טוב טעם ודעת נו

הא' נגד ב' עדים זה אינו דהרי השוחט הג' לגבי עצמו אין לו תורת עד והוי רק עדות השוחט הב' המכחיש להשוחט הא' וא"כ הרי בלא זה י"ל דאין זה הכחשה כיון דקיי"ל בחו"מ סי' ל' דכל מה דאפשר ליישב דברי העדים שלא יהיו מוכחשים אפילו ע"צ הדוחק מיישבים אותם א"כ ה"נ י"ל דמחמת כובד יד השוחט הב' ששחט ב' מאות עופות לא הרגיש בפגימה זו ונאמן הראשון יותר ואף א"תל דהוי הכחשה מ"מ כיון דהוי רק עד נגד עד א"כ סליק עד נגד עד דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ואף דהוי בידו לשחוט כהוגן וכל שבידו לסלק החזקה לא נחשב חזקה מ"מ כאן דהוי רגל"ד על השוחט הג' ורגל"ד הוי כחזקה כדמוכח בסוטה וכמ"ש התוס' בפ"ק דנדה דבסוטה הוי רגל"ד וכן הוא בסוף נזיר, וא"כ ה"נ הרגל"ד מסייע לחזקת איסור דבהמה ועוף ולא מהני מה דהוי בידו. ובפרט דע"י הרגל"ד איתרע חזקת כשרות של השוחט ועוד דגבי שוחט אין אנו דנין על השוחט אם הוא כשר רק על הבהמות ועופות ששחט אם הם כשירים ואינו דומה לעדים דשם אין אנו דנין רק על גוף העדים אם הם כשירים לעדות לכך ראוי לומר אוקמא בחזקת כשרות אבל בשוחט אין אנו דנין עליו רק על מעשיו אם שחיטתו כשירה או לא ולבהמה יש חזקת איסור ורגל"ד לכך חלילה לאכול משחיטת הג' אבל השוחט הראשון והשני הם כשירים. ויותר אין פנאי להאריך כי אני מוטרד מאד בחבילות תשובות לזה עת לקצר: והנה נשמט מלעיל מ"ש די"ל דהוי ס"ס בב' גופין אין לתמוה ממ"ש התוספ' בפ"ק דחולין גבי סכין איתרעי מ"ש דהוי ס"ס אך כבר נתיישב זה בדברינו הנ"ל דהתם כיון דעתה הוי פגימה בסכין בודאי ואין לדון על הסכין אם מותר לשחוט בו גם קודם השחיטה בדקו והי' יפה ואין לנו ספק רק אם נעשה הפגימה קודם גמר השחיטה ושחט בסכין פגום או דנעשה אחר גמר השחיטה א"כ בשניהם הוי ספק אם נשחטה כהוגן או לא לכך הוי בגוף אחד. אך כאן דהספק הוי אם זה פגימה או לא לדעת הספר שהביאו א"כ זה הספק הוי על הסכין אם מותר לשחוט בו או לא וספק השני הוי על הבהמה ועוף לכך הוי בב' גופין. גם לפ"ז י"ל דלא הוי נודעו יחד דספק אם הוי זה פגימה או לא נודע מקודם להשוחטים לפי דברי השוחט הראשון וספק שמא שחט הקנה לבד נודע אח"כ ולא הוי כמו ס"ס עיין בדיני ס"ס ובמג"א ה"פ סי' תל"ט לכך אין זה ס"ס, ובזה יש לקיים דברי הט"ז בסי' א' שחולק על דברי הרמ"א ואגודה ייע"ש ולפי הנ"ל יש לקיים דבריו דאף אי נימא דהוי כאן ס"ס שמא למד וא"תל לא למד שמא שחט כהוגן דזה הוי בב' גופין וב' ענינים דספק אחד על השוחט אם מותר ליתן לו לשחוט והשני הוי על הבהמה אם נשחטה כהוגן ואין זה ס"ס גם לא נודעו יחד ואינו דומה כלל לדברי התוס' גבי סכין איתרע וא"ש בעז"ה ודו"ק