טוב טעם ודעת רה

בזה מחמת הדין המבואר בסי' קי"א דתולין הקלקלה במקולקל אף דזה הוי רק באיסור דרבנן מ"מ כאן דהכשרות הוי ב', ואפי' אי נימא דהוי כוליא זו מן הכשרות כיון דהכוליא הוי רק ספק טרפה, כי יש מקילין אם לא שלט בלובן, וא"כ הוי ספק טרפה שנתערב חד בחד שכתב הש"ך דהוי רק איסור דרבנן, וע"כ אם הוי בכשרות נמי אינו רק דרבנן שוב אמרינן שאני אומר וכו', והנה לדעתי זה אינו דהתם מיירי דהאיסור הי' איסור ודאי אבל אם האיסור הוי רק איסור ספק ודאי אין חילוק, ומי לנו קל מכתמים דמפורש בש"ס דלא אמרו חכמים בזה להחמיר אלא להקל ואעפ"כ מפורש בש"ס דאין תולין כתם בכתם וקיי"ל כן בש"ע סי' ק"ץ סעיף מ"ג, ומפורש שם הטעם מכח דהכתם גופא לא ידענו אם הוי מגופה או לא וא"כ מוכח דבספק איסור אין תולין אף שהוא דרבנן, א"כ ה"נ אם הטרפות לא נטרפו רק מכח ספק אין תולין בהם וז"ב, ועוד בלא זה נעלם מרו"מ דברי הש"ע במקומו בסי' קי"א סעיף ב' דאין תולין רק כשעכ"פ ליכא רוב איסור אבל אם הוי האיסור הרוב אין תולין, וא"כ מכ"ש הכא דממ"נ אם נדון הבהמות כמו שהוא לפנינו בתערובת נחשבו שניהם כגופו של איסור כמ"ש הש"ך להדיא דין כ"א דספק תורה שנתערב חד בחד נחשב כגופו של איסור ואינו בטל ברוב, וא"כ אם שניהם נחשבין גופו של איסור שוב גרע מאם האיסור הרוב דאין תולין והטעם דאין תולין רק כשיש לפנינו ודאי חתיכה אחרת דהיתרא, אז אמרינן מדההוא היתר ההוא נמי היתר, אבל היכי דהרוב איסור, וא"כ אם נתערב בהיתר בטל ההיתר ברוב והוי כולו איסור אף דהוי דרבנן אין אומרים שאני אומר כיון דאם נאסר אין בו סברא לומר מדההוא היתר ההוא נמי היתר, א"כ מכ"ש בזה דכל חד הוי כגופו של איסור, א"כ אם הוי הכוליא מן הכשרות הוי שניהם גופו של איסור והוי כולו של איסור, וכמ"ש הפר"ח להדיא בדיני ס"ס ואף דמש"ך לא משמע כן כבר כתב הפר"ח דדבריו סותרים זה את זה, גם כאן הוי ממ"נ אפי' להש"ך, ואם נאמר דאזלינן בתר האמת דחד הוי כשרה וכאלו לא הי' בתערובת דהוי חד כשרה והוי כאן היתר א"כ הדר הוי לי' השני ספק טרפה מן התורה, ולא שייך בזה שאני אומר, וא"כ ממ"נ אין זה דומה להדין דסי' קי"א, ואף הש"ך החולק שם היינו רק בב' חתיכות וקדרה אחת דיש לומר שלא נפל שם איסור כלל, אבל בב' קדרות וחתיכה אחת כיון דודאי יש כאן נפילת איסור מודה דבעינן שיהי' מחצה היתר, וא"כ ה"נ כיון דבודאי יש כאן כוליא ספק טרפה, רק דספק מאיזה בהמות הוי כמו התם ב' קדרות ונפילה אחת כמובן לכל מבין ובעינן שיהי' מחצה היתר עכ"פ. וגם מ"ש רו"מ ע"פ דברי התוס' ביבמות פ' הערל והר"ש שהקשו דלמה לי שאני אומר בלא"ה לוקמא אחזקת היתר ותירצו כיון דהדבר שנפל לתוכו אין לו חזקת היתר א"כ איך יאכל ההיתר והאיסור עמו וא"כ תינח התם אבל כאן הכוליא בלא"ה טרפה, וא"כ מוקמינן לבהמה בחזקת היתר. והנה רו"מ הוסיף איזה דברים מדעתו וכל המוסיף גורע כי אם הי' מעתיק יפה לא הוי כותב כן, כי התוס' והרא"ש לא כתבו כן כלל טעם זה, דאיך יאכל האיסור עמו רק בקיצור כיון דמה שנפל אין לו