן בעיני אלקים ואדם ואם ירצה יגמול לי חסד ויזכירני בתוך ספרו בכמה מקומות ותבא עליו ברכה. ונדון לעזוב את שחיטתו אל יעשה כן אם יש רק בכחו לשחוט כי מזכה הרבים כי לא יהי' נמצא שו"ב כוותי' ועיין בירושלמי פרק ואו בפסחים הלכה א' א"ר יוסי בי ר' בון ח"ו דהוא בעי לה אלא דהוה אמר מאן יימר לי דחורן מקדש שם שמיא דכוותי ייע"ש מוכח סברא זו שכתבתי ייע"ש, לכך כל מה דאפשר לא יניח שחיטתו והשי"ת יהי' בעזרו שלא יצא מידו שום מכשול רק יעשה הכל בהלכה כרצונו ית' כנפשו ונפש המעתיר: תשובה סח ט"ו בסעיף ג' אין סומכין על העכו"ם בגדיים וטלאים הנקחים ממנו ואומרים שהם בני ח' ימים. סבותי אני את לבי לעיין בדין העגלים הרכים שכבר דשו בו רבים וכן שלמים. והנה דין זה נצמח מהרשב"א ז"ל דאין סומכין על עכו"ם והוכיח הש"ך דאפילו במסל"ת אינו נאמן והנה הכו"פ הקשה ע"ד הרי התוס' במס' בכורות דף כ"א ד"ה חלב פוטר וכן ביבמות הקשו דלמה לא נלך גבי בהמה בתר רובא דרוב ולד מעליא יולדין ייע"ש מה שתרצו דאי לא הא לא קיימא הא ולפ"ז הוי רק דרבנן וא"כ הרי בדרבנן נאמן במסל"ת, והנה מה שהקשה הכו"פ על התוס' דמה הקשו הרי הוי דשיל"מ נעלם ממנו דברי הש"ך בנה"כ שכתב שלא הוי דשיל"מ ייע"ש ולקמן נדבר בזה: והנה עתה נראה ליישב דעת הרשב"א ולכאורה הי' נראה לומר דהרי הש"ך העלה בסי' קל"ז ובסי' צ"ח וס"ט דבאיתחזק איסורא אף בדרבנן אינו נאמן מסל"ת וא"כ י"ל דה"נ גבי בהמה י"ל כיון דבשעה שנולד הוי אסור מכח ספיקא כ"ז שלא נשלם לו ח' ימים רק דהנכרי אומר שעכשיו כבר יש לו ח' ימים א"כ אף לפי דברי הנכרי כל שלא שהא ח' ימים אסור הי' לישראל א"כ הוי אתחזק אסורא ואינו נאמן לומר שעכשיו כבר ניתר שהי' לו ח' ימים דהוי איתחזק איסורא ואינו נאמן הנכרי להתיר. מיהו זה יש לדחות די"ל דע"כ לא אמרינן באתחזק איסורא אין הנכרי נאמן רק בהי' אסור מתחלה מכח ודאי כמו בסי' קל"ז וכמה דוכתי אבל הכא אף בלא שהא ח' ימים ג"כ אינו אסור מכח ודאי רק מכח ספק דודאי יכול להיות שכלו לו חדשיו לכך כיון דאף מתחלה לא נאסר רק מכח ספיקא ועכשיו שמעיד הנכרי שהי' לו ח' ימים מעיד שנתברר למפרע שכלו לו חדשיו ובטעות נאסר למפרע לא מקרי זה אתחזק איסורא. אך הי' נראה לומר לפמ"ש במס' שבת דף קל"ו דכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה לרבות בן שמנה שאין שחיטתו מטהרתו והכי קיי"ל וכן