טוב טעם ודעת נג

לקמן בביאור חלוקו יש לחלק ביניהו כמ"ש לקמן אך לפי מה דקיי"ל הוי ספיקא דרבנן נסתר חילוק שלו כמ"ש לקמן ובע"כ צ"ל כמ"ש וא"כ ה"ה בפלוגתת הפוסקים ממש. והנה לכאורה הי' נראה לי דפלוגתת רב הונא ור"ח בב' כתי עדים המכחישות זא"ז יהיה תלוי בפלוגתא זו עצמה אם תרי ותרי ספיקא דאורייתא או דרבנן, דר"ח ס"ל כמ"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא לכך בזה אין לחלק בין תרי ותרי לב' כתי עדים המכחישות זא"ז דבשניהם ספיקא הוי ולא מוקמינן אחזקה אף דבשני כתות המכחישות יש חד דכשר בודאי אך כמו כן להיפוך יש כת דפסולין בוודאי לכך הוי ספק ולחומרא, ורב הונא ס"ל דתרי ותרי ספיקא דרבנן שמן התורה מוקמינן אחזקה וכיון דמן התורה כשירים הם מדרבנן לא החמירו כה"ג שיפסלו אף הכשירים כנ"ל. מיהו מלשון התוס' ביבמות פ"ג שהקשו שם כיון דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא למה דחקו רבה ור"י לאוקמא מתניתין בב' כתי עדים משמע דס"ל דכוונת הש"ס דלכ"ע הוי ספיקא דרבנן וליכא פלוגתא בהא דאל"כ לא הקשו כלום דלמא רבה ס"ל דהוי דאורייתא. הן אמת דמלשונם בשאר מקומות מוכח דנחשב פלוגתא בזה ואיכא למ"ד דאורייתא אבל מלשונם ביבמות וקושיתם מוכח דס"ל דלכ"ע הוי כן וא"כ תקשה למ"ד בהדי סהדי שקרי למ"ל כיון דמן התורה אף תרי ותרי מוקמינן אחזקה למה יופסלו ודוחק לו' מה דקאמר בהדי סהדי שיקרי הוי מדרבנן דודאי מדרבנן אין סברא לפסול אף הכשירים וכמו שמוכח לדידן דקיי"ל בתרי ותרי פסולין מדרבנן ובב' כתי עדים כשירים אף מדרבנן וכנ"ל ואיך יהי' לר"ח להיפוך ואיך יפלגו בסברות הפוכות. וכן מוכח מהתוספ' ב"ק דף ע"ב שהקשו שם דלמה הוי עד זומם חידוש לר"ח דקאמר בהדי סהדי שקרי למ"ל ומה קושיא הלא תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא לכך לדידן שפיר קאמר ר"ח דפסולין מדרבנן ומ"מ הוי מן התורה חידוש דמן התורה אזלינן בתר חזקה וכל כת באה בפ"ע ומעידה אלא ודאי ס"ל להתוס' דאין סברא לומ' דיפסלו מדרבנן בב' כתות רק מדאורייתא הוא וא"כ קשה למה יגרע מתרי ותרי מיהו י"ל דהתוס' בב"ק ס"ל דר"ח יסבור כמ"ד תרי ותרי ספיק' דאורייתא וכמ"ש בשאר דוכתא שיש פלוגתא בזה ודלא כמ"ש ביבמות. מיהו העיקר נלפענ"ד כמ"ש ביבמות דלכ"ע הוי דרבנן וכמו שמשמע מלשון הש"ס דפריך ותו תרי ותרי ספיקא דרבנן היא משמע דזה הוי מלתא דפשיטא לכ"ע. ומה דס"ל לר"ח דבהדי סהדי שקרי למ"ל א"ש דהכא אין דומה לתרי ותרי דבתרי ותרי הבאין לסתור חזקה אחרת א"כ אי נימא דהאמת כדעת הפוסלין וסותרין החזקה וא"כ המעידין שכשר הוא ומסייע לחזקה או כדומה משאר חזקות הם הפסולין לעדות שמעידין שקר א"כ הרי אנן פוסלין העדים שמעידין לסייע החזקה ואנו מוציאין את העדים מחזקת כשרותן וגם גוף הדבר נוציא מחזקתו דמעיקרא אבל אי נימא שהאמת כדעת המסייעין להחזקה לא יופסלו רק העדים שמעידין הפכו אבל גוף הדבר נשאר בחזקתו, וכיון דלאוקמא אחזקה הוי סברא אלימתא ומן התורה לכך כל מה דאפשר למעט הוצאות החזקה ולהחזיק הרע במיעוטו ממעטינן לכך כיון דהעדים בין כך או כך