טוב טעם ודעת קעב

גם אם הוי זה דבר חריף אינו ברור לכ"ע לכך אין לחוש בזה ומותר לקנותם משופרי שופרי. ואין פנאי להאריך כי אני מוטרד מאוד כי הקיפוני הרבה דברים. ידידו וכו': תשובה קצט לק"ק פודקאמין. נשאלתי בדין אם אפה פשטיד"א של גבינה עם לחם לשבת וראו שזב תחתיו אבל לא ידעו אם הי' תחת הפת אם יש לאסור כדעת האחרונים והנמשכין אחר הרמ"א או כדעת הכו"פ ואבן עוזר בגליון ש"ע קטנים המתירין. וזה אשר השבתי, הנה באמת ראיות החוות דעת אין מוכרחין כמ"ש בחבורי מכבר בסי' צ"ה, וכעת אני מוסיף שראיות הא"ע ברור הוא מרשב"א בתשובה שהוצרך לאסור הביצה מטעם דמנוקבת היא משמע אבל בלא"ה הוי לי' נ"ט בר נ"ט אף דהוי יחד. ונראה דלכך הביא ראי' זו ואטו בלא"ה לא ידעינן דנ"ט בר נ"ט מותר בע"כ שהוא הרגיש בדברי החוות דעת והביא ראי' שלא נאמר כן, ואף שראיתי בספר חוות דעת בסי' צ"ה ס"ק ב' נראה שהרגיש בזה ופירש שם דהכונה של הרשב"א הוי שלא נימא כיון דהתירו ביצה אסורה מוכח שאינו פולטת כלל דרך הקליפה וכו', ולדעתי ז"א דלא מסתבר לומר כן דס"ד דרשב"א הוי שלא תפלוט כלל דאטו מי גרע מכלי ברזל וכלי חרס מה שהחוש מעיד שהקליפה של ביצה קלה מכלי חרס ומכ"ש מכלי ברזל, והאיך נימא שקליפה של ביצה לא תבלע ותפלוט, אך ברור הוא כונת הרשב"א כפשוטו שאם לא הי' מנוקבת הי' מותר מטעם נ"ט בר נ"ט לכך קמ"ל דמנוקבת היא, אך הי' קשה לו דאם בשלמא אינה מנוקבת אז א"ש דהתירו ביצת אסורה ואסרו ביצת אפרוח דבאפרוח דהאיסור בעין ממש פולט דרך הקליפה, אבל בביצה דאין האיסור בעין כ"כ לכך כיון דאי אפשר לפלוט רק דרך הקליפה שוב נקלש טעמו והוי כמו נפסלה מאכילת אדם ואין בכלל טעם כלל והוי כנבלה שנסרחה, אבל אי נימא דהוא מנוקב ופולט בלי אמצעי א"כ קשיא מ"ש ביצת אפרוח דאסור וביצת אסורה מותרת ועיקר הקושיא הוי מסיפא למה בביצה אסורה מותרת ועלה כתב ולכן כלומר דזה נמשך למטה אף דהיא מנוקבת מ"מ אסרו ביצת אפרוח והתירו ביצה האסורה מכח דזה פולט ציר אפרוח וזה אין פולט רק מיא בעלמא ולא מטעם דהוי הפליטה דרך אמצעות הקליפה רק אם הוא פליט בעין ג"כ מותר וז"ב כונת הרשב"א ומוכח כדעת הא"ע. אך מ"מ אני בחבורי שם ישבתי דעת הרמ"א מטעם אחר מכח ריחא ייע"ש, ולכן נראה לי כך דאם הי' בענין באופן דאם הוי אמרינן ריחא מלתא הי' אסור ואין לו היתר רק מכח דריחא לאו מלתא הוא בזה אם חזינן שזב ג"כ אסור כדעת הרמ"א והנמשכין אחריו, אבל אם הוא בענין דלא שייך בו ריחא כגון בפתוח התנור וכדומה דאף אם הוי ריחא מלתא היה מותר דליכא בזה חשש ריח כלל אז יש לסמוך להקל כדעת הכו"פ והא"ע הנ"ל דיש לומר דהרב מיירי ג"כ במקום דשייך ריחא רק דמותר בדיעבד מכח ריחא לאו מלתא אז אסור כה"ג אבל לא אם ליכא כאן חשש ריח כלל, ועוד נראה לי צד קולא באם יש סמ"ך בכל הפת נגד מה שזב לפי אומדנא בזה יש להקל בדיעבד דהכל מצרף ובטל