טוב טעם ודעת כג

בכללה י"ל דלא משמע להו איסורא בהכי אז לא נפסל רק אם רוב העולם יודעין שהוא עבירה אבל במע"מ אם קצת יודעים וקצת לא ידעו תלינן שזה לא ידע וכשר אך אם גוף העבירה ידוע לכל רק שספק אם משמע לאינשי שגם זה יהי' בכלל עבירה זו או לא בזה כיון דגוף שורש העבירה ידוע בעינן שנדע שרוב העולם אין מחזיקין זה לעבירה. אבל במע"מ אין תולין מספק כיון דגוף שורש העבירה מפורסם אמרינן מסתמא ידע שגם זה הוי בכלל עבירה זו. ולכך א"ש דברישא מיירי הש"ע דראהו קושר ומתיר בשבת דהנה העובר במזיד ע"ז אינו חייב רק אם התרו בו משום זה ממש דהוי אב מלאכה בפ"ע אבל אם התרו בו משם אחר אינו חייב א"כ ענין איסור הקשירה והתרה הוי לאו מיוחד בפ"ע ולכך כל שורש איסור זה שיהי' אסור לקשור ולהתיר בשבת לא פשט איסורו ברוב ישראל א"כ בזה מוקמינן לי' בחזקת היתר ואמרינן שלא ידע שיש בזה איסורא אך בסיפא דמיירי במשחק בקוביא וכדומה דאיסורו בזה הוי משום גזל ובזה עיקר איסור גזל גלוי וידוע לכל רק שאפשר שאין יודעין שזה נמי בכלל גזל וכיון שעיקר הלאו שבו גלוי וידוע אז בעינן להיפוך שנדע שרוב ישראל אין יודעין איסור זה שזה בכלל גזל אבל אם לא הוי רוב העולם שוגגין בו רק מע"מ אז פסול מספק ולכך סיים שרוב העולם אין יודעין שזה איסור וא"ש. ובהיות כן באיסור יחוד שרוב העולם יודעין שיחוד עם אשה אסור בפרט בלילה לישן בחדר אחד עם אשה פשיטא דגלוי וידוע הוא שהוא אסור ולכך לתלות ולומר שדבר זה אינו בכלל האיסור בעינן שנדע שרוב העם סוברים שאין זה עבירה, ובאמת אין זה דבר ברור ולדעתי הוי להיפך דרוב בני אדם יודעים דבחדר אחד אין לישן איש ואשה בין אם פתחו פתוח או לא ועכ"פ דבר ברור ליכא לומר שרוב העולם טועין בכך ולכך אין להכשירו מספק לעדות וה"ה לשחיטה לשיטת הרמב"ם דס"ל במומר לשאר עבירות דצריך בדיקת הסכין כנלפע"ד: והנה עתה נשוב לחקירה שניה אם בחדר הפתוח לבית שייך בו יחוד או לא. הנה נלפע"ד ברור דשייך בזה יחוד בלילה ולא ביום דהנה מפורש בש"ס וש"ע דבבית שפתחו פתוח לרה"ר לא שייך יחוד ומבואר בבאר היטב בשם הכנה"ג דהיינו דווקא ביום אבל בלילה בשעה שבני אדם ישנים שייך יחוד אף שפתחו פתוח לרה"ר והוא מלתא דמסתברא וכן עלה בדעתי טרם ראיתי דבריו וא"כ ה"ה בזה דביום כיון שפתחו פתוח למקום שיש בני אדם לא שייך יחוד אבל בלילה בזמן שבני אדם ישנים כיון דהוי חדר בפ"ע ודאי שייך בי' יחוד. והן אמת דיש לחלק דבשלמא בבית שפתחו פתוח לרה"ר כיון דעיקר ההיתר של רה"ר הוי מצד ששכיחי שם רבים ובלילה כיון דכ"א ישן בביתו א"כ לא שכיחי רבים כלל בחוץ והוי כאלו אינו רה"ר כלל עתה והוי כאלו עתה אין פתחו פתוח לרה"ר משא"כ בנידון זה דסוף סוף יש בני אדם בחדר שמבחוץ ופתח (האלקיר) פתוח לחדר שיש שם בני אדם, מ"מ נראה מצד הסברא כיון שהם ישנים יש בו משום יחוד דבאמת כל שהוא חדר בפ"ע נקרא עליו שם יחוד דבשלמא כשהרבה ישנים בחדר אחד א"כ לא נקרא יחוד כלל ואינו בכלל תקנת חכמי' אבל כשהוא ואשה בחדר מיוחד שייך בו ענין יחוד דהרי הם מיוחדים בחדר