טוב טעם ודעת רו

אם יהי' כוליא אחת ומצאנו בה מים עכורים הוי לנו ספק אם נטריף בלא שלט בלובן או לא, הוי לנו ספק אחד וספק השני לא היה דעדיין לא ידענו אם האחרות טרפות ודלמא גם בהם יהיו כשרות ורוב בהמות כשרות הם, ואח"כ כשיבדקו השניות ונמצאו טרפות נולד לנו עוד ספק שמא מן הטרפות הם, ולכך כיון דאפשר להזדמן בזאח"ז אף שלא נודע לנו עתה רק יחד אין ס"ס כיון דספק אחד אסור מן התורה וספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת. והדבר תמוה על רו"מ איך לא הרגיש בזה דבפר"ח עצמו מבואר כן דתליא באם אי אפשר שיבואו רק ביחד או לא ייע"ש. ועוד בלא זה בביצה עתה תיכף כשנולדה לא הי' אפשר להכיר האיסור כלל עוד והוי נולדו ב' הספקות יחד, אבל בזה נהי דלא בדקו אז את הכליות מ"מ הרי קיי"ל לענין ביטול כל דאפשר להכיר האיסור הוי כאלו ניכר האיסור, וכן ה"נ בזה אם היו בודקין את הכליות אז בשעת נטילתן הוי חזינן תיכף הריעותא של המים ואז לא הי' לנו ספק אחר שמא מן הטרפות, וא"כ אף שלא עשינו כן מ"מ הוי ספק אחד בתחלה, ואח"כ ספק השני בתערובת כשנתערבו, ולכך לא הוי לי' דין ס"ס דיש לחוש שמא מן הכשרות הם ואז הוי נולד ספק אחד תחלה קודם לחברו כיון דהי' אפשר לפתחו ולהכירו נהי דאין חיוב לפתחו מ"מ כיון דאפשר לברורי, והיינו מטעם כיון דאפשר לברורי אינו בכלל ספק. ואף החולקים היינו בנולד הס"ס תחלה ביחד אבל היכי דהוי אפשר לברורי קודם התחלת שני הספקות ולא יחול הס"ס כלל לא מהני ס"ס כהך היכי דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת, ואין לנו היתר רק מכח דלא נודע לנו רק ביחד, וכבר כתב רו"מ בעצמו דבזה כתב הש"ך דלא מהני רק במקום הפס"מ וסעודת מצוה ושם לא הי' כל זה. ומה שרצה רו"מ לומר בסוף דבריו דבאיכא חד כשרה וב' טרפות מותרת דאמרינן דהכוליא הוי מן הרוב אף דהוי קבוע מ"מ כיון דקבוע חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו והיכי דהוי רוב וחזקה לא הוי קבוע, הנה מלבד דזה סותר דברי הראשונים דא"כ מה הקשה הר"ש יתסר כל העולם בזריעה מנחל איתן. ומה הקשה הרי הנחל איתן מעיקרא הי' מותר וספק אם נאסר והוי כאן רובא וחזקה ולא הוי קבוע, גם עיין בט"ז סי' ק"א ס"ק י"ג ד"ה אין תולין שכתב אבל אין לומר דהוי לי' קבוע וכו' והרי שם נמי איכא חזקת היתר דהחתיכות מותרות היו תחלה וגם רוב ושייך דין קבוע, מיהו בזה היה יכול לומר דלמא באמת דלא כוותייהו אך המעיין בש"ס פ"ק דכתובות בסוגיא דקבוע מוכח שם להיפוך דהרי בט' חניות מוכרות בשר שחוטה וכו' הוי רוב דרוב בהמות כשרות וגם רובן שחוטות והוי תרי רובא ורובא וחזקה רובא עדיף ומוכח דאפי' בתרי רובא שייך קבוע, וגם בט' צפרדעין ושרץ אחד ביניהם דספקו טמא הרי יש לו חזקת היתר ורוב צפרדעים ואמרינן קבוע, בע"כ דליתא להך כללא ודברי התוס' בפסחים שהביא שתמה עליהם המג"ש אין פנאי לעמוד עליהם מחמת טרדתי אולי יזכני ה' בזמן אחר לבאר דבריהם ואין בידי רק לכתוב לגוף הדין. והנה העולה לדינא דלפענ"ד הבהמות הללו הם טרפות כולם ואין