טוב טעם ודעת קסב

בופו בעינן ב"פ ששים א"כ נהי דהרמ"א חולק מ"מ בזה הוי ס"ס לאיסורא דלמא כדעת המחבר ואת"ל כדעת הרמ"א דלמא לא הוי ס' כנגד הזוהמא וספק ספיקא אף בדרבנן לחומרא. ומ"ש על מ"ש בספרי סי' קכ"ח וז"ל א"כ בכלי אף להראב"ד נעשה נבילה בבב"ח דזה הוי דבר יבש בלח וע"ז כתב רו"מ תמי' לי וכי הכלי נ"נ הלא התם הטעם דהוי הבליע' בכלי נ"נ והוי לח בלח והכלי גופו לא נעשה נבילה עכ"ל. לא דק דאטו כוונת הרא"בד להיות כגזרת הכתוב לומר דביבש בלח נ"נ ולא בלח בלח רק הכונה דהיכא דהוי האיסור עומד בפ"ע שייך בי' חנ"נ אבל אם אין האיסור ניכר בפ"ע לא אמרינן חנ"נ וא"כ ה"נ כיון דהכף עומד בפ"ע מה בכך דהבלוע הוי לח מ"מ כיון דעומד בפ"ע אמרינן בי' חנ"נ, וא"כ ה"נ בכף כיון דהבלוע עומד בפ"ע ראוי לומר בי' חנ"נ כמו בדבר ממש. וגם מ"ש רו"מ על מ"ש דיש לחוש דהוי בו דוחן ולכ"ע נעשה נבילה בבב"ח. וכתב רו"מ דהרי בשאר אסורין הוי חנ"נ רק דרבנן והוי ספק דרבנן, לא הבין כוונתי דזה נמשך למה שכתבתי לעיל דהוי ב' ספקות לאיסורא ע"ז כתבתי דהוי עוד ספק דלמא הי' בו דוחן והוי חנ"נ וא"כ מה מהני דהוי דרבנן הרי יש כמה ספקות לאיסורא, ומ"ש בבב"ח כוונתי דהרי לדעת רבינו אפרים לא אמרינן חנ"נ רק בבב"ח ואיך כתבתי לכ"ע לכך כתבתי בבב"ח דהן אמת דלענין הדוחן הוי כשאר אסורין מ"מ כיון דבא מבב"ח דיינינן לי' כמעיקרא ומודה ר"א דאמרינן בי' חנ"נ עכ"פ מדרבנן וע"כ לא פליג ר"א רק בשאר אסורין דלא שייך בהו חנ"נ כלל מן התורה אבל בב"ח דבהו שייך חנ"נ ודאי אף הבא ממנו גזרו עליו אטו הוא גופו לזה כתבתי דבדוחן הוי חנ"נ בבב"ח לכ"ע. ויותר אין להאריך כי נאבד ממני מכתבו דברי ידידו וכו': תשובה קעח להרב החריף מו"ה יחיאל מיכל הובנר אבד"ק ניזנוב נ"י. הנה ע"ד שאלתו בנידון המקוה שהתיר להטיל דם למקוה להכשירו מתורת שאובין אך נסתפק אם מהני עצה זו אחר שכבר נפסל מכח שאובין. הנה המעיין בספרי שירי טהרה הל' מקואות יראה שהוכחתי שאין חילוק בזה. ואם כבר נפסלה נמי מהני עצה זו וכן כתבתי בתשובה לק"ק טאפרוב, ויפה כוון רו"מ בזה: וע"ד שאלתו השניה וז"ל נשאלתי מאשה אחת שלקחה הקאווע חמה עם חלב שעמד אצל האש, ועירה אותם ע"ג כירה לתוך כלי אחר ונשפך יותר ממה שהכלי יכולה לקבל ויהי בהגיע ע"ג כלי תיכף כרגע כמימרי' נשתפכו משם ע"ג הכירה והלך הקלוח למטה, ושם היו עומדים כמה טעליר פורצלייען זה ע"ג זה של בשר, ונשפך על גביהם ונפסק הקלוח, ותיכף לקחה והדיחה אותם, ובעת אשר באה לפני לשאול לא זכרה היאך היו מונחים, והאריך בשאלתו. והנה בתחלה אני אומר לא ידעתי מה טרפות הוי בזה כיון דנפסק הקלוח וגם נזחל ע"ג כירה ונצטנן ומפורש ברמ"א סי' צ"ב דבכה"ג כשר. ועיין בפמ"ג שרוצה להחמיר באם לא נפסק הקלוח למעלה אף דנפסק למטה, אך אני בגליון הפמ"ג שלי כתבתי להיפך