טוב טעם ודעת ריא

עתה כשנודע מגופו ולא מצד הדין רק מצד אחר שניטל אחד, בזה נחשב המעשה הנעשה אז קודם שנודע כאלו נעשה עתה ואמרינן כיון דנודע חל הביטול למפרע וזה הדין דסי' ק"ט,, אבל אם הי' נעשה הביטול מאז עתה כשנודע לא הי' מועיל מצד ריעותא בגופו ומצד הדין גופא דלא שייך בגופו ביטול בזה לא מהני ביטול למפרע כיון דלא נודע והיינו הדין דסי' ק"י דהרי עתה הוא מעורב במקודם הידיעה ומ"מ אינו בטל מצד גופו דנתבשל ומצד הדין דלח בלח אינו בטל לא מהני הביטול למפרע כיון דלא נודע. ודו"ק היטב. ידידו וכו': תשובה רנו לק"ק אוהריוב להרבני מו"ה חיים צבי נ"י. הנה מה שהקשה על הרש"ל הובא בט"ז סי' מ"ד ס"ק ד' דלדעת רש"ל כיון דבלובן הוא בחוץ א"כ גם בריאה טרפה ומהו פריך הש"ס והרי מוגלא וכו'. הנה באמת לא ידעתי מאי קא קשיא לי' דאטו כונת המהרש"ל שיהי' גם בחוץ, הכונה הוי רק דהוי כעין בועה בולטת לחוץ ומ"מ העור שלמעלה קיים ויפה וא"כ בריאה כשר בועה יחידית ובכוליא פסול. ומה שהקשה על הכו"פ סי' ק"ג ס"ק ה' שכתב דאף למ"ד נטל"פ אסור מודה בשני נטל"פ דמותר, והקשית דא"כ מה הקשו התוס' בע"ז דף ל"ו לשמואל מהו קאמר הש"ס דבש למאי ניחוש לה אי משום גיעולי נכרים נטל"פ היא והרי תנא דמתניתין אוסר נטל"פ ומה הקשו הרי יש לומר דשמואל מפרש דדבש היינו משקה הנעשה מדבש דהוי שני נטל"פ עכ"ד. הנה גם זה לק"מ דא"כ תקשה למה מנה המשנה דבש רק בהני דאלו מותרין הו"ל לממני גם דבש בהדי דאסורין ובדבש ממש, והוי לי' לחלק בדבש גופו בין גוף הדבש ובין משקה הנעשה מדבש כיון דמוכח מן הש"ס דלולי דנטל"פ מותר יש בדבש חשש גיעולי נכרים רק דנטל"פ מותר וא"כ כיון דבחד נטל"פ אסור הוי ליה לממני גם בין האיסורין. הן אמת דלפ"ז תקשה להסוברים ביו"ד סי' ק"ג דבדבש ממש הוי לשבח קשה נמי כן. ואפשר דלא פליגו רק בבשר ממש בזה מחלקים בין דבש למשקה הנעשה מדבש, אבל גיעולי נכרים מודים כיון דהוי רק בלוע בקדרה אפי' בדבש ממש הוי לפגם, אך א"כ תקשי קושייתך על הכו"פ אך אין זה דרך קושיא על פלפול, ויש לומר דבאמת יתורץ בזה קושיית התוס' ומה בכך. ומה שהקשה להסוברים דהיכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור ומה ראיה מביא הך מ"ד דנטל"פ אסור מגיעולי מדין הרי יש לומר דהוי הגעלה בשביל איסורין דאסרי במשהו, ופלפל בזה אי חיישינן למיעוטא מדרבנן או מן התורה. הנה לא ידעתי מאי קשיא לך מי יתן ותודיעני איזה דבר האסור מן התורה במשהו הרי הוי הכל מדרבנן ומן התורה כל האיסורין בטלין רק לר"י דס"ל מין במינו לא בטל, והרי מאן דאמר נטל"פ אסור יש לומר דס"ל כרבנן דמין במינו בטל, ובפרט דר"מ הוא דאית לי' נטל"פ אסור והוא בר פלוגתי' דר"י, ועוד אפי' הסוברים דהיכי דמשהו אסור נטל"פ נמי אסור זה הוי רק בדבר שאינו תלוי במין במינו דוקא אבל דבר