טוב טעם ודעת רא

תשובה רלט להרב מו"ה ישראל נתן אב"ד דק"ק פוסטין. ע"ד שאלתו באחד ששחט עשרים כבשים ובדק בסימנין וראה בי"ח שנחתכו כל שני הסימנין ובאחד ראה שלא נשחט הרוב ועשה בו סימן, ועל אחד אמר שעדיין צריך לבדקו אם יש רוב או לא, ואח"כ הופשטו ונפתחו והסירו הבני מעיים וקרעו את הקיבה המחוברת לוושט, ואח"כ בא לבדוק את הספק ולא מצאו כי מצא כל הי"ח שחוטים כל שני הסימנים, ואח"כ בדק הריאות ונמצאו י"א טרפות ושמנה כשרות עכ"ל השאלה: תשובה נראה לי להקל בזה, והנה מה שלא התיר רו"מ מכח דהתערובת היו בעודם בעורם שבטל לכ"ע, בזה היטב עשה. וכמ"ש בחיבורי טו"ט ח"א, ובכמה דוכתי דכיון שהי' אפשר להכיר האיסור ע"י בדיקה לא נחשב זה תערובת, ואימת נעשה זה התערובת שלא ניכר רק אחר ההפשט ואז הוי דינו ככבש שלם שהביא המחבר ב' דיעות בזה, מיהו לדינא נראה דמותר מתרי טעמי אחד דהוי ס"ס שמא נשחטו רובן, ואת"ל לא נשחטו רובן דלמא הוא בין הטרפות. ורו"מ דימה זה לספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת ובאמת ז"א דספק אחד בתערובת היינו אם אנו רוצין להתיר התערובת לומר שמא זו אינה טרפה וזה הוי ב' גופין בזה לא הוי ס"ס, אבל כאן אין אנו דנין להתיר התערובת, רק אדרבא לומר שמא הטרפה אינו כאן והוי הס"ס רק בגוף הטרפה לומר שמא אינה טרפה ואת"ל טרפה שמא אינה כאן תהי' איך שתהיה. ועוד יש לומר דכאן הוי חזקה דהשתא, כאן נמצא כאן הי', ולילך בתר מציאותן כמו דהשתא מצא דנחתכו כל הסימנים כן הי' מעיקרא, ואף דאיכא חזקת אינה זבוחה כנגדה מ"מ חזקה על השוחט דשחט כהוגן הוי חזקה להיפוך, ובפרט דכל ספק בשחיטה דהוי בחזקת איסור קשה כיון דעכ"פ התחיל בה מעשה השחיטה, א"כ אתרע חזקת אינה זבוחה, ומ"ש ממ"ש התוס' בגיטין דף כ"ח בספק קרוב לו ספק קרוב לה דאתרע חזקת אשת איש כיון דהתחיל לזרוק לה הגט, א"כ ה"נ התחיל בה מעשה השחיטה, וצריך לחלק התם בקרוב לו או לה לא תליא במלתא דמעשה רק ממילא היכן הגיע לכך איתרע החזקה, אבל במעשה השחיטה דתליא במעשה אדם הוי חזקה דלא נעשה בה מעשה המכשיר, וא"כ כיון דעיקר חזקת אינה זבוחה הוי מכח חזקה דלא נעשה בה מעשה המכשיר, תינח אם נפל ספק מעלמא דאינה ביד השוחט, אבל בספק אם שחט רובו כיון דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ועושין כהוגן הוי חזקה להיפוך, והן אמת לומר בזה לילך בתר שעת מציאותן יש לדחות דבשלמא אם הי' השוחט אומר דצריך לבדוק אם נשחטו לגמרי או לא הוי שייך דנלך בתר שעת מציאותן שראינו דנחתכו לגמרי, אבל השוחט אמר שצריך לבדוק אם נשחטו רובן משמע דעכ"פ זה ברור לו דלא נשחטו לגמרי, וא"כ השתא דנשחטו לגמרי בע"כ הוי