טוב טעם ודעת קצד

תשובה רכה להרב מו"ה מאיר אב"ד קליעא במאלדוי. הנה מכתבו קבלתי היום, ואם כי בימים הללו איני משיב אפילו לאחד ממאה כי לעת זקנתי אני חלוש כח מאוד אעפ"כ כי נכמרו רחמי עליו אני משיב לו את אשר ישים ה' בפי. הנה ע"ד הקדרה שהי' בה חלב כמה ימים לעשות ממנה חמאה והריקו ממנה החלב ובשלו בה בשר עם רוטב תוך מעל"ע והורה רו"מ לאיסור. יפה הורה ויישר כחו ויאמין לי כי אם בא לפני גם אני הייתי מורה כן, ומה שאחד מערער עליו מדברי החוו"ד סי' ק"ה שמתיר שכתב דבהיתרא לא שייך כבוש לית מאן דחש לדבריו בזה. ואחר המחילה מכבוד בעל חוו"ד שגג בזה מאוד מ"ש בשם המג"א בשם הד"מ דבהיתרא לא שייך כבישה שגג בזה, ואם כי ראיות רו"מ מן הש"ס דפסחים דקאמר דבב"ח חידוש הוא דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי וכו' לא ידעתי מהו קאמר הרי בשר בחלב הוי איסור באיסור ולכך שפיר הוי ראוי שיתסר, אבל אם הוי כולו היתר יש לומר דלא שייך כבוש, אבל דברי החוו"ד תמוהין מטעם אחר כיון דכבוש מבליע איך שייך לחלק בין איסור להיתר לומר דהאיסור בולע והיתר אינו בולע אטו החתיכה או הכלי יש בו דעת לומר דזה בולע וזה אינו בולע אתמהא, אך כונת המג"א שם הוא כך דודאי בולע תמיד בשוה, דהוא ענין בטבע דכבוש בולע רק באיסור כיון דלא ידעינן כמה בלע צריך סמ"ך נגד כל הכלי, בזה ס"ל דבהיתרא בלע הוא קיל וא"צ לשער נגד כולו רק נגד מאי דנפיק מיני'. וכן הוא במרדכי הובא בט"ז סי' תנ"א בשמו להדיא כן, ולכך בקדרה של חמץ דאין דרך להשתמש בקדרה דוקא כולו חמץ רק הוי בו קצת חמץ ולכך לפי המעט שיש בו חמץ יכולין לשער במה דנפיק מיניה, ועל זה כתב המג"א כיון דהוי בהיתר די לשער במאי דנפיק מני', וגם בחמץ חולק הח"י ואמר דלא ידעינן כמה נפיק מיני', כמ"ש בח"י סי' תנ"א ס"ק נ"ח, ולכך אף להמג"א היינו רק בקדרה של חמץ אבל באם נבלע בקדרה חלב דהוי כולו חלב ודאי בעינן עכ"פ סמ"ך נגד מאי דנפיק מיני' ואי אפשר לשער כמה נפיק מיני' והוי ספקא דאורייתא לחומרא, ולכך שגג בזה מאוד בעל החוו"ד ומ"ש ראיה מפ"ז דשביעית משנה זיי"ן בורד חדש ששרה בשמן ישן שילקוט הורד ותמה התוי"ט הרי יש בו טעם השמן, הנה תירוצו של החוו"ד אינו כלום דזה ודאי אינו לחלק בטבע בליעה בין היתר לאיסור, והקושיא הרי התוי"ט הקשה כן ולא ס"ל תירוץ החוו"ד, והנה כל קושיא יש לה תירוץ ואין אחריות המשנה עלינו והאמת יורה דרכו כמ"ש. אך היות כי בא לידינו הקושיא, והנה לפי זכרוני דומה לי שכתבתי ליישב זה באיזה מקום אך יצא מלבי וכעת נראה לומר כיון דטכ"ע ילפינן או מחטאת ונזיר או מגיעולי מדין, וא"כ מכולם יש לומר דהוי רק מאיסורי לאוין ולא באיסור עשה, ושביעית הוי רק איסור עשה בזה לא אמרינן טכ"ע, ולא מבעיא להסוברים דעשה קיל מל"ת יש לומר כן רק אפי' גם להסוברים דעשה חמור מל"ת מ"מ יש לומר דדוקא באיסור דעיקר איסורו הוי להיות אסור, בזה אמרינן דגם טעמו אסור כמו העיקר אבל בשביעית הוי עיקר מצוותו הביעור דהתורה חייבה לבערו ואיסורו נמשך ממילא אם לא ביערו אבל עיקר מצוותו הוי לקיים העשה ולבערו, וא"כ העשה לא אמרה התורה רק לבער גוף האיסור אבל לא לבער גם ההיתר, ואם נאמר לשרפו מכח הטעם ישרוף גם ההיתר, וההיתר לא אמרה התורה לבערו ואם יבערו לא יקיים בזה המצוה, והתורה לא אמרה לבער רק היכי שיקיים העשה לא לבער מה שאין בו קיום עשה לכך לא שייך בזה טכ"ע וא"ש לפענ"ד. והנה לדינא יפה דן ויפה הורה רו"מ לאסור הבשר והקדרה ויישר כחו בזה: וע"ד שאלה השני' בנידון הבהמה שקנה הקצב וראה ברגל אחד למעלה מצומת הגידין נשיכה והכיר שהוא נשיכת הזאב בזה אין אני מודה לו, ולדעתי הוא מותרת כי אף המחמירין הוי רק בראינו שדרס אז חזינן שזאב זה יצא מן הרוב שאין דורסין בהמה גסה ולכך אסור, אבל באם לא ראינו שדרס ומכירין שהוא נשיכה לחוש שמא דרס לכ"ע לא חיישינן ואזלינן בתר רובא, דרוב זאבים אין דורסין בהמה גסה, וגם הוי ס"ס שמא לא דרס ואת"ל דרס שמא אין לזאב דריסה בגסה, לכך אף שרו"מ הביא שקצת מחברים מחמירין אני אומר דעתי להקל, בפרט אם לא חזינן שדרס לכך דעתי להקל, מיהו כיון שכמה אחרונים מחמירין ודאי מי שהורה להחמיר אין מזחיחין אותו ולא איתרע הוראתו בזה. ובפלפולו לא עיינתי כלל כי אין כחי עמדי ועמו הסליחה בזה. דברי ידידו וכו': תשובה רכו לק"ק גארא בוקאוינא להרב מו"ה דור גאלדשטיין נ"י הנה ע"ד שאלתו בכירה שעמדה עליו קדרה של בשר ונשפך אצלה רוטב הרבה באופן אשר בודאי לא הי' סמ"ך בקדרה נגד הרוטב אשר תחת הקדרה וקצת מן הרוטב אשר סביבות הקדרה, ומצד השני של הכירה עמד' קדרה של חלב ונשפך אצלה ג"כ קלוח של, חלב באופן הנ"ל והקלוחים לא נגעו זה בזה, והכירה היתה חמה מאוד שהיד סולדת בה, והנה מה שחשש רו"מ דלמא מפעפע ונאסרו הלוקחים משום בב"ח זה אמת והלוקחים בודאי נאסרו אך הקדרות הנה ידוע דדבר לח אינו כדבר גוש, כי דבר גוש הנוגע בקדרה צריך סמ"ך בקדרה נגד כולו אבל דבר לח אינו צריך סמ"ך רק נגד זה המעט שנוגע בקדרה ולא כנגד מותר הנמשך מן הקלוח לכך גוף הקדרות ודאי נאסרו והבשר והרוטב והחלב אם יש בכל אחת סמ"ך נגד מה דהוי תחת הקדרה אף דאין בו סמ"ך נגד כל הקלוח שבכירה מותר הבשר והרוטב והחלב ואם אין בכ"א סמ"ך נגד מה שתחת הקדרה אז זה שאין בו סמ"ך נאסר גם מה שבפנים, והנה הפת שהי' בתנור ודאי מצטרף כל הפת לסמ"ך, אבל מ"ש רו"מ סמ"ך נגד קלוח אחד הוא טעות דנגד שני הקלוחין בעינן סמ"ך כיון דנאסרו שתיהן בעינן שיהי' בפת סמ"ך נגד שני הקלוחין