דעיקר איסורו הוי במשהו הוי רק מכח דהוי מין במינו יש לומר דלדידי' מודה בנטל"פ דלא הוי מין במינו כיון דזה לשבח וזה לפגם הוי כאינו מינו ומודה דנטל"פ מותר אם מותר בכל התורה ודו"ק. זו"ז אין להאריך וכו': והנה יש לומר ע"ד פלפול מה דלא דחה הש"ס דיש לומר דגיעולי מדין הוי עבור מין במינו למ"ד מין במינו לא בטל, והוא דהרי הקשה הרמב"ן למה לי גיעולי מדין הרי הותר להם אפילו כתלי דחזירי אך נהי דאשתרי שלל דידהו שלל דידן לא אשתרי, וא"כ הכא לענין התערובת שמבשלין בהכלים הללו דהתבשיל הוי שלל דידן וזה לא אשתרי, ובפרט להסוברים חנ"נ מן התורה וא"כ ההיתר נעשה איסור והוי שלל דידן, ולפ"ז הנה הטעם מה דדשיל"מ אינו בטל במינו ובאינו מינו בטל כתבו הפוסקים הטעם מכח דבמינו נקרא ההיתר על שם האיסור אבל באינו מינו לא נקרא ההיתר ע"ש האיסור ייע"ש ולפ"ז יש לומר הכא להיפוך אם הוי מין באינו מינו א"כ נקרא האיסור על אינו מינו והוו שלל דידן ושלל דידן לא אשתרי, אבל אם הוי מין במינו א"כ נקרא האיסור על שם גוף האיסור וגוף האיסור הוי שלל דידהו ומותר ודו"ק. כן הי' נראה לומר מיהו לומר בזה דבר חדש דנהי דשלל דידהו אשתרי מ"מ ע"י תערובת מאכל ישראל יהי' נאסר דהוי שלל דידן אי אפשר לומר כן, דא"כ תקשה בבעיא דאברי בשר נחירה שהכניסו לארץ מהו ופריך השתא כתלי דחזירי הותר וכו' ומהו פריך נימא דנ"מ לענין התערובת שנתערב באברי בשר נחירה וכו'. מיהו זה טעות דהרי קושיית הש"ס הוי להס"ד דלא ידע מהך סברא דשלל דידן לא אשתרי, ולפי מה דמחדש דשלל דידן לא אשתרי בלא"ה א"ש לכך יש מקום לומר כן ודו"ק: הנה חזר השואל והשיב לו וזה אשר השבתי לו. הנה מה שהקשה על המהרש"ל במכתבו הראשון. והנה שם קצרתי ובארתי רק כונת מוגלא דהכונה בבועה הבולטת והנה זה אמת גמור ברש"י שם ד"ה מוגלא ובד"ה ופסול בכוליא וכן מוכח בש"ס דף מ"ח דמיירי בכה"ג, וכעת אבאר יותר כי לא דקדק כלל כי הרש"ל מיירי בלקותא ובזה ס"ל דלא חמיר מריאה והפסול פסול בזה ובזה אבל במוגלא מודה דכשר בריאה ופסול בכוליא והוא ש"ס מפורש לעיל דף מ"ח, א"כ הרש"ל דקאמר דבלקותא לא חמור כוליא מריאה, בע"כ לקותא לחוד ומוגלא לחוד, וא"כ מה זה שאמרת דבני מערבא לשטתם דקאמרי והוא שיגיע למקום חריץ הם מיירי בלקותא, ובזה שוה ריאה לכוליא לדעת הרש"ל אבל במוגלא אינו שוה וכשר בריאה ופסול בכוליא. רק זה הי' לך להקשות דאיך כתב הרש"ל דלא מצינו שיהי' חמור כוליא מריאה, והרי חמור לענין מוגלא, אך כל זה כבר העיר התב"ש בסי' מ"ג ייע"ש, גם בלא זה קשה לי על גוף הש"ס דפריך והרי מוגלא ופרש"י דאמרינן בר"פ וכו' ומוקמינן בכוליא ומה קשיא הרי תירוץ זה אמרינן שם למ"ד חסרון בפנים לא שמיה חסרון, והרי בזה הוי פלוגתא בש"ס ויש דס"ל חסרון בפנים הוי חסרון וא"כ דלמא גם במערבא סברי כן ומיירי בריאה