טוב טעם ודעת לה

תשובה ע"ד שאלתו בראשית השקפה תמהתי וכי מה זו שאלה ואיך יעלה על דעת אדם להכשיר שוחט כזה כי שתים רעות עשה האיש הזה אחד על העלמת הסרכה שנעלם ממנו כמ"ש לקמן וזאת שנית עשה שאחר שהטריף הרב אמר שהוא כשר ולא מבעיא שמסתמא הרב הטריף כדין ובא השוחט והכשיר הטריפה אף גם אם לא היה מטריף כדין והיה מקום להקל גם בזה עשה מעשה רשע כי קיי"ל חכם אחד שאסר אין חבירו רשאי להתיר מכ"ש במי שאין חברו ולא חכם ולא מורה דעשה מעשה רשע ולכך לא ידעתי איך עלה על לב לאכול משוחט כזה עוד, עד שעשה ממנו רו"מ שאלה אחר קלות כזה. אך היות שכבר ירד רו"מ לשאול מוכרח אני לבאר הנה זה פשוט שבאחת משתי אלה נפסל השוחט הזה ומה גם בהצטרפם יחד, הנה ע"ד העלמת סרכא זה ודאי קפידא גדולה לבודק כי אף שאין אנו סומכין על בדיקת פנים ובודקין מבחוץ מ"מ צריך השו"ב לדקדק היטב בפנים כי אם אינו מדקדק בפנים יתכן להיות קורע הסרכא בידיו ולא ירגיש כי אם מרגיש בה השוחט שהלכה בהכנסת ידו אז מבקשין אח"כ ראשה בריאה ובודקין ולא כן הוא אם לא ירגיש כלל אם נתפרקה הסרכא ולא יחפשו אחרי' כלל וגם הבודק צריך לבדוק בישוב הדעת שלא ינתק הסרכות וכיון שהשוטה הזה עשה בלי דעת ולא הרגיש בסרכא א"כ אם בודק בלי דעת ותבונה ואינו זהיר במלאכתו אולי יפרק כמה סרכות בהכנסת ידו, ועוד לא גרע מדין אם אומר על המותר אסור שכתב התב"ש דמעבירין אותו כיון דאין למודו עולה יפה יש לחוש שיאמר על האסור מותר כן ה"נ בזה אם אינו מדקדק על ענינים כאלו שדרך כל השו"ב לדקדק היטב עליהם אולי לא ידקדק עוד בכיוצא בזה גם בבדיקת חוץ וכדומה, גם הרי יש חשש שיהיה נאבד הריאה או ישכחו מלבדוק בחוץ דאז אם נבדק' בפנים כשרה ומותרת ובאמת אם לא נבדקה בפנים אנן מחמירין בנאבד הריאה וא"כ מוכרח הוא לבדוק בפנים כהוגן ולא לסמוך על בדיקת חוץ, ודומה לטבח שלא בדק הסכין קודם השחיטה ואח"כ נמצא בו פגם דקיי"ל דמעבירין אותו אף דחייב לבדוק גם אחר שחיטה והרי סופו להיות בודק אחר שחיטה כדין וא"כ ירגיש אח"כ בפגימה זו ולמה יהיה נאסר וע"כ כיון דיש לחוש שמא לא יבדוק אחר שחיטה ובזה כשר בדיעבד ויאכל כך והרי הוא באמת לא בדק קודם שחיטה לכך מעבירין אותו וא"כ הוא הדין בזה אם לא בדק בחוץ כשירה בדיעבד והיכא דלא בדק בפנים אסורה בדיעבד א"כ הוא מוכרח לבדוק בפנים כהוגן מחשש אולי ישכח לבדוק מבחוץ ויסמוך על בדיקת פנים ואף כי אין הענינים דומין ממש מ"מ קלות כזה שלא לדקדק בבדיקת פנים הוא מכשול גדול ועבור זה עצמו כדאי להעבירו על ככה. ובעבור השנית מה שהרב הטריף והוא אמר שהוא כשר ודאי נמי כדאי להעבירו על ככה שהורה להתיר איסור ומהגם אם מצטרף לו הני תרתי יחד ועבירה גוררת עבירה שח"ו לסמוך עליו מכאן ולהבא. לכך לדעתי לא ימצא איש שהוא מכלל ישראל שירצה לאכול משחיטתו של זה ומי שרוצה ללמוד עליו זכות ראוי לגערו בנזיפה אך אם אעפ"כ יש שם המחזיקים ביד השו"ב ואולי יצמח מכח זה מחלוקת וגדול השלום לכך אם יראה