מקום להתיר, אלא להפ"מ וסעודת מצוה או אם היו הטרפות טרפות ודאי יש להקל, מטעם שאני אומר ותולין הקלקלה במקולקל כנלפע"ד נכון לדינא, והנה לא אהי' למס מרעהו חסד ואעתיק לו מה שהרוחתי מדבריו מה שציינתי בהשמטות שלי להל' נדה בעת עיוני בדין אין תולין כתם בכתם מ"ש שם על הש"ע בחיבורי שם זו"ז אין להאריך. דברי ידידו נצח וכו': והנה נשמט מלעיל שמ"ש דאם היו ודאי טרפות יש להקל מטעם שאני אומר כוונתי רק לפי שטתו שמדמה זה להיתר, אך לפי מ"ש אני דאינו דומה דכאן הוי כאלו היו רובו וכולו איסור דאף בדרבנן אין אומרים שאני אומר נדחה גם זה ולכך בכל ענין טרפה הכל, גם בספק טרפות בהשתים יש מקום עוד להחמיר דהוי ס"ס להחמיר דלמא הוי כוליא זו מן הכשרות ואת"ל מן הטרפה דלמא הם כשרות ג"כ והדר כולן שוין וכולם אסורין דלמא מן הכשרות הם, וכעין ס"ס זה אמרינן אפי' לקולא גבי דם ביצים ודם דגים, וא"כ מכ"ש לחומרא דיש לומר כן לכך הוי ס"ס להיפוך לחומרא ג"כ, ועוד נראה דאין זה ס"ס דבשלמא בביצה הוי ספק אחד מתיר יותר מחברו דאם הוי הביצה מכשרה היא לבדה מותרת ואם נימא דהיא מן השני' ספק טרפה רק דדלמא היא גופה מותרת, א"כ נתיר גם התרנגולת, אבל בזה אין הספק הראשון או האחרון מתיר יותר מחברו, וא"כ יש לומר תיכף הספק דלמא בהמות הללו כשרות או טרפות והוי רק חד ספק, ודומה למ"ש הש"ך סי' קפ"ז ס"ק כ"ב דיש לומר תיכף דלמא דם נדה הוא ה"נ בזה, ואין לומר דנ"מ לענין הכוליא בעצמה, חדא דהרי הכוליא מכלל איברי הבהמה היא ואם נאמר דכוליא זו מן הכשרה היא, א"כ הוי אינך מן הטרפות, ואם נאמר דזו מן הטרפות הוי אינך מן הכשרות וסוף סוף בשני הספקות יהיו הב' מותרין בכל מקום שהם וב' טרפות בכל מקום שהם, א"כ אין אחד מתיר יותר מחברו, ועוד אפי' אי נימא דנחשב ספק אחד מתיר יותר מחברו מכח דנ"מ לענין כוליא זו, ממילא אזיל לי' מ"ש רו"מ דלדעת הפר"ח הוי כאן ס"ס כיון דהם לא נתערבו ולענין הכוליא אין אנו דנין וסמך על זה בכמה מקומות דאין אנו דנין על הכוליא רק על הבהמות, ולפמ"ש יהי' ממ"נ אם אין אנו דנין על הכוליא הוי משם אחד דלמא הם כשרות או טרפות ולא הוי ס"ס דאין אחד מתיר יותר מחברו, ואם נאמר דנ"מ גם לענין הכוליא הדר אפילו להפר"ח טרפה כיון דהכוליות נתערבו, וגם לא שייך בזה חזקת כשרות כיון דהכוליות אין להם חזקת כשרות וכמ"ש לעיל והוי כאן ממ"נ. והנה כמה גדולים דברי חז"ל הש"ך ושפתי כהן ישמרו דעת שנעל דרכי הס"ס בפנינו, כי כמה חילוקים דקים יש בזה, ואין לנו לעשות ס"ס לדינא רק המפורשים בפוסקים. דברי ידידו נצח וכו': והנה אין לומר דכאן אף דהוי ספק טרפה אינך מ"מ הוי ס"ס דדלמא הכוליא גופה כשרה כיון דלא הגיע ללובן ואת"ל טרפה דלמא גם אינך טרפות ושוב יכולין לתלות בהם. ז"א דא"כ גם בכתם נימא כן דדלמא כתם זה מעלמא הוא ואת"ל מגופה דלמא גם כתם השני מגופה והדר נוכל לתלות בה, ובע"כ דלא מהני ס"ס בזה דהוי כמו עשה ב' גופין להקל. או דהוי ס"ס להיפוך דלמא הכתם הזה מן הטהורה ואת"ל מן השניה דלמא גם הכתם הראשון הוי טהור והדר