טוב טעם ודעת ריד

ראוי להתכבד אבל אם באותו מקום אינו ראוי להתכבד גם במבושל ועתה הוא חי ודאי אינו ראוי להתכבד דהוי תרי הואיל ותרי הואיל לא אמרינן כידוע וכמ"ש התוספות לכך ודאי יפה הורה להכשיר וכרבנים הקודמין לי שהכשירו. ובנידון מה ששאל בעוף דניקב מבחוץ עד לחלל וספק אם ע"י חולי או קוץ שהאחרונים כולם מטריפין, ויש אומרים דאם יש מכה מבחוץ ניכר שהוא ע"י חולי, ורו"מ מפקפק בזה. ולפענ"ד נראה דודאי זה אמת כדבריו, דמה דהוי מכה ליכא הוכחה דהוי ע"י חולי מתחלה, מיהו לדינא נראה כוותייהו, כיון דעכ"פ המכה עצמה לא באה מקוץ רק דאח"כ נעשה מכאב הנקב, א"כ המכה ודאי באה ע"י חולי לכך יגיד עליו ריעו שכולו הוי ע"י חולי. והרי דעת הרמ"א בלא"ה דבספק ע"י חולי או קוץ כשר ונהי דלא קיי"ל כן מ"מ בכה"ג דהוי מכה וזה בא מחמת חולי אמרינן דכולו הוי מחמת חולי, וסברת יגיד עליו ריעו מצינו גם בש"ס ולכך נראה עוד סי' דאם הנקב שוה בכל צדדיו אז יש לחוש שמא הוי ע"י קוץ אבל אם הנקב אינו שוה רק מוכה גם בצדדיו אז ע"י קוץ מחויב להיות שוה וזה כיון דאינו שוה מוכח דהוי מכח חולאת., נהי דיש לומר דהחולאת שהי' בנקב גרם לקלקל סביבו ועכ"פ בזה יגיד עליו ריעו דהוי כולו ע"י חולי וכשר: ובדבר האווזא שנחסר ממנה הטריפני קשקיליך הנה ודאי טרפה אין ספק בדבר. ובנדון הדו"ד שבין ר' יעקב אליעזר ובין ר"ג. הנה נראה לי שלא די שר"ג מחויב להחזיר כל הוצאות לר' יעקב אליעזר מה שהוציא על הקרימנאל רק שמה שהוציא ר' יעקב אליעזר על תביעתו לר"ג לשלם לו חובו מחויב לשלם, אף דר' יעקב אליעזר תבע בערכאות בלי רשות ב"ד נראה דזה אינו דהש"ע בחו"מ סי' כ"ו מיירי רק אם הלך לערכאות קודם שפסקו הב"ד והרי לא היה ידוע אולי יזכה הנתבע גם בדיני ישראל בזה צריך לעשות ברשות ב"ד כמו שמורה לשון הש"ע שם, אבל אם כבר תבעו בב"ד ויצא ר"ג חייב, א"כ ודאי מגיע לרי"א מר' גרשון בזה לקיים הפס"ד א"צ רשות ב"ד ובכה"ג עביד אינש דינא לנפשיה, ומ"ש בלשון הסמ"ע שם שאין מתירין לו לילך בערכאות אלא אם כן אין יכולין להוציא מידו ע"י אדרכתא היינו נמי בכה"ג שלא רצה לעמוד כלל לדין, ולכן לא היה יכול להוציא ע"י אדרכתא, אבל אם כבר פסקו הב"ד הדין, לכופו לקיים דין ישראל א"צ רשות ב"ד כיון דהוי רק כפיה לעשות מה שישראל אומרים לו וכדין עשה רי"א, בפרט בזמנינו דהמנהג פשוט לילך בערכאות בלי רשות ב"ד וגם דינא דמלכותא הוי דאין ב"ד של ישראל רשאים לדון ושהחיוב לדון רק בדיניהם שא"צ רשות ב"ד.. ולכך אם תובע רק לקיים פסק ב"ד שרי כן נלפע"ד ברור ונכון לדינא. דברי ידידו: תשובה רסב לק"ק טיאטרא להרב מו"ה מושיל אב"ד דשם. הנה ע"ד