טוב טעם ודעת רד

בקדרה של חלב לא הי' בה סמ"ך נגד החלב שהי' על היד ודאי דגם הבשר והחלב נאסרו שניהם וכמ"ש רו"מ כיון דעכ"פ גם לדעת המג"א במתכות מבליע בכולו נאסר החלב בעין שעל היד מן הטעם הבשר שבתוך ואוסר הכל, וכן אפי' אם הי' בהם סמ"ך נגד החלב רק שלא הי' הבשר מלא כנגד היד, וכן בחלב שבקדרה לא הי' מלא נגד מעט החלב שעל היד נמי הוי אסור כדין טפה שנפלה שלא כנגד הרוטב, אך אם היו בשר וחלב נגד החלב שעל היד והי' בהם סמ"ך אז טוב הורה שהכל מותר, רק המחבת צריך הגעלה, ואם עלה הרתיחה של חלב עד היד, עד שנעשה כל החלב מחובר אל היד, אז צריך סמ"ך בחלב נגד מעט היד שהיה על הקדרה כדין אם הי' נתחב מקצת היד בתוך הקדרה דצריך סמ"ך נגדו וז"פ: שאלה ב' באו לפניו ב' קדרות אחד איסור דרבנן ואחד היתר והוציא מעט תבשיל מהקדרה האסורה לראות אם נגמר הבישול והחזירו המעט תבשיל לקדרה וא"י באיזה מהן, ואמר המורה הנ"ל אם יש סמ"ך בהיתר אז מותר עכ"ל השאלה, הנה זה ודאי טעות הוא נגד המפורש בש"ע סי' קי"א דבדרבנן אמרינן שאני אומר, מיהו אם הי' האיסור בשר עוף בחלב היה תליא בפלוגתת הט"ז והש"ך בסי' צ"ח והיה אפשר לצדד ולומר שפסק כהט"ז, ומ"מ גם בזה העיקר כהש"ך, גם אפי' באיסור דאורייתא הי' מקום לצדד בזה, כי אף דבאיסור תורה לא אמרינן שאני אומר היינו בעלמא, אבל כאן שידוע שנטל מן הקדרה האסורה, הנה אין דרך לשכוח תוך כ"ד ולהחזיר לאחרת, והדרך של כל אדם למקום שנטל שם הוא מחזיר, ודומה למ"ש הט"ז בסי' ס"ט בספק אם מלחה הבשר תחלה דסרכא נקטה ואזלא, ומביא ראיה מלמען ירבו ימיכם, ומשמע שם דלטעם זה אפילו בשל תורה הי' מתיר, ואף דשם חולק הנקה"כ מ"מ כאן דהוי שכחה דזמן מועט כמו רגע אין דרך לשכוח וכדמוכח בפ"ג דכתובות גבי עדים זוממין דנתרי בהו אימת, מוכח שם דקודם מעשה לא היו יכולין לומר אשתלין. כן הי' נראה לומר בזה, מיהו חלילה לסמוך על זה למעשה ולא כתבנו זה רק דרך הערה בעלמא: שאלה ג' בקערת חלב בת יומא שנתנו לתוכה מאכל בשר מלאה והנה אף לדעת הש"ך דס"ל דאף דתתאה גבר מ"מ אין מה שבתוך הכלי ס' נגד הקליפה, מ"מ כבר הורו האחרונים בשם הש"ג שמביא המרדכי שכתב בשם תוס' שאנ"ז דאיכא סמ"ך נגד הקליפה, וכתב דזה דוקא בקערות שלהם שאין להם תוך, אבל בקערות שלנו שיש להם תוך בודאי יש סמ"ך נגד הקליפה והמורה הנ"ל ציוה לאסור וחקרו אנשים אצלו ואמר בפני אנשים הרבה שהיתה לפניו השאלה בקערת בשר אינה בת יומא שאכלו בתוכה חלב ונאסרה כ"ק ואח"כ בתוך מעל"ע להחלב נתנו לתוכה מאכל בשר ונאסרה עוד כדי קליפה, וכנגד ב' קליפות ליכא שום סמ"ך במאכל הבשר הזה. והנה זה ודאי שגגת הוראה הוא לומר דזה הוי ב' קליפות, והנה מ"ש רו"מ בשם האחרונים דבקערות שלנו יש סמ"ך לא ראיתי זה באחרונים ולא ידעתי למי הוא מכוין כי בפמ"ג מוכח להיפך בסי' ס"ט הניח בצ"ע בקנקן וקדרה