טוב טעם ודעת מה

בדיקת חוץ בריאה עד שיהי' רואה גם ר' שמואל ולא יסכים לומר שהיא כשירה עד שיסכים ר' שמואל ואם יעבור על זה שחיטתו נבילה וכו' ויש עדים ע"ז דנשבע כן בפועל חוץ חתימת ידו ואח"כ אירע שלא הי' ר' שמואל בעיר הנ"ל באותו שבוע ושחט לבדו עופות וצאן ובהמה בלי שאלת חכם. ע"כ תוכן השאלה: תשובה היטב עשה הרב מו"ה צבי הירש שאסר שחיטתו הבשר והכלים ויהי' חלקי עמו בזה מכמה טעמים אחד כי עבר על השבועה בשאט בנפש כי מה שהתנצל כי כוונתו הי' רק כשיהי' ר' שמואל עמו בעיר הנה מלבד דהרי נשבע ע"ד הרב והעדים ודעתם ודאי לא הי' לכך כיון דנחשד בעיניהם א"כ אטו אם לא יהי' שם ר"ש מותרין לאכול בשר איסור אתמהא ודאי הוי כוונתם בכל ענין וגם הלשון מה שכתוב בהכתב כ"ז שיהי' עם ר' שמואל בצוותא חדא ביגאלניצא ואם כפי דבריו הי' לו לכתוב כשיהי' ר' שמואל ביגאלניצא אבל מלשונו שהאריך כ"ז שיהי' עם ר' שמואל בצוותא חדא ביגאלניצא משמע הכוונה דהיינו כ"ז שיהי' עמו בשותפות שם ולא כשיהיה דוקא בעיר. ועוד אף אם לו יהא כדבריו עכ"פ הי' לו להיות נמלך תחלה בהרב אם יעשה כן או לא ומדלא נמלך כלל מוכח דאינו חושש באיסורין וגם חשוד לאו"ד דהרי היה לו לשאול אולי אסור לו לעשות כן והרי הוא מאכיל דבר איסור והוי חשוד לאו"ד, ובפרט כפי כל העדות והקלות שהעיד ר' שלמה שו"ב על ר' אפרים הלל ונהי דהוי רק ע"א מ"מ כבר מבואר בתבואת שור דאפילו בע"א ורגליים לדבר מעבירין השוחט ולכך כיון דלא חשש לשאול ושחט בלי ש"ח ודאי אסור שחיטתו, ואף דלא הוי כתב ידו רק חתם מ"מ כבר כתבתי כמה פעמים דעכ"פ מדרבנן בעי שאלה בעם הארץ אף בנדר בדבר שאין בו ממש וגם בזה"ז כ"ע דינם כע"ה כמ"ש ביו"ד ה' נדרים סי' ר"ה. ואף דמ"ש דאסורה שחיטתו כנבילה הרי הוי של חבירו ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו מ"מ מצד העברות השבועה הוא אסור שחיטתו וגם עכ"פ כיון דבני עירו הוכרחו לכתוב בלשון הזה א"כ מוכח דהוי חשוד בעיניהם הוי עכ"פ כקהל שפסלו שחיטת הכל והוי כנבילה לכך היטב הורה הרב שהבשר והכלים הם טריפה ומכ"ש שהשוחט אסור מכאן ולהבא ואין תרופה למכתו אחר כל המכשלות הנ"ל שהעיד עליו ר' שלמה וכעת הוסיף על חטאיו ועבר על כל שחיטה ושחיטה על השבועה א"כ עבר כמה פעמים על השבועה ואין כאן מקום להאריך יותר ולהשומעים יונעם ותבא עליהם ברכת טוב וכו': תשובה כד חזר השואל והשיב וזה אשר השבתי לו. הנה מכתבו קבלתי והנה, צר לי מאד על אשר אני משיב בימים הללו לשום אדם אחרי שאני רואה מה שעלתה בימי שאני וחמור באבוס אחד להיות אחרי דברי שואלין מן הרב העוכר הקל שאינו יודע בהוראה בין ימינו לשמאלו דרשו בהלומדים דק"ק בוטשאטש כמה טרפות כבר האכיל שם ואין מחזיקין בידו רק פריצי הדור דשם וקולא קולא תפסי לההוא גברא כדי להיות חשוב בעיני