ומה קושיא וצ"ע. ואין הפנאי גורם כעת לעיין בזה, ועכ"פ הבט מה שכתבת במכתבך דהרי הרש"ל מדמה זה לריאה, ובריאה חסרון בפנים לא הוי חסרון, הנה הרכבת שני ענינים אני כתבתי במוגלא והרש"ל בלקותא וס"ל דבלקותא שוה ריאה לכוליא ובמוגלא יש חילוק, ומה שקשה עליו א"כ מוגלא יוכיח זה כבר הרגישו בו מחברים הנ"ל: ומ"ש לתמוה על הכו"פ שכתב דב' נטל"פ הוי כסרוחה מעיקרא ותמהת דהרי סרוחה מעיקרא פרש"י שהיתה סרוחה קודם שנאסרה משום נבלה. והנה בזה פשע מאוד מה שתלה ההעלמה בי, הרי על זה יש לו לתמוה על הכו"פ לא עלי אטו מוכרח אני להשיג ולחקור על דבריו אני לא באתי רק ליישב מה שהקשית עליו אבל על שאר הענינים אין עלי אחריות דברי הפוסקים. ובאמת גברא רבא אמר מלתא לא תחיכו עלה דכוונתו רק לדמיון דהוי ס"ד כיון דר"מ אוסר נטל"פ א"כ אין חילוק בין הרבה או מעט לכך אמר דהרי חזינן דלאו בכל ענין אוסר ר"מ דהרי בסרוחה מעיקרא מודה א"כ יש לומר ה"ה נמי בשני נטל"פ מודה. ולהעמיק דברי יותר יש לומר עפ"י דעת רבנו יונה שהביא הרא"ש והאחרונים דנבלה עצמה דנשתנה לדבר המותר מותר עיין במג"א סי' רט"ז וחק יעקב ה"פ סי' תס"ז וחיבורי ספר החיים וחיבורי מי נדה בק"א סי' ק"ץ וכמה דוכתא, וא"כ יש לומר דמה דאוסר ר"מ נטל"פ היינו בחד נטל"פ כיון דלא איקלש ליה איסורי' ונהי דהוי לפגם מ"מ נרגש בו טעם הראשון עדיין לא נחשב נשתנה ולכך נשאר באיסורו, אבל אם הוי ב' נטל"פ כיון דאיקלש לי' טובא האיסור כעין דאמרינן בנ"ט בר נ"ט דהיתרא דאקליש לי' איסורא והוי כמאן דליתא כן ה"נ אפי' באיסור אם הוי ב' נטל"פ הוי כמאן דליתא וכאלו נשתנה לענין חדש והוי כדבר חדש ממש, ונהי דנשתנה לדבר המותר ביאר הח"י סי' תס"ז דבעינן שנשתנה לדבר שהוא כבר מותר בעולם אבל אם לא נשתנה לדבר המותר מכבר אף דהוי ענין חדש לא חזר להיתרו כמו חלב לס"ד דש"ס עיין שם בח"י על זה כתב הכו"פ שפיר דכאן שאני כיון דנשתנה לדבר חדש שוב הוי סרוחה מעיקרא וגם אפי' החולקים על רבינו יונה בנשתנה, מודים בזה כיון דעכ"פ הוי כנשתנה לענין חדש שוב מהני הפגם דלפי מה שנתחדש עכשיו הוי סרוחה מעיקרא כן נראה להמליץ הצדיק דמעיקרא ודו"ק: תשובה רנז לסי' ק"י. להרב מו"ה ליבוש אייטינגער אבד"ק ליטנאוויץ. הנה מה שרצה רו"מ להכריע בין ההרים הגדולים שהובא בבית הלל ובפר"ח בנדון חצי צלע שנפרש מן הקבוע וחציו נשאר במקום הקביעות, והביא רו"מ להכריע כדעת הפר"ח מדברי הרשב"א הובא בשיטה מקובצת דפ"ק דב"ב גבי נפל הכותל המקום ואבנים של שניהם אפילו פינו חד מינייהו והקשה הרשב"א כיון דהמקום שלו א"כ הוי גם אבנים שלו, דהוי כדבר של ראובן שנפל לחצרו של שמעון ותירץ הרשב"א כיון דהמקום גופו אינו שלו רק בתורת ספק וגם לא נודע הספק תחלה על המקום רק על האבנים והמקום ביחד לכך אין אומרים בזה המע"ה, וכתב