שקולים כולם ואסורין כולם מספק ודו"ק היטב: והנה חזר השואל והשיב לי, וזה אשר השבתי לו. הנה מכתבו קבלתי יום אמש ואשיבהו בקצרה, הנה מ"ש דאין ראי' מכתם דהתם אין גופה מקולקלת ואין ידוע אם הוי מגופה וא"כ היא שוה כמו חברתה משא"כ בזה לו יהא דהוי ודאי טרפה או ספק סוף סוף גופו מקולקל וכו'. הנה תמה אקרא מה אריא שהוא ספק טרפה אפילו אם ודאי אינו טרפה רק שיהי' בה איזה חולי או חסרון אבר שאינו מטריף נימא נמי כיון דגופו מקולקל נתלה הטרפות בו כיון שגופו מקולקל וזה מבואר הביטול, ובע"כ דלא בקלקול הגוף תליא מלתא רק באיסור והיתר דכל שהוא אסור תולין בו אבל אם אינו ודאי רק ספק אי אפשר לתלות בו כיון דהוא גופו ספק, ועוד מה בכך שאין גופה מקולקל הרי גם גופה של המוצאת נמי אינה מקולקל וכיון דשווין המה למה לא תתלה בה כיון דאינה מקלקלה לאידך כיון שהיא בלא"ה טמאה, והרי מוכח בש"ס דלולי הך סברא דמקלקלא לאידך היתה יכולה לתלות בחברתה אף דמעיינה סתום ג"כ, ולמה תולות בבתולה שדמיה טהורין וכדומה אף דלא הוחזק מעיינה פתוח, בע"כ מכח דלא מקלקלה לה, וא"כ בבעלת כתם דלא מקלקלה לה כיון דגם היא אין מעיינה פתוח למה לא תתלה בה, ולמה בטמא וטהור שהולכין בדרך תולין הטהור בטמא, והרי אטו הטמא עלול יותר לילך בדרך הטמא מן הטהור, וכן בחמץ בבית בדוק ואינו בדוק אטו עלול העכבר לכנוס יותר לאינו בדוק מלבדוק ואעפ"כ תולין זה בזה כיון דלא מקלקל לאידך, א"כ ה"נ מה בכך דמעיינה סתום הרי השני' נמי מעיינה סתום וכיון דשקולין הם למה לא תתלה בבעלת כתם כיון דלא מקלקלא לה. הן אמת שמצא בחיבורי מי נדה ליישב קושיית החוו"ד כן, הנה א"ש דאני כוונתי שם להך תירוצא של הכ"מ מה שהקשה דהרי בכל כתם הוי ס"ס דלמא מעלמא ודלמא מן העלי', ותירץ דכל היכא דגזרו חז"ל אסרו אפי' בס"ס וכן כתב הה"מ גבי חמץ, לפ"ז יפה כתבתי דלא שייך בזה תולין כיון דבלא"ה יש לומר דהוי מעלמא ודלמא מן העלי' והחמירו בו א"כ לא עדיפא חברתה מהני תליות דאין תולין, רק אם היתה בחזקת מעיינה פתוח הוי לי' לתלות בה כמו אם נתעסקה בשוק של טבחים וכדומה רק כיון דאין מעיינה, פתוח לכך שוב הוי רק כמו מעלמא והרי החמירו חז"ל בזה, לכך החמירו גם בזה. ויש לומר דזה כונת לשון הש"ס נדה דף סמ"ך דקאמר שם אין תולין מ"ט לפי שאין תולין והוא תמוה עיי"ש בחיבורי שם, ולפי הנ"ל הכונה כך דקאמר מ"ט אין תולין הרי בדרבנן אמרינן שאני אומר לכך מסיים לפי שאין תולין לומר דהוי מעלמא או מן העלי' ובע"כ דהחמירו אפי' בס"ס לכך ה"ה נמי בזה, אך תינח להך טעמא של הכ"מ, אך לאידך תירוצא של הכ"מ ולהט"ז דמתרצים בע"א דלא הוי ס"ס הא בלא"ה הוי מהני ס"ס קשה שפיר למה אין תולין הרי אין מקלקלין לה, ומה בכך דמעיינה סתום הרי היא נמי מעיינה סתום, ומ"ש משבילין ובתים ובע"כ צריך לומר מכח דהוי ספק אין תולין ספק בספק, והן אמת דבחוו"ד סי' קי"א כתב נמי כן דהתם שאני דמעיינה סתום, אך נראה דהוא נמשך נמי רק להך תירוצא דבכתם החמירו בס"ס אך לאידך תירוצא אין מקום לומר כן רק מכח דאין תולין מספק