טוב טעם ודעת נט

כשרות ובפרט אם ראינו בהם סרכות אין להפסול לעדות נאמנות לומר שהיא כשירה דהיכי דאין בידו אינו נאמן רק מתורת עד והרי הוא חשוד להעיד שקר. כן נראה ברור לדעתי וא"כ כיון דממ"נ הוי או דהם חשודין על הטרפות או דמעידין שקר לכך אסור שחיטתן מב' טעמים הנ"ל מכח הבדיקה. והנה אף אם יאמר האומר דאינו חושש על סברתי בלא"ה המה פסולין בפשיטות מכח הרבה רגל"ד ובצירוף העדות של כ"א על חבירו ואף דהם שונאים הרי הדין פשוט ששונא כשר להעיד ויתבייש המשיב להשיב כי הוא שונא לו. והנה ז"ז אין להאריך מחמת כי אין הפנאי גורם וגם א"צ בזה לאריכות לכל הרואה הגב"ע והשומע ישמע והחדל יחדל אני מכוון לש"ש אולי אמצא ח"ו עון אם אהי' כמחריש ז"ז אין להאריך דברי ידידם. ומה שהשיב אחד מדבדי התוס' בגיטין טעה בפשט לשון התוס' שאין כונת התוס' דבאיתחזק ובידו ילפינן מנדה רק זה ידעינן מסברא רק דהוי קשה להו ללמוד מנדה דאפילו באיתחזק ואין בידו נאמן על זה כתבו דמזה אין ראי' דממ"נ נגד הראי' הוי לא איתחזק ונגד הטבילה בידה לטבול והיכי דהוי בידו נאמן מסברא: תשובה מז לק"ק דרהאביטש לר' אברהם יצחק שהשיב לי על הנ"ל. הנה כתבו קבלתי ואם כי הוי מן הראוי שלא להשיב כלל כי כבר הקדמתי תחלה שידעתי שלא יועילו דברינו שם ומה איכפת לי בזה אני עשיתי כמ"ש יחזקאל הנביא ז"ל וגם ישעי' הנביא אמר והיה אם לא תאמינו וכו' והרי אין התורה שלי ואם דבריו יתב' אינן נשמעין בדורות הללו ומה איכפת לי אם דברינו אינן נשמעין הרי דיו לעבד להיות כרבו ומכ"ש שפל כמוני אשר איני כדאי להיות נקרא עבד לעבדי השם. וגם מכח טרדת הזמן הוי ראוי שלא להשיב בימים הללו ומטעם זה על רוב דבריו לא אשיב כי המה פטומי מילי בעלמא אך על מ"ש שנעלם ממני דברי התוס' בגיטין דף ב' הנה ע"ז מוכרח אני להשיב שלא יאמר מדשתק אודויי אודי ולא יאמר כביר מצאה ידם וכו' לזה אני משיבו. הנה דברי התוס' הללו א"א להיות בהעלם עין כי המה גלוים אפילו לבר בי' רב דחד יומא אך באמת אין כוונת התוס' לומר דמה דהוי בידו ילפינן ג"כ מנדה לא כן הוא רק כונתם שלא תקשה דהרי עכ"פ יש חזקת טומאה ואיך נאמנת שטבלה ולזה תרצו דהוי בידה לטבול אבל לא לומר דמהתם ילפינן זה ואף שבמהרש"א כתב דתרווייהו ילפינן מנדה הנה אחר מחכת"ה אין דבריו נראין בזה וראי' דהרי התוס' בקושיתם שהקשו מנ"ל דע"א נאמן באיסורין לא הקשו כלל על מה שנאמן בדבר שבידו ואתחזק רק הם הקשו על ע"א נאמן באיסורין בלא איתחזק והרי כבר הזכירו כדבריהם תחלה גם זה דמה שבידו נאמן ולמה לא זכרו זה בקושיתם והרי אכתי לא ידעו מן הלימוד מנדה בע"כ דזה הוי מכח סברא. וראי' יותר דהרי ביבמות שם מוכח להדיא כן בפ' האשה רבה דשם