כי קצרתי דברי ידידו: תשובה מ להרב החריף מו"ה יונה אשכנזי לעיר ישן הנה ע"ד שאלתו בנידון השו"ב הנה לא אעתיק השאלה כי הוא באריכות ויבין ממילא מתוך התשובה. כי הנה לדעתי שחיטתו אסורה כנבילה כי הנה זה דנשבע נגדו הוא עצמו יצטרף לפסלו עם אחר כמ"ש בש"ע חו"מ סי' ל"ד א"כ ה"נ נהי דליכא עד עמו עכ"פ כיון דיש ע"א הבע"ד שלו דנשבע כנגדו וגם הוי רגל"ד שנשבע לשקר וגם הוי כמה רגלים לדברים המכוערים שעשה ועל מה שהטריף למי שלא נתן לו שכר יותר וא"כ הרי בפירוש איתא בש"ע דעפ"י ע"א בצירוף רגל"ד מעבירין אותו וגם בלי עדות העד נראה דעיקר רגל"ד כיון דע"א בהכחשה אינו כלום א"כ העיקר העברה הוי ע"י רגל"ד א"כ ה"ה ברגל"ד בלי ע"א נמי מעבירין אותו וגם כיון דהוי על כל רעתו קלא דלא פסיק וא"כ הרי בקלא דלא פסיק ועידי כיעור מוציאין אפילו מבעלה ומכ"ש דיש לאסור שחיטתו כיון דרואים ממנו דברים מכוערים וגם הוי קלא דלא פסיק על המעשים שעשה וגם עכ"פ רגל"ד. וגם עפ"י ב' עדים אף אי נימא דבעלמא אין מצטרפין לפסלו מ"מ למסור לו עדות לכתחלה ודאי אין ראוי למסור לו דהרי אפילו במודה על עצמו דקיי"ל דאין אדם מע"ר ומ"מ מפורש בש"ע דאין למסור לו עדות לכתחלה ומכ"ש ברגל"ד אי קלא דלא פסיק ומה גם אם יש ב' עדים נהי דהוי עדות מיוחדת ואין לפסלו לעדות מ"מ למסור לו עדות לכתחלה אינו ראוי וא"כ ה"נ ליתן לו לכתחלה לשחוט הוי כמוסרין לו עדות לכתחלה וגם אם עכ"פ האנשים דמהימן להו בלבם ודאי אצלם נחשבין כתרי ואסורין לאכול משחיטתו ולכך הדבר ברור דאסורה שחיטתו בלי ספק. דברי ידידו הטרוד: תשובה מא לק"ק סאמבור להדיינים דשם. האותיות שאלוני ע"ד השו"ב מו"ה געציל אם ראוי לאכול משחיטתו ושלשה המה נפלאו ממני להיות זה בשו"ב ובפרט לרבים. אחד שגנב במקולין כמה פעמים. והב' שהי' נגלד וצוה לנכרי אחד לעיין בצלעות ואמר הנכרי שאין בו נשבר ובסוף נודע להיפוך. והג' הכי נכבד שבא אצל רב אחד ונתן לו הסכין בחזקת יפה ונמצא פגום. הנה על שלשה פשעי ישראל כאלו ודאי דשחיטתו אסורה דאפילו בשביל גניבה לבדו נמי ראוי לסלקו משחיטתו, ואף דקיי"ל דחשוד על גניבה לא חשוד על השחיטה היינו רק בדורות הראשונים אבל בדורות הללו ראינו מי שחשוד על הגניבה חשוד על הכל וכעין זה כתב הח"י ה' פסח סי' תמ"ח דלדידן ליכא דין מומר לתאבון וכולהו בכלל מומר להכעיס נינהו והביא ראי' מרמ"א ביו"ד סי' קנ"ח. ועוד אף לדין הש"ס היינו רק מי שרוצה לאכול משחיטתו מותר לו לאכול אבל להיות שוחט העיר להאכיל לרבים בעל כורחייהו אולי כמה לא ניחא להו במעשיו ודאי ראוי לסלקו. וכעין דקיי"ל דטבחא וכו' כולהו מותרין ועומדין הם ומסלקינן להו בלי התראה כן ה"נ שו"ב שנעשה גנב ודאי