טוב טעם ודעת יח

איתחזק ויצא בהיתר ולא איכפת לנו אם אח"כ נמצא פגום ייע"ש ולהמתיק דבריהם יותר נראה דעיקר הטעם מה שאנן קיי"ל דאסור ולא אמרינן דהוי ס"ס דלמא בעצם המפרקת איפגים ודלמא לא שחט במקום הפגימה כמ"ש התוס' בסוגיא היינו משום דהוי ס"ס באיתחזק איסורא וכמ"ש הט"ז לקמן בסי' ק"י, ולפ"ז זה דווקא כל שלא יצא הדבר בהיתר שלא הותרה הבהמה שעה אחת אז לא איתרע כלל חזקת איסור עדיין והוא עדיין במקומו עומד לכך לא מהני ס"ס אבל אם כבר נאבד הסכין והיתה הבהמה מותרת באכילה כבר איתרע חזקת האיסור שלה והוי כאלו נסתלק החזקת איסור ושוב מהני ס"ס להתירה אף אם נמצא פגום. ולפ"ז א"ש כאן שבשלמא בסכין שכל שהוא לפנינו לא יצאה הבהמה בהיתר ולא איתרע חזקת האיסור לכך לא מהני ס"ס במקום חזקה אבל בשוחט שנבדק ונמצא שאין יודע לענין הכלים דלמפרע מה שכבר נאכל בהם כיון דהבהמות ששחט כבר יצאו בהיתר שלא הי' מחויב לבודקו כלל כיון שנטל קבלה פעם א' א"כ יצא הדבר בהיתר ושוב אף שנולד אח"כ ריעותא שפיר סמכינן אס"ס ובלא נטל קבלה יש כאן חזקה אחרת דמעיקרא בודאי לא ידע ולכך לא מהני ס"ס וא"ש דברי הרמ"א. שוב ראיתי שדברי הט"ז ברור מללו ואדרבא בזה מדויק דבריו על נכון דכבר התעוררו אחרונים על דבריו דלמה הוצרך להאריך להקשות מדברי התוס' ולא הקשה בפשיטות שהאגודה מביא ראיה מדברי ר"ח ואנן קיי"ל כרב הונא אך לפי הנ"ל א"ש שבלא"ה לא מצי להקשות דכאן שאני דיצא הדבר בהיתר ולכך הקשה שהרי התוס' הקשו ממקוה שנמדד כל הטהרות שנעשו על גביו טמאות למפרע וכו' משמע שם דעיקר קושייתם לרב חסדא אבל לרב הונא דס"ל דאסור הוי ניחא להו במקוה ולא קשיא להו מידי ואמאי הרי גם לרב הונא תקשה שע"כ לא קאסר רב הונא רק באם לא יצא הדבר בהיתר אבל אם יצא הדבר בהיתר כגון שנאבד קודם הבדיקה מודה רב הונא דמותר וא"כ הרי במקוה שנמדד הטהרות שנעשו ע"ג למפרע כבר יצא בהיתר דהוי להו להיות מותר לכ"ע והו"ל להקשות קושייתם לכ"ע ולא לרב חסדא, אלא ודאי דס"ל להתוס' דיצא הדבר בהיתר לא נקרא רק נאבד כיון שאינו לפנינו ואי אפשר לבודקו אבל כל שישנו בעולם אף שא"צ לבודקו כגון גבי מקוה אף שלא הי' צריך לבודקו כיון שמתחלה הוי ידוע שהוא שלם, מ"מ כיון שהוא לפנינו ואי אפשר לבודקו לא מיקרי יצא הדבר בהיתר ודומה לסכין שנמצא פגום ולכך הקשו דוקא לרב חסדא ולא לרב הונא. א"כ ממילא נמי לדידן בשוחט שנטל קבלה שפיר דומה למקוה ולא מקרי זה יצא בהיתר. כן נראה כוונתם. מיהו באמת לפמ"ש הטעם שלכך מהני יצא הדבר בהיתר דאז מועיל ס"ס גם מזה אין קושיא דודאי לפי הס"ד של התוס' שלא ידעו דכאן איכא ס"ס באמת לא הוי חילוק כלל בין יצא בהיתר או לא והוי לרב הונא אסור בכל גווני ולכך הקשו דווקא לרב חסדא רק לפי מה שחדשו דכאן איכא ס"ס ממילא צריך לומר הטעם דלרב הונא לא מהני ס"ס מכח דאיתחזק איסורא שוב היכא שיצא הדבר בהיתר כבר איתרע חזקת האיסור ומהני ס"ס משא"כ במקוה שנמדד דליכא