טוב טעם ודעת קצט

היות כי נחוץ הוא לדינא אמרתי יהי מה. הנה מה שהעיר על הצמח צדק שתירץ על דברי הרשב"א שכתב דתרנגולת ספק טרפה לא הוי לי' דשיל"מ, דכונת הרשב"א הוי בספק טרפה שנולד ביו"ט, והקשה רו"מ הרי הרשב"א ס"ל דספק תורה מן התורה לחומרא, ואיך חל איסור נולד דרבנן על איסור טרפה, הרי התוספות ביבמות דף ל"ג כתבו דבקל על החמור אפי' בכולל אינו חל. הנה זה לק"מ דהרשב"א במס' ביצה כתב דלכך להס"ד בביצה ספיק' אסורה היינו ספק יו"ט ספק חול אף להס"ד דלא ידע ממה דס"ל דשיל"מ היינו דספק מוכן עשאוהו כשל תורה וספקא לחומרא ייע"ש, א"כ שפיר חל איסור נולד על ספק טרפה, ואדרבא איסור טרפה הוי רק ספק ונולד הוי ודאי וכיון דמוכן עשוהו כשל תורה הוי נולד יותר חמור מספק טרפה אפי' אם ספקא לחומרא מן התורה. גם מ"ש דהרשב"א לית לי' אפי' איסור מוסיף, דהרי ס"ל דאין נדר חל על שבועה אף דנדר הוי איסור מוסיף דהוי איסור חפצא, במח"כ זה טעות דאיסור מוסיף הוי רק אם נתוסף איסור על האדם, משא"כ בזה הרי סוף סוף הי' אסור בו מכח השבועה, ומה לי אם הוי מכח השבועה דהוא איסור גברא או הוא איסור חפצא, סוף סוף הי' אסור בו, ואיך עלה בלבו לומר כן דהרשב"א לית לי' מוסיף מה דקיי"ל להלכה פסוקה אפילו איסור כולל מכ"ש מוסיף. וגם תירוץ רו"מ דיש לומר דהכונה כמ"ש הצמח צדק רק הכונה כיון דאין נולד חל רק כשהולך איסור טרפה, וא"כ לא חל הנולד רק אם כבר נתערב ובטל ליה איסור טרפה וא"כ שוב כשכבר הוי בתערובת לא שייך דשיל"מ ובטל, דבריו תמוהין מאוד, חוץ ממ"ש לעיל דנולד חל על ספק טרפה, אך חוץ מזה תמוה, דא"כ למה לי ספק טרפה, הרי גם ספק טרפה אינו בטל רק כשיש סמ"ך, א"כ מאי אריא ספק טרפה אפילו ודאי טרפה שנולד ביו"ט ונתערבה הי' הדין כן לפי דעת רו"מ ולמה נקט הרשב"א ספק טרפה ומה ענין הטעם דאין המתיר בודאי, הרי זה הוי בלא"ה ממ"נ כמ"ש הצמח צדק, והוי לי' להרשב"א לכתוב הטעם מכח דאין הנולד חל רק בתערובת, ומה ענין אין המתיר בודאי לכאן, גם גוף דינו אינו נראה דנהי דהמרדכי ס"ל דבלא נולד האיסור רק בתערובת לא הוי לי' דשיל"מ, היינו אם לא נתחדש כלל האיסור רק בתערובת אבל בזה, האיסור כשנולד הוי ידיעה בתחלה, רק שלא הי' מצי לחול מכח איסור טרפה, אבל כיון דעכ"פ הי' ידוע תחלה ודאי אינו בטל לכך תמה אני עליו מה ראה לומר כן. וקושיית הצמח צדק מבואר הוא בחיבורי ליו"ד סי' ק"ב בקונטרס דשיל"מ אך אין האסף פה להעתיקו, והנה לפי הבנת רו"מ דאין נולד חל על איסור טרפה הי' יכול יותר לתרץ דיש לומר דאף דנתערב ס"ל לכמה פוסקים דאין האיסור נהפך להיתר רק דמ"מ מותר התערובת דעל כל א' אמרינן היינו הוא דהיתרא, ואף הסוברים האיסור נהפך להיתר היינו רק מן התורה אבל מדרבנן ודאי אינו נהפך להיתר דהרי קיי"ל דטומאת משא כמאן דאיתא דמיא מכח דהוי ביחד, ואם הי' האיסור נהפך להיתר לא שייך לומר דטומאת משא כמאן דאיתא דמיא, ובע"כ דמדרבנן ודאי אינו