טוב טעם ודעת כ

ונאמן נגד חזקת היתר ייע"ש והארכנו בזה בעה"י בכמה דוכתא וכעת נראה דהדין עם הרא"ש דלו יהא דהוי בעיא דלא איפשטא והוי ספק לנו שוב נמי ראוי לילך בתר החזקה, ולכך בשלמא בעד המתיר נגד חזקת איסור א"ש כיון דספיקא הוי אם נאמן או לא לכך מוקמינן לי' אחזקתו ואסור מספק אבל בדבר שיש לו חזקת היתר כיון דספק הוי אם נאמן ע"א ראוי לאוקמי אחזקתו שיש לו חזקת היתר א"כ הדר דינו שהוא מותר וכדעת הרא"ש. ובהיות כן י"ל דודאי אי הוי אמרינן דע"א נאמן לאסור הוי נאמן ע"א לאסור את השוחט באם מעיד ששחט שלא כהוגן דזה יש לו דין ע"א נאמן באיסורין ואינו דומה לדין לפסלו לעדות דבעינן שנים דזה אינו פסול רק לאסרו לשחיטה ויש לו דין ע"א נאמן באיסורין ואם היה ע"א נאמן נגד חזקת היתר הוי נאמן ע"א לאסור את השוחט, רק כיון דבדין זה קיי"ל הא בעיא לקולא ואין ע"א נאמן לאסור דבר שיש לו חזקת היתר לכך ממילא קיי"ל דאין ע"א נאמן לפסול את השוחט. ולכך א"ש דתינח לדידן דהוי האבעיא לקולא אבל הש"ס לא מצי לתרץ כן דתרווייהו בלא נמצאת יפה דא"כ תפשוט הך אבעיא דיבמות ותפשוט מני' דאין ע"א נאמן נגד החזקה דהיתר דאם נאמן יהי' נאמן אף להעבירו ולכך דוחה הש"ס דלעולם לא תפשוט וי"ל דע"א נאמן אף לאסור נגד חזקת היתר ורב הונא מיירי בנמצאת יפה, אבל לעולם לדידן דנשאר האבעיא דיבמות בספק וממילא בזה קיי"ל האבעיא לקולא דאין ע"א נאמן לאסור נגד חזקת היתר ממילא אין ע"א נאמן לאסור השוחט. וה"ה דאין החכם נאמן לומר דלא הוי סכינו יפה: ובזה י"ל פרפרת אחת דהנה דעת הרא"ש וסיעתו הוא דבנמצא יפה יכול החכם למחול ודעת הרמב"ם דאין ביד החכם למחול וכתב התב"ש ראי' להרמב"ם ממה דקמ"ל ר"ה דמשמתינן אותו ואם הכוונה רק משום כבודו של חכם פשיטא דמנדין על כבוד הרב וכבר שנינו כן בברכות וע"כ דקמ"ל דאין ביד החכם למחול, והנה לכאורה זה הוי קושיא גדולה לשיטת הרא"ש דס"ל דיכול החכם למחול דמה קמ"ל ר"ה. ולפי מה שכתבתי י"ל כך דודאי הרא"ש מודה דדברי ר"ה אתי לאשמעינן דאין ביד החכם למחול רק דזה הוי ספק אי מיירי ר"ה בנמצאת יפה או בלא נמצאת יפה וזה תליא בהך מלתא דאבעיא ביבמות אם ע"א נאמן נגד החזקה או לא דאם ע"א נאמן נגד החזקה א"א לומר דר"ה מיירי בלא נמצאת יפה דא"כ אף מעבירין אותו ולא די במשמתין וע"כ מיירי בנמצאת יפה ומוכח דאף בכ"הג משמתין ולא מהני מחילת החכם, אבל אם נימא דאין ע"א נאמן נגד חזקת ההיתר שפיר י"ל דר"ה מיירי נמי בלא נמצאת יפה רק שנאבד בזה משמתין ואין החכם נאמן להעבירו ובזה אין יכול החכם למחול אך בנמצא יפה י"ל דיכול החכם למחול. ולכך א"ש דהש"ס דמוקי לה דר"ה מיירי בנמצא יפה היינו רק כדי שלא לפשוט מזה האבעיא דע"א אינו נאמן נגד חזקת היתר לכך דוחה דר"ה מיירי בנמצא יפה אבל לדידן דנשאר האבעיא בספק שפיר נשאר הספק אם ר"ה מיירי בנמצא יפה ובלא נמצא יפה מעבירין אותו אף על פי ע"א או מיירי בלא