ס"ס אבל להס"ד של התוס' דלא ידעו מס"ס לא הוי חילוק בין יצא בהיתר או לא, אף שבש"ס עצמו מבואר שרב הונא דאמר כשמעתין היינו דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכו' מ"מ יש חילוק בדבר דלהס"ד לא בעינן דוקא שיהי' כאן חזקה לאיסורא רק כל דליכא חזקה להתירא שוב הוי ספק דאורייתא ואזלינן לחומרא וכוונת הש"ס דאמר דשמעתין הוא רק לאפוקי אם נשחטה הותרה דאז יש כאן חזקת היתר רק כיון דבהמה בחייה יש לה חזקת איסור לכך אף כשיצא הדבר בהיתר זה אינו מועיל רק לגרע כח החזקת איסור ולשוי' כמאן דליתא, ומ"מ אין כח בזה לעשותו חזקת היתר כיון דיש כאן חזקה להיפוך דמעיקרא הוי בחזקת איסור לכך דומה כאלו אין כאן חזקה לא לכאן ולא לכאן והוי ספק לחומרא וכן נמי במקוה ולכך לא הקשו לרב הונא אבל לפי מה שתרצו דיש כאן ס"ס אז היכא דליכא חזקה ודאי מהני ס"ס ובעינן דוקא חזקה לאיסורא ושפיר קיי"ל דיש חילוק בין יצא הדבר בהיתר דאז עכ"פ איתרע חזקת האיסור ושוב מהני ס"ס ובמקוה ליכא ס"ס ובשוחט איכא ס"ס ויצא הדבר בהיתר לכך מותר ושפיר פסק האגודה: ועוד נראה ליישב דעתו ע"פ מה דקיי"ל בכל דוכתא דחזקה העשויי' להשתנות אין חזקה א"כ א"ש דנהי דקיי"ל דס"ס במקום חזקה לא מהני מ"מ באם יש כאן גם חזקה המסייע לס"ס שוב אמרינן אוקי חזקה בהדי חזקה והוי כדבר דליכא חזקה כלל ומהני ס"ס. ולפ"ז בשלמא בסכין כיון דבהמה בחיי' יש לה חזקת איסור לא מהני ס"ס ולא אמרינן הרי יש כנגדו חזקת הסכין להעמידו אחזקתו הראשונה שעתה נפגם במפרקת כיון דחתיכה מקלקל להסכין ודרכו כן א"כ הוי חזקה העשויי' להשתנות ולא הוי חזקה והוי ס"ס באיתחזק איסורא אבל בשוחט ניהו נמי שמדרך האדם כל שאינו חוזר על למודו להשכיח למודו מעט מעט מ"מ לא הוי חזקה העשויי' להשתנות כיון דאנן אמרינן דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן אף שלא נודע כלל אם למד מעולם מכ"ש כשידוע שלמד מתחלה שדרכו להזהר ולחזור על למודו תמיד שיהי' מומחה וחזקה זו אינה העשויי' להשתנות לכך העמיד חזקה זו, דרוב מצויין נגד חזקת איסור דבהמה ושוב מהני בי' ס"ס וא"ש: ושוב מצאתי קצת בפרי מגדים רמז מזה שנתכוון למ"ש אלא שקיצר בדבר. ובהכי א"ש מה שהי' קשה לי עפ"י דעת האגודה כפי מה שמחלק התב"ש בין אומד השכחה מאיזה זמן התחילה קשה לי על הש"ס דפ"ק דחולין דקאמר שם רבינא הכל שוחטין הכל מומחין שוחטין בד"א שיודע לומר ה' שחיטה אבל אם אין יודעין בו שיודע לומר ה"ש לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו וכו' וכולן ששחטו אהייא קאי וכו' ומשני דליתא קמן למבדקי' ייע"ש ולכאורה קשה למה להש"ס לכל האריכות הזה ולמה לא משני כך דהכל שוחטין היינו הכל מומחין כמו שאמר רב הונא דכל שבדקוהו שהוא מומחה מותר על אותו סמך לשחוט תמיד לכתחלה ושחיטתן כשירה היינו שאף אם בדקוהו ונמצא שאינו יודע ששכח הל' שחיטה מ"מ שחיטתו כשרה למפרע כיון דידעינן שהיה מומחה אוקמינן