טוב טעם ודעת טז

הלכות שחיטה סימן א ביו"ד סעיף א' בהגה"ה ואם בדקו איזה שו"ב ונמצא שאינו יודע. אם נטל פעם אחד קבלה אין מטריפין למפרע מה ששחט. דאמרינן השתא הוא דאיתרע וכו' הנה הרב רמ"א הכריע כן להשוות דברי האגודה עם התשובת רשב"א ומפרש דהרשב"א מיירי בלא נטל קבלה. והנה הפמ"ג בס"ק זיי"ן בשפתי דעת הביא שהכנה"ג כתב דהרשב"א מיירי ג"כ בנטל קבלה. שהרי מיירי משוחט שהיה ממונה לקהל ייע"ש. והנה בזה צדקו דברי הפ"מג שכתב שהרי הרשב"א כתב שמא לא למד ולא ידע מעולם משמע דמיירי שלא הי' ידוע כלל אם ידע, אך לפ"ז באמת קשה מה שהעיר הכנה"ג דאיך הי' שוחט ממונה לקהל אם לא בדקוהו כלל, ובפרט דאטו ברשיעי עסקינן וכיון דקיי"ל דכל שהוא לפנינו וודאי צריך לבודקו אם הוא מומחה האיך מינו אותו לשוחט הקהל ושחט ולקחו מבשרו בלי בדיקה. גלל כן נלפע"ד לפרש כוונת הרשב"א דזה וודאי אמת דכל דהשוחט לפנינו צריכין אנו לבדקו אם הוא מומחה דכל היכא דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא אך נראה דהבדיקה ע"י א' די וא"צ דווקא שבדקוהו שנים ויעידו שהוא מומחה. רק אם בדקו עד אחד והעיד שהוא מומחה די וא"צ עוד בדיקה כיון דהוי מילתא דעביד' לגלויי די בע"א, ובפרט דהכא איכא עוד חזקה דרוב מצויין ונהי דהיכא דאיכא לברורי צריכין לברר מ"מ זה נקרא בירור ע"י ע"א. אך היינו דווקא כל שלא נולד ריעותא אבל היכא שנולד ריעותא שבדקוהו ונמצא שאינו יודע בזה אמרינן דהוכיח סופו על תחלתו שגם מתחלה לא ידע והעד שקר העיד כיון דחזקת איסור דבהמה והרי לפניך וחזקתו דמעיקרא שלא נולדה לו הידיעה מבטן ע"י צירוף כ"ז אמרינן דהוכיח סופו על תחלתו שהעד שקר העיד. וכ"ז בע"א אבל אם יש שני עדים שהי' מומחה תחלה וודאי שני עדים אי אפשר להכחיש בשום ענין בעולם ולכך הוחזק על ידם למומחה ומוקמינן ליה אחזקתו דמעיקרא שעתה שכח. ולפ"ז הרשב"א מיירי שלא נבדק רק ע"י אחד בלבד ולכך אף שמתחלה הי' מותר להיות שוחט כשנמצא שאינו יודע אמרינן שלא למד ולא ידע אבל הרמ"א מיירי שנטל קבלה משנים. או אפשר דזה דומה למה דקיי"ל בח"מ סי' מ"ו דיחיד מומחה מקיים השטר ביחיד ונחשב כשלשה כן נמי לענין זה אם יש לו קבלה מהרב אז דומה הרב לשני עדים ולכך אמרינן דעד השתא ידע זה נראה ביאור דברי הרשב"א והרמ"א. והנה הט"ז הקשה על דין זה מהתוס' ייע"ש וכבר הארכתי בחדושי מכבר ליישב בכמה אופנים ותירוץ אחד כתבתי שם משום דחזקת הסכין הוי חזקה העשוי' להשתנות משא"כ חזקת השוחט אך עתה נראה שא"א לומר כן. והוא דלכאורה קשה לי בש"ס פ"ק דחולין (דף יו"ד ע"ב) גבי לא כרב חסדא ולאכשורי בתרייתא א"ה תבעי נמי בדיקת חכם ומשני ע"א נאמן באיסורין וכו' משמע דהס"ד דש"ס הוי דלכך בעינן בכל דוכתא בדיקה מחכם מכח דאין נאמנות לשוחט לבדו וא"כ קשה מה אריא דווקא לר"ח דהבדיקה הוא לפני השחיטה והלא נמי לרב הונא דס"ל דהבדיקה הוא בשביל קמייתא ג"כ תקשי דלבעי בדיקה לחכם ולמה יהא השוחט נאמן והרי עדיין לא ידע דע"א נאמן באיסורין, ואדרבה אף לפי מה דמסיק קשיא דהרי קיי"ל באתחזק איסורא אין ע"א נאמן ומה