טוב טעם ודעת יז

כאן חזקה מעליא בהדי רוב ואין ע"א נאמן נגדם אבל כיון דסכין אתרעי בהמה לא איתרע א"כ הדר חזקת איסור כמאן דליתא ששחוט לפניך שוב נגד רוב לבד נאמן ע"א, ולכך אף דקיי"ל דס"ס לא מהני התם היינו דלא הוי ס"ס מעליא כמ"ש האחרונים או אף דנגד חזקה גריעא כזו לא מהני ס"ס מ"מ הכא עדיף דע"א בדבר שבידו עדיף מס"ס ותדע שהרי בזה א"צ לברורי כלל כמ"ש לעיל וכיון דזה עדיף נאמן אף שהוא נגד הרוב כיון דליכא חזקה אלימתא בהדי הרוב נאמן הוא לומר שעתה שכח. כנלפע"ד נכון. ולפ"ז העולה ממ"ש לדינא שהכלים כשירים עד זמן הבדיקה ממש לא מבעיא לפי התירוץ שכתבתי עכשיו אף לפי התירוצים הראשונים שכתבתי מכח ס"ס נראה דאף זה נכנס לספק אולי לא שכח אלא עתה אף דדרך לשכוח מעט מעט הרי התוס' כתבו גבי סכין דהוי ס"ס שמא לא שחט במקום הפגימה אף דדרך לחתוך בכל הסכין אלא ודאי דלס"ס נצטרף אף מיעוט הענין ה"ה נמי הכא נצטרף זה הספק שמא עתה שכח ואף דבסכין קיי"ל דלא הוי ס"ס היינו כמ"ש בתרוצים הראשונים או דא"י להתהפך או כמ"ש בחבורי דהוי נגד החזקה יע"ש אבל כאן בשוחט דהוא מתהפך כנ"ל גם אינו נגד החזקה כיון דיצא הדבר בהיתר כמ"ש בחבורי האחר שפיר נחשב ס"ס. ואף דהתב"ש כתב דלפי אומד השכחה ודאי אסור היינו דהוא החזיק בתירוץ של הנקה"כ דלכך לא מהני ס"ס לדידן בסכין משום דדרך לחתוך בכל הסכין א"כ גם בשוחט אי אפשר לעשות ספק שמא עתה שכח כיון דדרך לשכוח מעט מעט הדר דינו כדין הסכין לכך ס"ל דלא הוי ס"ס ואסור אבל לפמ"ש תירוצים אחרים נראה אף כה"ג מותר ויש לסמוך בהפסד מרובה על הרמ"א והש"ך המתירין לגמרי. כן נלפענ"ד ודו"ק: ועתה נשוב לספק אם מותר להשוחט שילך וילמוד שנית דיני שחיטה עד שיהי' בקי או אם הפסיד חוש הרגשה והשחזה ונמצא שאינו אומן יד אם מותר לו לילך ללמוד ולקבלו שנית להיות שו"ב. ומקום הספק הוא אם נימא דמה ששכח נחשב אונס ולא פשיעה ולכך אין בידו אשמה והוא בחזקת כשרות לכך כשילמוד הדר לאומנתו או נימא כיון דלא הי' נזהר לחזור על למודו ואומנתו שלא ישכח א"כ נחשב פושע וקל ולכך אין לו נאמנות עוד להיות שו"ב דהוי חשוד לאותו דבר. והנה מדברי התב"ש בסי' זה ס"ק כ"ו מוכח דס"ל דשוכח לא נקרא חשוד למפרע דלבי' אונסו והביא ראי' מתשובת הרא"ש הביאו ב"י סי' קי"ט ומש"ע שם סעיף י"ח דמי שאינו בקי לא נחשב פושע ל"ש לא למד ל"ש למד ושכח ולא אמרינן דהוי פושע מחמת שלא שקד על למודו, אך מוכח בדבריו שם דתשובת בית יעקב סי' צ"ו ס"ל דזה נקרא חשוד והנה ספר הנ"ל אינו בידי לעיין: והנה מן הש"ס דמס' שבועות גבי תלמידי דרב דקאמר שם את לבך אנסך אין ראי' דשכחה הוי אונס דהתם לא קאמר על גוף השכחה רק על השבועה שהיתה אחר השכחה דלא עבר על השבועה כיון שכבר שכח ממילא היה. נדמה בלבו כן א"כ על השבועה שפיר הוי אנוס אבל על גוף השכחה ודאי י"ל דהוי פושע ובזה נדחה הראי' שהביא התב"ש מתשובת הרא"ש שהביא בב"י סי' קי"ט ובש"ע שם סעיף י"ח דהתם מיירי בשוחט שלא ידע מעולם ולא הי' צריך לחלק שם בהדיא