טוב טעם ודעת קסג

לפגם ונהי דקצת חולקין בזה היינו בסתם קדרה אבל בדבר חריף ומאכל מסתבר לומר דכ"ע מודים בזה דכל שהוא במקומו הראשון נשאר מושבח כמעיקרא. רק כשיצא למקום אחר איקלש טעמו וז"ב לדעתי וחלילה להקל בזה, ועוד מה מדמה מאכל לקדרה הרי ידוע מה דבאב"י נעשה לפגם הוי רק בקדרה אבל במאכל לעולם הוי לשבח. ובע"כ דהקדרה פוגם ביותר הטעם מן המאכל א"כ אף אנו נאמר נהי דהחריפות בטעם הנבלע בקדרה אינו עשוי לשבח רק בעודו מקושר עמו בקדרה לא כשיוצא לחוץ היינו מכח דבקדרה לא אלים כח החריפות לעשותו לשבח עולמית כיון דכנגדו הקדרה פוגמת הטעם לכך אינו משוה לשבח רק מעט וכשיוצא חוזר לפגמו, גם יש לומר כח החריפות עצמו שנבלע בקדרה לא אלים כח חריפותו דהקדרה פוגמו ג"כ אבל בטעם הנבלע במאכל חריף כיון דהוא מאכל ואינו פוגם הטעם אז אלים כח החריפות כיון דאינו בקדרה. ועוד בקדרה הוי החריפות נבלע ממקום אחר ולא אלים כמו מאכל חריף דהחריפות מפאת עצמו. וידוע דכל דהוי מפאת עצמו אלים מדבר הבא ממקום אחר, גם המאכל אינו פוגמו לכך מסתבר כיון דנעשה לשבח על ידי החריפות שוב נשאר בשבחו תמיד והמיקל בזה עליו הראיה. לכך במחכת"ה של המחברים הנ"ל לא דקו בהא מלתא דיש לחלק ביניהם וחלילה להקל בזה היכי דליכא שאר ספיקא. רק מכח טעם הראשון שלו יפה הורה בנדון דידיה. והשי"ת ישמרהו ממכשול הוראה אותי ואותו כל הימים, ונזכה תמיד להורות כדת וכהלכה כרצונו ית' ורצונינו. ויקויים בנו מאמר הכתוב רצון יראיו (מיראי הוראה) יעשה. ידידו וכו': תשובה קפ להרבני מו"ה שמעון צבי ווייגער בכפר קראטשין. ע"ד שאלתו אם חתכו בסכין חלב של אב"י טאלפין מלח ולא היה ששים נגד הלהב של סכין ונתנו מלח זה לתוך העיסה ואפו בתנור אם מותר הפת או לא. דשמא יבא לאכלו עם בשר עכ"ל. הנה לדידי אין זה שאלה כלל דהוא מותר אפילו עם בשר כיון דיש ס' נגד המלח, ואפי' אם לא היה ס' נגד המלח כיון דעכ"פ בצירוף המלח עם העיסה יש ס' נגד הלהב של הסכין נמי מותר דלא שייך לומר להצריך ס' נגד כל המלח כיון דלא נעשה נבלה דעדיין היתר הוא. ומה שחששת אתה דהמלח עביד לטעמיה כבר ראית בעצמך סתירת דבריך, דכאן אין המלח אסור מחמת עצמו, ומ"ש אתה כיון דהבלוע הוי נמי היתר נחשב איסורו מחמת עצמו, ונסתייע מדברי הלבושי שרד בדין בב"ח ס"ק קל"ח. הנה זה טעות גדול, ובמחכת"ה של הל"ש שגג מאוד בזה ומה נסתייע מבב"ח דטעמם דשניהם היתר, דהתם כיון מחמת חבורן נאסרו ונעשו דבר אחד. לכך נחשב איסור מחמת עצמו. אבל בשר או חלב במלח הבשר או החלב אוסר המלח, אבל אין המלח אוסר הבשר או החלב. וגם הרי אחר הבלוע נמי עדיין הוי המלח היתר. ודאי נחשב אין איסורו מחמת עצמו, ואין