דמותר וראוי לסלקו וכ"ש בהצטרף מה דהוי ריעותא וצריך בדיקה וסמך על הנכרי לעיין וביקש להכשיל הרבים דכל דרך שאלה אינו מסלפ"ת וסמך על הנכרי ובפרט באיסור תורה אף מסלפ"ת לא מהני והג' הכי נכבד מה שלא הי' סכינו יפה והוא ביקש לשחוט בו לכך לדעתי שחיטתו אסורה. ואם כי ידעתי שלא יהי' דברינו נשמעים בדור הזה אשר אין דברי אמת נשמעים, והנה אם כל זה גלוי לפני לא נמנעתי מלכתוב כאשר כתבתי כן גם לדראביטש כי המקיים נפש אחד מישראל כאלו מקיים עולם מלא ואם בחיי הגוף כן מכ"ש בחיי הנפש אם אציל נפש אחד מישראל מטרפות כדי לי. השומע ישמע והחדל יחדל וזולת זה אין להאריך מחמת טרדתי ידידם נצח: תשובה מב לק"ק שנעריף סמוך לגדיידינק להרב מו"ה משה יצחק דוב אב"ד דשם. הנה בדבר השו"ב דקהלתו אשר קיבל עליו בכתב בח"ח ושד"א שלא לשחוט בלתי רשיון מהרב המפורסים וכעת אין בידו לקיים זה ורוצה לחזור בו. הנה אם כבר אסרו הרב חלילה לי להתירו בשום אופן אך אם האמת כדברי רו"מ שלא אסרו הרב רק שאמר שאינו מתערב במחלוקת השו"ב. הנה לדעתי להתירו כי הנה הן אמת דנהי דשבועה בכתב לא מהני מ"מ חרם בכתב מהני כמ"ש בנ"ב מהד"ב והיינו אם כתב בלשון בינוני אני מקבל ולא בלשון עבר קבלתי וכאן כתב בו אני מקבל עלי. גם בלא"ה דעתי בשבועה בכתב אף אם לא מהני מן התורה מ"מ בעי בע"ה שאלה ולדידן בזמנינו כ"ע דינם כע"ה כמ"ש ביו"ד סי' ר"ה. אך זה הוי אם כתבו בכתב ידו ממש אבל אם לא כתבו בכתב ידו ממש רק חתם עצמו זה אינו כלום כי בחתימת ידו אינו כמדבר גוף הדברים רק כהודאה שמודה כן הוא וזה לא מהני רק בממון אבל בשבועה אף אם מודה שנשבע אם באמת לא נשבע אינו כלום לכך אם רק חתם עצמו אין ממש בכתב הזה, אך גם אף אם כתבו בכתב ידו ממש מ"מ התרה מהני לו לכו"ע ויכול להתיר לו בשלשה ואין זה בכלל נשבע לטובת חבירו שאין לו התרה חדא דלהחיות נפשו וב"ב הוי דבר מצוה כמ"ש בה' שבת סי' רמ"ח ולדעת כמה לדבר מצוה יכול להתיר לדבר מצוה, ועוד דנשבע על דעת חבירו הוי רק בשביל טובה שעשו לו בשעת השבועה וכאן לא עשו לו טובה דאף שהשלישו לו מאה ועשרים רייניש עבור כך מ"מ הוא עשה להם טובה יותר להסתלק משחיטתו אם לא ניחא להו לאכול משחיטתו ואף דהריב"ש בתשובה הובא ברמ"א סי' רכ"ח סעי' כ' ס"ל דאם עשה לו טובה אף דהמשביע קיבל יותר טובה ממנו נחשב טובה ועיין בש"ך שם ס"ק נ"ד מ"מ לא מבעיא לפמ"ש בחדושינו מכבר שראייתו ממשה רבינו תמוה דשאני משה רבינו שהי' עניו ולו נדמה שיתרו מקבל טובה ממנו יותר וכן אחז"ל בפ' יתרו שתחלה היה משה רבינו מתכבד ביתרו ייע"ש ואף גם לדעת הש"ך הנ"ל מ"מ היינו אם עכ"פ יתרו לא עשה לו רעה רק טובה או אף דיתרו קיבל יותר ממשה רבינו מ"מ