בעיני הרב דשם שלא סגי בלאו הכי יוכל להכשירו לשחוט עופות ודקות ולא גסות, והמרחק ביניהם הוא כך שבעופות ודקות לא שכיח בהו הטריפות כל כך כי אין סרכות מצויין בדקות כל כך וכן שאר שאלות, ועל בדיקת הסכין יתקן שם שלפעמים ישלח הרב בדרך מקרה איזה שוחט או מבין על הסכין לתפוס מן השוחט הזה הסכין קודם השחיטה ולבדקו ולא יהיה זמן קבוע לכך רק לזמנים מחולפים ע"ד הזדמנות ואז כ"שכ הוא מירתת שלא ירגישו בו פן היום יבא הרואה לבדוק הסכין ולכך אין חשש כל כך בעופות ודקות, וגם זה אינו נשחט למכור לרבים רק כל אחד שוחט עפ"י הרוב לעצמו וכיון דידוע מלתא אם לא ניחא להו ניפרוש וישחוט אצל אחר ואם ניחא להו בו מה לנו לעשות ואף שעל דרך המיעוט מזדמן שישחוט דקה למכור לרבים לא מפליגינן ביניהם אבל גסה סתם גסה נמכר לרבים והבא לקנות אינו יודע מאיזה שוחט הוא נשחט ובקל יכול המוכר לרמות ופן לא ניחא להקונה כלל בשחיטתו של זה ונלכד בלא ידע ואשם, ועוד דא"ל דכל קלות שלו נמשך מצד חימוד ממון דידוע דברוב פעמים הקצבים הם קלי הדעת וטוב שבטבחים וכו' ולכך כיון דהם בהולים על ממונם משחדי לי' ומקרקשין לי' בזוזי להיות ידו אתם להקל מעליהם עול התורה ולכן בבהמה גסה שיש בהם הפסד מרובה ועפ"י הרוב נשחט לקצבים יש לחוש לחימוד ממון ויש לו אנשים המסיתים על ככה לא כן בעופות ודקות דההפסד מועט ועבור דבר מועט אפשר דאינו חשוד ואף אם הוא חשוד הבע"ב לא חשידי לשחדו בממון עבור כך ולהיות חוטא ולא לו בחנם אפשר דאינו חשוד על כך ועוד כיון דהפוסקים ראשונים ואחרונים כתבו דתשובה בעירו לא מהני רק שלא לחזור לאומנתו אבל לחזור לאומנתו לא מהני תשובה בעירו וא"כ אף שאין בידינו להעמיד הדת על תלו לכך עכ"פ אם אינו חוזר להיות שוחט כדרכו הוי כאלו אינו חוזר לאומנתו ומהני לי' קבלת דברי חברות בעירו לא כן אם יחזור לו כבראשונה ממש. וגם הוי זה גדר גדול על השוחטים אחרים במקומו ושלא במקומו למען ישמעו ויראו אם יראו כי העובר ענש יענש ויש אלקים בישראל המפרסם את החנפים להשיב גמולו בראשו ולא יזידו אחרים לעשות כן לא כן אם יחזור לאומנתו ממש אז כולם ח"ו יבטחו על שקר ויטו שכם אחד עם הפושעים להחזיק בידם וישענו על המשענת קנה רצוץ ואף אם יודע לא יהיה נעשה להם דבר לכך חלילה וחלילה להניחו שוחט כבראשונה ואף גם על עופות ודקות לא כתבתי רק אולי לא יהי' אפשר בע"א אך על גופא דדינא ודאי אין לו היתר כלל וכלל ותמה אני על הבאים להחזיק בימינו איך סר מסוה הבושה על פניהם ליתן יד לרשע כזה ומאפס פנאי קצרתי דברי המחכה לתשועת השם להסיר כל סיג מאתנו ולהשיב שופטינו כבראשונה דברי ידידו: תשובה י"ג לק"ק קארילסבערג למדינת זיבינבערג להרב מו"ה משה פירשט נ"י. הנה ע"ד אשר שאל רו"מ וז"ל בקיצור ה"ה הקצין מו"ה ר' יוסף מכפר וויניק מהלך יום אחד מ"ק קארילסבערג שכר לעצמו איזה שוחט עופות ממדינת אונגארין אשר הי' לו קבלה מרב גדול אחד דשם ועוד כמה קבלות מהרבנים מופלגים דשם כו' אולם בעבור