קפידא מה דעביד לטעמא ובפרט כיון דעכ"פ המלח לא נעשה נבלה תחלה א"כ אם נתוסף עליו העיסה ביטל טעם הבשר שבמלח והוי כאלו לא היה כאן טעם בשר וחוזר המלח להיתרו, ולא שייך לומר כאן דעביד לטעמיה. לכך מותר הפת אפי' עם בשר, וכן אני פוסק תמיד וזה דין פשוט וברור. והנה ראיתי במכתבו שהביא דברי הכו"פ שדחה דברי מהרי"ט דמהני ששים נגד החלב, ועיינתי שם וראיתי שדברי הכו"פ תמוהין מאוד שהביא ראיה דטעימה לא מהני דאי מהני ממ"נ אם גבי רבה בר עלאי טעמו ולא היה בו טעם חלב למה אסרו. ואם טעמו בו טעם חלב מהו פריך מן הברייתא, ואיך שייך פרכא וקושיא אם ראינו שור שחוט לפניך. ובע"כ דמיירי דלא היה בו טעם חלב וה"ה דלא מהני סמ"ך יע"ש, והנה דבריו תמוהין מאוד דהש"ס שם לא פריך כלל מן הפת רק מן התנור. דמשמע ליה דרבה אסר אפילו הוסק התנור אסר אח"כ הפת, והיינו דקשה לו למה לא נקט רבה נמי בלשונו עד שיוסק התנור כמו דתנא בברייתא. או כיון דלא נקט בהמעשה שטחו התנור באליה אחר שהוסק משמע דטחו ליה קודם שהוסק ואח"כ הוסק, ואעפ"כ אסר רבה הפת, ולזה פריך מברייתא דמוכח דאחר שהוסק שרי, ולכך א"ש דודאי בתנור שטחו בו שומן בזה אף דעתה אין בפת טעם בשר מ"מ יתכן שאח"כ יאפו בו מעט פת ויהי' בו טעם בשר. וכמו דקיי"ל דבקדרה שדרך להשתמש בו בשפע מ"מ אסור שמא ישתמש בו מעט כן ה"נ בזה, ולכך אסרו רבה אף שלא היה בו טעם בשר. ולזה פריך ליה מברייתא דמוכח דאחר שהוסק שרי: אבל בפת ששמו בו חלב או בשר, בזה כל דליכא חשש ודאי כל דליכא בו טעם בשר שרי רק בתנור שטחו אותו בשומן בזה לא מהני טעימה או סמ"ך אבל בפת אם הושם בו חלב או בשר מהני אם הי' בו ששים או טעימה. וגם בתנור יש לומר דאין ראיה מן הש"ס דיש לומר דלעולם מיירי שטעמו בו טעם בשר רק מ"מ י"ל דמותר כיון דמצד עצמו אין בו איסור רק מכח שמא יאכל עם חלב, וא"כ בהצטרף עם חלב לא יהיה בו עוד טעם בשר ויתבטל בסמ"ך בצירוף הפת והבשר או החלב יחד, לכך הוי ס"ד שיהי' מותר דלמאי ניחוש לה, עתה הוא מותר ואם יאכל עם חלב אז לא יהי' בו עוד טעם בשר, לכך פריך שפיר מברייתא וא"ש. באופן דדברי מהרי"ט נכונין דביש ס' מותר, ודברי הל"ש דחויין מהלכה. כנ"ל בעזה"י דברי ידידו וכו': תשובה קפא להרב הנ' מו"ה מיכל הובנר נ"י אבד"ק ניזנוב. הנה מכתבו קבלתי והיום פניתי להשיבו ובמה דסיים אפתח. הנה על המדרש תנחומא קטן לכמה נימול הוא בתנחומא פ' תצוה ייע"ש ועיקרו הוא בהקדמת חבורי מי נדה בהקדמה שם כתבתי דרך נכון בעזה"י ייע"ש. וע"ד אשר רצה לומר דמותר ליקח מנשים צדקה בלי רשות הבעלים מכח דבתנאים כתוב וישלטו בנכסיהון שוה בשוה וכו' הוא תמוה מאוד לחדש דבר כזה, דבזה יתבטל כמה דפין