טוב טעם ודעת קסה

כיון דבלא"ה ליכא עליו רק איסור קל דח"ש ועכשיו יהי' איסור מלקות עליו, חל עליו שם בב"ח וממילא אסור אפי' בהנאה, ואל תתמה שחצי שיעור יהי' חמור מכשיעור, דמה נעשה לדעת ר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה לדידי' ודאי חל איסור בב"ח בחצי שיעור חלב בצירי וחצי שיעור חלב כיון דהוי היתר גמור, ובכשיעור חלב לא יחול והוי ח"ש חמור מכשיעור, ה"ה לדידן אף דאסור מן התורה מ"מ כיון דהוי איסור קל חל עליו איסור בב"ח, וגם לענין שבועה הוי כן דעל כשיעור אין עליו לאו דשבועה ובח"ש חל עליו השבועה ה"ה נמי בזה, ובזה לא יסתרו דברי הרמב"ם אהדדי, כי אף דמלשון הרמב"ם בה' מ"א שכתב דאין לוקין על אכילתו ולוקה על בשולו משמע דמיירי בכזית משלם. מ"מ א"ש דהכונה כך דודאי לענין בשולו וכן לענין הנאה בדבר שאין מחייבין אותו מכח חלב רק מכח בב"ח בזה אנו אומרים כיון דאם הוי כאן רק חצי שיעור חלב בצירי הוי חייב על בשולו והנאתו לכך אף שיש כאן יותר דל המותר מהכא, ומשום זה לא יקל איסורו להיות פטור לגמרי רק אמרינן דל המותר מהכא וכאלו הי' כאן רק חצי שיעור חלב וח"ש חלב ולוקה על בשולו והנאתו ואכילתו. ואך אם אוכל כזית חלב, הנה לפטרו מחלב ולחייבו רק על בב"ח מה לי לאו זה או זה וגם איסורא דחלב להיכן אזיל, והרי הוא קודם ללאו דבב"ח, וא"כ ודאי דלוקה משום חלב בצירי, רק דנאמר דלוקה גם משום בב"ח כיון דהוי איסור מוסיף לענין הנאה. בזה אנו אומרים ממ"נ כיון דאתה מחייבו משום חלב בצירי א"כ אנו חושבין הכזית כמאן דאיתא דמיא דבלא"ה אין לחייבו מכח חלב, ואם הוי כמאן דאיתא שוב הוא אסור ולוקה בלא"ה ואי אפשר לחול עליו עוד איסור בב"ח, כיון דכבר אסור משום חלב, ואם נאמר דיחול עליו איסור בב"ח נצטרך לומר דהמותר החלב הוי כמאן דליתא א"כ אין מקום לחייבו מכח לאו דחלב, לכך לחייבו תרתי משום חלב ומשום בב"ח הוא דבר נמנע. לכך אנו הולכין אחר האמת דהוי כאן כזית חלב ואיסורו חושבו דלוקה משום חלב, וכיון דנחשב כמאן דאיתא שוב א"א לחול עליו בב"ח, אבל היכא דלא שייך לאו דחלב אנו חושבין המותר כמאן דליתא רק כאלו הוי כאן רק חצי שיעור חלב, וחל עליו איסור בב"ח ולוקה משום אכילה ובישול, וזה סברא ברורה ועמוקה לפע"ד ליישב דברי הרמב"ם לאחדים, ולדינא העיקר דחל עליו איסור בב"ח על טרפה ונבלה וחלב ושייך ביה חנ"נ, וכן העלתי בתשובתי הנ"ל דהעיקר כן, ודו"ק היטב, את זה ראיתי להשיבו כמו רגע כי מוכרח אני להפסיק להשיב לאחרים לכ"א דבר מועט ועוד חזון למועד אי"ה וכו' תשובה קפד לק"ק זאלישטשק להרב מו"ה שמואל באלחיווער נ"י. ע"ד אשר שאל בראסיל של בשר שנשפך עליו מעט קאווע מעורב בחלב והטריף הכל. ואחרים הכשירו מכח שנגד מעט חלב שהיה בקאווע הי' ששים וגם בצירוף שנעשה לפגם