טוב טעם ודעת קסט

שמא יבא לאכלם עם בשר ולכן אסורים אף בחלב. והיתר הכו"פ לחלק לכמה בעלי בתים לא שמיעא לי ולא סבירא לי. דאין כל העולם נוהגין כוותי' בזה. ובחידושינו מכבר כתבתי לדחות דבריו וכעת קשה לבקש מקומו. והנה מ"ש המרדכי דאסור לאוכלם עם בשר כתב רו"מ דעיקר איסורו נקט ויתכן לומר כן. ולפענ"ד נראה לומר יותר דהכוונה, דלכאורה הי' אפשר לומר דמותר לערבן עם חטין אחרים שיהי' בודאי סמ"ך נגד החלב או נגד כל החיטין ואז היה מותר לטחון. אך יש לומר דהרי הצמח צדק הובא במג"א סי' תמ"ז אוסר ביין לשום בו חלב חטה דהוי כמבשל איסור לכתחלה, והמג"א כתב דאין בזה מבטל איסור לכתחלה דאין כוונתו לבטל. א"כ תינח התם דהוי התערובת כדי לתקן היין, אבל בזה דהתערובת הוי רק כדי לבטל הוי מבטל איסור לכתחלה אבל יש לומר תינח לאכלו עם בשר, אבל אם אנו אוסרין עם בשר אפי' ע"י ביטול אז שוב מותר לערבו בסמ"ך עכ"פ כדי לאכלו בחלב דבזה לא הוי מבטל איסור לכתחלה, דלחלב אין בו איסור והוי כמו התם קודם פסח וכדומה, רק דהוי החשש שמא יטעה לאכלו עם בשר ולענין חשש טעות בלבד בזה אין בו חשש דאף אם יאכל בבשר הרי כבר נתבטל בסמ"ך, רק דלעשות עבור כוונה זו אסור דהוי מבטל איסור לכתחלה, אבל אם אנו אוסרין בבשר, בחלב לבד מותר לערבו דגזרה ליכא כיון דבאמת אין כאן איסור, וזה הוי כונת המרדכי דבבשר אסורין לגמרי אפי' ע"י ביטול בסמ"ך, אבל בלא בשר מותרין ע"י ביטול. אבל בלי ביטול אפי' בעין ובחלב אסורין וזה נכון ודו"ק היטב ויפה הורה רו"מ. וחכם א' אמר די"ל כונת המרדכי דלחלב אפשר לשנות צורת הפת וזה הנכון. והנה המורה הזה כבר הכרתיו מאז ועתה ביותר שאינו יודע בין ימינו לשמאלו ולכן אני אומר שח"ו לו להורות וכל הוראותיו כחתיכת נבלה. ואף ששמו יוסף אל יוסף להורות, וכל מי שנוגע יראת ה' בלבו אל יסמוך על הוראותיו אפי' כביעתא בכותחא כי מכירו הייתי לשעבר ועתה ביותר וכל הסומך עליו עתיד ליתן את הדין ועלינו יערה רוח הבורא: תשובה קצג להרבני מו"ה משה אהרן בן הרב מסקאלע. הנה על מה שהאריך להתיר בנר שנפלה על הכלי ושהה קצת להיות די בהגעלה לפי דעת הסוברין דהולכין בכלי אחר רוב תשמישו אין נראה כלל, לא מבעיא לפי מ"ש בחבורי ה' פסח דאף המתירין לא אמרו אלא בסתם אם לא ידעינן אם נשתמש בו בחמין אבל בידעינן דנשתמש בו בחמין ודאי בעי הגעלה או ליבון ודאי ליתא להך דינא דידי', אף גם להסובר דאף בידוע נמי הוי כן מ"מ הרי אם נימא כן בע"כ מיירי אחר מעת לעת דבתוך מעל"ע ודאי אסור דטעמו להיכן אזל רק לאחר מעל"ע כיון דלא בעי הכשר רק מכח גזרה אטו בן יומא בזה יש לומר כיון דעכ"פ עושה הכשר ויש לו היכרא ולא אתי למטעי ואף הרואה שמכשירו יאמר ויתלה שהוא בעבור רוב תשמישו כדרכו, אבל אם הי' כשר