נמצא יפה ואין מעבירין אותו עפ"י ע"א ובאם נמצא יפה לא מיירי וממילא יכול החכם למחול. וכיון דספיקא הוי ומספק אין משמתין לכך פסק הרא"ש דבנמצא יפה יכול החכם למחול ובלא נמצא יפה וידוע כן אף מעבירין אותו ובלא נמצא יפה ואין ידוע כן רק על פי החכם אז משמתין אותו ואין יכול החכם למחול אך אין מעבירין אותו ג"כ וא"ש לשיטת הרא"ש כנלפע"ד: ועכ"פ נחזור לדינא לנידון דידן דנראה דאף אם לא נראה לחכמים אחרים אין נאמנות לחכם לאסור את השוחט ואף מי שמהימן לי' החכם כבי תרי שא"צ לחוש לדבריו כה"ג דתלינן בטעות ואמרינן טפי שהחכם טעה ולא השוחט דתלינן במצוי כידוע ובפרט דיש לו חזקת היתר להשוחט. וכ"ש בנידון דידן שהראה סכינו לחכמים אחרים ואמרו שהוא יפה דודאי השוחט כשר ומשנתינו הוא זה שכן מפורש בש"ס חולין דף י"ח דמר זוטרא ור"א בדקוהו לסכינו ונמצא יפה ואכשרי', וא"ל דמיירי שלמד אח"כ מחדש דא"כ למה שאלו שם ולא חייש מר לסבא ואי מיירי שלמד מחדש אין בזה בזיון לסבא, ובפרט למעיין בפרש"י שם שפירש שהוא העבירו ואתה מכשירו משמע דבא לומר שלא הוי כוונתם במה שמכשירו שלא מדעתו דודאי אם לא הי' מעבירו לא הוי חושש לכבודו להמלך בו והיה מכשירו שלא מדעתו רק כיון שהוא העבירו חשש שנגע בכבודו ואם אח"כ למד מחדש אין זה נגיעה בכבודו של ר"ח ובע"כ מיירי שלא למד מחדש ואעפ"כ הכשירוהו ובזה הוי שפיר נגיעה בכבוד ר"ח שעשה עצמו כטועה או משקר. וא"כ מוכח שם דלא למד מחדש ואעפ"כ הכשירוהו א"כ היינו ממש שאלתין, ואף דמשמע דלולי שהשיב דשליחותא קעבידנא לא היו מתירין לו מפני כבודו היינו רק התם דאתרי' דר"ח הוי אבל במקומות אחרים ודאי אין להשגיח על כבוד החכם לאסור את זה לעולם. ובפרט בענין הפגימה הנה התב"ש בסי' ח"י הביא בס"ק י"ז דברי הבית יעקב שהפריז על המדה באם השוחט ירא שמים שאף שנמצא אחריו פגימה דקה אין מעבירין אותו, ולא ידעתי למה הביא רומ"ע זה בשם ספר מאמר מרדכי וספר הזה אינו נמצא בידי ולמה לא הביא דברי הבית יעקב שהביא התב"ש שכל דיני שחיטות ובדיקות נחתכין על פיו וא"כ הבית יעקב מיקל לגמרי, ואף התב"ש המחמיר גם הוא מודה דאם יש כמה אנשים עמו שאין מרגישין אף שהיחיד אומר שהוא מרגיש לא משגחינן ביה א"כ ה"נ בזה וממ"נ אם יאמר החכם שמצא פגימה שהוי פגימה שכל אדם ראוי להרגיש בה א"כ הרי הוא מוכחש מפי שאר החכמים כנז'. ואם יאמר שהוי פגימה דקה והוא מרגיש מה שאין שאר חכמים מרגישין א"כ אף אם האמת כדבריו לא נאסר השוחט. ולכך העולה לדינא דהשוחט הזה אם הוא מוחזק לירא שמים מכבר אין לאסרו בשביל כך ואף למי שהחכם נאמן לו כבי תרי מותר לאכול משחיטתו אך ליתר שאת הנה אם כבר הראה סכינו לשלשה חכמים מה טוב ואם לא יראה סכינו עוד וישחיז לפני כל אחד מחדש הסכין להיות הכל בכלל לפני שלשה חכמים ואז כיון דהוחזק שלשה פעמים והשחיז הסכין ונמצא יפה ודאי שהוא מבין ובקי בהשחזת הסכין והשוחט הזה נשאר בכשרותו. כן