חזקת היתר וכונתם הוי דהעיקר בדבר שאנו דנין עליו תליא מלתא ולא בהנמשך ממילא ממנו, והרי אין אנו דנין על הקדרות שאין לנו ריעותא בהם רק על מה שנפל אנו דנין מה היה והנפל אין לו חזקת היתר דהרי הוי חד תרומה, וא"כ ממילא הקופה שנפלה הוי ספק תרומה וממילא הקדרה אסורה, ואם כן הכא נמי הרי אין אנו דנין על הבהמות כי אין לנו ריעותא בהם ואנו דנין רק על הכוליא מאיזה הבהמה הוא והכוליא אין לה חזקת היתר כיון דאתחזק כאן נמי טרפות, ועוד אדרבא ממ"נ אי נימא שהכוליא היא מן הכשרות הוי הבהמות אסורות, רק דאם נימא שהיא מן הטרפות הוי הבהמות מותרות ובזה בגוף הכוליא אין לנו חזקה לומר שהוא מן הטרפות יותר ממן הכשרות וכיון דהכוליא שאנו דנין עליה אין לה חזקה להכריע מאין באתה לא מהני חזקת הבהמות דיש להם חזקת כשרות, כיון דאין אנו דנין על הבהמות, רק על הכוליא מאין היא, וזה אין לנו חזקה המכריע והנה מ"ש רו"מ עוד עפ"י דברי האחרונים שפירשו התוס' והר"ש דכונתם הוי מכח דההיתר כל מקום שהוא יהי' נשאר היתר אפי' אם נפל האיסור בו, ולכך לא שייך לאוקמא אחזקת היתר וא"כ בנ"ד שייך שפיר חזקת היתר דהרי אם נטרפה היא בעצמה אסורה עכ"ד. הנה גוף סברת האחרונים והישועות יעקב נשתמש בזה הרבה פעמים באמת אין נראה, ודברי התוס' והר"ש אין מורה כלל כן, ומה שהוכרחו לכך מכח קושייתם דאם כפשוטו קשה בב' קדרות וקופה אחת מאי איכא למימר, ובאמת איכא למימר דזה לק"מ כיון דקיי"ל חתיכה מב' חתיכות הוי איקבע איסורא,, א"כ ה"נ בחתיכה אחת כיון דודאי נפל כאן איסור לאחת מהם רק דאין ידוע לאיזה נפל, א"כ איקבע איסורא דהרי עכ"פ לחד קדרה נפל, וא"כ נגד חזקת היתר של הקדרה של היתר יש חזקה אחרת כנגדה דודאי נפל לאחת איסור והוי איקבע איסורא, ולכך סלק חזקה נגד חזקה, וצריך לטעם ספק דרבנן, ולכך בעינן רביה, אבל עיקר קושייתם היכי דהוי ב' נפילות בזה ליכא איקבע איסורא, דהרי כמו דנפל לאחת איסור, כך נפל לאחת היתר, וא"כ סלק חזקה נגד חזקה ושוב נלך בתר חזקת היתר. ועל זה תירצו שפיר דבב' נפילות הקופות אין להם חזקת היתר. וז"ב בכונתם, וא"כ אזיל ליה בנינו. ואפי' לפי דברי האחרונים שפירשו דבריהם, הנה לדבריו הי' מקום אם הי' הטרפות טרפות ודאין, אבל אם הוי רק ספק טרפות א"כ הדר אזיל ליה סברתו שכתב דעל הכשרות יש חזקה דהכוליא שלהם לא הי' בה מים, וא"ל דהטרפות נמי יש להם חזקה זו דלכשרות יש חזקה מכח רובא דרוב כשרות הם משא"כ הטרפות יצאו מן הרוב ואין להם חזקה זו דכוליא שלהם לא הי' בהם מים עכת"ד, דזה תינח אם היו הטרפות בודאי יוצאין הם מן הרוב, אבל כיון דהוי ספק א"כ נהי דלגבי הטרפות מה שנטרפו לא הועיל להם חזקת כשרות דידהו עכ"פ איך אפשר לומר בבירור דלדידהו ליכא חזקת כשרות, הרי יש לומר דלמא באמת גם הטרפות כשרות היו ולא יצאו מן הרוב, דודאי בהמה כשרה אף דאתרע לה איזה חולי ודאי בשביל זה לא נאמר דאיבדה חזקת כשרות דידה ודינה ככל בהמה דעלמא, וא"כ ה"ה בזה אולי כשרות הם ויש להם חזקה דלא הי' מים בכוליא דידהו ואיך