טוב טעם ודעת קסא

תשובה קעו לק"ק ראהטין להחריף מו"ה יהושיע פאסוועג נ"י. הנה ע"ד שאלתו וז"ל, הנה המנהג לעשות בתנור בית החורף תנור קטן עם בלעחין ומבשל על הבלעחין בעת שמסיקין התנור ונתעוררתי אם מותר לבשל קדרה של בשר ואח"כ באותו יום קדרה של חלב והעולם אין נזהרין בזה עכ"ל שאלתו והאריך בזה בפלפול. והנה שאלתו שכיח יותר לשאול בעיירות גדולות שנתחדשו הענגלישי קעכין ונשפך על הבלעך מתבשיל של בשר או חלב ואח"כ מבשלין להיפוך עליו. והנה רו"מ קיצר בשאלתו אם דכוונתו ג"כ כשנשפך עליהם מן התבשיל וחושש על הזיעה שלמטה או כוונתו על הזיעה שלמעלה על התנור קטן בית החורף, והנה אם כוונתו על הזיעה שלמעלה ודאי אין בזה שאלה כלל חדא דלמעלה ליכא ברזל ובלעחין רק טיט ואבנים והוא עושה ודאי הזיעה לפגם וגם אינן מזיעין כלל וגם אף אם הוי גם למעלה בלעחין אין חשש דהרא"ש והרמ"א בסי' צ"ב לא חששו רק אם הוי הזיעה מכלי הבלוע ממאכל עצמו אבל אם בתחלה נבלע רק מכח זיעה להיות זיעה מחמת זיעה זה ודאי אין בו ממש וראיות הרא"ש הוי נמי אם הזיעה ממאכל עצמו ולא מכלי, ואף האוסרין גם המחבת כמ"ש הדגול מרבבה והפמ"ג היינו דעכ"פ הקדרה בלועה מבשר עצמו ולא זיעה מכח זיעה ולכך בזה ודאי אין כאן חשש כלל, רק אף אם הוי כוונתך מכח למטה שנשפך ממנו מאכל על הבלעך אף שעתה אינו בעין מ"מ הזיעה אוסר. גם זה אינו לא מבעיא לפי מה שנראה לי דבאמת לכך דייק המחבר רק דהקדרה אסורה ולא כתב דגם המחבת אסורה דס"ל דהזיעה אינו כמאכל עצמו רק אם הזיעה עולה מן המאכל עצמו לא באמצעות הכלי ולכך הקדרה אסורה דהזיעה עולה מחלב עצמה אבל המחבת הרי אין הזיעה יורד רק דרך הקדרה וזיעה מכלי אינו אוסר, וראיות הרא"ש ממכשירין דזיעה הוי כמאכל הוי נמי רק מבריכה בבית דהוי הזיעה מן המים עצמן אבל דרך קדרה י"ל דאינו נחשב כממש. רק גם אף שנאמר כדעת הדגול מרבבה דגם המחבת אסורה נראה דהיינו דוקא אם המאכל מקושר עם הקדרה אז הוי הזיעה כממש כיון דיוצא מגוף המאכל רק דהוי דרך הקדרה אבל אם אינו מקושר עם המאכל וכבר הכלי ריקן אין בזיעה זו ממש, ועיין בחוו"ד מה שמחלק בין אם המאכל מקושר או לא לענין אחר ובזה ודאי יש לחלק כן והרי ראיות הרא"ש הוי רק ממשנה דמכשירין ושם מיירי דהזיעה הוי מן הבעין לא כשאינו בעין רק מכלי. והנה רו"מ הביא תשובות הב"ח החדשות סי' כ"ד דפי' דברי המחבר במחבת דהיינו דוקא בכירה שלהם שהי' חלל למטה והיתה המחבת נתונה למטה בתוך החלל והקדרה היתה למעלה מכסה פי הכירה בזה אין הזיעה יכולה להתפשט לצדדין אבל בכירה שלנו דהזיעה מתפשט לצדדין אין בו חשש, ורו"מ תמה עליו מנ"ל לפרש כן והרי