טוב טעם ודעת רט

אבל בדבר דלא שייך בי' ביטול כגון טומאת משא, או במים כאן דמיירי לענין הטובל בתוכו דהוי השימוש יחד ובזה טומאה לא בטלה בזה הוי להיפוך, דהנה נהי דטומאה לא בטלה מ"מ היינו רק במין במינו אבל באינו מינו יש לומר אף דהוי ביחד בטל רק במין במינו לא בטיל, והנה מה נחשב מין במינו פליגי בש"ס פ"ג דמנחות אם בתר מבטל אזלינן או בתר בטל. ולפ"ז י"ל דכאן הוי כך דכמו דביי"נ כל מה דהוי במקומו חשוב טפי ומועיל לבטל כן ה"נ במה דאינו בטל להיות נחשב מין במינו הוי להיפוך בתר מה דהוי במקומו בו תליא אם אפשר להיות כמוהו או לא, והנה נראה דמי השפיכות אין להם טהרה בהשקה כיון דיש בהם טעם גם מאוכלים או משאר משקים, ואפי' בעין יש בו גם משאר דברים ולא מהני לי' השקה. ולכך אם מי השפיכות קודמין כיון דאי אפשר למה דהוי במקומו להיות כמי הגשמים כיון דכבר נטמאו לכך הוי כמין באינו מינו ובטל במי הגשמים אבל אם מי גשמים במקומו אזלינן בתרייהו והרי הם אפשר להיות נטמאים כמו מי השפיכות ואפשר להיות כמוהו הוי מין במינו ולכך אינו בטל וא"ש וא"כ אדרבא הוי כמו ביי"נ דדבר דהוי במקומו חשוב טפי, רק דהתם ביי"נ לענין אכילה דשייך ביטול הוי מעלה מה דההיתר במקומו וכאן לענין טומאה דכמאן דאיתא דמיא ואינו בטל הוי להיפוך מה דהוי במקומו ההיתר גרע דאפשר להיות כמוהו. כנלפע"ד נכון בעזה"י לפי חומר הנושא ודו"ק: תשובה רנג לק"ק טרנאפל להרב מו"ה יעקב נ"י ולהחריף מו"ה יעקב נ"י. הנה ע"ד שאלתם בקצב אחד בקע ראש של עגל בקרדום ויצא מים ולא הי' באפשרי לידע אם הי' המוח מקיפו, כי נחתך גם המוח ע"י הקרדום והטרפנו העגל מספק, אבל נתערב הדרא דכנתא של העגל הנ"ל עם עוד שלשה הדרא דכנתא כשרים והיו עדיין כולם עם הפירשא, ואמרנו אף כי מבואר בסי' ק"א בט"ז דהדרא דכנתא הוי ראוי להתכבד, זה אם כבר הוציא הפרש ונתקן שפיר שקורין אפ קרילין אבל אם עדיין עם הפירשא ולא נתקן זה הוי מחוסר מעשה גדול מראש ורגלים שלא נחרכו משערן, לכך אמרנו דבטל שפיר כדין יבש ביבש, ואמרנו להקצב שישליך הדרא דכנתא אחת כחומרת הרמ"א ז"ל בסי' ק"ט, והקצב הלך מאתנו ונודע לנו אח"כ בלילה כי הקצב הנ"ל נתן הדרא דכנתא הללו לאשה אחת לנקותם ואשה זו הניחה שני הדרא דכנתות ביחד בכלי ראשון למלגם ואח"כ הוציאה מהקדרה ב' הללו ונתנה בקדרה הנ"ל שנים אחרים, וזה נודע לנו בערב אחר אשר הקצב מכר כל השלשה הדרא דכנתא הכשרים לאחדים בחתיכות לכמה בני אדם, ואחת מכר לעכו"ם כאשר אמרנו לו תחלה. והיה הדבר ספק ג"כ אם האשה מלגה אותם אחר שבא השאלה לפנינו ויצא הדבר בהיתר, או מלגה אותם טרם נודע השאלה לנו,. כי הקצב הנ"ל נתן הד' כנתות הללו בבוקר לתקנם והאשה אינה יודעה לכוין השעה מתי הוי התיקון עכת"ד שאלתם: תשובה הנה ע"ד המעשה הבא לידם בהדרא דכנתא אני לא הייתי מורה כן להיתר, כי אף שמה שאמרו תחלה שלא נחשב חהר"ל כיון דהוי עם הפרש זה נראה נכון, ואם כי