דממ"נ אם אין פעפוע בכל הכלי ליכא חשש כלל, ואם מפעפע בכל הכלי שוב מפעפע בשוה לכל פת ופת ומתבטל בסמ"ך דאם מפעפע בכל הכלי נתחלק הטעם לכל פת בשוה אם הוא דבר שמן דשמן פולט אפי' בלי רוטב, ואפי' אם אינו שמן מ"מ כיון דהש"ך בסי' ק"ה מספקא לי' אם כלי פולט בלא רוטב לגמרי או רק כדי קליפה א"כ שוב הוי ס"ס דלמא אין מפעפע בכל הכלי ואת"ל מפעפע דלמא כלי פולט בלא רוטב לגמרי ונבלע הכל בפת. מיהו ז"א דבדבר כחוש משמע שם בש"ך בפשיטות דאינו פולט רק כ"ק רק בשמן מספקא לי'. לכך בשמן יש להתיר ע"י ששים בכל הפת, ובכחוש יש להתיר ע"י שיקלוף מכל פת ופת בצד הסמוך לתנור כנלפע"ד נכון: ומה ששאל עוד במה שנוהגין העולם כשמעמידין קדרות לבשל בתנור שגורפין לאפות בו פת והרי מן הקדרה נזחל לתנור וכו'. הנה לדעתי נראה ללמוד היתר בזה דבשלמא אם זב בשעה שכבר הפת בתנור אז לא הוי נ"ט בר נ"ט בין לטעם החוות דעת דהוי יחד בין לטעם דידי שכתבתי בחבורי מכבר מטעם ריחא, משא"כ הכא דעדיין אין הפת בתנור והריח כלה והולך לו כשמדבקין הפת בתנור. וזה הוי ממש נ"ט בר נ"ט, ואפי' להאוסרין בנצלו מ"מ מודו בזה, כיון דמקום הקדרות ממש שעומד ממש אצל התנור בקצהו אין דרך להושיב שם פת, ואין חשש רק מכח דפעפוע הולך בכל הכלי, לכך כה"ג כיון דהרבה מתירין בנ"ט בר נ"ט אין להחמיר כ"כ לחוש בזה לשמא מפעפע בכל הכלי, גם עפ"י הרוב יש סמ"ך בכל הפת נגד זה המעט הנזחל מהקדרה על התנור. ולחוש שמא ישנו שם קצת ממשות בעין, להא נמי לא חיישינן, כיון דהתנור חום ממש אנן סהדי כשבא עליו לחלוחית קצת מתייבש תיכף עליו, והחוש מעיד על זה, ואינו דומה לתנור שטחו באליה דחיישינן שמא נשאר בתוך הבקעים דהתם הוי במקום הפת ממש, אבל כאן שלא במקום הפת דאינו רק חשש לבד שמא מפעפע בכל הכלי וגם הוי נ"ט בר נ"ט. לכך כל כה"ג הוי חשש רחוק לחוש דלמא נשאר קצת בעין ולחוש לכל הני דברים. וכן אין לחוש שעושה נ"ט בר נ"ט לכתחלה דכל כה"ג לענין איסור נ"ט בר נ"ט לכתחלה שוב יש לסמוך להקל אם ספק דאין מפעפע בכל הכלי, גם דומה למה שקונין מהנכרים מבישול בכליהם וכתבו דכל כה"ג לא נקרא לכתחלה רק דיעבד. ועיין מזה לעיל בסי' זה גבי קונין מהנכרים וכו' וכמה דוכתא לכך כל כה"ג נראה דמותר להעמיד שם קדרות לבשלן, ובפרט אטו יודע אם יהי' נזחל ע"ג הכירה הוא סומך שלא יהי' נזחל, ואם יהי' הוי בדיעבד ואין קפידא רק לראות שלא להושיב הפת במקום הזה, ולא לקרב הקדרות ממש למקום מושב הפת ממש. ובדין הראשון הוי כן דבדבר דהוי שמן כגון שומן וחמאה א"צ קליפה כלל רק מצטרף הכל לסמ"ך ובדבר דלא הוי שמן כגון רוטב הנזחל מגבינה וכדומה בזה אפי' דיש סמ"ך בעינן קליפה למטה, ובקליפה די אפי' ליכא סמ"ך. ואם יש הפ"מ לקלוף או במקום דלא מהני קליפה כגון בשמן ממש ויש הפ"מ לאסרו לגמרי יש להתיר כך באופן דמטעם ריחא היה מותר בלא"ה בלא טעם הפסד ושעת