דגם אם לא נפסק הקלוח למעלה כיון דעכ"פ נפסק למטה ונזחל ע"ג כירה נמי מותר, וא"כ אין מקום לשאלתו דבנדון דידיה הכל כשר. ועוד אני מעיר לו דבר חדש בנדון המעשה שלו די"ל כיון דהוא שפכה לכלי שני רק ע"י ששפכה יותר נשפך למעלה ע"ג כירה וא"כ בזה י"ל דמה דיצא מכ"ר זה בא לכלי שני ודוחה את מה שבכלי שני, ומה שהי' בכלי שני יצא לחוץ וא"כ אין כאן איסור כלל. ועיין במנחות דף צ' גבי ר' יוסי אומר מדת הלח בירוציהן קודש ייע"ש מוכח כן ואף דלא קי"ל כר"י. ועיין בחיבורי מי נדה בסוף הספר בשירי טהרה הנוסף שם בהל' מקוואות סעיף כ' הבאתי שם דברי הש"ע סי' ר"א בסעיף כ' וסעיף כ"ב דסתרי אהדדי דבסעיף כ' משמע דאין העליונים דוחין התחתונים, ובסעיף כ"ב מפורש להיפך שכתב שם דמים שבאין עליו דוחין המים הראשונים ומוציאין אותו, והבאתי שם דברי הש"ך שם שהרגיש בזה, ופרשתי כונת תירוצו דהיכי דהוי ספק דרבנן תלינן דהשניים דחו את הראשונים, אבל היכי דהוי ספק דאורייתא חיישינן שמא לא יצאו הראשונים ייע"ש ביו"ד ובחבורי שם. א"כ כאן כיון דלפי דברי רו"מ הוי זה רק איסור דרבנן, א"כ תלינן להקל דהשניים דחו את הראשונים וא"כ מה שיצא הוי מכלי שני. גם אפילו הוי דאורייתא לפי פירושינו שם בש"ך משמע דהספק הוי רק אם יצאו כל הראשונים או רק לפי חשבון, אבל עכ"פ לפי חשבון ודאי יצא, א"כ הוי עכ"פ מה שיצא לחוץ מעורב בו גם מכלי שני, א"כ נמי נצטנן כבר כיון דהיה בו מעורב בכלי שני לכך אין להחמיר לאסור הכלים. והנה בספק שלו מה דהוי עיקר ספיקו שבא לשאול עליו היינו דעל טעליר אחד ראתה טפה של חלב, רק שהיו ב' טעליר ולא ידעה על איזה וכתב רו"מ דאם הוי רק ספק על אחד אם נפל עליו טפה הוי ספק דרבנן. רק כיון דידוע דהי' טפה על אחד ואינו יודע איזה הוא, וכתב רו"מ דאם הי' טעליר אחד שלה וא' של חברתה אז אף כשבאת לשאול כאחד מטריפין שניהם כמו בב' שבילין מ"מ אם שאל בלי שליחות השני יכול השני אח"כ לשאול על שלו בפ"ע ונתירנו וכמ"ש המשל"מ בפ"ט מה' אה"ט כן בב' שבילין, רק בנידון שלו הי' המעשה דהוי שניהם של אחת עכת"ד, הנה באמת לא דמי זה לב' שבילין דהתם בספק טומאה ברה"ר דטהור אפילו באתחזק איסורא ואין עיקר החשש רק מכח דסתרי אהדדי. לכך בבא לשאול עליו בפ"ע מטהרין לי'. אף דידוע דגם השני הלך כיון דאינו שואל עליו לא סתרי אהדדי, אבל באיסור כיון דהוי אחד טרפה א"כ אתחזק איסורא, לכך אפילו בבא לשאול עליו בלבד אסור לו להכחיש לפני המורה המעשה, אף שלא ישאל עליו מ"מ הוא טרפה כיון דהוי אתחזק איסורא, ודעת הש"ך דספק דרבנן באתחזק איסורא אסור. ואפי' להחולקים עכ"פ בעיקרו דאורייתא מודים הכל דהוי לחומרא באתחזק איסורא, וכאן הוי עיקרו דאורייתא לכך בכל ענין שניהם טרפה גם עירו עליו טרפות ממש, רק בנדון שלו נראה להקל לגמרי מטעמים הנ"ל. זו"ז אין