ראייתם מראש ורגלים שלא נחרכו אינה ראיה דהרי חזינן דאנן קיי"ל כהרמ"א דאפילו בשר חי אינו בטל, והרי צריך הרבה טורח לחתכו ולנקרו ולהדיחו ולמלחו ולבשלו, ואנן סהדי דזה הוי הרבה מעשה יותר ממליגת הראש וחריכות הרגלים, ובע"כ אין הדבר תלוי במעשה לבדו רק בהראש והרגלים דהחסרון הוי בגופו ומה שמונעם מאכילה הוי למעלה והם אין נראים רק נבלעים בזה לא נחשבו חהר"ל כיון דחסרונם הוי בגופם ולמעלה על גביהן וא"כ בהדרא דכנתא דהפרש אינו מחובר בו והוי מובלע בתוכו ולמעלה ראוין כמות שהם יש לומר דהוי חהר"ל, מ"מ כיון דחהר"ל דרבנן הוא יש להקל בזה, אך במה שהתירו אחר שנמלגו יחד כל הד' בכלי ראשון, ולא נודע להם אם הי' זה קודם שנודע או אח"כ בזה אין דעתי נוחה במקצת טעמם, הנה מה שסמכו על הפמ"ג בסי' ק"י דספק תורה וע"י גלגול נעשה דרבנן, אם לא נודע עד אחר שנעשה דרבנן יש להתיר, ואף דהש"ך ס"ל דבלא נודע לא בטל מן התורה חולק עליו המנחת יעקב דהוי רק דרבנן עכת"ד, וכן הביאו בשם השערי מלך הל' מקוואות. הנה לא הוטבו דבריהם בזה, דהפמ"ג לא מיירי רק אם ליכא חתיכה אחת לפנינו שהי' בה עדיין ספק תורה אז כיון דלא נודע עד אחר שנעשה דרבנן דינו כספק דרבנן מתחלה, אבל כאן בשר העגל עדיין קיים והיה בו ספק תורה עדיין והספק בהדרא דכנתא תלוין בגוף העגל וא"כ כיון דבגוף העגל נולד לנו הספק בשל תורה ממש לא מהני מה שבהדרא דכנתא נעשה דרבנן וכיוצא בזה כתבו התוס' בפרק הערל דף פ"ב דלכן לא מוקמינן הקופות בחזקת היתר משום דמה דנפל בהם אין להם חזקת היתר והם תלוין בהם ע"ש כן ה"נ ממש יש לומר בזה כ"ע מודים דלא אמרינן ספק דרבנן להקל ולמעט בפלוגתא עדיף, ועוד דהרי הוי ס"ס לאיסורא בזה, דלמא כהש"ך דבלא נודע לא חל הביטול מן התורה ואת"ל כהמנ"י דלמא כהסוברים דאף לאחר שנעשה דרבנן נמי ספקו לחומרא, ועוד נראה דתפסי תרי קולא דסתרי אהדדי, דזה תליא בזה דהסוברים דבלא נודע עד אחר שנעשה דרבנן הוי ספיקו לקולא בע"כ ס"ל דהידיעה גורמת וכל דלא נודע אז לא נחשב לספק איסור תורה א"כ כ"ש דלחומרא הוי כן ובלא נודע לא נתבטל כלל והוי כדעת הש"ך בסי' ק"ט, ולהחולקים על הש"ך דמן התורה לא תליא מלתא בידיעה רק בלא נודע נמי נתבטל א"כ מכ"ש דלחומרא הוי כן ונחשב ספק איסור תורה אף דלא נודע אז והם תפסו תרי קולא דסתרי אהדדי, ולכן אין להיתר זה מקום. ומ"ש בהיתר ב' לסמוך על הש"ך דבספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת מותר בהפ"מ בלא נודע והמנ"י מתיר אפי' בלא הפ"מ, זה נדחה נמי במ"ש לעיל כיון דבשר העגל עדיין קיים והתערובת תלוי בו. ומ"ש בהיתר ג' דהוי ס"ס שמא מלגה אותם אחר שנודע ואת"ל קודם שנודע שמא אינה טרפה והכא לא נחשב ספק אחד בגופו וספק א' בתערובת דהספק הוי בגוף אחד אם נתבטל מקודם וכו'. הנה בזה תמה אני על דבריהם דמה בין זה לכל התערובת דנימא כן ואפי' אי נימא דהתם מיירי בדברים חשובין שאינן בטלים