טוב טעם ודעת קפט

כי מוכרח אני להפסיק בין הפרקים לדבר אחר, וזה כתבתי רק בחצי שעה ועמו הסליחה בזה רק בסוף דבריו מה שהקשה לשיטת רש"י והביאו המרדכי דמותר ללות בריבית ע"י שליח ועל זה הקשה מדאית' בב"מ דף ס"א שאומר הקב"ה אני עתיד לפרע במי שתולה מעותיו בנכרי, הוי לי' לומר שתולה מעותיו בישראל עכת"ד, הנה קושיא זו ניכר לי היטב, אך נאבד מזכרוני אם ראיתי כן באיזה ספר או הוא בחבורי מילדותי על הל' ריבית, ומ"ש בזה איני זוכר ואין פנאי לחפש אחריו, אך מה שנראה כעת בישובו הוא כך דרש"י אינו מתיר רק בשליח הלוה לא בשליח המלוה כיון דבאמת שלוחו כמותו נהי דאין שליח לדבר עבירה מ"מ בדיני שמים יש שליח לד"ע, רק בשליח הלוה אז אנן סהדי דכונת המלוה הוי שמלוה לו על אופן זה שלא יהי' שליח הלוה, רק יהיה כאיש אחר ויחזור בו משליחותו, ואז אינו שליח הלוה והמלוה לא עשאו שליח אז מותר, אבל בשליח המלוה כיון דהמלוה עשהו שליח ודאי מודה רש"י דאסור, וא"כ איך יכול לתלות מעותיו בישראל,, א"כ עכ"פ הוי שליח המלוה וזה אסור, ומ"ש הרמ"א הטעם דא"ש לד"ע הכוונה כך כיון דהמלוה אינו אומר לו שנותן לו שלא בתורת שליחות רק מכח אומדנא אמרינן דכוונתו הוי באופן זה, ובאמת דברים שבלב אינו דברים רק כאן כיון דאשלד"ע א"כ מדינא לא הוי שלוחו רק בדיני שמים יש שליח לד"ע ובדיני שמים מהני אומדנא כזו דכוונת המלוה שנותן לו שלא בתורת שליחות וא"ש את זה ראיתי להשיבו בקצרה מכח הטרדא. דברי ידידו וכו': תשובה ריט להרב החריף מו"ה יצחק שמעלקיש. הנה ע"ד שאלתו וז"ל מעשה היה שמלחו שלשה תרנגולות ומצאו מחט בחלל של אחד מהם, ואח"כ אמרו שהאחת הי' בריחוק מקום, ובודאי לא נגעה התרנגולת בהטרפה, והנה השאלה על התרנגולת השניה שנמלחה יחד ואם כי נמלחה יחד לא נודע בבירור אם נגעה כי לא שמו לב על זה עכ"ל, והנה מה שהטריף יפה הטריף ויישר כחו, ומה שסמכו המתירין על דברי הפמ"ג דבעוף שיש לו זפק הוי רק ספק טרפה ודי בקליפה עפ"י דברי השבות יעקב. הנה דברים הללו לאו דסמכא אינון כמבואר כן בכמה אחרונים דאין להקל בזה כדעת השבוי. והנה אם כי מ"ש רו"מ לחלוק על הפמ"ג דגם בעוף שיש לו זפק הוי ודאי טרפה מכח דהוי ס"ס שמא דרך הושט ושמא ניקב אחד מאברים הפנימים, ואין זה משם אחד כיון דבושט הוי נבלה ובשאר אברים הוי רק טרפה עכ"ד. הנה מלבד דלומר דניקב הושט הוי נבלה אינו מוכרח, עיין בחוו"ד הל' טרפות סי' נון ובחיבורי טוב טעם בתשו' לק"ק סערדהאל פלפלתי בזה, אך מלבד זה אין זה ס"ס כיון דדעת כמה פוסקים דס"ס במקום חזקה לא אמרינן, ואפי' להסוברים דאמרינן ס"ס במקום חזקה, מ"מ נגד ב' חזקות ודאי לא אמרינן וא"כ נגד הך ספק שמא ניקב אחד מהאברים הפנימים דהוי רק טרפה, הוי כנגדו חזקת כשרות שהי' כשר עד הנה, גם חזקה דלא נעשה מעשה ואחזוקי ריעותא לא מחזקינן, כדקיי"ל