פריצי הדור כי כל המיקל מגיד לו יגיד לנו אם שמעו ממנו עוד יראת שמים וחומרא מן הפושע הזה שאינו יודע בהוראה בין ימינו לשמאלו וחדושי תורה שאומר מה שהוא טוב הוא גנוב אתו כאשר נתגלה רעתו בק"ק בוטשאטש ולאיש כזה ישאלו עוד שאלות מהראוי היה לשום לפי מחסום והלעיטהו לרשע וסמכו עליו וימות אך היות שכבר נכנסתי בזה הנני עושה רצונו ומשיבו חלילה וחלילה לסמוך עליו והשוחט הזה שחיטתו אסורה כנבילה אף אם לא נשבע בפועל ממש כיתר הטעמים שכתבנו שם ובפרט לפי מכתבו עתה שהתרה בו שלא ישחוט בלי שיבא השני והבטיח לעשות כן ועבר ושחט בצינעא ומעשיו מוכיחין שיודע שהוא עבר על שבועתו שאל"כ למה שחט בצינעא לכך כל שיש לו יראת שמים בלבו חלילה לאכול משחיטתו והעובר על דברינו לסמוך על משענת קנה הרצוץ הרב העוכר עתיד ליתן הדין ביום הדין הבע"ל והנה מ"ש רו"מ דרך אגב מה שפלפלתי מה שאסר שחיטתו על אחרים דהוי כפירות חבירו על חבירו וע"ז שאל דהרי נאמר בהכתב שאם יעבור על אחד מאופנים הנ"ל יאסור ידו לזביחה על ישראל והרי ידו שלו הוא. זה אינו דבאוסר ידו על חבירו אסור ליהנות ממעשיו היינו היכי דהוא נהנה ממעשיו אבל ודאי היכי דאינו נהנה ממעשיו מה איסור יש בזה והרי בשוחט בסכין של עכו"ם מותר מכח דהוי מקלקל א"כ מוכח דאין הנאה במעשה הזביחה רק דהוי ס"ד דאוסר הבהמה גופה וע"ז כתבתי שפיר דהוי פירות חבירו על חבירו וגם כמדומה לי כי הי' כתוב בהכתב שיאסרו ידו לזביחה כנבילה והוי מתפיס בדבר האיסור ואין זה נדר: והנה מ"ש רו"מ שיש ששאלו על מ"ש שיש ע"ז עדים שנשבע בפועל וע"ז שואלין הרי אני כותב בטוטו"ד דהקורא מתוך השטר אין זה שבועה בפועל דהוי רק כלומד מן הגמרא הנה הבל יפצה פיהם ויפה השיב רו"מ דודאי הכל לפי הענין אם נטלו רק לקרות מ"ש בו אין זה שבועה בפועל אך אם נותנין לו לקרות כדי שיהי' שבועה ממש ודאי הוי שבועה בפועל וא"כ אם הוי לפני ג"ע משם דנשבע בפועל ודאי אין אחר עדים כלום ויתכן להיות דנשבע ממש חוץ קריאת הכתב או עכ"פ נותנין לו לקרות בפירוש כדי שיהיה שבועה בפועל ואין אחר עדים כלום ואף אם יחזרו בהם גם העדים אין חזרתן כלום כיון דהגידו שוב אין חוזרין ומגידין לכך ודאי שחיטתו אסורה לכל העולם כן נראה לי: תשובה כה לק"ק פעטשניזין הסמוך לקאלימייא להרבנים דשם הנה ע"ד שאלתו על המנהג הרע שהי' עד הנה בקהילתכם להיות שכר השוחט להיות שותף בגוף הבהמה בחלק העשירית אם יהי' כשר לבד ובנידון גוף השוחט מה לעשות בו. הנה מנהג זה הוא מנהג רע לא נשמע כמוהו וחס להזכיר להיות עושין עוד כן ואם יעשו עוד כן הבשר טריפה והכלים אסורים. ומה שטען השוחט שכבר קבלוהו יוצק עפר ובדיל לפיהו לומר ע"ד איסור ומעשים אשר לא יעשו לומר עליו שכבר קבלוהו. ומה שזכר רו"מ בזה דין דכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אין לו ענין לכאן, דאף למ"ד עביד מהני היינו מה דאין בו איסור להבא רק למפרע אבל מה דהוה להבא איסור חס להזכיר לומר דעביד מהני ומותר לו לעשות עוד איסורין לכך אף אם היה שוחט זה כשר מן הדין נמי לא היה רשאי להיות שם שו"ב רק אם יסכים לקבל שכר כשאר קהלות וגם אם יקבלו שו"ב חדש חס להזכיר מלקבלו על אופן הראשון רק כשאר קהלות. ונידון גוף השוחט היות כי כתבו עליו דבריו מכוערים מאד ומתפלל בכפרים בלי טלית ותפילין שאולין ועוד הרבה דברי בורות כאחד מדלת העם והרקים וגם מה שהטריף בחנם בהמות ישראל ועתה ביותר ששחט ולא רצה לבדוק הנשמע כזאת להפסיד ממון ישראל והוא פושע ומזיק ובפרט שהתרה בו והי' בידו או לנסוע משם או לשחוט ולבדוק ויעמוד לדין עם הקצבים אם מחויבין ליתן לו כך או כך, אבל כיון דהוא פושע להזיק ממון ישראל בשביל הנאתו אם אמנם לדינא קיי"ל דהחשוד על הגניבה כשר לשחיטה זה הי' בימים הראשונים אבל עתה הנשמע כזאת לאכול משחיטת גנב, והיינו דבזמן הזה חזינן דרבו קלות הדור ומאן דעביד הא עביד הא וכעין שכ' הח"י ה"פ סי' תמ"ח דבזה"ז כל הרשעים הם עוברי להכעיס ולא לתאבון ונשתנה הדין כן ה"נ בזה ועוד שאר דברים מכוערים מזה לכך שחיטתו אסורה וחלילה לאכול משחיטתו מכאן ולהבא ואנן סהדי דאיש כזה כמנהגו והיה לו חלק בבהמה ודאי האכיל טריפה ובשוחט בתר אומדנא ורגל"ד אזלינן. והנה מ"ש רו"מ במכתבו שגרם לעשות סחורה בדבר איסור ואח"כ במכתב השני התנצל ששגגה פלטה קולמסו שהרי דבר דאיסורו מדבריהם מותר לעשות בו סחורה והנה העירני בדבר אחד שלדעתי לא שגג לגמרי דהן אמת שמבואר בסי' קי"ט שבשר בלי בדיקה הוי דבר שאסורו מדרבנן אך מ"מ אין ראי' משם די"ל דוקא התם לענין דיעבד אם אכל אם נחשב לו הנאה או לא י"ל בהנאת אדם אינו מחלק בין יש לו עיקר מה"ת או לא סוף סוף כיון דהוי מדרבנן אין לו צער אבל לענין תקנתא דרבנן לעשות בו סחורה לכתחלה י"ל דדוקא בדבר דעיקר איסורו מדבריהם ואין לו עיקר מן התורה בזה התירו לעשות בו סחורה אבל בדיקת הריאה דיש לו עיקר מן התורה י"ל דגם בזה גזרו שלא לעשות בו סחורה לכתחלה והמחבר מיירי בסי' קי"ז רק בדבר שעיקר אסורו מדבריהם זה מותר לעשות בו סחורה, והנה באמת בטור בשם רמב"ם בסי' קי"ז מבואר דגם חלב נכרי וגבינות עכו"ם מותר לעשות בהם סחורה וזה הוי עיקרו בדאורייתא, והנה מקור דברי הרמב"ם הוא מן הירושלמי הביא בב"י שם ובאמת מלשון הירושלמי הי' נראה להוכיח כדעתו דז"ל שם בב"י כל דבר שאיסורו ד"ת אסור לעשות בו סחורה וכל דבר שאיסורו מדבריהם מותר לעשות בו סחורה והנה מדלא כתב בלשון בדבר שהוא אסור מן התורה רק כתב בלשון שאיסורו מד"ת אם הי' כותב בלשון שהוא אסור ד"ת אז הוי משמע שדבר זה דעשה בו סחורה יהי' אסור מן התורה אבל דבר שהוא אסור מדבריהם מותר לעשות בו סחורה