הדחק, אבל אם היה תנור קטן וסתום כיון דזב יש כאן איסור ריחא והי' ראוי לאסור ואינו מתיר הרמ"א רק בהפסד והיינו בהפ"מ, בזה שוב אם ליכא סמ"ך דאז יש חשש עוד מכח שמא פעפוע בכל הכלי אסור אפי' בהפ"מ דתרי קולא לא מקלינן בהפ"מ כמ"ש הט"ז בסי' צ"א, ואפי' בפתוח קצת אף דמותר בדיעבד בלא הפ"מ מ"מ כיון דיש עכ"פ כאן ריחא ואסור בדבר דהוי ריחא מלתא, רק דאנן קיי"ל ריחא לאו מלתא ומותר בזה, כאן אסור אפי' בהפ"מ לפי טעם דידי בחבורי מכבר דהאיסור בצירוף ריחא ואינו מותר רק בפתוח ממש בענין דליכא חשש ריחא כלל אז מותר בהפ"מ כדעת א"ע, מיהו לפי הענין לפי ראות עיני המורה אם הוי שעת הדחק להתיר אפי' בפתוח קצת יש להתיר בזה בהפ"מ אבל בסתום לגמרי ודאי אסור אם ליכא סמ"ך ואין תקנה בקליפה כנלפע"ד ברור: והנה בזה כתבתי דאם מה שזב הוי דבר כחוש כגון גבינה אז בלא ראינו שזב תחת הפת ממש, רק חזינן שזב די בקליפה דאף אם מפעפע בכולו אינו פולט רק כדי קליפה. אך שבתי וראיתי כיון שכתב רמ"א כאן ואם זב תחתיו דינו כאלו נילוש עמו, והנה מלשונו שכתב כאלו נילוש עמו משמע דלא מהני קליפה ונטילה, דא"כ אינו כנילוש עמו ממש, ואין לומר דהרמ"א מיירי דזב תחת הפת בזה הוי כנילוש עמו אבל באינו זב תחתיו ממש די בנטילה וקליפה, דא"כ למה נדחקו הט"ז והש"ך לפרש מ"ש הרמ"א דאם חזינן זב תחת הפת הוא לאו דוקא, נימא דהוי דוקא ודוקא רק באם הוי תחת הפת ממש אז דינו כנילוש עמו ולא מהני קליפה, אבל אם לא הוי תחת הפת ממש די בקליפה כיון דכלי אינו פולט רק כדי קליפה ומזה מוכח דבעינן בכל ענין סמ"ך. והנה לכאורה הוי דברי הש"ך סותרין זא"ז. דבסי' ק"ה העלה דבכלי די בקליפה וכאן מוכח דס"ל דבעינן סמ"ך דאל"כ לא הוי צריך לדחוק דתחת הפת לאו דוקא. והנה מזה הי' מוכרח לומר כדעת החוות דעת דהיכי דהוי ביחד לא שייך נ"ט בר נ"ט רק דחשבינן לכלי כאלו היא חלק מן המאכל ולכך גם בזה הוי א"ש דנהי דבמה שנבלע כבר בכלי אין כלי פולט רק כדי קליפה מ"מ אם הוי הכל ביחד הוי הכלי כמו המאכל עצמו ופולט בכולו, ואף דבחתיכה כה"ג מוכח בסי' צ"ב דאינו אוסר רק כדי קליפה, יש לומר דכלי עדיף כמו דפולט בלא רוטב כן פולט בכולו היכי דהוי הכל ביחד והוי מוכח מזה כדעת החוות דעת, מיהו בסי' צ"ה דחיתי דבריו והוכחתי דלא כוותיה א"כ לפ"ז הוי קשה כאן דברי הש"ך אהדדי, ואפשר דהש"ך מחלק בין שניהם חמים לתחתון חם דבתחתון חם מקיל בכלי רק כדי קליפה אבל בשניהם חמים שצריך סמ"ך יש לומר כהדוחק שכ' בסי' צ"ד ס"ק ל"ג דשאני שניהם חמים מתחתון חם ייע"ש. והנה בהיותי בזה ראיתי בד"מ שהביא בשם או"ה וז"ל וכ"פ באו"ה ראף בדיעבד אסור אע"ג דאין התנור משופע אא"כ הי' הפשטיד"א במחבת וכו' ולכאורה אין הבנה לדבריו כיון דבמחבת ודאי דאינו דאינו זב כלל מן הפשטיד"א לחוץ, ועכ"פ אין אנו רואים שהתחיל לזוב מן הפשטיד"א לחוץ ובאין רואים שזב