ציינו רק על הדין ע"א נאמן באיסורין בלא איתחזק על זה כתבו י"מ דילפינן מנדה ולא כתבו כלל זה על מה דבידו נאמן דילפינן מנדה גם הוא נגד ש"ס מפורש ביבמות בפ' האשה רבה דרוצה תחלה לומר דע"א נאמן אף באתחזק איסורא ואין בידו דסברא מידי דהוה אטבל והקדש וכו' הרי אומר דמסברא ידעינן זה רק דדוחה דלמא שאני התם דהוי בידו א"כ עכ"פ היכי דהוי בידו הוי סברא מידי דהוי טבל וא"צ ללמוד זה מנדה. זה ראי' ברורה לדברינו ולא כמהרש"א וכן מורה פשט לשון התוס' בגיטין מכ"ש ביבמות שם ייע"ש ודברינו ברורין בעזה"י והנה לגוף דברינו שכתבנו דמה דע"א נאמן באיסורין הוי מדין עדות ובעינן שלא יהי' חשוד לעדות יהי' קצת ראי' ממה דקשה לי כעת למה דס"ד דש"ס דע"א נאמן באיסורין אף באתחזק איסורא ואין בידו א"כ ל"ל קרא וספרה לה הרי הוי ק"ו דמה באתחזק איסורא ואין בידו נאמן מכ"ש שם ובע"כ יהי' מוכח דאף להס"ד דע"א נאמן נגד החזקה היינו רק עד כשר ולא מי שפסול לעדות לכך איצטרך וספרה לה דאף אשה נאמנת ומוכח דאף בע"א נאמן באיסורין יש סברא לחלק בין מי שהוא כשר לעדות או לא, אך זה אינו דהרי הש"ס רוצה ללמוד זה מטבל וקונמות וכו' והתם כל אדם נאמנים אף נשים לכך נשאר קושיתינו בדוכתא להס"ד ל"ל וספרה לה לעצמה וצ"ע. והנה זה אני כותב רק דרך פליטות הקלמוס כי אין לי פנאי אפילו לבלוע רוק רק אני כותב לבל ישמח לבו כי נעלם ממני דבר פשוט ולגוף הדין השומע ישמע והחדל יחדל ואם אחד מני אלף ישמע לי כדי לי כי המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא ואם בחיות הגשמי כך כ"ש בחיות הנפש ודי לי בזה. ז"ז אין להאריך ויותר לא יכתוב לי כי אם יכתוב לא אשיבנו ואני מודיעו תחלה ולא יאמר עוד מדשתק אודויי אודי. ידידו נצח: תשובה מח לעיר נאוויורק באמעריקא להרב מו"ה יוסף משה רב בשם הנה מכתבו בא אלי, אך נתאחר הרבה על הבי דואר. ובא אלי ק"פ ולא הי' לי שהות להשיב עד היום ועתה אני משיבו, וזה"ל שאלתו, כאשר התעו אותי אלקים לבא לעיר נאוויורק במדינת אמעריקא, מצאתי לכל העם האוכלין בשר העגלים המדוקרין איזה שעות קודם שחיטתן, או ביום שלפני השחיטה, וגוף הענין הכי הוא בעיר גדולה הלזו הנכרים הקצבין או אפי' אפשר אותן אשר בשם ישראל מכונים הרבה מהם מחללין השבת המה ונעריהם. והמה מבינים בהקזת הדם שיהא הבשר לבן וצח ועושים ככה לכל העגלים ובכל הזמנים, הן בקיץ הן בחורף, הן לאותם אשר ישחטו או לאותם אשר מנבלים למכרם לנכרים, ויש להם כלי ברזל חד לזה, אורך הכלי הלז לא פחות מאורך שן גדול ממפתח גדול ורחבו הוא כפלים, ולהשן שני פיות חדים משני צידיהן ועוקץ בראשה ואורכה א' צאלל ומכים בקורנס ברזל עם הכלי על הצוואר בעורק הוורידין