שנאמן גבי שחיטה היינו מכח דהוי בידו ולפ"ז תינח בדיקה דלפני שחיטה הוי בידו אבל בדיקה דלאחר שחיטה לא הוי בידו לתקן למפרע וא"כ למה באמת יהי' נאמן השוחט אלא וודאי דחזקת הסכין הוי חזקה מעליא ולפ"ז אם לא בדקו הסכין קודם שחיטה אף שבדקו אחר השחיטה ונמצא יפה מ"מ אין השוחט לבד נאמן רק צריך שנים שיבדקוהו דכיון דזה לא הוי בידו אין השוחט לבד נאמן. ודו"ק היטיב] כמו חזקת איסור דבהמה, ולכך בבדיקה שלאחר שחיטה כיוון דחזקה דבהמה איתרע שהרי שור שחוט לפניך ודומה למ"ש התוס' בעלמא גבי ספק קרוב לו ספק קרוב לה דאיתרע חזקת פנוי' כיון דזרק לה הקדושין כן ה"נ איתרע חזקת הבהמה כיון ששחטה ולכך כל זמן שלא נודע שהסכין פגום דאז החזקה של הסכין לא איתרע וחזקת הבהמה איתרע א"כ עדיף חזקה דסכין מחזקת דבהמה ויש כאן חזקת היתר והיכא דיש חזקת היתר ידע הש"ס דע"א נאמן בה אבל בבדיקה שלפני שחיטה ניהו דיש כאן חזקת הסכין דהוא יפה מ"מ יש כאן חזקת איסור דבהמה העומד להשחט דעדיין לא איתרע וא"כ יש כאן חזקה נגד חזקה ודומה כאלו אין כאן לא חזקת איסור ולא היתר וס"ד דבכה"ג אין ע"א נאמן באיסורין ושפיר פריך ולכך משני הש"ס דע"א נאמן באיסורין. ולכך א"ש מה שלא מסיים הש"ס הכא כדפריך בעלמא אימר דאמרינן ע"א נאמן באיסורין כגון בדבר דלא אתחזק איסורא אבל הכא אתחזק איסורא וכו' והו"ל לשנויי דשאני הכא שהוא בידו ולמה קיצר הש"ס כאן אלא וודאי דכאן לא נצרך לזה כיון דיש חזקת הסכין נגד חזקת האיסור הוי כליכא חזקה כלל ולכך משני בקיצור דע"א נאמן באיסורין. ולכך נמי אם נמצא פגום הסכין לרב הונא דקיי"ל כוותי' הוי ספק נבילה לא וודאי מכח החזקה דבהמה היינו כיון דיש חזקת הסכין להיפוך ושניהם איתרעי בשוה דחזקת בהמה איתרע מכח הרי שחוטה לפניך וכן חזקה דסכין מכח הרי פגום לפניך לכך הדר הוי לי' שקולין והוי ספק נבילה. אך לפ"ז תקשה מ"ט לא יועיל ס"ס לדידן ולא שייך לומר מ"ש שם בחדושי הטעם מכח דהוי ס"ס באתחזק איסורא שהרי יש כאן חזקה להיפוך, וצריך לומר או כמ"ש הש"ך בנקה"כ כאן ובסי' ק"י בדיני ס"ס שזה לא נחשב ס"ס דדרך לחתוך בכל הסכין ות"ל קיימתי זה מסברא דנפשאי או י"ל כיון דקיי"ל דס"ס שאינו מתהפך לא הוי ס"ס א"כ ה"נ הרי תיכוף אפשר להתחיל ולומר שמא במקום הסימנים הוי הסכין פגום או לא ושוב אי אפשר לומר ספק השני את"ל שבמקום הסימנים הוי הסכין פגום שמא במפרקת נפגמה וכו' וא"כ לא הוי ס"ס המתהפך אך זה גבי הסכין שאין השוחט בעצמו יודע אימת נפגם ובאיזה מקום שחט לכך אפשר להתחיל הספק שמא שחט בפגומה ולא הוי מתהפך אבל בשוחט אי אפשר להתחיל ולומר שמא אירע לו פסול בשחיטה או לא שהרי זה השוחט עומד ומעיד שלא אירע לו שום פסול לעולם וע"א נאמן באיסורין אך דכאן שהחשש שמא זה אינו יודע הדין וטועה א"כ צריכין אנחנו לדון בתחלה על השוחט אם יודע ולכך צריכין אנו להתחיל בזה הספק שמא עד עתה ידע ושפיר נקרא ס"ס וכמ"ש הש"ך כעין זה בדיני ס"ס ייע"ש וגם זה נכון. ושוב מצאתי בהרא"ש פ"ק דחולין בדף יוד ע"ב שכתב בתוך דבריו וז"ל ה"נ כיון ששחט בסכין בדוק לא שכיח