טוב טעם ודעת סז

תשובה ס לאונגארין לק' קאלטע להרב החריף מו"ה אהרן שמואל אסאהד אב"ד. הנה ע"ד שאלתו בעגל שנשחט תוך שמנה ימים ונאכל הבשר מה דינם של הכלים, ורו"מ הכשיר הכלים, הנה לא ירד בני עמכם, הראשון מה שהורה להתיר הכלים וסמך על תשובת הגאון מוהר"ר חיים כהן ראפאפורט והוא נגד משמעות הש"ע והאחרונים שסביבותנו, כי אם היה מותר בדיעבד היה מהני אמירת הנכרי במסלפ"ת לסמוך עליו לכתחלה, ומדפסק דלא מהני מסלפ"ת ודאי ס"ל דאפילו בדיעבד אסור. ונעלם ממנו לשון הש"ע ביו"ד סי' רמ"ב דאין לחכם להתיר דבר התמוה לרבים ואף דבש"ך כתב שם דבאם מראה באיזה ספר מותר היינו בספר מפורסם מראשונים, גם אינו נגד הש"ע ורמ"א. אבל לא על ספר זמנינו, וגם הוא נגד הש"ע ורמ"א והאחרונים אשר כל ישראל נמשכין אחריהם. לכך לא יפה עשה להתיר בזה. ולדעתי לדינא נמי אסור בדיעבד, וה' יסלח לו וכו' ידידו וכו'. תשובה סא לק' זבאניב להרב מו"ה צבי אריה מו"צ דשם. הנה ע"ד שאלתו בכפרים השייכים לעיר אחת כי קרובין לה ובעניני מסים שייכים לעיר הרחוקה יותר ע"פ נימוסי הקי"רה. הנה נראה לי דנהי דבספרי ראשונים ואחרונים מבואר דהשייכין לבית החיים שלהם שייכין לכל מילי היינו בדורות הראשונים שלא היו נימוסי הקי"רה, אבל בדורות הללו דהוי דתי הקי"רה למי שייך כל כפר וכפר, בזה הוי דינא דמלכותא דינא ושייך הכל להעיר שנותנין לשם מס כפי דת הקי"רה, הכל שייך להעיר הזאת כפי דת הקי"רה כי דינא דמלכותא דינא בענינים כאלו, ויותר אין להאריך דברי ידידו וכו'. תשובה סב לק' ראחמוסטרובקא להרב מו"ה יוסף ליב מו"צ דשם. הנה מכתבו קבלתי וע"ד הסכסוכים שבין הרב ובין השו"ב הנה תשובה אחת להם שהשו"ב מחויב לקבל השכירות עבור הרב מכל מה שישחוט כמאז ומקדם בלי קבלת שכר טרחא כלל וכלל. גם אם יוסיפו העיר להרב מחויב השו"ב לקבל כפי ההוספה, ואין בידו לומר שההוספה אינו מחויב לקבל, גם מן הכפרים השוחטים אצלו אם יתנו לו גם שכירות הרב הרי טוב, ובאם לאו אסור לו לשחוט ואין בידו לומר שילכו לשוחט אחר ואם לא ישמע לדברינו שחיטתו אסורה כנבלה ממש ומחויבין בני העיר לקבל שוחט אחר שיקבל עליו כל מ"ש, ויותר אין להאריך דברי ידידו וכו' תשובה סג לק' לעשנוב להרבני מו"ה זאב שו"ב הנה ע"ד שאלתו שהובא לפניו אווזא לשחוט והיה על העור נגד מקום השחיטה תפוח מוקשה כעין גאלי עד שהוצרכתי לשחוט למטה. והנה הרב מפה לא היה בביתו והוצרכו השוחטים לראות. והנה ראינו מעבר הפנימי של צד הסימנים והיה נקב קטן ויצא משם מוגלא וגם מעבר החיצון היה ג"כ נקב קטן ויצא משם מוגלא ואחר שיצא משם המוגלא היה ניקב מעבר לעבר וטרפנו אותה, ואחר שיצא מאתנו הלך איש אחד מפה והכשיר אותו ובעל האווזא סמך עליו ואכל הבשר וגם השומן עירו בתוך שומן ששה אווזות. ידעו כי הם כדין הטריפו, והמכשיר האכיל טרפות לישראל והשומן והכלים אסורים, כי מה שאומר המכשיר כי ע"י קוץ לא היה מוגלא זה שקר גמור הוא ואדרבא לפי השכל נראה כי הנקב ע"י קוץ עושה יותר מוגלא, כי הנקב ע"י קוץ כואב יותר כי נעשה ביחד מעבר לעבר לא כן ע"י חולי נעשה מעט מעט, ואינו כואב כל כך, וכל מה שכואב יותר עושה מוגלא יותר ונראה יותר דהוי ע"י קוץ ולולי זה עכ"פ מידי ספקא לא נפקא וטרפה הכל והמכשיר עתיד ליתן את הדין. ויותר אין להאדיך דברי ידידו וכו': תשובה סד לק' ענטריודאם להרב מו"ה יהודא נ"י. הנה ע"ד שאלתו וז"ל זה כמה שנים נתקבל להיות שוחט. והנה כל ימיו היה איש כשר וירא ה' ובקי מאוד בבדיקת הסכין אך זה לא כביר נתקלקלו טופרי שלו שבדק בהם הסכין והקלקול הוא שהטופרי שלו רחוק מבשר האצבע ואיזה שוחטים אחרים אמרו שקשה