כי לא הורשה לשום שוחט לשחוט פה מדינת זיבינבערג בלי שעמד תחלה בנסיון אצל הרב המאה"ג אב"ד דמדינה וליטול ממנו קבלה לכן השוחט היה אצל הק' הנ"ל ללמוד רק עם ילדי ביתו עד כי יתרחש לי' נוסע מהתם להכא ויעמוד בנסיון אצל הרב המאה"ג דפה ובנתיים נזדמן שאשתו של הק' הנ"ל הלעיטה אווזות ובאתה אווזה אחת לידי סכנה ע"י חניקת הלעטה ולא הי' ספוק בידו לשלוח האווזה לאיזה שוחט הסמוך לכפרו עד שתמות האווזה ולכך ביקש הק' הנזכר מאותו השוחט אשר היה לו בביתו לשחוט האווזה יען כי היה שעת הדחק וכן עשה השוחט הנ"ל ושחט האווזה ובשלו את הבשר ואכלו אותו ויהי אחר יום אחד אשר שחט האווזא נזדמן לו נוסע מהתם להכא ועמד השוחט הנ"ל בנסיון לפני הרב דפה והוחזק אצלו למומחה ויודע הל' שחיטה ומרגיש בפגימה דקה רק כששחט כמה תרנגולים לפני השוחטים דמתא פ"ק נתוודע להשוחטים שמוחזק ורגיל להתעלף והשוחט הנ"ל לקח לעצמו עוד איזה תרנגולים למען נסות עצמו אם יתעלף או לא ונתוודע שהוא מוחזק ורגיל להתעלף. ובכן לא נתן לו הרב דפה קבלה והשוחט הי' צועק ובוכה בקול מר יללה על מה עשה ד' לו ככה כי סר צלו מעליו עד שלא יוכל לראות דם ובכן בא לפני הקצין כהר"ר יוסף הנ"ל עם שוחט הנ"ל ושאלו את פי איך לנהוג בכלים שבשלו בהם האווזה כי השוחט הנ"ל אמר ברי לי שלא נתעלפתי בשעת שחיטת האווזה ע"כ תורף השאלה והנה האריך רו"מ קצת בפלפולו. וגם אני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ומאת החונן דעה אבקש מענה להשיב כהלכה ואשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר. והנה כבר ראה רו"מ דברי הרמ"א בסי' א' ס"ג שכתב שמי שדרכו להתעלף ואנו יודעים שאינו מוחזק ושחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי נאמן מאחר שיודע ה' שחיטה והנה מה דדייק הרב והאריך שדרכו להתעלף ואנו יודעים שאינו מוחזק ולכאורה הוי זה למותר כיון דכבר ידענו שרגיל להתעלף פשיטא שאינו מוחזק, ולכאורה הי' נראה דרבותא קמ"ל דאף אם גם מקודם שנודע שרגיל להתעלף נמי לא הוי מוחזק מ"מ מהני ברי לי אך א"כ הו"ל לומר בלשון אע"פ שאנו יודעים שאינו מוחזק וכן בד"מ במקור דין זה העתיק שם ואינו מוחזק ולא כתב בלשון אע"פ. ולכך היה נראה דכיוון בזה כונה מיוחדת דדווקא באינו מוחזק מעיקרא מיירי דהנה דעת הש"ך דאף ברי לי לא בעינן רק מן הסתם אמרינן שמסתמא לא נתעלף והאחרונים חלקו עליו וכן הסכים התב"ש דדווקא ברי לי בעינן ולפ"ז י"ל דהרמ"א ס"ל לחלק דברגיל להתעלף וגם מעיקרא לא היה מוחזק אז בעינן דוקא ברי לי אבל סתם לא מהני כדעת האחרונים הא אם היה מוחזק תחלה שאינו מתעלף אף דעתה רגיל להתעלף בזה לא בעינן ברי לי רק אף סתם נמי מהני כדעת הש"ך ולכך דייק ואמר ואנו יודעים שאינו מוחזק דדוקא בכה"ג בעינן ברי לי אבל באם יודעים שהוא מוחזק לא בעינן ברי לי. אך לכאורה קשה לי עדיין מה סברא יש לחלק בין אם מוחזק תחלה או לא כיון דעתה כבר נשתנה דינו ונעשה רגיל להתעלף מה מעלה הוי בזה