דהוא דדבר הנלמד מענינו דבא לפסול אותו שם בשביל הטריפות שהוציא מת"י משמע אבל לולי הטרפות לא הי' בידו אשמה מה שאינו יודע ה' שחיטה והיינו מחמת שלא הי' בקי מעולם א"כ על גוף הדבר מה שאינו בקי אין להאשים אותו כיון שלא למד מתחלה ולא ידע כלל איך שוחט צריך להזהר בדיני שחיטה רק שיש להאשימו מכח הטריפות שהוציא מת"י בזה שפיר השיב הרא"ש דעל הטריפות שפיר הוי אונס כיון שעל גוף חסרון הידיעה אינו חשוד ממילא גם על הטריפות שהוציא אח"כ מת"י ג"כ אינו חשוד כיון שמה שעושה אחר השכחה ודאי לבו אונסו כמו בתלמידי דרב אבל בשו"ב שידע מתחלה ה' שו"ב ובמה שצריך השוחט להזהר שיהי' שגורין בפיו א"כ הו"ל לרמיא אדעתי' ולחזור על למודו ולכך אם שכח נהי שאם הוציא אח"כ טריפות מת"י אין להאשימו על הטריפות דלבו אונסו מ"מ על גוף השכחה יש להאשימו דפושע הוא במה ששכח הן אמת שביו"ד לקמן סי' רל"ב סעיף י"ב בהג"ה מביא שם הרמ"א דעת הר"ן דשכחה חשיב אונס ואף להדעה השני' דלא הוי אונס משמע שם מדברי האגודה שהביא הט"ז וראייתו שם שעיקר טעמו הוא דהוי יכול לסלק לו מקודם היום הזה ולכך אף אונס ממש לא מהני לדידי' משמע אבל בלא"ה אם היה מועיל שם אונס ממש אף שכחה חשוב אונס ולא אמרינן בלא"ה דשכחה לא הוי אונס דהו"ל לרמיא אנפשי' רק הוי אנוס לכ"ע רק שמחולקין שם אם גם אונס גמור מהני אי לא. וראיתי במג"א א"ח סי' ק"ח ס"ק י"א דהוכיח שם דשכחה מקרי אונס וכתב מה שהמחבר כתב ביו"ד סי' רל"ב שני דיעות משום דבשבועה חש לחומרא ודבריו תמוהין דאין כאן שני דיעות כלל [ועיין לקמן בסוף הדיבור כתבתי שלק"מ על המג"א וא"ש דבריו ע"נ ייע"ש] רק לכ"ע הוי אונס רק דהכא טעמא אחרינא איכא דס"ל לאגודה דאף אונס ממש לא מהני אבל מודה דהיכא דאונס מהני אף שכחה חשיב אונס. אך נראה דאין השכחות דומות זה לזה מתרי טעמי חדא דכמו שכתבו התוס' גבי שבועות עדות דבזמן קרוב לא חיישינן לשכחה אבל בזמן מרובה חיישינן לשכחה, א"כ ה"נ בשלמא גבי תפלה או שבועה שישלם היום הזה כיון דבתחלת היום הוי זכור א"כ אין בידו אשם על שלא פרע שמא ישכח בסוף היום דכיון דבזמן מועט לא שכיח שכחה א"כ לא הו"ל לחשוש כיון שראה שזוכר בתחלת היום כל הענין, או בתחלת הזמן תפלה זוכר שחייב להתפלל לא הו"ל לאסוקי דעתא לשכחה דזמן מועט ולכך לא נחשב פושע מה שלא התפלל תיכף או שלא פרע תיכף ואם זה לא הוי פשיעה א"כ מה שבאמת שכחו אח"כ ויצא מדעתו הוי אונס דשכחה נקרא אונס אבל בשחיטות דבזמן מרובה ודאי שכיח שכחה א"כ אף דגוף השכחה הוי אונס מ"מ זה הוי פשיעה מה שלא חזר בכל פעם על למודו שלא ישכח והו"ל לחשוש לשכחה דבזמן מרובה. ועוד דבשלמא בתפלה ושבועה דאינו מחויב רק להתפלל פעם אחד או לפרוע פ"א א"כ מצד העיקר הדין כל שיש שהות עדיין להתפלל או לפרוע אינו מחויב לפרוע דוקא בתחלת היום או להתפלל בתחלת הזמן וא"כ כיון שעל זה מה שלא התפלל תיכף או לא פרע תיכף אין להאשימו דלא היה מחויב בכך כיון דהי' לו עדיין שהות. וכיון דזה עצמו לא הוי פשיעה ממילא גוף