בש"ס ובש"ע אשר מבואר ההיפוך ובודאי מה שכתוב שישלטו בנכסיהון שוה בשוה הוא שופרי דשטרא והדרך לכתוב כן בכל התנאים, ואין זה תנאי רק דרך ברכה מן הכותב והעדים מברכים אותם שיהי' ביניהם שלום ואחדות עד שיסכימו להיות שולטין בנכסיהון בשוה, אבל אין זה דרך תנאי, ואם נאמר ונדייק בלשון הזה דוקא אף אנו נאמר דלשון בנכסיהון משמע מה שיהי' לכ"א נכסי' והיינו להבעל בנכסין שלו ובנכסי צאן ברזל והאשה בשלה בנכסי מלוג שלה, או הכונה רק על נכסי מלוג לבד בזה יד שניהם שוה, אבל לא בנכסי צאן ברזל דזה אינו שלה כלל רק שלו לבד, אבל נכסי מלוג הוי של שניהם, גם יש לומר הכונה של בשוה שהוא לא יעשה בלתי עצתה, והיא לא תעשה בלתי עצתו והוי הכונה להיפוך ובדין נ"מ באמת כן דדעת שניהם בעינן אבל היתר שלו חלילה לחדש כן: ובנדון השאלה שבשלו בשר עוף בקדרה של חלב ואח"כ נתנוהו בקדרה של בשר בהמה והתיר רו"מ בהנאה הבשר, גם זה אינו נראה לי מתרי טעמי, אחד מ"ש רו"מ דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא, לפע"ד זה אינו כיון דסוף סוף בשר עוף בחלב אסור מדרבנן ומה בכך דבהנאה מותר, מ"מ מדרבנן הוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא ונאסר הבשר בהמה מדרבנן. ואף דמה דהוי מדרבנן מותר בהנאה, מ"מ זה הוי רק דמגופו ניכר דהוי רק דרבנן כגון בשר עוף או במליחה וכדומה דמגוף התערובת ניכר דאינו מן התורה, אבל בבשר בהמה גופיה ודרך בישול דאין ניכר מתוכו אם הוי מן התורה או מדרבנן, ודאי אסור בהנאה אף דהוי דרבנן. ועוד יותר נהי דבשר עוף הוי טעם שני מ"מ הרי הבשר עוף בלע מן הבשר בהמה וא"כ בעוף גופיה נתערב בו חלב וטעם בשר בהמה ונהפך לאיסור. ושוב נעשה גם העוף אסור מן התורה ושוב חזר טעם הבשר בחלב ונבלע בתוך בשר הבהמה והוי איסור תורה, לכך נראה דהבשר אסור בהנאה וגם הבשר עוף: ונדון המלח שחתכו בסכין של חלב בן יומו. ואח"כ חתכו ממנו בסכין של בשר וכתשו אותו בסכין הזה דק דק ומלחו בו בשר והתיר הבשר דאף שאין בבשר סמ"ך נגד המלח מ"מ בזה לא נאסר רק כדי נטילה כדין צנון המבואר בסי' צ"ו וא"כ נגד המלח שנאסר כדי נטילה יש סמ"ך בבשר, ואף דהמלח של כדי נטילה נתערב בשאר המלח דק דק לא נאסר כל המלח כיון דאינו דרך בישול אינו רק דרבנן ולא נעשה כולו נבלה בזה יפה אמר. אך חיסר פרט אחד דהרי עכ"פ משחתך ממנו בסכין של בשר וכתשו הוי מבטל איסור בידים ואסור למבטל ולמי שנתבטל בשבילו, מיהו אם הי' החותך שוגג שלא ידע שחתך תחלה בסכין של חלב יש להתיר, ויותר אין להאריך. דברי ידידו הטרוד: תשובה קפב להרב מו"ה משה מרדכי נ"י מו"צ דק"ק בראדשין. הנה מכתבו קבלתי היום הזה ופניתי להשיבו מיד. כי הנה