ע"י האפר שעל הכירה וכו': תשובה הנה במקצת נראין לי דבריו ובמקצתו אין נראין לי הנה מ"ש דכמו הרגע אין נעשה האפר לפגם. בזה יפה אמר כי בלא"ה דעת הסוברים דהאפר פוגם הוי דעה דחויה, לכך אפילו אם נצטרף דעה זו, מ"מ להקל עוד ולומר בכמו רגע נעשה לפגם ודאי אינו סברא. גם מה שחשש כיון דדרך ראסיל להיות החתיכות בולטין חוץ לרוטב, ומה שחוץ לרוטב אין מצטרף. בזה יפה אמר וכל שלא נודע דהיה הרוטב צף למעלה או עכ"פ שוה לחתיכות ודאי יש לאסור. אך מה שחשש על העירוי אולי לא עירו אותה ביחד, ואף שאומרים שעירו ביחד הוי מלתא דלא רמיא עליה דאינש ולאו אדעתא, זה אינו נראה. דהך כללא לא שייך רק אם היו עושין כן טרם שנודע כלל דהוי בזה שאלה, אך כיון דכבר ידעו דיש כאן שאלה ועבור זה עירו אותה. בזה הוי מלתא דרמיא עלי' דאינש ואף אם לא ידעו שורש הדין דבעינן לערות ביחד, כל שעשו כן משום איסור והיתר הוי מלתא דרמיא אנפשיה ויודעין היאך עירו אותה, לכך כל שאומרים שזוכרין שעירו ביחד מותר ומה שאמר כיון דהקאווע בלעה מן הבשר נעשה גם המים נבלה, כיון דבלוע בו בב"ח דיינינן ליה כמעיקרא. הנה זה אינו נראה לי שמלבד דהוי זה מחלוקת הפוסקים ואין זה מוסכם כמ"ש הש"ך בסי' צ"ד וק"ג. רק אפי' אם נחזיק כהסוברים דשייך בזה חנ"נ מ"מ נעלם ממנו דברי האו"ה הובא בט"ז סי' צ"ב ס"ק כ"ד בקדרה של מים שנפלה עליו טפת חלב דא"צ פעם ב' סמ"ך רק לפי ערך, והרי גם שם נימא דהבלוע בקדרה נעשה נבילה ונצטרך ס' נגד כולו, והנה אחר שהרגשתי בזה ראיתי בפמ"ג שם שעמד בזה והניח בצ"ע. ומ"מ לא דחה דין זה ואין לדחות דברי האו"ה והט"ז אשר הדבר פשוט בעיניהם להיתר, ובפרט דיש דיעות דכיון דכבר נאסר לא שייך חנ"נ. וגם ליישב דברי האו"ה הי' נראה כך דלא שייך לומר חנ"נ רק אם כבר נעשה נבלה ואח"כ נתערב אז אוסר הכל, אבל בנדון כזה דמתחלה לא נעשה נבלה רק עתה הוא שיהיה נבלה, הוי זה בכלל אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך שם כן ה"נ הרי ע"י הקאווע לבד שיהי' נבלע בבשר לא הוי כח לאסור, כיון דהוי בו סמ"ך נגד החלב ולא משכחת לה שיאסור רק באופן שנאמר דהבשר הלך תחלה אל הקאוע ואסרו הכל וחזרה הקאווע ונבלע בבשר זה לא אמרינן דקיי"ל אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך שם ועכ"פ אין לדחות דברי האו"ה והט"ז מהלכה, ולכך אם ידעו שהרוטב עלה למעלה ושיער הכל ביחד ודאי דמותר. אך אם גם ספק דלמא היו החתיכות למעלה מן הרוטב או שספק היאך עירו בזה הדין עם רו"מ וז"ב ונכון: והנה חזר השואל והשיב לי וזה אשר השבתי לו, הנה מ"ש דדברי הפמ"ג תמוהין, לפענ"ד דבריו נכונים בזה דלשון האו"ה שכתב דנגד הריקן אסור משמע דדינו ככל נגד הריקן דבעינן ס' פעמים ס"א ואי מיירי בקדרה חדשה או אב"י הוי ליה לפרש דנגד