נסמוך על זה להכשיר. וגם גוף הדבר שכתב רו"מ דלא שייך לומ' בזה חזקת כשרות דעיקר חזקת כשרות דבהמה היינו שלא נולד בהם דבר המטריפן, וא"כ מה לי אם בהמה זו כשרה עתה או טרפה מ"מ יש לבהמות הטרפות נמי חזקה זו דלא איתרע בהם הכוליות וכתב שמצא גם בנו"ב כן במה"ת חיו"ד סי' ק"ח, הנה אמת שכן הוא שם, אבל אין דבריו נראין לי ולמה לא נימא כפשוטו אם חיתה יב"ח א"כ מעיקרא כשרה היתה וראוי לאוקמא אחזקת כשרות משא"כ הטרפות יש חזקה דהרי לפניך להיפוך דעכ"פ עתה טרפה משא"כ הכשרות ליכא הרי לפניך, לכך אלים חזקת כשרות דידהו, ולכך אם היו הטרפות ודאי טרפות הי' מקום להיתר שלו מ"ש בזה ראי' מדברי הב"ש אה"ע סי' ב' דהיכי דהוי חזקת כשרות מהני ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת, אך כיון דאינו רק ספק טרפות נהי דלגבי עצמן לא מהני להו חזקת כשרות, כיון דהוי הריעותא מגופה מ"מ תינח לענין אותה הריעותא, אבל לענין ריעותא אחרת שפיר אית להו חזקת כשרות ולא שייך לומר הרי לפניך דדלמא גם הם כשרות, ועוד באמת לא ראה רו"מ דברי הב"ש שכתב זה רק לס"ד, אבל כתב שם דיש לדחות זה דלא עדיף חזקה זו מחזקה דרוב בהמות כשרות ולא מפני ספק אחד בגופו וכו', וכתב שם טעם אחר מכח דאינו דומה לאסורין ייע"ש, וא"כ נדחה היתר זה ג"כ. ומ"ש רו"מ בפתח דבריו היתר מכח ס"ס שמא היא מן הטרפה, ואת"ל מן הכשרות דלמא היא גופה כשרה שלא הגיע ללובן וכתב דזה דומה לביצה שנולדה וספק אם היא מן הכשרה או מן הספק טרפה, והביא רו"מ פלוגתת הש"ך עם הפר"ח דהש"ך ס"ל דדוקא להיפוך בנתערבו חד בחד הוי ס"ס ומותרת הביצה, אבל אם לא נתערבו התרנגולת לא הוי ס"ס מכח דספק שמא אינה טרפה אסור מן התורה, אבל דעת הפר"ח הוי להיפוך ממש דבאם ניכרין התרנגולת הוי ס"ס, כיון דאין אנו דנין רק על הביצה והס"ס בא כאחד, אבל נתערבו הוי כ"א בגופו של איסור ולא הוי ס"ס לומר שמא מכשרה שהוא ודאי מספק טרפה, ועפ"ז כתב רו"מ דלדברי הש"ך כאן לא הוי ס"ס כיון דניכרין הבהמות וספק שמא אין הכוליא טרפה הוי אסור מן התורה, אבל לדעת הפר"ח כתב דהוי כאן ס"ס כיון דאנו דנין על הבהמות לא על הכוליא והם לא נתערבו כן ת"ד. ולפע"ד ז"א דגם להפר"ח אסור כאן מתרי טעמי, חדא דע"כ לא מתיר הפר"ח רק בביצה מכח דאי אפשר להיות בה הס"ס רק בב"א ואי אפשר שיזדמנו בזאח"ז, דאם ראינוהו שנולדה מספק טרפה שוב לא יתחדש שום ספק עליו שמא מכשרה, ואם לא ראינוהו מאין באתה שוב הוי ס"ס ביחד, וא"א שיזדמנו בזאח"ז, רק או שלא יהי' בה ס"ס מעולם, ואו שיזדמנו יחד, לכך בזה הוי לי' דין ס"ס מעליא, אבל היכי דאפשר להזדמן בזאח"ז לא הוי ס"ס אף שלא נודע לנו רק יחד, ועתה כיון דאפשר להזדמן בזאח"ז אין לו דין ס"ס, וא"כ ה"נ הרי אם היו לפנינו הבהמות והכליות נתערבו או בלי תערובת רק שכוליא אחת פירשה ולא הוי נודע לנו אם היא מכשרה או מן הטרפה הוי לנו ספק אחד, ואח"כ כשהיינו פותחין הכוליא ומצאו בה מים עכורים הוי ספק שני א"כ הוי לנו הס"ס בזה אחר זה, או להיפוך אם לא יבדקו הטרפות