נהפך להיתר, וא"כ כיון דנולד דרבנן לא יחול על טרפה אף שכבר בטל בתערובת לפי דעת רו"מ, א"כ הוי הכונה כך, דודאי טרפה שנולדה ביו"ט ודאי אם נתערבה בטלה דלא חל עליו איסור נולד, רק דהוי ס"ד בספק טרפה דאולי אינו טרפה והוי נולד והוי לי' דשיל"מ, לכך כתב הרשב"א דלא הוי דשיל"מ דאדרבא דלמא הוא טרפה ולא נחשב נולד וא"כ אין המתיר בודאי לכך בטל לי' בודאי. מיהו לומר דנולד לא חל על טרפה זה אינו, ועיין ראיה מפורש בסוף ביצה גבי בהמה הרועה באפר דאסור לשחטו ביו"ט דהוי מוקצה, ואיך חל איסור מוקצה על אבר מן החי ואף דכששחטו אזל ליה איסור אבר מן החי, מ"מ לא חל המוקצה אז דאין מוקצה לחצי שבת, בע"כ שחל מוקצה על אמ"ה מכ"ש נולד ודו"ק: ומה שהקשה רו"מ על המחבר באו"ח סי' תמ"ז למה ביבש ביבש בפסח חוזר וניעור הרי כיון דכבר נתערב קודם פסח א"כ הוי לי' אח"כ האיסור בתערובת ולא שייך דין דשיל"מ ולהרמב"ם הטעם מכח דשיל"מ אין חמץ בטל, הנה זה לק"מ מכמה טעמי חדא דאנן לא קיי"ל כהרמב"ם רק הפוסקים נתנו טעמים אחרים מכח חומרא דחמץ, ועוד אפי' להרמב"ם הרי נעלם מכבודו דברי הפוסקים דחמץ לא נחשב נ"ט בר נ"ט דהיתרא דחמץ שמו עליו והוי איסורא בלע א"כ ה"ה נמי דנחשב הוכר האיסור קודם פסח קודם התערובת כיון דשמו עליו. ועוד הרי בחמץ כיון דקיי"ל חוזר וניעור והרי בדשיל"מ אם לא הוכר מתחלה בטל ולא אמרינן חוזר וניעור בע"כ דבחמץ החמירו והיינו דבחמץ תקנו חז"ל להיות כאלו עתה נתערב מחדש, ואין דנין מה שכבר נתערב רק נדון כאלו השתא נתערב, וא"כ אם נחשב כאלו עתה נתערב הרי עתה הוי הוכר האיסור תחלה. והנה בנדון קושית הצמח צדק על הרשב"א עלה ברעיוני עוד בעזה"י דא"צ לומר דנ"מ בנולדה ביו"ט רק יש לומר דנ"מ אם נדר אדם שיהי' אסור לו ביצים כשרות ומטרפות לא נדר כי בלא"ה אסורין לו, ואז אם ודאי טרפה נתערבה ודאי בטלה דאין בזה דשיל"מ דבזה לא נדר, אבל בספק טרפה הוי ס"ד לומר דאפשר ע"י שהיית כ"א יום יבורר שהיא כשרה ואז חל הנדר והוי דשיל"מ, אך כיון דאין המתיר בודאי ואינו בידו וא"כ הרי אפשר שיהי' טרפה ולא הוי לי' דשיל"מ, ולכך כיון דאין המתיר בודאי ואינו בידו לא הוי דשיל"מ ולכך בטל, ואפי' אם אח"כ נתברר שהיה כשרה כבר נתבטל וא"ש. ויותר אין פנאי להאריך רק למלאות רצונו ובפרט דרצונו לשום לדרך פעמיו למז"ט עשיתי רצונו והשבתי לו זה המעט. דברי ידידו וכו': תשובה רלה להרב מו"ה אהרן שמואל אסהד אב"ד בק"ק קאטא באונגרין. הנה ע"ד שאלתו וז"ל ד' קדרות של בשר היו עומדין אצל האש עבור המשרתים וה' כסוים מונחין על הכירה, והקדרות של ב' ב"א, והניחו ד' כסוים על הכירה, ולקח אחד הב' קדרות ואכל התבשיל מקדרה אחת, ואח"כ נמצא אצלו שכיסוי אחד של חלב היה חד מהני ה' כסוים. ויש ספק שמא הכסוי של חלב היו מד' כסוים שהניחו על הקדרה והכסוי שנשאר על הכירה היה של בשר. עכ"ל שאלתו: תשובה הנה אם ידוע איזה קדרה כיסו באחרונה היה נראה בפשיטות דכולם