הריקן בעינן סמ"ך נגד הטפה לבד ולא הוי לי' למסתם ולומר סתם אסור בע"כ דס"ל דבעינן סמ"ך פעמים ס"א נגד הריקן ויפה תמה הפמ"ג ובע"כ כמ"ש. אך בלא"ה בע"כ מיירי בקדרה ישינה וב"י, דהרי בע"כ מיירי דלא הוי מע"ל מנפילת הטיפה דאם הוי מעת לעת מנפילת הטפה א"כ כבר נעשה הטפה עצמה לפגם, ובע"כ דליכא מעת לעת מן הטפה וא"כ הרי אז בשלו בה מים א"כ ליכא מעת לעת מן המים ג"כ והרי א"כ עתה בלוע מן המים והטפה, א"כ אם נבלע בה בשר נעשה מקצת הטפה עם המים נבלה ויצטרך ס' נגד כולו, ומצד זה דברי הפמ"ג תמוהין דלמה ליה הוכחה מצד אחר, בע"כ הוי כאן ישינה ובת יומא ובע"כ מוכרח כמ"ש וז"ב ופשוט. ומה שכתב רו"מ לפרש דברי האו"ה שהביא המשבצות סי' ק"ה במ"ש אם לא אשתהי מעת לעת וכו', הנה דבריו נכונין, אך לשון האו"ה לא משמע כן לומר דמיירי בספק אשתהי. זו"ז אין להאריך דברי ידידו הטרוד וכו' תשובה קפה לק"ק הרומליב להרבני המופלג מו"ה ליבוש אורנשטיין נ"י. הנה בנדון אשר שאל רו"מ בבשר אדם אם שייך בו בשר בחלב. הנה דבר שאינו שאל כי אין בזה מקום ספק דלא שייך בו איסור בב"ח. ואין ענין כלל למה שהביא ראיה מדאצטריך בכריתות למעט דם מהלכי שתים מלעוף ולבהמה משמע הא בלא"ה הוי בכלל דם א"כ ה"ה דהוי בכלל בשר ואינו דומה לטמאה דיש בו לאו משא"כ בשר אדם דהוי רק בעשה עכ"ד ולא דק בזה דבשלמא אם היה כתוב טמאה בפירוש להיתר בב"ח והיינו רוצים ללמוד ממנו בשר אדם הי' אומר דשאני התם דהוי בלאו משא"כ בשר אדם דהוי רק בעשה, אבל אנן לא מטמאה ילפינן, רק הענין כך דבשלמא בדם דהתורה כתבה סתם לא תאכלו כל דם ולכן אף דם אדם בכלל דם, לכן אצטריך קרא למעט, אבל בבשר בחלב אטו כתבה התורה דבשר אסור בחלב הרי התורה לא כתבה רק גדי, וא"כ לולי דגלי קרא בחד מקום גדי עזים אז הוי אמרינן דגם בב"ח אינו אסור רק גדי לבד רק כיון דכתיב בחד מקום גדי עזים מוכח הא בעלמא הוי בכלל גדי כל בהמה, ולכן ממעטינן טמאה דאינו בכלל גדי, וא"כ כיון דבהמה טמאה אף דנקרא בהמה כיון דהיא טמאה אינו בכלל גדי ואמרינן גדי להוציא את הטמאה. וא"כ כמו דממעטינן מגדי טמאה אף דנקרא בהמה כמו כן ממעטינן גדי ולא אדם, וכ"ש הוא דאדם אינו בכלל בהמה מכ"ש דאינו בכלל גדי, ולכן אין בזה מקום ספק דאין בזה איסור בב"ח וז"ב ופשוט: ומה שנסתפק בדיני מגו אם הכמין לו עדים אחורי הגדר והוא אינו יודע אם יש לו מגו דלהד"ם או לא כיון דבאמת אינו נאמן או הרי הוא אינו יודע מזה. הנה זה נפשט מפ"ק דכתובות היא אומרת משארסתני נאנסתי דמפרש שם הש"ס לחד לישנא דנאמנת מטעם מגו מ"ע אני מעיקרא נאמנת במגו מוכח עץ אני תחתיך ומ"ע אני תחתיך באמת אינה נאמנת כמ"ש הב"ש סי' ס"ח ואעפ"כ נאמנת במגו משום דהיא טענה מעלייתא הוא והוי מגו. א"כ ה"נ כיון דלהד"מ הוי טענה מעליא ודאי