שאלתו בקצב שהי' לו בחנות שלו ד' צלעות בשר כשר וצלע אחת בשר טרפה ושכח ומכר הכל בחזקת כשר ולא זכר מי שקנה הצלעות הטרפה, והורה מורה אחד להיתר כדין המבואר בסי' ק"י שכל מה שלקחו קודם שנולד הספק הכל מותר, ורו"מ חולק עליו כיון דהקצב ידע איזה טרפה רק בשכחה מכר הכל בחזקת כשרה ומכח דברי החוות דעת דאם פירש קודם שנולד התערובת הכל אסור. והנה לדעתי יפה הורה המורה מתרי טעמי, חדא כיון שהקצב שכח ומכר הכל בחזקת כשרה, וסבר דהכל כשר הרי כבר נעשה התערובת מיד, ומה בכך דאח"כ נזכר בשעה ששכח כבר נעשה התערובת. ועוד אפי' אם לא היה התערובת קודם ממ"נ אם מכיר הקצב למי מכר הטרפה ויאמר עתה, ואם אינו יודע עכ"פ כשהגיע ליד הקונים נעשה התערובת והרי כתבו הפוסקים דאפילו אחת בבית ואחת בעליה מצטרפין, א"כ ביד הקונים נעשה התערובת קודם שנודע שחד טרפה הוי נמי פירש קודם שנודע התערובת ומותר לדעתי וז"ב. דברי ידידו וכו' תשובה רסג לק"ק בריגל להרב מו"ה משה מענדל מו"צ דשם כמה דינים. ע"ד שאלתו באשה ששכחה ומלחה כרכשתא עם האמתא ולא נקרה מהחלב והקרום. הנה לדינא ודאי צריך ששים גם נגד הקרום כדעת המחמירין תשובת עה"ג והמ"שלמל אך לאסור כל הדקין שמא נגעה ברובן ואי אפשר לקלוף הדקין זה אין להחמיר כיון דמליחה בששים. ונהי דיש חולקין ולכך בעי קליפה ג"כ, מ"מ היינו בבשר כיון דיש כחוש ויש שמן. ובכחוש מדינא בעי קליפה ולכך משום לא פלוג צריך בכולם גם קליפה. ולכן מחמיר הש"ך בסי' ק"ה ס"ק ל"ה באם אין ידוע אם נגע ברובן, אבל בשומן הכרכשתא דזה הוי תמיד שמן, א"כ בזה כיון דיש ששים מדינא מותר והוי הקליפה רק חומרא לכך אין לאסור מספק דדלמא נגע ברובן לכך מותרין הדקין כנלפע"ד ב' ובנידון גף העוף שנשבר סמוך לגוף ונקשר שע"ש באופן שהוא טרפה, מאיזה זמן לאסור הביצים. הנה לדעתי מזמן השבירה ואילך הבצים אסורין והכלים שנשתמשו בהם צריכין הכשר אבל אלו שאין ידוע אם הם אחר השבירה או קודם השבירה הטילה אלו מותרין דהוי כעין ס"ס ודו"ק: ג' ובנידון אשה אחת שיש לה וסת קבוע ושלא בשעת וסתה בכל פעם שדוחקת עצמה מאוד לגדולים או לקטנים מוצאת אח"כ על העד שבודקת את עצמה בו דם ממש, וכאשר לקחה מן הרופאים סמים שמביאים אותה קרוב לשלשול בכדי שלא תצטרך לדחוק את עצמה אז אינה מוצאת שום דם. וגם בבית הרעי אינה מוצאת דם כשדוחקת עצמה רק באותו מקום, וזה כמו חצי שנה שיש לה כן ואין לה שום כאב בשעת הטלת מי רגלים. וכבר ציווינו לה לעשות בדיקת המהרי"ו המבואר ברמ"א סי' קצ"א ועלתה בידה ועל זה שואל רו"מ איך לעשות. כי הרמ"א אינו מתיר רק ביש לה כאב, רק הנו"ב מתיר אפי' באין לה כאב ושואל כדת מה לעשות. והנה