הוי חד פסולין מוטב טפי להעמיד גוף הדבר בחזקתו עכ"פ משנימא שגם זה יצא מחזקתו וזה בתרי ותרי המעידין על ד"א אבל בשני כתות המכחישות זא"ז כיון דאין אנו מוציאין שום דבר יותר מחזקתו דהרי ממ"נ חד מינייהו ודאי פסולין ובודאי יצא כת אחת מחזקתו ושוב לא שייך לאוקמא אחזקה ונשאר הדבר בספק תורה איזה מהם יצא מחזקתו. ובזה מיושב מה שהקשו התוס' והבאתי לעיל למ"ד בהדי סהדי שקרי למ"ל לא הוי חידוש עד זומם ולפמ"ש א"ש דכוונת הש"ס כך דהרי קיי"ל בכמה דוכתא אף בדבר דכעת חזינן שיצא מחזקתו מ"מ כל מה דאפשר למוקמא אחזקה דעד השתא הוי בחזקתו מוקמינן ואמרינן השתא הוא דאיתרע אף דהשתא בודאי יצא מחזקתו ובפרט היכי די"ל דהשתא ממש נעשה זה ולא יצא בשום זמן למפרע בודאי אמרינן כן לכ"ע וא"כ ה"נ בעד זומם קאמר הש"ס כך, בשלמא השתא דהמנוהו התורה להמזימין לעשות את העדים הראשונים ודאי פסולין ולא ספק לכך כיון דהוי ודאי אין סברא לחלק בין להבא ובין למפרע לכך היה סברא לפסול למפרע לולי הטעם דחידוש אבל כיון דבאמת חידוש הוא מה שהמנוהו התורה אחרונים לעשות אותן ודאי פסולין ומצד הסברא הי' ראוי לומר מה חזית דציית להנך ציית להנך ויהיו שניהם רק ספק וכיון דספק הוי א"כ למפרע ודאי כשרים עדותן אף למ"ד בהדי סהדי שקרי למ"ל דהרי אי נימא שאחרונים משקרין לא איתרע החזקה רק השתא בשעה שבאו להזים אבל עד הנה הי' חזקת כשרות לתרוויהו אבל אי נימא שהראשונים פסולין א"כ כבר איתרע חזקת כשרות שלהם מכבר משעה שהעידו א"כ אנו סותרין החזקה למפרע לכך בזה שפיר דומה לתרי ותרי דספיקא דרבנן הוא ומן התורה מוקמינן אחזקה כל מה דאפשר ה"נ בב' כתות המכחישות דנהי דמהשתא ליכא לאוקמי אחזקה כיון דבודאי חד מיניהו יצא מחזקתו מ"מ לא גרע מאם נודע בודאי על איזה דבר שיצא מחזקתו מ"מ לענין למפרע מוקמינן ליה אחזקה ואמרינן השתא הוא דאיתרע כן ה"נ לענין למפרע טפי עדיף להיות תולה שהאחרונים העידו שקר דאז לא איתרע חזקת כשרות רק עכשיו ולא למפרע משנימא שהראשונים העידו שקר דבזה איתרע החזקה למפרע לכך לענין למפרע מוקמינן לי' אחזקה. ונהי דמ"מ האחרונים לא נפסלו ממש בזה מכח ראי' זו דודאי ע"י חזקת כשרות של הראשונים למפרע א"א לפסול בזה את האחרונים ממש הרי בתרי ותרי אף דמן התורה מוקמינן אחזקה מ"מ אין אנו מחזקינן ע"י זה את הסותרין החזקה לודאי פסולין רק לענין גוף הדבר אנן מוקמינן אחזקה כן ה"נ למ"ד בהדי סהדי שקרי למ"ל היינו רק לבטל עדותן מכאן ולהבא כיון דבזה ממ"נ כ"א יצא מחזקתו לכך הוי כדברים שאין לו חזקה ויצא מחזקתו מהשתא אבל לענין לבטל עדותן למפרע אם כת אחת העידו יום ויומים מקודם העדות שבנתים לא נתבטל מוקמינן להו אחזקתן ואמרינן דטפי ניחא לומר דאחרונים העידו שקר דאז לא איתרע החזקה למפרע משנימא הראשונים העידו שקר ואיתרע החזקה למפרע לכך לענין למפרע דומה ממש לספק תרי ותרי דהוי ספיקא מדרבנן וא"ש ודו"ק: והנה מדי דברי בו זכור אזכור מה שקשה לי למה נימא דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן מכח דמן התורה אוקמינן אחזקה הלא אם היו כאן אלף