להאריך יותר דברי ידידו וכו': תשובה קעט להרב החריף מו"ה משה ליב אלטר מו"צ ד"ק באטאשאן. הנה מכתבו קבלתי וע"ד אשר שאל במעשה שבא לידו וז"ל בימים הללו נשאלתי שחתכו הרבה בצלים לסעודת נשואין בסכין של בשר על דף חלב והדף לא נשתמש זמן רב עם חלב, אך בד"ח אין מועיל אינו ב"י, אך צדדתי להיתר דדף זה תשמישו בצונן, וכעת היה מגורר היטב ואפי' אם לפעמים גלגלו עליו עיסה ושפכו חמאה רותחת לעשות מולייתא אפי' אם יצק מכ"ר על הבצק אינו אוסר אלא כדי קליפה והבצק הוא הקליפה ומה"ת נחזיק ריעותא שבשעה שיצק על הבצק יצק לאיבוד על הדף ג"כ וכו'. וגם איכא ספיקא טובא שמא לא נגע החמאה בדף ושמא לא הוי רותח ושמא לא נגעו הבצלים במקום החמאה, וגם שמא בצלים לא נקרא ד"ח כן תוכן דבריו, והנה מ"ש דעירוי אין אוסר יותר מכדי קליפה. הנה אם כי זה אמת, אך היינו דוקא פעם א' אבל בדבר שמשתמשין בו הרבה פעמים נאסר כולו עיין בט"ז ה' בב"ח סי' צ"ה ס"ק י"ב, וא"כ נהי דבעלמא אין נ"מ כל כך בזה כיון דעכ"פ בתוך מעל"ע אין משתמשין הרבה והראשון ראשון נעשה לפגם, אבל בד"ח כיון דאפי' אב"י אסור א"כ צריך ס' נגד כולו, מיהו מכח ספקות אחרות נמי מותר ובפרט דאין דרך להמתין לשפוך חמאה מכ"ר רק כל שניתך החמאה שופכין אותו לעיסה ואין ממתינין עד שיהי' רותח מכ"ר, לכך יפה התיר בזה, אך הטעם שכתב אח"כ דסמך על דברי תשובת גור אריה יהודא חיו"ד סי' מ"ב ותשובת ס' יהושע בפסקים וכתבים סי' תפ"ד שכתבו דבד"ח הטעם האיסור שבו נבלע לתוך התבשיל חוזר להיתרו והוי לפגם כמעיקרא והביאו ראיה מדברי הש"ך סי' קכ"ב ס"ק ב'. והנה הפמ"ג כתב בכמה דוכתי דבצלים שנתבשלו בטל חריפתן, וא"כ הוי ראוי להתיר גם הבצלים ואמאי לא נבשל אותם ויהי' חוזר הפגם למקומו, ובכה"ג ס"ל להני ספרים הנ"ל דבזה אפשר לסוחטו מותר, ומבטל איסור לכתחלה אין כאן כמ"ש הט"ז בשם הר"ן בסי' צ"ט דהוי כשורפו במקומו רק דלכך אסורין הבצלים כיון שהיו בתחלה לשבח כמ"ש התוס' בע"ז לחלק בין קדרה לתבשיל, והבצלים דומה לקדרה דאסור אפי' באב"י לכתחלה, וא"כ תינח בשאר אסורין אבל בב"ח דאין אסור מן התורה רק דרך בישול, א"כ קודם הבישול הוי רק חשש דרבנן ודי בספק אחד דספק דרבנן להקל, רק ע"י הבישול היה נעשה של תורה, ואז כבר הוי חוזר הפגם למקומו עכת"ד. הנה אם כי דבר חכמה אמר אין זה אמת כי הנה נהי דבצלים שנתבשלו פסקה חריפתן, מ"מ היינו בסוף הבישול אבל בתחלת הבישול תיכף כשנעשו רותחין נאסרו מן התורה ואז הם עדיין בחריפותן, וכבר נאסרו ואיך חוזרין להיתרן. ועוד אין לך בו אלא חדושו. דנהי דמוכח מן הש"ך סי' קכ"ב בשם או"ה דהטעם היוצא מד"ח חוזר לפגמו, היינו אם יצא למקום אחר אבל כל שהוא במקומו יש לומר כיון דהיה תחלה מושבח אינו חוזר ונפגם. דהרי גם בקדרה דעת הר"ן דבמקומו הוא לשבח רק כשיוצא לתבשיל הוא נחשב