שיש רק מעט על שוליו אם יש סמ"ך מכ"ש בקערות שלנו. ועכ"פ המורה כדעת הש"ך אין מזחיחין אותו ולהיפוך המורה להקל נמי אין מזחיחין אותו כיון דדעת כמה היכי דא"א בקליפה מותר בלי סמ"ך והמג"א ס"ס תס"ז הסכים לזה, ועכ"פ טעם המורה הוי לפגם: שאלה ד' בהיו לפניו שתי קדרות אחת איסור דרבנן ואחת היתר ולקחו מאחד מהם מאכל לתוך מאכל אחר, והתיר המורה הנזכר עפ"י הכלל המונח אצל כל בר בי רב דספקא דרבנן לקולא, איברא כבר הוכיח הש"ך בכללי ס"ס דספק דרבנן באתחזק איסורא אסור, ואף דהפר"ח חולק כבר הכריעו האחרונים כהש"ך עכ"ד. הנה מ"ש דהאחרונים הכריעו כהש"ך לא שייך בזה הכרעה, דאין בידינו הוא להכריע בין ההרים הגדולים אחר שהרמב"ם פסק לקולא בה' מקוואות כמ"ש הפר"ח, וכן הוא באמת ברמב"ם, והוא מחלוקת ישינה, גם בגוף הדבר טעה רו"מ טעות גדול ונתחלף לו בלשונו בין לשון הש"ך שכתב כל ספק דרבנן שיש לו חזקת איסור ורו"מ כתב דאיתחזק איסורא, וחילוק גדול יש ביניהם דהש"ך מיירי רק בדבר דהוי בתחלה אסור ויש לו חזקה דמעיקרא לאיסור וספק אם הותר בזה ס"ל להש"ך דאסור דמוקמינן לי' אחזקה דמעיקרא, ודו"ק ותשכח שבהכי הוי כל הסוגיא דערובין וספק טמא שטבל הוי הכל בדרך זה, אבל בחתיכה מב' חתיכות זה לא נקרא חזקת איסור רק אתחזק איסורא נקרא והיינו לענין אשם תלוי וכדומה, אבל לענין ספק דרבנן וכדומה לעולם אזלינן בי' לקולא, ולא כתב הש"ך בסי' ק"י דין כ"א דספק דרבנן היכי דאתחזק איסורא הוי כגופו של איסור, רק באם כבר נתערב אז כיון דודאי יש כאן איסור נחשב כ"א כגופו של איסור אבל כל עוד שלא נתערבו לא נחשב חזקת איסור, ומלבד שהדברים מוכרחין מכמה דוכתי, הנה הנם מבוארין כהוייתן בסי' קי"א בש"ע סעיף א' מ"ש וכן ב' חתיכות אחד של איסור ואחד של היתר וכו' ועיין שם בש"ך ס"ק ג' מבוארין הדברים דהיכי דהיו נכרין קודם נפילתן לא נחשב איתחזק איסורא, ואמרינן בי' שאני אומר וכו' הרי שאני אומר הוי רק מטעם ספק דרבנן להקל לכך יפה הורה בזה: שאלה ה' שנפל בשר לתוך חלב וספק אם נכבש מעת לעת וכבר הורה הפמ"ג בכמה מקומות דאע"ג דספק כבוש מותר מ"מ כשיתבשל יתן טעם ויהי' דאורייתא והמורה הזה התיר בפשיטות עפ"י פשיטות הש"ע דספק כבוש בב"ח מותר, הנה הן אמת שבפמ"ג כתב כמה פעמים כן ולזה בודאי המורה שאין בו כח להכריע לא הי' לו לפסוק להיפוך, מיהו כד אתינא לדינא יש לומר דאין דברי הפמ"ג מוכרחין בזה מתרי טעמא, אחד דהרי הט"ז הקשה בכל ספק כבוש דנימא אוקמא אחזקה ויהי' מותר, רק דהנקה"כ חולק עליו דשאני התם במקוה דלא איתרע וכאן איתרע, וא"כ לפ"ז יש לומר דוקא בשאר איסורין כיון דאם הי' כאן מעל"ע כבר הוא אסור א"כ חזינן ריעותא לפנינו ואיתרע חזקת היתר, אבל בב"ח אף אם הי' כבוש מעל"ע עדיין הוא מותר לאכילה רק לבשלו אסור וזה אינו ניכר לפנינו אם יבא לבשלו או לא, ואם יבשלו