אח"כ, אך א"כ בזה נפלנו ברבוותא אם ע"א נאמן נגד החזקה או לא עיין בש"ך יו"ד סי' קכ"ז, וא"כ הוי נמי ס"ס דלמא אין ע"א נאמן נגד החזקה ואת"ל דנאמן שמא נשחטו רובן, מיהו בלא"ה נראה לי עוד היתר, דזה ידוע דתולין במצוי אפילו להקל וא"כ בשלמא אם נשחטו רובן תחלה אז זה המיעוט יתכן שיהיה נתלש בלקיחת הקיבה, גם כיון דהוי רק מיעוטא יתכן שלא יהי' ניכר בין חתך בסכין לקריעה, אבל אם הי' נשאר מחצה שלם אז לא הוי נקרע בלקיחת הקיבה כיון דהוי חיבור חזק ואם הי' נקרע הי' ניכר בין קרע החצי לחתך חציו השני הנעשה ע"י השוחט, ואם אינו ניכר מוכח דנשחטו רובן ותולין במצוי. לכך מכל הלין טעמי נראה דכשרים הכבשים הכשרים בלי חשש ופקפוק כלל. ידידו וכו': תשובה רמ לק"ק קאלק להמופלג מו"ה אריה ליבוש הנה ע"ד שאלתו וז"ל, ב' קצבין שהיו בחנות אחת אחד שחט שלשה כבשין והפשיטן ולא נחתכו, והשני שחט ששה כבשים וחתך אותם עד שלא נשאר בהם שום חהר"ל וכולם היו בחזקת כשרות, ואח"כ נמצא מים בראש כבש אחד ולא נודע מאיזה כבש הוא עכ"ל השאלה, והנה רו"מ תחלה רצה לדמותו לסי' ק"א בדין אם מקצתן נחתכו ואח"כ דחה אותו, ולפענ"ד יפה דימה במושכל ראשון כי היינו ממש דין זה, כי מ"ש רו"מ דהתם היו כל החתיכות ביחד ושייך לומר כל דפריש מרובא פריש, משא"כ כאן דלא הוי כולם ביחד, זה אינו כיון דכולם נכנסו לספק זה נחשב תערובת ואפילו אחד בבית ואחד בעליה כל דנכנסו לספק מהני לבטל ברוב, ולכך מה שנחתכו שייך לומר כל דפריש מרובא פריש, ועוד דהך טעמא דכל דפריש מרובא פריש לא הוי לבטל הנחתכות דלמה לי טעם זה בלא זה הם מותרין דמה ניחוש להו שמא בהם הטרפה מה בכך הרי נחתכו ובטל לי' ברובא, וטעם כל דפריש מרובא הוי רק שלא להתיר גם השלימות מכח דנאמר איסורא ברובא איתא על זה כתבו דיש לומר להיפוך כל דפריש מרובא פריש, אבל להתיר הנחתכות א"צ לטעם זה דבלא"ה מותרין, ולא הוצרך לומר כל דפריש מרובא פריש להתיר הנחתכות רק אם נחתך אחד או ב' בענין דאם הוי בנחתכות הטרפה היו אסורין, בזה שייך לצרף הטעם דכל דפריש מרובא פריש, ובאמת בזה אני מסופק אם סמכינן על זה לבד להתיר הנחתך, כיון בש"ע נתן הטעם רק מכח ממ"נ, וא"כ היכא דהוי הנחתך רק א' או ב' בענין דליכא ממ"נ יש לומר דאסורין ולא סמכינן על זה לבד לומר כל דפריש מרובא פריש, עכ"פ בנידון דידיה שהיו הנחתכות רוב נגד הטרפה ודאי דהם מותרין, וא"צ בזה לטעם כל דפריש וכו' ובאמת הטעם כל דפריש שייך נמי בהם כמ"ש בתחלה. מיהו לפע"ד נראה להתיר גם השלמים כי אף דבש"ע מבואר דהשלימים אסורין יש לומ' היינו דשם מיירי בודאי חהר"ל ובודאי טרפה, אבל כאן דמים בראש כיון דלא בדקו תחלה לפתוח הראש