לי' אחזקתו דמעיקרא שידע אך היינו דווקא בזמן שאי אפשר לומר שלא יצא מחזקתו שהשכחה התחילה אח"כ אבל בזמן קרוב להבדיקה או בשאר איזה ענין שמסתמא התחילה השכחה מקודם אז שחיטתו אסורה למפרע אף שהי' מומחה אבל כיון ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשירה דאף אם נאמר שבידוע שאין מומחה לא מהני אחרים רואין אותן כאן הרי הי' מומחה תחלה רק שהתחיל לשכוח בזה מהני אחרים רואין ששחט כהוגן דאז תלינן שעדיין זכר את השחיטה כיון דיש עדים ששחט כהוגן אמרינן דלא שכחו רק אח"כ לכך שחיטתן כשירה ולכאורה צ"ע דלמה לא משני הש"ס כן, אך לפמ"ש א"ש דמה שהשחיטה כשירה לדעת האגודה הוא רק מכח דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם לכך לא הוי חזקה העשוי' להשתנות ומהני נגד חזקת בהמה אבל רבינא דלא ס"ל חזקה דרוב מצוין הם לא מהני חזקת מומחה נגד חזקת הבהמה כיון דחזקת המומחה עשוי' להשתנות שדרך לשכוח יום יום ורוב מצוין לא סבירא לי' לכך הוי ס"ס נגד החזקה וס"ל כרב הונא דלא מהני לכך לא משני כן וא"ש ודו"ק. ועוד נראה בישוב זה בקיצור לפי מה שרוצין האחרונים לחלק דהיכא דחזקה סותר שני הספקות לא מהני ס"ס נגד החזקה אבל אם סותר רק ספק אחד מהני ס"ס א"כ א"ש הכא שבשלמא בסכין שני הספיקות אנו עושין במקום החזקה שספק שמא לא שחט במקום הפגימה הוי ספק בשחיטה עצמה וכן ספק שמא במפרקת איפגם ג"כ בספק זה עצמו אנו אומרים שהסימנים שחט יפה רק שבעצם איפגים א"כ בספק זה סותר החזקה תיכף לכך לא מהני ס"ס אבל בשוחט הרי ספק אחד אם יודע אז ה' שחיטה או לא ובזה אין אנו מדברין מגוף הבהמה הנשחטת רק מן האדם השוחט אם היה ראוי אז לשחוט או לא ולא הוי ספק בגוף השחיטה עצמה רק באדם השוחט ואין ספק זה בעצמו סותר החזקה כלל ולכך אף שהספק השני את"ל שלא ידע שמא שחט שפיר הוי במקום חזקה בשחיטה עצמה שוב הוי רק ספק אחד נגד החזקה ומהני אף באיתחזק איסורא כנלפע"ד. עוד עלה בדעתי כמה תירוצים ומצאתים ת"ל בנקה"כ ובכו"פ ייע"ש: תשובה ב הרב ר' ליבוש אבד"ק סטריזוב. ע"ד אשר שאל בעיר קטנה שהיה שם שו"ב מומחה ומוחזק מכמה שנים ונתעורר עליו קטט מכמה אנשים אשר אינו מראה סכינו לחכם בשום פעם ומכח זה נתגלגל ובא לפני הרב דק"ק דינוב והראה לפניו סכינו ולא נמצא יפה בעיני הרב הנ' ומכח זה פסקו בני עירו מלאכול משחיטתו. ואח"כ בא השוחט הזה לפני כמה רבנים אחרים והראה לפניהם סכינו ונמצא יפה. וע"ז שאל כדת מה לעשות בשו"ב הזה אם מותר לאכול משחיטתו או לא: תשובה הנה מתחלה נדבר על גוף הדין אם נאמן החכם לומר שאין סכינו יפה להעבירו. הנה אם הסכין לפנינו ואפשר עדיין להראותו לאחרים ודאי דנאמן וכמ"ש ביו"ד סי' קכ"ז דבאמר לו ע"א בא ואראך נתנסך יינך צריך לחוש לדבריו. ועיין בש"ך שם דש"ס מפורש הוא דהיכא דאיכא לברורי נאמן ועיין בט"ז סי' א' מ"ש בכיוצא בזה דסוחט הוי פסולו ביחיד דאומר לו בא ואראך שאינך יודע ה"ש ע"ש א"כ מפורש יוצא משם