מול הוושט, ואם לא יכוונו מעשיהם בראשונה ישנו וישלשו ומניחין לזוב דם הרבה עד שיעבור דם הקילוח ומתחיל להיות מטפטף טיף טיף ואז יודעים המה כי מתלבן הבשר, ומהר יסתמו הנקב בדבק המוכן לכך. למען לא תמות העגל תחת ידם וכמה מהם מתים שעה או שתים אחר הדקירה, ואח"כ כשמניחים אותה לילך היא נחלשת עד שצריכין להעמיד אותה, וכמעט שאינה יכולה לילך ואינה אוכלת עוד מני אז, ואחר איזה שעות או למחרת שוחט אותה. ואין פוצה פה ומצפצף, אף כי לכמה שוחטי האשכנזים היא לזרה בעיניהם, והאריך בזה ואני אקצר. והנה אשיבהו בקצרה הן אמת דבחיבורי טוב טעם ודעת מה"ק התרתי הבהמות הנעשה בהם הקזה. אבל אין לו דמיון כלל לזה. והנה בנדון שלו ידעו כי המה ספק נבלות ממש. והמה מאכילין נבלות לישראל, וכל מי שבשם ישראל מכונה ועמדו אבותיו על הר סיני חלילה לאכול מזה. ויהיו מובדלין ממנו כמובדל מנבלות ממש. וכל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם כי המה ספק נבלות ממש, ולא מבעיא דבשביל ישראל אסורין לעשות כן רק גם בשביל נכרים אסור לעשות כן. כי המה עושים סחורה בנבלות וטרפות לכתחלה, ואין זה כנזדמנו. וכל המורים בזה להיתר המה מורים כבן סורר ומורה., ועתידין ליתן את הדין וחלילה לסמוך על הוראתם אפילו כביעתא בכותחא. ועלינו יערה רוח הבורא, כנפש המחכה מתי יבא ותראה האמת ויסכר פי דוברי שקר. דברי ידידו שלמה קלוגר: תשובה מט לסי' י"ח סעיף י"ח הנה התב"ש בסי' י"ח ס"ק ל"ד] כתב בשם הרש"ל ביש"ש וז"ל בזה מחמת שהבודקין אין מורים רק בדבר הפשוט היתרו וליכא חשדא ייע"ש. והנה אפשר הוא מיירי רק בבודק ואינו שוחט. אבל אם הוא שוחט ג"כ וא"כ בזה צריך בדיקת הסכין ובכונת הלב וזה אין ידוע לשום אדם רק לו ית'. וגם צריך בדיקה גם אחר השחיטה ומי יודע מזה לכך בודאי הוי חשדא, וחלילה לו ליטול מן הכשרות לבד, ואפי' אם לא יכשיל במזיד ממש רק שלא ידקדק לכוון בכוונת הלב וביראת שמים ממילא יבא כמה מכשולות בזה, לכך ודאי חלילה לו ליטול יותר מן הכשרות ואם התב"ש מיירי גם בשוחט הוי דבריו תמוהין והעיקר כמ"ש ובפרט בזה"ז דהדור פרוץ ביותר וצריך שמירה יתירא דחלילה לעשות כן וכן השבתי למדינת מאלדווי. תשובה נ הקשה לי אחד במה דקאמר הש"ס פ"ק דחולין דילפינן דאזלינן בתר רובא משחיטה עצמה, וכ"ת דבדקינן לי' דלמא במקום שחיטה נקב הוי, והקשה לי דמה ראי' היא זה הרי יש לומר כיון דבדקינן רוב האברים דאין בהם טרפות שוב לא חיישינן גם למקום שחיטה דאזלינן בתר רובא דרוב איברים. ורובא דאיתא קמן ודאי אזלינן בתר רובא כדקאמר שם הש"ס לעיל, והנה בראשית השקפה השבתי לו כי אין זה רובא דהוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי