טוב טעם ודעת נח

חיישינן ואכתי דלמא רוב מצויין מהני אצל גוף השחיטה אבל להיות מעיד על גוף הסכין בעינן דוקא מומחין ודאי ומוחזקין ונימא דהכל שוחטין מומחין ומוחזקין בבדיקת הסכין כעין דמשני לרבינא והרי לרב אשי דמוקי בישראל מומר מיירי נמי לענין הסכין כן נימא לדידן ג"כ. וכן מאי פריך בדף י"ז בכל שוחטין לאתויי מה הו"ל לומר לאתויי אפילו אם לא בדקוהו ב' וא"ל דהתם אזיל למ"ד דבעינן באמת ב' עכ"פ הוי לי' לפרש ולומר הניחא לרבי יוחנן י"ל דס"ל דהכל לאתויי אפילו אם לא בדקוהו ב' אבל למ"ד דס"ל דבעינא מדינא לחכם קשה כעין דקאמר בעלמא כן מוכח מזה דאין בזה פלוגתא כלל ולא כהתב"ש. ועוד דאף להתב"ש מוכח דקרובים ופסולי עדות כשירים לכך דאל"כ אם נשים שוחטין יצטרך בדיקת הסכין ב' אחרים והיא אינה נאמנת וכן בשוחט לעצמו דלעצמו אין לו דין עד כשר יצטרך ב' בלעדו וזה, ודאי מבואר הביטול בכמה דוכתא דמוכח משם להיפוך. ועוד למה לא משני בסוף פ"ק דחולין דהכל שוחטין לאתויי נשים או בע"ד לעצמו והיינו בבדקו לו הסכין בב' אחרים ול"ל לשנות לאתויי מומר הרי משכחת לה בכשרים נמי דאין השוחט נאמן ובעינן בדיקת אחרים וקמ"ל דהכל שוחטין אפילו אשה ובע"ד אם בדקו אחרים להם סכין ובע"כ מוכח דזה ליתא רק אף אם בעינן ב' עכ"פ אשה ובע"ד כשרים להעיד בזה וה"ה קרובים ולכן הדבר פשוט אצלי דב' קרובים כשרים הם לשחיטה אף אחר התקנה. [שוב ראיתי שראי' זו שהבאתי לעיל ממה דלא משני הש"ס דהכל שוחטין הוי לאתויי אשה ובע"ד וכגון דבדקו להם ב' הסכין זה אינו ראי' די"ל דזה פשיטא הוא דממ"נ על השחיטה פשיטא דנאמן דאל"כ קשה זה בלי דברי התב"ש ובע"כ על השחיטה הוי פשיטא וא"כ על הסכין כיון דבדקוהו ב' נמי פשיטא אך להיפוך קשה לפי מה שהוכחתי דאף להתב"ש די בקרובים קשה דליתרץ דהכל שוחטין לאתויי אשה ובע"ד לעצמו וכשרים עכ"פ בדיקת יחיד דגם הם מצטרפין לסכין ובע"כ מדלא משני כן מוכח דבחד סגי וא"כ פשיטא דנאמן על זה כמו על השחיטה ובנאמנות על כל האסורין ודו"ק] וגם לו יהא דהוי ספק בתקנה נמי קיי"ל כל היכי דהוי ספק בתקנה אוקמוהו אדינא. וא"ל דדוקא בממון הוי כן ולא בתקנות איסור דזה אינו דחדא דמשמע בכמה דוכתא דאפילו להוציא ממון אמרינן כן ולהוציא ממון קשה מאיסור וכמ"ש התוס' סוף פ"ק דב"מ, ועוד הרי מפורש בנדרים דף י"ד דדברים המותרין ואחרים נהגו איסור אי אתה רשאי להתירו דכתיב לא יחל דברו ומסיים שם הש"ס דלא יחל מדרבנן קאמר א"כ מוכח דתקנת הרבים באיסור בדבר המותר מדינא הוי רק דרבנן וא"כ שוב היכי דהוי ספק בתקנה הוי רק ספק דרבנן ואוקמוהו אדינא ששוחט לבדו נאמן על הסכין וכנהוג עלמא מימים ימימה דהאי שוחט יחיד וכמפורש בש"ע דלהם מחלו חכמים כבודם ולכן העיקר לדינא דמותרין להיות קרובין זה לזה ורב ותלמידו ואין בזה בית מיחוש כלל וכמ"ש לעיל דבשומא מותרין להיות קרובין מכ"ש בזה. אמנם אני תמה עליו מה ראה על ככה לכתוב בשם התב"ש דבר שאינו ובתב"ש מפורש בלשונו בסי' י"ח דאין זה רק מכח זהירות יתירא ואיך נאמר דמשום זהירות יתירא יפסלו קרובים ולחנם טרח והטריח בזה ומאד חרה עליו אפי בזה לתלות בוקי סריקא בהתב"ש ולהעלות המדומע והטריח אותי בחנם כי תחלה סמכתי עליו ולא היה לי פנאי לעיין אחריו עד אשר פניתי מעט וזולת זה אין פנאי להאריך יותר כי אני כאורח נטה ללון ולזה לא בידי להרחיב הדבור יותר וגם אין צריך להרחבת דיבור. דברי ידידו: תשובה מה להרבני מו"ה שמואל לכפר ניטשליק ע"י ר' מאיר גאלד רוזין לק"ק הרימלוב הנה ע"ד שאלתו וז"ל היות שאירע פה כפר טאלטשיק ב' פרסאות רחוק מעיר זבאריז שבא לכאן איש הולך עני המחזיר על הפתחים ביום ד' פ' חוקת ששה שעות אחר חצות היום והי' בידו עוף שחוט ונתן העוף למשרתת למלחו ולבשלו בשבילו וכאשר השגיחה על העוף צעקה מרה על השחיטה כי לא הי' שום סימן שחיטת הסימנים באמצע הצואר כ"א למעלה תחת הראש הי' חור קטן כמו נחירה והמשרתת הראתה את העוף לכל ב"ב וכולם ראו שהעוף לא הי' שחוט משוחט מומחה רק העני הזה שחט בעצמו את העוף ושאלתי את העני מי שחט לו והשיב ששחט אצל ר' אייזיק שוחט בק"ק זבאריז עוד ביום ב' העבר בשבוע זו והנה נפשו בשאלתו אם כשרים הכלים או לא. והנה מה שדימה רו"מ זה לדין מומר לתיאבון שיאמר מומחה פ' שחט לי ואח"כ מחלק בזה דשם הוי באותו המקום שהמומחה שם משא"כ בזה דהמומחה רחוק ב' פרסאות מן העיר. הנה חלוקו נכון אבל אין זה ענין למומר לתאבון דשם ראינו אוכל נבילות אבל כאן בעני הזה נהי דראו שהיה לו ציצית פסולין וגם לא היה לו תפילין הנה בזה לא נעשה חשוד לאכול נבילות כמו דקיי"ל בסי' קי"ט דהחשוד על הקל אינו חשוד על החמור וזה ידוע דלאכול נבילות חמור בעיני העולם מציצית ותפילין שאפשר בידו לשאול מאחרים או אולי נגנבו ממנו ואף דאיסור גניבה קל בעיני העולם מהליכה בלי ציצית מ"מ הרי קיי"ל בסי' א' דהחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה ואפשר נתן לאחר לשחוט ואף שלא נשחט עפ"י מומחה ובקי וגם הכירו בעוף כי לא נשתהה עדיין ג' ימים אחר השחיטה יתכן להיות שגנבו באיזה כפר הסמוך ונתנו לשוחט שם לשחוט טרם נודע שגנב וכעת מתיירא לומר ששם שחטו פן ישאלו שם ויוודע שהוא גנבו לכן משקר וכל מקום שיש לתרץ שלא יהי' חשוד על נבילה אין מוציאין אותו מחזקת כשרות שלו ולכן נראה דמדינא הכלים כשירים ובפרט אחר מעת לעת דהוי רק דרבנן ולכן אין להחמיר בזה יותר:. תשובה מו לק"ק דראהביטש ליחידי סגולה דשם. מכתבם קבלתי יום אמש. והנה ראשית כל אני מוסר מודעה לפניכם כי גלוי וידוע שלא יהי' דברינו נשמעים בקהילתכם ולא יעשו רושם וגלוי זה לפני תחלה ולא יטעון הטוען כי יכוין בזה לקנתרני ולצערני כי זה לפני ואיני חושש על כך וכוונתי לש"ש השומע ישמע והחדל יחדל ויקוים בי דברי יחזקאל הנביא ואתה כי הזהרת וכו' ולולי שהימים ימי בקורי ענוים וימי תשובה לא היתי משיב כלל לכם מטעם הנ"ל אך היות כי הימים ימי עשי"ת אמרתי אולי למצוה יחשב לי ובזה יכופר עוני אם אחד מאלף יהי' נשמע לדברינו ויפרוש מן האסור כדי הוא לי. והנה לדעתי אסור שחיטת השוחטים דקהילתכם אחר הגב"ע דשם כנבילה ומי יתן בשר משחיטתם לפני הייתי חובטו בפניהם. והנה אין צורך להאריך בזה בפלפול כי מלבד שוחט על פי פלפול לא טוב הוא בעמינו ובימים הללו כל שוחט שיש עליו שמץ כל דהוא פסול לשחיטה כי רבה מאד הקלות בימינו אשר אין גודר גדר ועומד בפרץ וכל איש הישר בעיניו יעשה וימצא לו עוזרים כלבבו ובאמת בנידון דידהו מן הדין ראוי לאוסרו דאין לו שייכות כלל לדין ע"א שהעיד על השוחט דהתם מיירי בע"א מעיד עליו אבל כאן שכ"א מעיד על חבירו והעידו בתו"ע באליו"ע א"כ ממ"נ אם האמת כדברי המעיד פסול השני ואם שקר העיד א"כ הוי עד שקר ונמי ראוי לפסול לשחיטה דאף הפסול לשאר עבירות שבתורה נמי צריך בדיקת הסכין להרמב"ם. ולדידן בזה"ז נראה דפסול לגמרי מתרי טעמי אחד כיון דהדור פרוץ בעו"ה עתה החשוד על ד"א חשוד על הכל וכעין זה מבואר ביו"ד סי' קנ"ח ובח"י ה"פ סי' תמ"ח דאף דבזמן הש"ס הוי חילוק בין לתאבון בין להכעיס עכשיו כולם עוברי להכעיס נינהו ייע"ש כן ה"נ בזה בעוה"ר בזמן הזה החשוד לד"א חשוד לכל התורה. ותדע דהרי בדינא דש"ס קי"ל החשוד על הגניבה לא חשוד על השחיטה וא"כ נאכל עתה משחיטת הגנב וגם עתה בזמנינו ראינו שהחשוד על הגניבה חשוד על חלול שבת ועל הכל. ועוד הש"ע מיירי מיחיד אם מותר לאכול משחיטתו אם רוצה בו אבל למנותו לשוחט לרבים ובודאי יש כמה אנשים שאין חפצים בו והוא חשוד בעיניהם ומאמינין לעד המעיד עליו שהוא פסול וא"כ כיון שמאמינין לו הוא באמת פסול להם ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו ואין ראוי לכופו לאכול בע"כ במה שאסור לו ויש כמה עניים שאין סיפוק בידם לאכול רק בשר בהמה. וגם יש לדון בזה דנהי דחשוד לשאר עבירות כשר לשחיטה מ"מ על הבדיקה אינו נאמן וטעמא דידי מסתבר בעזה"י כי הנה ע"א נאמן באיסורין הוי מדין עדות רק שבזה האמינה התורה אפילו לקרוב ולע"א מוספרה לה דנלמד שהרי באמת אם חשודה על נדה אין לה נאמנות על נדה וא"כ יתכן דגם על שאר אסורין אינה נאמנת כיון דחשודה להעיד שקר רק אם היא אוכלת בעצמה אם הוא חמור מנדה י"ל החשוד לדבר קל אינו חשוד על החמור אבל אם אינה אוכלת ממנו אין לה נאמנות על שום איסור רק בשחיטה כיון דבאמת אתחזק איסורא ואין להאמין ע"א רק דנאמן מכח דבידו ומה דהוי נאמנות מכח בידו זה אינו מתורת עדות רק מתורת מגו או מתורת בעלים לכך אף דפסול לעדות מ"מ כיון דהוי בידו נאמן אבל בבדיקה דזה אינו בידו ואין השוחט נאמן בזה רק מכח ע"א נאמן באיסורין כיון דבזה לא אתחזק איסורא ובפרט בזה"ז דשכיחי טרפות כמו