עדים המעידין בב"א לא הי' מועיל לעשותן ודאי כיון דשניהם מכחישין דקיי"ל תרי כמאה א"כ למה יגרע אלף עדים מחזקה וגם בחזקה נימא כן דלא עדיפא חזקה מעדים כיון דאלו הי' אלף עדים מסייעין לא היה מועיל מכח דתרי כמאה, א"כ ה"נ פשיטא דלא עדיפא חזקה מעדים והוי כאלו עוד עדים מסייעין לחד כת דאין מועיל דשכנגדן הוי תרי כמאה וכה"ג כתבו התוספ' בעצמן בדוכתא אחרינא במס' ב"ק דף ע"ב ע"ב ד"ה אין לך בו אלא חידושו לענין מגו דבתרי ותרי לא שייך מגו דלא עדיפא מגו מעדים ייע"ש וא"כ ה"נ בחזקה נימא כן. והנה בזה הי' אפשר ליישב מה שהקשה בס' הפלאה בכתובות דף כ"ב לשיטת הרי"ף דס"ל תרי ותרי ספיקא דאורייתא למה בב' כתי עדים המכחישות זא"ז קיי"ל זו באה בפ"ע ומעידה וכתב לתרץ דשאני בב' כתי עדים שאין מעידין בפי' לפסול את העדים ייע"ש ולכאורה הוא מחוסר תבלין וביאור דמה בכך. ולפמ"ש א"ש בשלמא במעידין בפירוש לפסול העדים אז לא שייך כלל לאוקמא אחזקה כיון דתרי כמאה ולא עדיפא חזקה מעדים אבל אם אין פוסלין את העדים בפי' לא שייך בזה לומר תרי כמאה לכך שוב אזלינן בתר חזקת כשרות ולכל אחת יש חזקה בפ"ע להכשיר. והנה לפ"ז הי' שפיר נראה כדעת הפ"מ שהביא האו"ת בסי' ל"ד שפלוגתת הפוסקים לא הוי כתרי ותרי והיינו מטעם הנ"ל דבתרי ותרי לא שייך חזקה דלא עדיפא חזקה מעדים ותרי כמאה אבל גבי פלוגתא כיון דבזה שפיר אזלינן בתר רובא ולא נחשב גבי פלוגתא תרי כמאה לכך שפיר מועיל חזקה לסייע להמכשירין. מיהו זה לא שייך רק למ"ד דהוי תרי ותרי ספיקא דאורייתא אבל למה דקיי"ל דהוי דרבנן א"כ מן התורה אף בזה אזלינן בתר חזקה רק מדרבנן מחמרינן ולא אזלינן בתר חזקה בזה שפיר אין לחלק בין תרי ותרי ופלוגתא והנכון כדעת האו"ת. מיהו גוף הדבר קשה למה יחשב תרי ותרי דרבנן ולמה יהי' עדיף חזקה מעדים וצ"ע. כ"ז כתבנו לדעת החכם שרוצה לומר דלפסול לאדם לשחוט דומה לזו באה בפ"ע ומעידה. אבל האמת נלפענ"ד דאף אי נימא דבתרי ותרי כשירים אף מדרבנן וכן במה דבשני כתות המכחישות זא"ז דכשירים אף מדרבנן מ"מ בשוחט פסול אף מן התורה. והוא דהטעם מה שמועיל חזקת כשרות של העדים להוציא ממון ולא אמרינן הרי יש חזקת ממון כנגדו היינו כיון דעיקר הספק לא נולד במקום ממון רק בגופן של עדים אם הם כשירין או לא ובגופן יש חזקת כשרות וכיון דאתחזקו הם בעצמם לכשרים שוב אף שנצמח אח"כ לענין ממון מהני ודומה למ"ש הרמב"ם בה' סנהדרין פט"ז שא"צ עדים אלא בשעת מעשה אבל בתחלה להחזיק האיסור די בחזקה ובע"א ייע"ש כן ה"נ כיון דכבר אתחזקו הם לכשירים מכח חזקת כשרות מהני אח"כ אף לענין ממון, והיינו דוקא גבי עדות דלא נחשב נולד הספק לענין ממון דאטו עדות הוי דוקא להוציא ממון ולא להחזיק דכמו דיתכן דהעידו להוציא כן נמי יתכן שהעידו להחזיק וכדומה וכיון דעיקר עדות לאו להוציא מחזקה לבד הוא רק בכל הענינים לא נחשב נולד לענין ממון וחזקתו רק סתם בכל דוכתא לכך מהני חזקת כשרות דידהו להכשירינהו וכיון דאתחזקו לכשירים שוב אף כשנולד להוציא ממון כיון דאתחזק כבר אתחזק. אבל לענין שוחט אף קודם ששחט כיון דתיכף שאנו