דא"כ הוי רק ספק דרבנן להקל, ועוד כאן נמי הוי כן דאם מלגם מקודם הרי הוי בלי הפרש כשנודע והוי שוב חהר"ל. ובר מן דין ומן דין בשלמא אם היינו אומרים דהאיסור נהפך להיתר ומותר לבשלן יחד, הי' מקום לדבריו לומר דהספק השני נמי בגופו שמא נתבטל ונעשה היתר, אבל אנן קיי"ל דאין האיסור נהפך להיתר והאיסור נשאר אסור בכל מקום שהוא ואסור לבשלן יחד, וא"כ סוף סוף על כל הדרא דכנתא אין לנו צד להקל רק לומר שמא אינו זאת הטרפה, דאם היא הטרפה הי' אסורה אפילו לאחר הביטול, וא"כ הוי ממש ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת ולכן אין נראין לי היתרים הללו. רק מה שסמכו על הש"ך בסי' נו"ן להתיר בזה במקום הפ"מ במים בראש לומר נשחטה הותרה, ואף דכל האחרונים חולקים ואין ראוי להורות היתר לכתחלה, מ"מ בדיעבד כדאי הוא דלא למהדר עובדא, ואני מוסיף על דבריהם, דהנה ב' דינים הללו תלוין זה בזה, דלהסוברים דבידיעה תליא מלתא ובלא נודע לא חל הביטול יש לומר דה"ה בנולד ריעותא מחיים כיון דלא נודע עד אחר השחיטה הוי כלא נולד מחיים רק עתה ואמרינן נשחטה הותרה, ואלו האוסרים דאפי' בכה"ג לא אמרינן נשחטה הותרה אף דלא נודע מחיים חוששין לדעת הסוברים דאין הידיעה גורמת רק גוף לידת הספק גורם הביטול וה"ה לחומרא הוי כן, ולכן נהי דאנן אזלינן הכא והכא לחומרא, אך כשנזדמנו ב' דינים הללו יחד מותר ממ"נ דאם בתר הידיעה אזלינן כיון דלא נודע לנו מחיים אמרינן נשחטה הותרה, ואם בלא הידיעה נמי נחשב נולד מחיים שוב הוי הביטול נמי אף דלא נודע, לכן בזה מותר ממ"נ כן נראה לי להחזיק הוראתם ולכן כיון דכבר פסקו כן אין לזוז מהוראתם והכל כשרים דברי ידידם. ועוד נראה לי להוסיף טעם בדבר דהרי לענין ספק אימתי נמלגו אם קודם שנודע או אח"כ ראוי לילך בתר חזקה דמעיקרא והשתא הוא דנמלגו ובשעת לידת הספק עדיין לא נמלגו כדרך כל חזקה דמעיקרא ובפרט התלוי במעשה ראוי לומר השתא הוא דנעשה ונשתנה לכך יפה התירו בזה: והנה חזר השואל והשיב לי וזה אשר השבתי לו. הנה מכתבו קבלתי אמש סמוך לערב, והנה אם כי אני מוטרד מאוד בפרט סמוך לשבת אעפ"כ אמרתי להשיבו מיד אולי יהי' שם עוד ידידי הרב החריף מו"ה בעריל מקאליש, והנה מ"ש רו"מ שכעת אין נ"מ בזה כיון דהעגל נמכר קודם שנולד הספק מאוד תמהתי אם יצאו הדברים מפיו, והרי עכ"פ הראש הוי קיים בעת לידת הספק דהרי פתחהו והי' בו מים ומה לי כולו ומה לי פלגא או מיעוטו כל דיש בעולם ממנו ונ"מ לדין תורה שוב לא אמרינן סד"ר להקל. ומה דהביא רו"מ ראי' מעירוב בספק טומאה דאף דהוי בדאורייתא אמרינן סד"ר להקל הנה מלבד דאף אם היה כן לא הוי ראיה דיש לומר בתחומין הקילו כדמצינו כמה קולות בתחומין דהקילו יותר משאר דרבנן אך מלבד זה אחר המחילה טעה בזה ואין הדין כן ולא עיין בש"ס וש"ע סי' ת"ט שמבואר שם להיפוך בש"ס דף ל"ו ובמג"א ס"ק ט' דבעירוב בספק טרפה לא הוי עירוב. והן אמת דגם דברי המג"א