בכמה דוכתא דחזקה דלא נעשה מעשה הוי חזקה אלימתא, ואפילו בספק ערוה קיי"ל בכל תנאי שהוא בקום ועשה הוי בחזקת שלא נעשה מעשה ומותרת לשוק, ועיין במשל"מ ה' בכורות, וא"כ הוי כאן ב' חזקות ודאי לא הוי ס"ס, ועיין בישועות יעקב דעתו דהיכי דהחזקה רק נגד ספק אחד ודאי לא הוי ס"ס וכמדומה דגם בפמ"ג נמצא כן, ולדעתי מה דחיישינן כלל למחט בחלל הגוף היכי דידוע דאין בא מן הושט רק דרך דופן הוי רק חשש דרבנן דמן התורה ודאי אין לחוש למעשה חדש ולהחזיק ריעותא. ולכך דהיכי דהוי חשש דנכנס דרך הושט נהי דדרך דופן לא שכיח ותולין במצוי מ"מ הוי ספק אולי דרך הזפק, לכך יפה כתב הפמ"ג דהוי רק ספק טרפה, מ"מ להקל בשביל זה במליחה בקליפה, אין נראה חדא דהוי ס"ס בב' גופין ובב' ענינים, ועוד בשמן ודאי בעינן סמ"ך, א"כ נהי דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן עכ"פ הוי ס"ס להיפוך דלמא כל מליחה בסמ"ך ודלמא זה שמן, ועוד הרי זה הוי ספק בחסרון בקיאות ואין זה ספק, דאף דבספק לכל העולם נחשב ספק חדא דאין זה מוכרח ועיין באה"ע בב"ש סי' קנ"ה דס"ל דגם בזה אינו ספק, ועוד אפי' אם הוי ספק היינו בדבר דבאמת אין בקיאין כלל, אבל בין כחוש לשמן ודאי יש הרבה בקיאים רק כיון דיש שאינן בקיאים בזה עשוהו לכל העולם כאין בקיאין ולחומרא, אבל מ"מ אי אפשר לומר דהוי כספק חסרון ידיעה לכל העולם כיון דבאמת יש הרבה בקיאין, לכך ודאי דינו כדין ספק בחסרון ידיעה, ובפרט במקום דעין אדם רואה שהוא שמן אם חז"ל אמרו לחומרא דאין אנו בקיאין נאמר לקולא כל זה ודאי אינו וא"כ תרנגולת ודאי לעינים נחשב איסור שמן ולכך יפה הורה שהוא טרפה. והנה ראיתי במכתבו שתמה על דיעה הסובר' דגם בשמן הוי בקליפה ותמה רו"מ מזרוע בשלה שהי' נוטל הכהן, והרי בע"כ נמלח תחלה ונאסר תחלה כדי קליפה והניח בצ"ע, ובאמת לא ידעתי איך לא הרגיש רו"מ דמליחה דרבנן לדעת כמה פוסקים וא"כ מן התורה לא הוי צריך מליחה כלל דדם שמלחו דרבנן. והנה עוד עלה בלבי כעת הערה אחת וגדולה היא אלי דנראה לי דאף להסוברים דדם שבשלו דאורייתא היינו רק אם הוי דם ממש ובשלו או מלחו אבל בדם האברים כיון דדם האברים שלא פירש מותר רק ע"י הבישול או המליחה פירש ממקום למקום, לחול עליו איסור דם ודאי לא חל עליו ע"י מליחה או בישול דהרי חזינן לכמה פוסקים דמלחו או בשלו מפקיע האיסור, א"כ נהי דיש חולקים היינו רק דאינו מתיר האיסור מתחלה אבל לגרום האיסור נמי אין גורמין, וכיון דתיכף שפיר' ובא לחול עליו תורת דם הוא נמלח או נתבשל לא חל איסור דם, ונ"מ מזה לדינא למעיין בפמ"ג בפתיחה להל' מליחה ומכ"ש להרשב"א דס"ל דם שמלחו דרבנן רק שהביא הפמ"ג בשמו דמ"מ ראוי להחמיר בספקו דקרוב לאיסור תורה ויש לומר היינו רק בדם ממש שהי' איסור מתחלה מן התורה רק אח"כ נעשה דרבנן אבל בדם האברים דלא בא