השכחה ששכח אח"כ ג"כ לא הי' פשיעה דשכחה עצמה הוי אונס אבל בשחיטות כיון דמחויב תמיד לחזור על למודו ואינו דומה מי ששנה פרקו מאה פעמים למי ששונה מאה פעמים ואחד א"כ אף בלי השכחה שאח"כ ג"כ הוי פושע כל שאינו חוזר בכל פעם על למודו כיון שאין שיעור לדבר מחויב לחזור תמיד, א"כ ניהו דעל גוף השכחה אין להאשימו דשכחה נקרא אונס מ"מ זה הוי פשיעה מה שלא חזר בכל פעם על למודו ולא הי' בא לידי השכחה ובפרט לדעת האגודה הנ"ל ביו"ד סי' רל"ב דס"ל דאף אונס ממש לא מהני דהו"ל לשלם קודם היום ודאי ה"ה בשחיטות כה"ג דלא מהני טענת אונס דהו"ל לחזור קודם שבא לידי שכחה. ויש להביא ראי' לזה ממה שאיתא בא"ח ה' יו"ט סי' תקכ"ז גבי עירוב תבשילין מבואר שם בט"ז לפרש"י דאף ששכח מקרי פושע והמג"א ביאר הענין שם יותר דשכחה מחמת עצלות הוי פושע א"כ הרי בשו"ב ודאי הוי פשיעה מחמת עצלות שלא חזר על למודו. ועוד ראי' ממה דאמרינן בפ"ג דאבות דכל השוכח ד"א ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו ואם שכחה הוי אונס הרי אונס רחמנא פטרה ולמה מתחייב בנפשו אלא ודאי דבכה"ג הוי פושע. ואף דאמרינן יכול תקפה עליו משנתו וכו' מ"מ גבי שו"ב ודאי אם היה חוזר על למודו הי' בקי רק מחמת עצלותו שלא חזר על למודו שכח א"כ הוי בכלל עד שישב ויסירם מלבו ולא בכלל תקפה עליו משנתו וא"כ אם מיתה חייב ולא מהני טענת אונס מכ"ש לחזור לאומנתו דלא הוי בזה טענת אונס ובפרט דהבית יעקב ג"כ מחמיר כמו שהביא התב"ש עצמו וטעמו לא ראיתי ובפרט אם לא נזהר בהשחזת הסכין ובהרגשתו כראוי ובפרט בדורות הללו שרבו המתפרצים ודאי ראוי להחמיר ולקנסו שלא לשוב לאומנתו עוד. כנלפע"ד נכון ודו"ק היטב: ועיין בדברי התויו"ט פ"ג דאבות ד"ה כל השוכח משמע ג"כ כדברי. שוב עיינתי שמה שהקשיתי על המג"א לק"מ דכוונתו באמת להקשות על המחבר דגם בתפלה הו"ל לומר דאף דשכחה מקרי אונס מ"מ הו"ל לאסוקי אדעתי' ולהתפלל בתחלת הזמן מכח חששא שמא ישכח אח"כ וכמו בשבועה ממש דאמרינן כן וא"ש דברי המג"א. מיהו בחבורי בא"ח כתבתי בסי' ק"ח שגם זה לק"מ ושאני תפלה משבועה ייע"ש: ובחדושי מכבר הארכתי ג"כ בזה והנני מעתיקו כאן. וז"ל ואם בדקו איזה שו"ב ונמצא שאינו יודע אם נטל פעם א' קבלה אין מטריפין למפרע מה ששחט וכו' הנה הרב רמ"א הוציא דין זה מהאגודה והט"ז הקשה עליו הרי אנן קיי"ל דבעינן דווקא שיבר בה עצמות ובלא"ה לא סמכינן אס"ס ייע"ש שהאריך, ולכאורה היה נראה ליישב קושייתו בפשיטות ע"פ מה דקיי"ל סי' י"ח סעיף י"ג באם לא בדק הסכין לאחר השחיטה ונאבד קודם שיבדקנו ואח"כ מצאו ונמצא פגום שמותר מטעם דהואיל ויצא הדבר בהיתר יצא [ושוב הראו לי שבספר משנת חכמים על משניות מתרץ כן ות"ל כוונתי לדעתו ולא ביאר כל הצורך כמו שביארתי ת"ל] ועיין בט"ז וש"ך שם בזה ועיקר החילוק שם דהיכא דלא נאבד אז כיון דהדין נותן שצריך לבדקו אחר שחיטה א"כ כל שלא בדקו עדיין לא אתחזק הדבר בהיתר ולכך אסור כיון שנמצא פגום אבל אם נאבד שאז הי' מותר לאכלו כך שוב