מותרין רק היא אסורה. והיינו כיון דרובן היו של בשר א"כ ראוי לומר כל דפריש מרובא פריש והוי של בשר רק שנים אחרונים אסורין כעין דמפורש בסי' ט"ז וכמה דוכתא, א"כ זה הקדרה שכיסו באחרונה היא אסורה וכולן מותרין. אך אם אין ידוע איזה כיסו באחרונה וא"כ יש כאן קדרה אסורה ולומר שאני אומר דזו כיסו תחלה הרי הוי ספק תורה ולא שייך שאני אומר, אך תמה אני על רו"מ למה לא הרגיש במ"ש ביו"ד סי' ק"ב דכלי שנאסר בטל ברוב, וא"כ ה"נ כיון דלא ניכר האיסור איזה של חלב בטל ברוב, ואף להמחמירין מכח הגעלה הרי בכ"ח לא שייך הגעלה. ומ"ש הש"ך דהוי לי' דשיל"מ דיכול לשהותו מעת לעת, הנה לא מבעיא לדעת הצל"ח דבדברים דאפשר להשתמש היום ומחר לא שייך דשיל"מ פשיטא דבכלי לא שייך דשיל"מ דרוצה להשתמש בו היום ולמחר אף גם למ"ש בספר החיים סי' תקי"ג לתמוה עליו דמוכח במשנה דגם זה הוי לי' דשיל"מ, מ"מ כיון דדשיל"מ הוא רק דרבנן א"כ שוב יכול כ"א לומר שאני אומר דשלו כיסו תחלה, אם לא באו לשאול ביחד, גם אם הקדרות היו כולם של בשר אחד דהוי מין במינו ונהי דהוי בב"ח מ"מ נהי דנעשה נבלה מ"מ דינו רק כבשר נבלה ולא כחלב א"כ הוי מין במינו, א"כ כיון דנאסר רק קדרה אחת מן התורה בטלין ברוב, והוי רק איסור דרבנן ויכולין לומר שאני אומר כנ"ל, ואף אם היו הקדרות ממינים שונים מ"מ נראה דמותרין מטעם הראשון. והיתר של רו"מ אינו נראה לי כלל רק הדבר נכון כמ"ש אני בטעמי בעזה"י. ומה שהקשה רו"מ דברי הש"ך אהדדי דבסי' ק"י גבי ס"ס בדשיל"מ כתב הש"ך דבס"ס בתערובת אפילו ג' תערובת אסור בדשיל"מ, ובס"ס בגופו כתב דמהני אף דהוי לי' דשיל"מ, ומוכח דס"ס בגופו עדיף מס"ס ע"י תערובת, ולמה בלא נודעו ב' הספקות ביחד כתב הרמ"א דלא הוי ס"ס, ובס"ס בתערובת מהני אף דלא נודעו יחד, דבלא נודע אפי' ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת מהני. ובע"כ מיירי בנודעו כל חד בפ"ע ומהני ס"ס בתערובת עכ"ד. הנה דימה ענינים נפרדים שאין להם דמיון זה לזה כלל. דבר שיש לו מתירין זה תליא בגוף הדבר אם יש כאן שם איסור לומר עליו עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, ולכך בס"ס ע"י תערובת כיון דבגוף האיסור ליכא ס"ס א"כ יש כאן שם איסור, לכך שייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, אבל בס"ס בגופו א"כ כיון דבגוף האיסור הוי ס"ס א"כ הוי כאנן סהדי דאין כאן איסור כלל, ולא שייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כיון דאין כאן איסור כלל, אך לענין לא נולדו ב' הספקות ביחד שם באיתחזק איסורא תליא מלתא לכך בשני הספקות בגופו אם לא נולדו יחד, א"כ כיון דספק אחד נולד תחלה והוי לחומרא הוי אתחזק איסורא ולא מהני אח"כ ספק שני לצרפו לראשון כיון דבזה עצמו איתחזק איסורא תחלה ונחשב לודאי, אבל אם הוי ב' הספקות בתערובת נהי דבתערובת הראשון איתחזק איסורא בשני לא איתחזק איסורא דהיה עד הנה היתר, וכיון