אולי ירבה עליו עד סמ"ך ומותר כיון דמן התורה עדיין היתר הוא כמ"ש הט"ז בה' סוכה וה"פ, וא"כ במה שנמצא עתה כבוש בחלב לא איתרע בזה חזקת ההיתר, לכך מוקמינן לי' אחזקה דמעיקרא ושוב מותר לבשלו ויש לומר בזה הכל מודים להט"ז, וראי' דגם במקוה שהוחזק מימיו מתמעטין דאיכא ריעותא דהרי חזינן בזה דלפעמים מתמעט וידעינן שיהי' שעה שיצטרך לטבול בו ואעפ"כ לא חשבו זה לריעותא ודו"ק, ובאמת הפמ"ג בפתיחה לבב"ח ובפמ"ג סי' ק"ה ס"ק ב' במשבצות אף שכתב שם זה היינו רק בודאי בב"ח דרבנן בזה אסור בבישול ד"ת, אבל בספק לא קאמר כלל, ויש לומר אף הפמ"ג מודה בספק שמותר לבשלו אח"כ. ועוד הרי באמת לא ידעינן כמה בלע, ונהי דמספק משערין נגד כולו מ"מ עכ"פ ספק הוי, וא"כ בזה יש ס"ס דלמא לא הי' כבוש מעל"ע ואת"ל הי' מעל"ע דלמא נבלע רק מעט בענין שהיה בו סמ"ך והוי מותר ג"כ, ולכך המורה בזה. להקל אין מזחיחין אותו: ונידון השאלות לפסח, הנה מה שאסר המים ששאבו בהקדרה שבשלו בה ביצים בפסח ואסר אפי' החבית זה ודאי מביא לידי גיחוך גדול אבל מה שהיקל בעכו"ם אלם יפה אמר וכן מבואר בחק יעקב בס"ק זיי"ן בשם גיסו הגאון בספר א"ז וכן כונת הבאה"ט דבדיעבד יש לסמוך על דיעה ראשונה דכל שאינו חייב בגנבה ואבדה פטור מלבערו ורו"מ טעה בזה: ובנידון מה שנמצא הזפק לאחר מליחה והבהוב שאמר להשליך הזפק, ורו"מ תמה עליו דהרי בדברים דאיסורא שכיח אסור להשליך, הנה לדידי טב הורה, דודאי דבר שאם הי' נמצא הי' אוסר בודאי בזה ודאי דאסור להשליך בלי בדיקה. אבל זה כיון דדעת כמה דבמליחה די בקליפה והזפק במקום קליפה, וגם יש לומר אולי הוי החיטין כמעוכלין כבר כמ"ש הפוסקים, ואין לומר דדוקא במעיים הוי כמעוכל ולא בזפק, דהרי לשון הפוסקים דמתירין במליגה מטעם דהוי כמעוכל משמע בכל איזה אופן שנמצא הוא מותר מכח זה, בע"כ מוכח דאף בזפק הוי כמעוכל, וא"כ כיון דהוי ס"ס נהי דאם הי' נמצא אין להתיר אותו מ"מ להשליך אותו בלא בדיקה נראה דאין מזחיחין אותו, ואף כי אם נזדמן לפני לא הייתי מיקל כי מיראי הוראה אני מ"מ אין לתפוס המורה אם הורה כן ויותר אין להאריך בזה. דברי ידידו וכו': תשובה רמח להרב מו"ה ישראל כהנא אב"ד נאווריא מו"צ בק"ק זאלקווא. הנה ע"ד שאלתו וזה"ל שאלה אחת אשר אירע בקהלתינו ששחטו ד' בהמות ונמצאו ב' כשרות ושני טרפות וחתכו מהם הכליות של כל הד' בהמות וערבו אותן יחד, ואחר זמן מה חתכו כוליא א' לשנים ומצאו בה מים עכורים והגיע עד חריץ הלובן ולא על הלובן. עכ"ל השאלה. והנה רו"מ הרחיב בזה הדיבור ועינו שפיר חזי כמה מקומות המסתעפים לזה, אך דבר אחד חיסר מה שעיקר בדבר ההוא, אם הבהמות הנטרפין אם היו מודאי טרפות או מספק טרפות דודאי טרפה לא שכיח כלל בזמנינו, וע"פ הרוב הוא רק חומרא או ספק וזה עיקר גדול בזה כאשר יבואר לפנינו בעזה"י. ראשון לציון מה שרצה רו"מ להקל