נראה לפענ"ד נכון לדינא וד' יצילני משגיאות ויראני נפלאות אמן: תשובה ג לק"ק לבוב מאיש אחד ממדינת אוגנארין ושמו מוה' שלמה מאיר פילצער. ע"ד שאלתו וז"ל עובדא אירע בקהילתינו במדינת אונגארין בק' ליסקא שלקחו שוחט ממדינת פולין ע"פ הרמנא דרב דק' טאלטשווע שהוא קרוב חצי מיל כדרכם בכל השוחטים מן קדמת דנא וגם הרב הגיד שהשוחט הוא קרוב שלו והי' אצלו עוד כמה קבלות מכמה רבנים של מדינת פולין והיה מתגורר בק' ליסקא הנז' קרוב לערך שנה ולא נמצא בו עול ועתה לפני כמה שבועות נקרה שהשוחט הנ"ל בא לק' טאלטשעווי והראה הסכין להרב דשם וצוח הרב שהסכין מלא פגימות ושנאבד ההרגשה מהשוחט ושלח תיכף שליח לק' ליסקא שלא יאכלו עוד משחיטה שלו ונכמרו רחמי אנשי ק"ק ליסקא על השוחט כי הוא ערום ובחוסר כל ואין לו כסות וכו' וטפלי תלויין בו וישבו הלומדים דשם ונסו אותו ויכשירוהו ופערו פיהם נגד הרב מק"ק טאלטשעווי שאין לפקוד אותם כי הוא נכון למועדי רגל לג' שוחטים עשה כן בזמן קצר וכו' ולא נופל הם ממנו כי יש להם לב כמוהו בהרגשה וכששמע הרב דברים אלו צוה הרב להכריז במתא שאל יקחו בשר מליסקא שהבשר נבילה הוא ואח"כ בא השוחט עוד פעם א' להרב הנז' ונסה אותו פעם ב' והרב עודנו עומד בדבריו הראשונים ונסע השוחט לק' טשעטשיוויץ והביא קבלה מרב כשר שיש לו הרגשה טובה וזה היה במשך ב' ימים. ועתה יש לעיין במשפט הבשר מהשוחט הנ"ל בג' מקומות בק' ליסקא ובק' טאלטשווע ומקומות הסמוכין בב' צדדים. ע"כ שאלתו והאריך רו"מ ולפי דעתו הבשר אסור: תשובה הנה על דבר כיוצא בזה ממש נשאלתי זה איזה שנים ממדינתנו מק' סטריסוב ושם כתבתי להכשיר מטעמי ונימוקי בעז"ה (עיין לעיל ס"ב) וכאן אשיבנו בקצרה. לדעתי אל יעלה על לב שום אדם לפסול השוחט וגם לא הבשר והכלים דהנה שלחן ערוך בידינו דשוחט שהעיד עליו ע"א ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו דע"א בהכחשה לאו כלום הוא ואותה השחיטה מותרת לכ"א ג"כ ואף למהרש"ל וב"ח דאוסרין היינו רק אותה השחיטה אסורה מכח דהתם מעיד האוסר על הבהמה דבהמה זו אסורה וכיון דהעדות על הבהמה שייך לומר אוקי חד לגבי חד ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אבל בנ"ד אינו מעיד על הבהמה רק על השוחט שאינו יודע ההרגשה והרי השוחט יש לו קבלות וכבר שחט כמה זמני א"כ יש לו חזקה טובה ואין ע"א נאמן נגד החזקה בפרט בהכחשה דהשוחט אומר דהסכין טוב ויודע ההרגשה ולכך אף אם לא היו אנשי ק"ק ליסקא והרב דק"ק טשעטשיוויץ מעידין להיפיך נמי לא הי' הרב דק"ק טאלטשווע נאמן לפסלו. מיהו אם לא היו הם אז הי' לו נאמנות להרב הנ"ל מכח דאיכא לברורי וכמ"ש בסי' קכ"ז בהג"ה והש"ך כתב שהוא דין מפורש בש"ס גבי שלוף ואחוי ובחידושינו שם דברנו הרבה מזה ה"נ כיון דאפשר לברר הדבר להראות הסכין לאחרים נאמן גם ע"א. אך לפ"ז כיון דכמה אנשים מעידין דהסכין טוב אם כן אם נאמר דכמה בני אדם יש להם