טוב טעם ודעת סט

הוי לאור הנר או לא א"כ מוכח דפסול דקנין בלילה הוי נמי מצד חסרון אור אבל אם יש אור מהני א"כ בדין הוי כן לנדון דידי' דבנר אחד לא מהני ובשני נרות אף בדין מהני. ויהי' מוכח מזה כדעת התב"ש דלבנה לא הוי כשני נרות כיון דאמר שם דקונין לאור הנר או לאור הלבנה משמע דדין לא מהני לאור הלבנה כיון דמחלק בין דין לק"ס כמ"ש הש"ך ושני נרות מהני אף בדין ומוכח מן הסמ"ע דעדיף שני נרות מן הלבנה ייע"ש ודו"ק אך אם נבא לדייק כן יש לכאורה לדקדק מברייתא איפכא כיון דנקט לילה דומיא דיום משמע דוקא באור גדול דומיא דיום ולא בנר אחד אך א"כ סתרי הדיוקים אהדדי דכאן נקט דומיא דיום וכאן נקט דומיא דסומא והי' נראה כעין מ"ש הט"ז בא"ח סי' תקפ"ו בשופר של איל דשני לכתחלות יש דיש מה שהוי חייב מן הדין לכתחלה ויש דהוי רק מצוה מן המובחר על צד היותר טוב ולכך במשנה דנקט דומיא דסומא היינו אז הוי דוקא בדיעבד ולא לכתחלה אבל אם יש נר אחד מותר לכתחלה מיהו למהדרין מן המהדרין בעינן שני נרות אבל באם יש שני נרות אף למהדרין מן המהדרין מותר לכתחלה כמו ביום ממש ולכך נקט לילה דומיא דיום (ועיין מ"ש לקמן דיומתק בזה לשון הרמב"ם בפירוש המשניות) כמו ביום מותר לשחוט בלא הדור כלל אף למצוה מן המובחר כן ה"נ באבוקה כנגדו, אבל מפרש"י בד"ה בשאבוקה כנגדו שמסיים ומתניתין בלא אבוקה ולכאורה הוא מיותר כיון דאמר הברייתא שמתרת היינו באבוקה כנגדו משמע ממילא דמתניתין מיירי בלא אבוקה אך כונת רש"י דלא נימא דמיירי בלא אור כלל לכך פרש"י דמיירי בלא אבוקה אף דיש לו נר אחד לא מהני. אך יש להוכיח מרש"י להיפוך דיש לדייק בלשונו דסיים ומתניתין בלא אבוקה ולמה לא סיים בלא אבוקה כנגדו כמ"ש תחלה כשאבוקה כנגדו אך נראה דהוי קשה לרש"י מה דמשני בשאבוקה כנגדו ולא אמר כמו בעלמא כאן כשאבוקה כנגדו כאן באין אבוקה כנגדו ולכך מפרש רש"י דהנה נר אחד כנגדו בסמוך לו ואבוקה מרחוק ממנו שניהם אין אורן רב מאד ולכך אם הוי משני כאן באבוקה כנגדו כאן באין אבוקה כנגדו הי' משמע דמתניתין באין אבוקה כנגדו אף דהוי מרחוק לו אסור לכתחלה ובאמת דוקא דומיא דסומא אסור לכתחלה אבל אבוקה מרחוק או נר אחד מקרוב מותר לכתחלה ודוקא למהדרין מצוה מן המובחר בעינן אבוקה נגדו ולכך משני דברייתא בשאבוקה כנגדו אז הוי דומיא דיום ומותר אף למהדרין מן המהדרין כמו ביום ממש אבל המתניתי' בדיעבד מיירי בלא אבוקה כלל אפילו מרחוק דדומיא דסומא נקט אבל אם הוי מרחוק הי' מותר לכתחלה ובע"כ דמיירי בלא אבוקה כלל וא"כ ה"ה נמי נר אחד מקרוב מהני דאבוקה מרחוק ונר אחד מקרוב שווין הם ומה דנקט רש"י אבוקה היינו כיון דהש"ס מוקי ברייתא באבוקה כנגדו הוי סד"א דמתניתי' בלא אבוקה כנגדו אבל מרחוק הי' אבוקה ואעפ"כ דוקא דיעבד לכך פי' דמיירי בלא אבוקה כלל אבל אם הוי מרחוק מהני וה"ה נר אחד בקרוב. כן הי' נראה לי נכון כדעת אליהו זוטא: והנה דרך אגב אבאר מ"ש הפר"ח