שנפגם בעור או במפרקת וכן כתב שם עוד דבנגיעה כ"ש וכו' לא שכיח דפגים ולא מחזיקינן ריעותא ייע"ש מוכח מדבריו כמ"ש שחזקת הסכין הוי חזקה מעליא ולא נקרא חזקה העשוי' להשתנות כמ"ש לעיל ודו"ק עוד נראה ליישב קושיות הט"ז והוא דלכאורה הוקשה לי הא דקיי"ל דכל שלא נודע ע"י בדיקה שהוא מומחה אסור ולמה לא יהי' די אם הוא אומר שהוא מומחה ובקי בדינים כיון דקיי"ל דע"א נאמן באיסורין כמו שנאמן לומר ששחט יפה כן יהי' נאמן שהוא מומחה ובזה אין לומר הטעם כיון דאיכא לברורי דהרי חזינן דע"א נאמן אף במקום דאיכא לברורי דאל"כ יהי' נצרך שישחט בפני שני עדים לכתחלה כיון דאיכא לברורי אלא ודאי דע"א נאמן באיסורין אף באיכא לברורי א"כ יהי' נאמן נמי שהוא מומחה. ולכאורה הי' נראה דזה שאני כיון דבזה מעיד על עצמו ואין אדם נאמן על עצמו ואינו דומה למה שמעיד ששחט יפה דהתם הוי העדות על הבהמה לא על עצמו משא"כ אם אמר שהוא מומחה שהוא מעיד על עצמו ואין אדם נאמן על עצמו אך קשה הרי כתבו התוס' בגיטין ויבמות דעיקר נאמנות ע"א באיסורין נלמד מוספרה לה לעצמה שהתורה האמינתה על ספירתה כיון שהוא בידה א"כ הרי התם מעידה על עצמה שספרה והיא טהורה א"כ חזינן שאף על עצמו אדם נאמן במה שבידו א"כ למה לא יהי' כאן נאמן לומר שהוא מומחה ולמה לי בדיקה, וצריך לומר דהלימוד להיות מומחה לא חשיב בידו ואינו דומה לספירת נדה שבידה לספור אבל ללמוד להיות מומחה לא חשוב בידו שהרי אחז"ל במסכת מגילה דהא דיגעתי ולא מצאתי אל תאמין היינו לעיוני אבל לאוקמא גירסא סיעתא דשמיא וא"כ כיון דהלכות שחיטה צריכין להיות שגורין בפיו ובע"פ הוי לאוקמא גירסא והוא בידי שמים לא בידו ולכך אינו נאמן להעיד על עצמו שהוא מומחה, אך זה דווקא באם לא נודע שהי' מומחה מעולם אבל אם ידוע שנטל קבלה א"כ חזינן שכבר הי' מומחה ובקי רק לענין הספק שמא שכח בזה ודאי הוי בידו דאם הי' חוזר על למודו ודאי לא הי' שוכח א"כ זה ודאי הוי בידו ונאמן להעיד על עצמו שלא שכח רק עתה מקרוב. ולפ"ז א"ש דברי הרמ"א והאגודה שודאי אם השוחט עצמו אמר שכבר שכח זמן רב ודאי מזמן שאומר השוחט ששכח ודאי יש להטריף הכלים למפרע רק שהרמ"א מיירי שהשוחט אומר שלא שכח רק עתה לא מקודם ובזה יש חילוק דבלא נטל קבלה אינו נאמן רק אמרינן שלא ידע מעולם אבל בנטל קבלה נאמן להעיד שעתה שכח ולפ"ז א"ש שאינו דומה לסכין דהתם ליכא עד המעיד להכשיר לכך אסור מספק משא"כ כאן שהשוחט מעיד שעתה שכח. ומה שהוצרך האגודה להביא ראי' דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי היינו דודאי סברת הט"ז אמת דדרך לשכוח מעט מעט אך באמת כמו דע"א נאמן נגד חזקה במה שהוא בידו ה"ה נמי דנאמן נגד רוב אך היינו דוקא נגד אחד מהם אבל בצירוף רוב וחזקה י"ל דאין ע"א נאמן אף בידו ועיין בפרי מגדים בריש ה' שחיטה שנסתפק בזה ייע"ש ולכך א"ש דברי האגודה שלולי הראי' דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי אז הוי אמרינן דיש כאן חזקת איסור של בהמה מסייעא להרוב ואף דהרי שחוט לפניך הרי השחיטה אתרעי וכלא שחוט דמי ויש