לכלל איסור תורה מעולם, יש לומר דמודה דהוי להקל כשאר ספק איסור דרבנן. והנה בר מן דין לא קשה קושייתו כיון דעכ"פ בחתיכה יש שלשים נגד דם ומלח א"כ יש לומר דבלי מלח יש סמ"ך נגד הדם ועכ"פ עם המים שבשלו בו ודאי הי' סמ"ך עם החתיכה ואין מבטלין איסור לכתחלה הוי רק דרבנן, לכך מן התורה לא הוי בעי מליחה ונתבשל בלי מליחה כלל וא"ש. וביתר פלפולו לא עיינתי כי אין הזמן גורם. וגם מה שרצו המקילין להתיר מכח ספק שמא לא נגעו. זה אינו כמ"ש רו"מ ואני מוסיף דכל דבר משערין כפי הדרך שבו כמ"ש בש"ע לענין תחיבת הכף וכמה דוכתי ה"נ החוש מעיד דדרך המולחים בשר לקרב יחד זה אצל זה ולא יהו מרוחקים, וגם מ"ש רו"מ בשם הח"א דבסלים מנוקבים אין לחוש לפליטת ציר, גם זה מילי דלאו דסמכא אינון, דנהי דבזה אין לחוש לכלי שאינו מנוקב, היינו דבמנוקב לא מתעכבי המים זמן מה, אבל מ"מ מעט ציר נמשך גם בצידי של הנקבים של הסל כאשר החוש מעיד, וגם בשלמא לענין ציר דם מהני מנוקב מכח דטבע הדם לפלוט רק למטה כידוע ולא לצדדין, אבל ציר טרפה נמשך גם לצדדין, וגם הדרך כשמולחין הרבה יחד מניחין זה ע"ג זה אף אם על רגע מועט נמי אין בזמנינו חילוק בין שהיית זמן הרבה או מעט במליחה לכך יפה הטריף רו"מ וכן אני מורה תמיד. דברי ידידו וכו': תשובה רכ לק"ק בארדיזיק במדינת וואלכייא להרבני מו"ה ישראל ולהרבני מו"ה שלום במו"ה ישראל ליב. מכתבם קבלתי יום אמש ואם אמנם אני מוטרד וחלש כח ואיני משיב רק להלכה ולמעשה הנחוצים מאוד אך היות כי הוא דבר קטן וטרחי כל הני פרסי הנני משיבם. הנה ע"ד אשר הקשו על התוס' בפ"ק דביצה דף ד' ע"ב ד"ה ותנן אין מבטלין שהקשו למה לעיל דף ג' גבי עגולי תרומה למה אין מוסיף עליהן ומבטלן והקשו מעלתכם מאי קושיא הרי הש"ס מחלק אח"כ בין איסורא בעינא או לא והתם הוי איסורא בעינא, ואין לומר דדוקא לדבר שיל"מ מחלק הש"ס כך ולא לענין לבטל בידים דבהרא"ש מבואר דגם לענין לבטל לכתחלה הוי חילוק בין איסורא בעינא או לא, ע"כ תוכן קושייתם, הנה באמת זה לא קשה דלא מבעיא דאפשר לומר דאטו גברא אגברא קרמית, דלמא התוס' ס"ל דלענין לבטל לכתחלה אין חילוק בין איסורא בעינא או לא ולא ס"ל כהרא"ש, אך באמת א"ש דהתוס' ס"ל כהרא"ש רק דקושייתם הוי עכ"פ דלמאי דס"ד דהש"ס דפריך לר"א מדשיל"מ דלא בטל ולא ידע החילוק בין איסורא בעינא או לא למה פריך הש"ס קושיא אחרת מדשיל"מ הוי לי' להקשות מעיגולי דבלה. מיהו באמת בע"כ התוס' לא ס"ל כהרא"ש בזה, דאל"כ מאי הקשו מחולין מפלגא דזיתא וכו' הרי התם קאמר לה ואינה בברייתא א"כ יש לומר דאזיל למסקנא דהכא דמחלק בין בעינא או לא ובע"כ לא ס"ל כהרא"ש בזה, והנה על הרא"ש קשה להיפוך דמנ"ל דלענין אין מבטלין לכתחלה נמי יש חילוק בין איסורא בעינא או לא, מיהו לזה יש לומר דלמד כן מקושיית התוס' דחולין מפלגא דזיתא,