מאוד להרגיש בטופריו בזה. אך השוחט בעצמו אומר שהוא מרגיש כמאז גם בטופריו בזה. וגם כל זמן שהראה סכינו לפני שוחטים מומחים היה הסכין טוב מאוד אך השוחטים אומרים שהוא בקי בהשחזה חדשה שהוא ע"ד זה כאשר יגמר הסכין מהאבן המשחיז אז צריך להיות הסכין טוב ובכל זאת אינו ראיה ולא האמינו לו שהוא מרגיש וע"י הרגשה יודע שהסכין טוב. גם אירע פעם א' ששוחט אחד הראה לו סכינו לידע אם הוא מרגיש והיה בהסכין פגימה דקה מאוד וכאשר הלך באורך הסכין הראה לו במקום אחד דהסכין אינו טוב אך השוחט אמר שבאותו מקום הוא טוב, רק שבמקום אחר היה פגימה דקה מאוד שלא הרגיש ע"כ לשון שאלתו: תשובה הנה השוחט הזה קשה להכשירו דאינו דומה לשוחט דעלמא דשם הוי הדבר בידו לעשותו יפה ולבדקו. גם רוב בני אדם בקיאין בבדיקת הסכין אם ישים אל לבו להרגיש אז מרגיש, משא"כ בשוחט הזה שאין בידו לבדוק יפה גם יצא מן הרוב בני אדם מכח שנתקלקל טופריו. גם אינו דומה לתשובת נו"ב מהדו"ת ביו"ד סי' א'. דכאן שוחטים אחרים מעידין שא"א לו להרגיש בבדיקה מחמת שנתקלקל טופריו גם שוחט א' שלא הרגיש בפגימה דקה, ואף דהוי רק ע"א מ"מ הוי מלתא דעל"ג, אך היות כי מעיד עליו רו"מ שהוא איש כשר וירא ה' מרבים לכך הנה דעתי להיות נשאר שו"ב, אך באופן זה בכל בוקר השכם טרם שיתחיל לשחוט יהיה מראה סכינו הן לגסה הן לדקה הן לעופות להרב או לאיש המבין על זה אם יאמר לו המבין שהמה כשרים יהי' שוחט בהם כל היום, וכשלא ישחוט לא יניחם לתערם כל היום רק יהיו מונחין כך בלי החזרה לתערן ואז הם בחזקת כשרות כל היום, וכן יעשה בכל בוקר ובוקר כי לזמן מועט לא חיישינן לקלקול כיון שנבדקו בבוקר והיו טובים די לסמוך על בדיקת השוחט אח"כ בו ביום, ויותר אין להאריך דברי ידידו וכו': תשובה סה לשו"ע סי' ו' בסעיף א' בהג"הה ואם שחט ואמר ברי שלא נגעתי במקום הפגימה וכו'. עיין בט"ז מ"ש שבאם לא ידע מתחלה לא מהני ברי לי וכ"כ הש"ך לקמן סי' י"ח והוסיף דאפילו היתה הפגימה למטה מחצי הסכין ואומר ברי שלא שחט רק בחצי הסכין של מעלה לא מהני והנני מעתיק כאן מ"ש בתשובה לשו"ב לק"ק לעשניב וז"ל. ע"ד אשר שאל ר"מ בשו"ב ששחט עוף ובהמה לעצמו ותיכף אחר השחיטה בזמן מועט בדק הסכין ומצא בה פגימה ואומר ברי לי שלא שחטתי במקום הפגימה וקודם שחיטה לא ידע מהפגימה רק עכשיו ואומר ברי לי שלא שחט רק בחצי הסכין שאין בו פגם וע"ז שאל רו"מ אם מותר השחיטה או לא והנה תורף כונתו הוי מכח שהקשה דברי הש"ע אהדדי שכאן ס"ל דלא מהני ברי לי ובסי' ק"צ סעיף נ"ב בהיו שלשתן ערות מפורש שם בט"ז שמהני אמירת ברי לי שלא נכנסה למקום חברתה ומתוך זה רצה להחזיק בחלוק הנקה"כ שם דיש לחלק בין ממונא לאיסורא ולכך מחלק דאם שוחט לאחרים הוי ממונא מכח שחייב לשלם אבל אם שוחט לעצמו הוי איסורא עכת"ד: תשובה הנה אחר המחילה לא דק בזה דכונת הנקה"כ הוי דהיכי דהוי רק ממונא אז קיל הוא בעיניו דממונא קיל מאיסורא ולכך על ממון אין דרכו לדקדק ואמרינן דמלתא דלא רמיא עליו לאו אדעתי' אבל באיסורא דחמור מדקדק יותר וא"כ תינח היכי דהוי רק ממונא ואין בו איסורא כלל אבל בשוחט לאחרים אם אומר שהשחיטה כשירה רוצה להאכיל את אחרים איסור שיאכלו על פיו ויעבור אלפני עור וכו' א"כ בזה איסורא נמי יש בו ואטו בשביל שיש בו גם ממונא מגרע גרע פשיטא דהשוחט לאחרים ואומר שיפה שחט אם שקר הוא עובר אאסורא ונעשה חשוד בכך ואם לא הי' בו רק דין ממון לא הי' נעשה חשוד אך זה ודאי הרוצה להאכיל את חבירו נבלות עושה איסורא ומה בכך דיש בו גם חשש ממון לכך הי' ראוי לדמותו לדין נדה ואף אם נימא דשאני לאו דלפני עור דקיל הוא וכמו דקיי"ל בסי'