דלאור הלבנה מהני כמו אבוקה והתב"ש תמה עליו ממה דלא משני לאור הלבנה. ולדעתי לאו ראי' היא די"ל דמצד אור ודאי הוי מהני לבנה כמו אבוקה רק דהחשש הוי בזה מצד אחר דכמו דאסור לשחוט בראש הגג מכח דיאמרו לצבא השמים הוא שוחט כן ה"נ בשוחט לאור הלבנה יאמרו דללבנה הוא שוחט ובשלמא אם שוחט ביום ליכא ריעותא לחוש לי' דשוחט לצבא השמים אבל בשוחט בלילה לאור הלבנה כיון דתשמיש הלילה הוי תמיד בנרות א"כ אם זה ישחוט לאור הלבנה יאמרו דללבנה הוא שוחט כמו דאם שוחט בראש הגג דהוי ריעותא דחיישינן לכך כן נמי באור הלבנה יש חשש זה, ואך א"כ עכ"פ אם בא לשחוט נגד נר אחד ונגד אור הלבנה מותר לכתחלה אף דבעינן לכתחילה דוקא אבוקה כנגדו לרוב הפוסקים מ"מ כאן ממ"נ מראית עין ליכא כאן דהרי שחט נגד אור הנר ודרך העולם להשתמש בנר אחד ולפי האמת דבעינן אבוקה הוי אור הלבנה כאור האבוקה ומותר לכתחלה כן היה נראה לכאורה ואין כאן פנאי להאריך בזה: והנה נשוב לעיקרא דדינא הנה המג"א העלה בסי' תל"ג בה"פ דנגד חלון שבזכוכית לכ"ע לא מהני ומזה היה נראה דה"ה הכא לא מהני נגד עששית והי' נראה ללמוד ק"ו דמה התם דדי בנר יחידי ולא מהני נגד חלון של זכוכית מכ"ש הכא דבעינן אבוקה דלא מהני נגד עששית. אך נראה דאין ראי' דהתם דבעינן בדיקה לחורין ולסדקין לכך לא מהני נגד חלון של זכוכית אבל כאן דהטעם שלא ישחוט רוב או שיחליד או יגרום הכל ניכר לנר אחד דהמה ענינים ניכרים ולכך אף בעששית די ומה דכאן בעינן אבוקה היינו מכח חשש שמא יכבה כמ"ש התב"ש בשם הא"ז והיינו הכא דיכול לשחוט אף באפילה וחושך ולכך חיישינן שמא יכבה ואעפ"כ ישחוט ולכך בעינן שיהי' שני נרות ואז ליכא חשש שמא יכבה אבל התם דהוי בדיקה לחורין וסדקין א"כ אם יכבה לא יהי' אפשר לו לבדוק כלל ומעצמו ימנע עד שיחזור וידליקנו לכך די בנר אחד, ועוד דכאן כיון דאפשר באבוקה החמירו באבוקה אבל התם דלא אפשר באבוקה כמ"ש התם לכך אוקמוהו אדינא דדי בנר אחד אבל לעולם התם בעינן אור יותר כיון דהוי לחורין וסדקין ולכך התם לא מהני זכוכית וכאן מהני דחשש שמא יכבה ליכא בעששית ואור גדול הוי אם הוי זכוכית צהיר ובהיר, בפרט כיון דהוי במקום שהרוח שולט ואי אפשר בענין אחר וכל שעת הדחק בדיעבד דמי. והן אמת דלטעם שכתב התב"ש תחלה מכח ששחיטה נעשה במהירות ושמא לא תזהיר כל כך אותו זמן גם אי אפשר להחזיקו ממש במקום שחיטה ממש וכו' ומזה משמע דבעינן כאן ראי' טפי בחוץ ולפ"ז הי' נראה דבעששית יש נמי חששות הנ"ל שמא לא יהי' צהיר כל כך ואי אפשר לקרבו בסמוך ממש ולא הוי כמו אבוקה בלא עששית, אך מ"מ כיון דלטעם הא"ז מכח שמא יכבה היה נראה דבעששית עדיף כיון דליכא חשש שמא יכבה הי' ראוי להיות די בנר אחד רק כיון דאורו מועט מבחוץ וגרע כשהוא בפנים מכשהוא בחוץ לכך בעינן שני נרות בפנים דאז עכ"פ אנן סהדי דאורו הוי כמו נר אחד מחוץ ושני נרות יחד מבפנים בעששית בהיר הוי כנר אחד מחוץ וחשש שמא יכבה