לגמרי ונשתמש בו ע"י האור הצריך לבון אם נתיר להתירו אף אחר מעל"ע בהגעלה יטעה להתיר אפי' תוך מעל"ע וזה אסור מדינא, וא"כ אותה גזרה דגזרינן בכל נטל"פ אטו בן יומו שייך בהגעלה ג"כ ובזה יש לחוש לרואה ג"כ דשיולי שאיל למה מכשירין אותה, ובזה כיון דלא נטריף רק ע"י האור, יאמרו לו כן ויטעה להתיר אפי' תוך מעל"ע, ולכן בזה לכ"ע בעי לבון ואין לו דמיון זה לזה. והנה במה שהביא במכתבו קושית הפמ"ג וכתב שבמ"ע עצמו מבואר כן, הנה במק"ח על ה"פ מבואר כן. ומ"ש רו"מ דהמ"ע כתב הם אמרו והם אמרו, ותמה רו"מ מנ"ל כן נראה דלמד כן מן המשנה דסוף ע"ז דתנא שם את שדרכו להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן באור השפודין והאסכלאות מלבנן באור, ולכאורה הך פרטא למה לי כיון דכבר תנא ללבן ילבן ממילא נדע דבכל הכלים הוי כן. ובע"כ דקמ"ל דוקא הני דדרכן באור אבל בשאר כלים דאין דרכן באור אף דנשתמש דרך מקרה באור לא בעי לבון ואזלינן בתר רוב תשמישו וכן מורה לשון רש"י שם ד"ה השפוד שכתב תשמישו ע"י צלי ולא כתב שנשתמש בו צלי מוכח דבעינן דוקא תשמישו תדיר בכך. אבל באם הוי דרך מקרה לא בעי לבון. ויותר מזה אין להאריך: תשובה קצד לק"ק ברעסטיצקע להחריף מו"ה יוסף חיים נ"י. הנה ע"ד שאלתו וז"ל נשאלתי בקדרה עם חלב שתחב לתוכה כף של איסור ב"י ולא הי' בה סמ"ך נגדו ושוב אח"כ תחב לתוכו כף של בשר בן יומא ולא הי' בו סמ"ך ושכח ושפך החלב לתבשיל הנקרא בארשט ללבן הבארשט ולא הי' בו סמ"ך נגד החלב רק נגד שני הכפות והי' זה לצורך סעודת מצוה ולכבוד שבת עכ"ל שאלתו, והנה רו"מ האריך בזה ותוכן דבריו דתליא באשלי רברבי דלפי דעת הסוברים טעם כעיקר דאורייתא א"כ נאסרה החלב מתחלה מכח כף האיסור וכיון דכבר נאסר מקודם ולא הוי כל חד היתר בפני עצמו לא נעשה נבלה אח"כ מן התורה אפי' בב"ח כמ"ש הש"ך בסי' צ"ד וא"כ לא הוי נבלה רק מדרבנן ובלח בלח בהפ"מ סמכינן אמקילין בזה דלא אמרינן בשאר איסורין חנ"נ אבל להסוברים דטכ"ע דרבנן א"כ מן התורה החלב מותר קודם תחיבת כף הבשר ושוב נעשה נבלה מן התורה אח"כ ע"י בב"ח ובעינן סמ"ך נגד כולו עכת"ד. והנה אחר המחילה שגג בזה מאוד וטעה טעות גדול דהש"ך מיירי אם נאסר תחלה מכח בב"ח דאז כיון דבו אמרינן חנ"נ א"כ נעשה כולו איסור, בזה כתב הש"ך שפיר בסי' צ"ד וסי' ק"ג דשוב אח"כ לא אמרינן עוד חנ"נ כיון דכבר נאסר, אבל אם נאסר תחלה משאר איסורים א"כ ממ"נ אם אמרינן בשאר איסורים חנ"נ בלא"ה צריך סמ"ך נגד כולו מתחיבה ראשונה, ואם לא הוי חנ"נ בשאר איסורים א"כ שוב החלב היתר הוא בפ"ע, נהי דאסור באכילה מכח הבלוע שבו שיש בו איסור מ"מ הוא גופו היתר הוא מפאת עצמו, וא"כ אם נתערב בו אח"כ בשר החלב עצמו נעשה נבלה כיון דמפאת עצמו היתר הוא וא"כ ממ"נ בעינן סמ"ך נגד כולו או מפאת תחיבה ראשונה או משניה וז"ב ופשוט: והנה מה שהביא רו"מ קושיא בשם הא"ח על קידושין בפתיחה להסוברים דטכ"ע דרבנן מה קאמר הש"ס בבכורות לראיה דחלב שרי מדאסרה התורה בב"ח ומה ראיה דלמא אצטריך לטעם חלב דהוי מותר באנפי' נפשה ובצירוף אסור ורו"מ פלפל בזה והוטב בעיני פלפולו אך אין דרכי להשיב על פלפול, ובעיקר קושית הא"ח הי' נראה דא"ש דהנה עיקר מה דס"ל להפוסקים דטב"ע דרבנן, היינו דמן התורה כיון דזה הוי רק טעם וזה עיקר בטל הטעם בהעיקר וכעין דאמרינן ריחא לאו מלתא הוא והוי הטעם להרי"ף וסייעתו מטעם ביטול, כן יש לומר בטעם להסוברים בטעם כעיקר לאו דאורייתא והוי מטעם ביטול, ולכך תינח באיסור והיתר אבל בב"ח דהוי היתר בהיתר והיתר בהיתר לא בטל לדעת כמה פוסקים לכך הוי בזה טעם כעיקר דאורייתא, ולכך תינח אם העיקר נמי מותר אז נהי דזה הוי מין באינו מינו מ"מ הוי כנגדו היתר בהיתר וזה משלים החסרון של מין באינו מינו וכמ"ש הר"ן בנדרים כה"ג, לכך ממילא לא בטל רק ביותר מסמ"ך בטל דלא הוי דרך בישול אבל בפחות מסמ"ך לא בטל דהוי היתר בהיתר ומשלים נגד חסרון מה דהוי מין באינו מינו, ואף דזה הוי רק טעם וזה גוף הדבר ממש וא"כ הוי החסרון בתרתי אחד מצד עצם הדבר דזה בשר וזה חלב, והשנית דזה גוש ממש וזה טעם, ומעלת ההיתר הוי רק חדא וחדא במקום תרתי לאו כלום הוא, מ"מ לענין זה מהני הך סברא דטעם כעיקר הוא וכיון דאם הוי עיקר בעיקר דלא שייך ביטול מכח דהוי היתר בהיתר, גם הטעם לא בטל דטעם כעיקר אמרינן אבל אם הוי אמרינן דהחלב אסור מן התורה וא"כ אם היה נתערב בעין חלב בבשר לא הוי נחשב היתר בהיתר רק איסור בהיתר, וא"כ נהי דהטעם הוי היתר בפ"ע מ"מ שוב בטל לי' ממ"נ אם אמרינן טעם כעיקר הרי העיקר אסור בלא"ה והוי איסור בהיתר ואם אמרינן דטעם אינו כעיקר הדר הוי לי' החסרון בתרתי דזה חלב וזה בשר וגם זה טעם וזה עיקר והמעלה הוי רק חדא דהוי היתר בהיתר וחדא במקום תרתי לאו כלום הוא והדר כיון דהו"ל רק טעם ואינו מינו מבטל בטל לי' כמו בשאר איסורין אף דהוי מין במינו כיון דזה אסור וזה מותר וזה טעם וזה עיקר בטל לי' אפי' בלי רוב וסמ"ך כן ה"נ במין באינו מינו ודו"ק היטב. ומה שהקשה ומבואר כן בתוספת חולין דף קי"ב דלמ"ל הטמאים לאסור רוטבן הרי בלא"ה טכ"ע דאורייתא נראה דלק"מ דהרי כמו דאמרינן בב"ח חנ"נ ובשאר איסורין מן התורה ודאי לא אמרינן חנ"נ א"כ י"ל דאצטריך הטמאים לאסור רוטבן להיות כל הרוטב כגוף האיסור כמו צירן וילקה על כזית מן הרוטב. זו"ז אין להאריך. דברי ידידו וכו': תשובה קצה להרב מו"ה מאיר הלוי אבד"ק שטערוויץ. הנה ידידי ע"ד שאלתו הנה אם כי אין ראשי עלי כי הדרך מטרידני אעפ"כ פניתי להשיבו על דבריו, והנה על פלפולו לא