אז מותר הפת ובאם לאו גם הפת אסור, ומ"ש רו"מ דאם הוי סמ"ך בפת גם הקדרות מותרות זה טעות דהקדרות עצמן אסורין אפילו יהי' אלף פעמים סמ"ך והתבשיל שבתוכן בעינן שיהי' בכל אחד סמ"ך נגד קלוח דהוי תחתיו ובלא"ה גם התבשיל שבו אסור ולא מהני הסמ"ך שבפת להיתר התבשילין דבקדרות כן משפטם ואם נאסרו התבשילין גם הכלים שנשתמש בהם בכלי ראשון טרפה כדין טרפות ממש ונדון שאלתו השני' באיסור שנשרה בהיתר והי' בהיתר סמ"ך בשופי נגד האיסור ושהא בו מעל"ע, ואחר מעל"ע נטלו מעט מן ההיתר ולא ידעו שהאיסור באותו מעט ואחר ערך שעה נודע שהאיסור שם. הנה זה כשר דכבוש מעל"ע הוי כמו מבושל שנצטנן ואינו עושה כרותח להיות עולמית כן רק דהוי כרותח ונצטנן ובעינן מעל"ע שנית ובלא"ה מותר, ותדע דאם הי' אח"כ כרותח ג"כ א"כ אם נפל בו אחר מעל"ע ואין בו ששים יאסר מיד וזה מבואר הביטול ובע"כ דלא הוי כרותח ממש והפוסקים המדברים ממים מחולפין היינו תוך מעל"ע ואפילו בין כולם הי' מעל"ע נמי מותר ויותר אין להאריך. דברי ידידו החלש כח וטרוד וכו': תשובה רכז להחריף מו"ה אהרן שמואל אסהד בק"ק ניקלשפורג. הנה מכתבו קבלתי ולא ידעתי מה אידון בי' ולא יכולתי לעמוד על כוונתו למה לא ידון אותי לכף זכות כי אין אני בכח וגם מוטרד ואיני משיב רק להלכה למעשה הנחוץ לפי שעה לא דרך פלפול, וכבר ראה שאיני משיב לו על מכתבו הקודם לזה, ולמה מטריח כעת יותר וגורם לי צער כי יש לי צער מזה מה שאיני משיב כי יותר מה שהעגל רוצה לינק וכו' לזה איני משיב לו על כל מכתביו רק על דבר אחד. הנה מה ששאל על דברי המשל"מ פרק י"ט מה' אבות הטומאה שכתב דמה דמותר בדבר חשוב שנתערב ונפל אחד מהם לים דהותרו כולם היינו רק קודם שנודע התערובת אבל אחר שנודע התערובת אסור, ותמה רו"מ מן הש"ס דזבחים דף ע"א דפריך לרב מן המשנה ומאי קושיא נימא דרב מיירי קודם שנודע התערובת, והמשנה מיירי אחר שנודע התערובת עכת"ד, הנה באמת זה קושיא נכונה ובלא"ה דברי המשל"מ תמוהין דסותר כל דברי הפוסקים כולם דמוכח דאף אחר שנודע התערובת מהני וכן מוכח בתוס' שם שכתבו דוקא נפלה מעצמה אבל הפילה הוא בעצמו אסור דגזרינן שוגג אטו מזיד, ואי מיירי דנפלה לה קודם שנודע התערובת לא שייך למגזר שוגג אטו מזיד דקודם שנודע לא שייך מזיד, ואחר שנודע מדינא אסור אפי' בנפלה מעצמה, וחוץ מזה דבריו תמוהין דמה מדמה שני שבילין לתערובת בדבר חשוב, נהי דהמשל"מ הוכיח דגם בשני שבילין הוי דרבנן מ"מ שאני ושאני שני שבילין דהוי רק קולא אחת לתלות בהשני, הא זולת זה מה ענין לתלות בזה יותר מזה אבל בתערובת כיון דהוי רוב היתר א"כ בלא"ה יש לומר אכל חד האי מן הרוב הוא וכל דפריש מרובא פריש, רק שמ"מ בדברים החשובין החמירו חז"ל שלא מהני בזה רוב אבל