בפ"ע רק אם יש בחוץ אנשים הרואים אותם א"כ הוי כשיש להם שמירה לכך מותר כיון דא"א לבא לידי איסורא אבל בלילה שבני אדם ישנים וליכא שמירה ובאמת הם בחדר בפ"ע והוי בכלל שם יחוד שאסרו חז"ל לכך שייך בזה איסור יחוד. ואין זה ענין כלל לההוא דא"ח סי' נ"ה דכאן העיקר באם אפשר לבא לידי איסורא או לא תליא מלתא וכל שהם רבים בחדר אחד אז מתיירא לעשות איסור פן ירגישו בו בני ביתו אך כשהם בחדר בפ"ע שא"א שירגישו כ"כ מהר הדבר ואף אם אפשר עכ"פ לא שכיח שירגישו בזה אלו שבחדר אחר בפרט בשעה שהם ישנים לכך שייך בזה איסור יחוד. ובפרט דנראה דבלילה בשעה שבני אדם ישנים הוי ראוי לאסור אשה אחת אפילו בין הרבה אנשים כיון שכולם ישנים ואפשר אף נשים הרבה עם אנשים הרבה הוי ראוי לאסור כיון דכולם ישנים וראיה לדבר בחתן שפרסה אשה נדה ובמת אביו של חתן וכו' קאמר הש"ס הוא ישן בין אנשים והיא ישינה בין הנשים ולדעת הראב"ד שם בעינן שניהם ולמה דייק הש"ס בלשונו הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים ולא קאמר סתם שצריכין לישן במקום דשכיחי אנשים ונשים ובע"כ דלא סמכינן על זה רק בעינן שיהי' ישן החתן ממש סמוך לאנשים או אצלם ממש וכן הכלה בין הנשים באופן שאם ילכו זה אל זה בלילה ירגישו בהם הישנים אצלם וכן משמע מלשון הרמ"א ביו"ד סי' קצ"ב שהמנהג ליקח קטן אצל החתן וכו' משמע דבעינן שישנו שם עמהם ממש ומוכח דזולת זה מה שישנים בחדר זה נשים ואנשים לא מהני אם אינו סמוך להם ולמה בכל נשים דעלמא אין נזהרים בזה מלישן כמה אנשים עם כמה נשים בחדר אחד בע"כ דהוי רק מטעמא דהוי גזרה שאין הצבור יכולין לעמוד בה ולכך בחתן וכלה דלא שכיחי כ"כ הוצרכו טרחא זו אבל בכל אדם א"א להיות לכ"א בית מיוחד לכך לא גזרו בזה ועשו עיקר האיסור ע"ש החדר דאם הוי חדר מיוחד אסור ואם לאו מותר וא"כ כל ששמו חדר בפ"ע הוי בכלל תקנת יחוד כיון דאף בחדר אחד הי' ראוי לאסור רק שזה הוי גזרה שאין הצבור יכולין לעמוד בה אבל כשהם בחדר מיוחד ובזמן שבני אדם ישנים יש בזה איסור יחוד כדמשמע גבי חתן וכלה דאפילו במקום שהרבה אנשים ונשים יש שייך יחוד בלילה אם לא שהוא ישן בין אנשים והיא ישינה בין הנשים וזה דבר פשוט לפענ"ד: אך שלא להוציא הדבר בלי עיון כלל בספר ראיתי דיש קצת לפלפל בזה מש"ס דקידושין דף פ"א דקאמר שם רב כהנא אנשים בחוץ ונשים בפנים אין חוששין משום יחוד אנשים בפנים ונשים בחוץ חוששין משום יחוד במתניתא תנא איפכא עיין פירש"י שם אמר אביי השתא דאמר רב כהנא הכי ותנא במתניתא איפכא אנן נעביד לחומרא ייע"ש בפירש"י. ולכאורה קשה לי מנ"ל לאביי דרב כהנא פליג על המתניתא ולחוש לשניהם לחומרא נימא דלא פליגי כלל רק כיון דמפורש בא"ח סי' נ"ה בחצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה אם רוב הצבור בגדולה מצטרפין דהמיעוט נגרר אחר הרוב אבל אם הרוב בקטנה או מע"מ אין מצטרפין וא"כ ה"נ נימא דהך ברייתא דתנא איפכא דאנשים בחוץ ונשים בפנים חוששין משום יחוד מיירי בחצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה והי' בה מע"מ בשוה מחצה אנשים ומחצה נשים הלכך אנשים בפנים ונשים בחוץ אין חוששין משום יחוד ממ"נ דאם ילך איש אחד מן אנשים שבפנים אל הנשים שבחוץ א"כ נשאר המיעוט בפנים והרוב בחוץ וא"כ נגרר המועט אחר הרוב והוי כאלו הוי המיעוט בגדולה וא"כ הוו רבים יחד לכך לא שייך יחוד ואם תלך אשה מבחוץ לבפנים נהי דאלו שמבחוץ לא נגררו אחר הרוב שבפנים מ"מ באשה אחת בין כמה אנשים אין קפידא אבל נשים בפנים ואנשים בחוץ יש יחוד דחיישינן שילך איש אחד שמבחוץ להנשים שבפנים והוי יחוד ממש כן יהי' כוונת הברייתא אך זה בפתח פתוח ופרוץ אז יש לחוש שיכנס מבחוץ לבפנים כמו להיפוך אבל רב כהנא מיירי בפתח הפנימי סתום ובזה לא נחשב יחוד כיון דהפתח סתום ולהחיצון אין לו דרך על הפנימי לכך לגבי החיצון הוי סתום ממש ולא הוי יחוד אך לגבי הפנימי נגד החיצון כיון דלדידי' עביד הפתח לפתוח וסופו לצאת כיון דנצרך לצאת דרך שם לכך לדידהו לא מהני מה שהפתח סתום ולכך אם אנשים בפנים ונשים מבחוץ יש חשש יחוד כיון דהפנימי עובר דרך החיצון יש חשש שיתיחד איש אחד אם נשים הרבה וכיון דלא נפרץ לא נגררו הפנימים אחר החיצונים אבל נשים בפנים ואנשים בחוץ אין חוששין משום יחוד דאשה לגבי הרבה אנשים לא שייך יחוד ולהיפוך שיכנס איש אחד לפנים אין לחוש כיון דהפתח סתום ואין להם דרך על הפנימי, והרי דעת הרמב"ם בלא"ה באלו בפנים ואלו בחוץ לא שייך יחוד אם לא נתייחדה ממש וא"כ אף לפרש"י דס"ל אף בזה שייך יחוד עכ"פ יש סברא לחלק בין הפתח פתוח או סתום דבפתוח יש חשש יחוד אף מבחוץ לפנים אבל בסתום לא שייך יחוד מחוץ לפנים רק מבפנים לחוץ כיון דעומד לצאת ובזה מיירי רב כהנא והברייתא מיירי בפתוח ובקטנה שנפרצה במלואה והוי מע"מ ממש ובזה הוי הסברא להיפוך ומנ"ל דפליגו. ומזה הי' מוכח דבפתוח ממש לא שייך כלל איסור יחוד ובע"כ הך דינא דאנשים ונשים הוי הכל רק בסתום בדלת וא"כ א"א לתרץ כנ"ל ובע"כ דפליגי אהדדי מיהו אף אם נימא כן לא יצאנו מידי קושיא זו דאכתי קשה דהרי הרמב"ם מפרש כל הך סוגיא בידוע שנתייחדה אשה אחת או איש אחד עמהם ייע"ש ולפ"ז אכתי קשה דלתרץ דהך מימרא דרב כהנא מיירי בסתמא ולא שנתייחדה בפירוש ולכך אנשים בחוץ ונשים בפנים לא שייך יחוד ונשים בחוץ ואנשים בפנים שייך יחוד פן יצא אחד מהם לחוץ כדפרש"י והברייתא מיירי בידוע שנתייחדה אשה אחת כפי' הרמב"ם רק דמיירי בחצר קטנה שנפרצה לגדולה והיו בה מחצה אנשים באחד ומחצה נשים באחד ואם האנשים בפנימי ונשים בחוץ ונתייחד איש אחד מהפנימי בתוך הנשים שמבחוץ א"כ נשאר מיעוט בפנימי והם נגררים אחר הרוב והוי כאלו היו כולם בחוץ ולא הוי יחוד ולהיפוך אם נתייחדה אחת מן הנשים לתוך הפנימי אין חשש דאשה בין כמה אנשים שפיר דמי אבל להיפוך נשים בפנים ואנשים בחוץ אז הוי יחוד אם נתייחד אחד מן החוץ לפנים בין האנשים ומ"ט לא משני כן. ובע"כ יהי' מוכח דזה אין לו דמיון כלל לדין מ"ש בא"ח בענין חצר קטנה וגדולה דלא שייך בזה גרירא דס"ס יש כאן חשש איסור ודווקא לענין צירוף עשרה דגז"הכ הוי דבעי עשרה