הוי רק ספק טרפה, דלמא הי' המוח מקיפו, וגם כבש שלם חי דעת המחבר בדעה ראשונה דלא הוי חהר"ל, ונהי דאנן קיי"ל לחומרא. עכ"פ הוי ב' דיעות הוי ס"ס שמא הטרפה נחתך ואת"ל לא נחתך שמא אינה ראויה להתכבד כבש שלם חי, ועוד שמא אינה טרפה, ואת"ל טרפה שמא אינה ראויה להתכבד או שמא נחתך, ואין זה דומה לס"ס אחד בגוף ואחד בתערובת כמובן כיון שאין הספק שמא אינו זה, ובפרט דלא נודע עד אחר שנעשה דרבנן, ועוד הש"ע מיירי שנודע כבר האיסור בזמן שהיו כולם שלימים, וא"כ נעשו כולם בחזקת איסור, לכך נהי דיש לומר דאיסורא ברובא איתא מ"מ יש סברא לומר להיפוך דכל דפריש מרובא פריש, וכיון דיש צד לכאן ולכאן הוי ספקא לחומרא גם הוי חזקת איסור ואזלינן בתר חזקה, אבל כאן דלא נודע התערובת רק אחר שנחתכו, א"כ עד הנה היו כולם בחזקת היתר הן השלימים הן החתיכות, ולכך אי נימא דאיסורא ברובא איתא א"כ כולן מותרות ונשארו בחזקת היתר כמו עד הנה אבל אי נימא דהאיסור נשאר אצל השלימים יהיו השלימים אסורין וסותר החזקה דהרי היו עד הנה בחזקת היתר לכך אדרבא חזקת היתר מכריע לומר דאיסורא ברובא איתא וזה סברא גדולה בעזה"י. ואם כי איני כדאי לסמוך על סברתי עכ"פ בצירוף הנ"ל דאינו חהר"ל בודאי גם אינו טרפה ודאי כדאי לצרף גם סברתי בזה ויותר אין להאריך, וביתר דבריו לא עיינתי כי איני בקו הבריאה רק להורות הלכה למעשה הוכרחתי להשיב ועמו הסליחה דברי ידידו וכו': תשובה רמא להרב מו"ה אליקום נח מו"צ דק' לימא בליטא. הנה ע"ד הוראות ר' דוד בבשר שנמלח עם ב' רגלי כבש והכבש הי' טרפה מכח חסר ורדא, והנה ר' דוד הכשירו דסמך על ספר חכמת אדם בספק טרפה עם ספק שמא הוי כחוש הוי ס"ס, לפענ"ד שלא כדין הורה, כי בודאי יפה אמר רו"מ דרגלים ודאי הם שמן דיש בהם מוח והוא שמן, אך מלבד זה נמי הנה אין דרכי לעיין בספרים הללו, אך לדעתי במחכת"ה שגג בזה. חדא דלא נולדו יחד, דספק הכבש דהוי חסר ורדא נולד תחלה, ואח"כ הספק השני במליחה אם הוי שמן או כחוש, והיכי דלא נולדו יחד לא הוי ס"ס, ועיין מג"א ה"פ סי' תל"ט, ועוד דזה הוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת, דספק השני שמא אין בבשר טעם הרגלים, וגם הוי בשני גופים ושני ענינים דלא הוי ס"ס, לכן נראה דבודאי טרפה ואין להאריך בזה, ובפרט דספק אם הוי כחוש או שמן הוי ספק בחסרון ידיעה ונהי דהוי ספק לכל העולם מ"מ הב"ש באה"ע סי' קנ"ה בסופו מוכיח דאף לכל העולם אינו ספק, וא"כ בצירוף כל הני חששות ודאי אין זה ס"ס ובודאי הוא טרפה ויותר אין להאריך. דברי ידידו וכו': תשובה רמב להרב מו"ה מרדכי בר"י מו"צ ד"ק אוזריאן. ע"ד אשר שאל אם לא נודע להם האיסור בבירור רק נודע