לפע"ד אף המחמיר דבעינן כאב היינו רק אם ראתה כפשוטו אבל בזה שהוחזקה שלא לראות רק כשדוחקת עצמה ביותר, א"כ כשאינה דוחקת עצמה ביותר בלא"ה לא הוחזקה לראות א"כ מוכח דהדחק ביותר גורמת הראיה, ואם אינה דוחקת אינה רואה זה הוי רק כעין וסת הקפיצות ואם לא קפצה לא הוחזקה לראות, לכך אפי' הבדיקה של מהרי"ו לא היתה צריכה רק לחומרא לכך מהני לכ"ע בלי הרגשת כאב וז"פ לפענ"ד: ד' ואשר שאל בא' שנשא אשה על אשתו הראשונה וכפו אותו לשלוח לה גט לשניה ועדיין לא נודע אם הגיע הגט לידה או לא. הנה בדין זה גופו בנדון הרימ"ט והנו"ב כתבנו בזה בילדותי בתשובה בארוכה. אבל בנדון זה רק כנגד חרגמ"ה די אם שהא זמן שכדרך הטבע הגיע גט ליד השניה, אבל קודם זמן שראוי שיגיע גט לידה אף ששלח לה גט כיון דעדיין לא הגיע לידה לא ידור עם הראשונה, גם אם יוודע שהשניה לא רצתה לקבל הגט אסור גם בראשונה דאיהו דאפסיד אנפשיה ולא היה לו לעשות מעשה רשע כזה ומחויב ליתן שאר וכסות לאשתו הראשונה אבל לא עונה: ה' ובנידון הכתם על בשרה להסוברים דבעינן כגריס ועוד אך שמצטרפין הטיפין לכגריס ועוד אם הוי זה מזה רחוק אם מצטרף. הנה לפע"ד ודאי אם שניהם הוי למטה מן החגור ודאי מצטרפין אבל אחד למעלה מן החגור אינו מצטרף וכן בטיפין זה על רגל אחד וזה על רגל אחד נמי מצטרף, ובענין תליה בג' ימים הראשונים אם הוי יותר מכגריס אפי' במקום דשכיחי פשפשין אין לתלות בהם: ו' בכלי אחד היו כמה לחמים ונמצא בלחם אחד ג' תולעים אם נוכל להתיר שאר הלחמים בלי בדיקה. הנה הדין כך הוא, אם אפשר לתלות באיזה דבר דהתולעים באו לתוך הלחם בזה ודאי אין לאסור שאר הלחמים וא"צ בדיקה בהם, אבל אם אין מקום לתלות שבאו לתוך הלחם אז ודאי הוי כן בהקמח דנעשה ממנו הלחמים והרי בשעת הקמח היו הכל ביחד, לכך יש לחוש לכולם וכולם צריכין בדיקה, ואין חילוק בזה בין אם היו בכלי או על השולחן ולחזור ולשומם בתנור חם להתירם אין נראה לי. ועיין בטוב טעם מה"ק מ"ש בענין גראפין שיש בהם מילבין אם להחזירם לתנור חם דג"כ אין נראה ייע"ש: ז' בנידון תרנגולים חדשים הגדולים אשר יש בסביבותיכם ובבצים שלהם הוי טיפה שחורה. הנה עד שהוא שואל על הבצים ישאל על העופות כי העופות בעצמן אסורים ככל עופות טמאין כאשר כתבתי לכמה מקומות וברוב מקומות הגדולים נהגו בהם איסור וכן הובא אלי מכתב מירושלים תוב"ב והמתירין עתידין ליתן את הדין. אך באם היה אירע כן בבצים של עופות שלנו הנה אני מורה בטיפה שחורה לאיסור כפי הכלל שבידינו האי שחור אדום הוא אלא שלקה. ואם אינו שחור ואינו אדום כדם אז יש להקל יותר כיון דאינו אדום ממש ולא שחור ממש. ויותר אין להאריך.