לא שייך בזה כדאי הוא הא"ז בטעמו לסמוך עליו בשעת הדחק ובפרט דדעת אליהו זוטא דדי בנר אחד ממש וכן הוכחנו לעיל מן הש"ס ופירש"י לכך כדאי הוא להתיר בשעת הדחק לעשות עששית באופן שיעמדו שני נרות יחד כעין אבוקה ולשחוט כנגדן, ועוד היה נראה לומר דלהפוסקים המפ' הטעם דלכך אין שוחטין במקום אפל מכח שמא לא ישחוט הרוב וישכח מלבדוק כמ"ש הט"ז א"כ הי' נראה דאם שנים עומדים אצל השחיטה דאז חד מדכר לחברי' לא חיישינן שמא ישכח כמ"ש בהל' שבת גבי שנים קורין בספר וכן דעת הבאר היטב בהל' פסח סי' תל"א דשנים מותרין ללמוד דחד מדכר לחבירו כן ה"נ י"ל בזה דאם שנים עומדים אצל השחיטה לא חיישינן לשכחה שמא ישכח מלבדוק. מיהו בעלמא לא שייך זה דבשלמא בהל' שבת דשם החשש בשעת שהם שנים יחד וכן בהל' פסח אז אמרינן דחד מדכר לחברי' אבל כאן בלילה אי אפשר לבדוק רק ביום ואז לא יהיו השנים יחד וליכא היתר זה אך בפ"ק דמאמינין שנים על השחיטה ועל הבדיקה והם תמיד יחד בבית המטבחיים א"כ בזה אף בשחרית חד מדכר לחבירי' וליכא חשש בזה יהי' מותר לשחוט אף במקום אפל ונהי דלכתחלה אין לסמוך ע"ז כיון דיש טעמים אחרים בזה מ"מ בשעת הדחק כה"ג ויש כאן כמה ספיקות דלמא כהט"ז בטעמו ושמא כדעת הא"ז או כדעת אליהו זוטא נראה להקל לשחוט כנגד עששית שקובעים בו שני נרות יחד רק שיהי' זכוכית בהיר כן נראה נכון: תשובה סז לק"ק ראדמסק בפולין להשוחט מומחה מו"ה מיכל שו"ב דשם הנה מכתבו קבלתי שבוע העבר פ' בחוקותי ולא הי' לי פנאי להשיב עד היום א' במדבר והנני משיבו כעת בעזה"י אם כי אני זקן וחלש כח אעפ"כ היות כי ראיתי כי דברינו המעטים חביבין לו ומילתא אלבישייהו יקירא לזה ראיתי להשיבו בעזה"י ואשר ישים ה' בפי ולבי אותו אשמור לדבר. הנה מה ששאל אם מותר לקבל הדם בכלי למכרו הנה אם כונתו ע"י נכרי שיקבל הדם בכלי אם כי בתב"ש סי' י"א מתיר בכה"ג לדעתי אין נראה זה. לא מבעיא להסוברים יש שבות אמירה לנכרי בשאר אסורין א"כ ה"נ נהי דזה גופו איסור דרבנן הוא וא"כ ע"י נכרי הוי שבות דשבות מ"מ גם זה אינו מותר רק במקום פסידא כמ"ש בהל' שבת סי' ש"ז ובזה ליכא פסידא דהוי רק מניעת הריוח ולא נחשב פסידא ואף להסוברים דלא שייך שבות בשאר אסורין זה הוי רק בדבר דאסור מצד גוף הדבר שהוא אסור בזה י"ל דע"י נכרי לא נאסר אבל בזה דהוי רק מכח גזירה דמאספו לע"ז א"כ מה לי ע"י עצמו או ע"י נכרי. ונראה דמיירי התב"ש אם הנכרי מאספו שלא בפני ישראל אז שפיר ליכא חשדא דהרואה אומר דהנכרי לדעתו הוא עושה אבל אם עושה בפני ישראל כיון דהישראל עומד ורואה ואינו מוחה מוכח דהוי לדעתו וכמ"ש בהל' שבת דאפילו מלאכה מה דהוי ביד נכרי שאם הנכרי עושה מעצמו אין קפידא מ"מ אם הישראל רואה צריך למחות בידו מכ"ש בזה ומה גם אף שלא בפני ישראל אינו דומה למלאכה דהוי ביד הנכרי דכאן הכל ידעו מה טיבו של נכרי לעסוק בעופות הנשחטין או בבהמות הנשחטין דהוי' של ישראל לכך ירגישו דהוי מדעת