ראיות הרא"ש הוי ממכשירין ושם הי' המעשה דברכה של מים נתונה בבית וכו'. והנה לא קשה מידי דודאי תלוי הענין לפי הזיעה דבריכה של מים הוי גדולה מאוד והזיעה הרבה לכך אף שמתפשט מ"מ נחשב יש בו ממש אבל מחבת דהוי הזיעה מועטת והבית גדול ודאי אם מתפשט אין בו ממש והרא"ש לא הביא ראי' רק שהזיעה הוי כאוכל והכל לפי הענין אם הוי זיעה והיכי דהוא מתפשט לכל הבית אין כאן זיעה. ועוד יותר שגג רו"מ בזה דהתם מיירי לענין טומאה א"כ באיזה מקום שיגע בבית הוא טמא ומה בכך שמתפשט לצדדין התם הוי כל הבית כמו הקדרה דכאן ואם הי' מקום להתפשט חוץ לבית באמת הי' טהור רק כיון דאין מקום להתפשט חוץ לבית לכך טמא וכאן נמי אם א"י להתפשט רק תחת הקדרה אסור אבל אם יכול להתפשט חוץ לקדרה אין כאן זיעה. והוכיח הב"ח כן דהרא"ש מיירי כך, מדלא אסר גם המחבת והיינו אף דזיעה שלמטה דרך הקדרה אינו אוסר כמ"ש לעיל מ"מ הרי הזיעה של הקדרה מבשר שלמעלה מתפשט' לצדדין ומגיע גם למטה אל הקדרה דאי נימא דזיעה המתפשט' אוסר א"כ גם בקדרה מתפשטת הזיעה גם למטה ובע"כ מכח דזיעה המתפשטת אינו אוסר וממילא מוכח מה דהקדרה אסורה היינו דמיירי כעין שכתב הב"ח והדברים ברורין והנה היוצא לנו מזה דעכ"פ בחשש שלו אין בו חשש כלל. ואבאר עוד מלתא בטעמא דהרי לכאורה ראיות הרא"ש מטומאה אינו ראי' דמה ראי' מטומאה לאיסור דבטומאה בממשות תליא מלתא ולא בטעמא ואף אם הוי נטל"פ וכדומה אוסר, אבל באיסור תלי' בטעמא ואם הוי נטל"פ מותר וכן בנ"ט בר נ"ט א"כ דלמא זיעה אין בה טעם האוכל והוי טעם קלוש ומה ראי' של הרא"ש. ובע"כ כוונת הרא"ש כך דודאי גם במכשירין אין הזיעה מטמא דאין בו ממש רק דהזיעה פועל דמחבר הדברים והוי כאלו נגעו זה בזה ומטעם נגיעה בגוף הדבר הוא טמא. וא"כ ה"נ באיסור אף דאין נוגעים זה בזה הזיעה מחברן והוי כאלו נגעו זה בזה יחד, ולכך אם הי' הקדרה של בשר נוגע בחלב הי' אוסר כן נמי עתה אסור וא"כ תינח באם הוי דבר בעין אבל בב' קדרות אם היו נוגעין זה בזה נמי הי' מותר א"כ מה בכך דהוי זיעה. ולכך אם החשש שלו מחמת זיעה שלמטה שנשפך ממנו בעין אין בו חשש מטעם הנ"ל ואם החשש שלו מכח זיעה שלמעלה בלא"ה אין בו חשש כיון דלא הי' בו בעין מעולם והוי זיעה רק מחמת זיעה וגם אין האיסור עתה בעין ולכך אין בזה חשש כלל. והנה בפלפולו לא עיינתי כלל כי אין הפנאי גורם וגם אין כוחי עמדי ואני מוכרח להשיב לכ"א מעט ולזה איני משיב רק מה שנוגע לדינא. אך במ"ש בסוף דבריו ראי' דזיעת אוכלין אין כמוהו מסוגיא דפסחים גבי אין צולין שני פסחים כאחד דלמה פריך מזה למ"ד ריחא לאו מלתא נימא דמיירי מכח הזיעה. הנה זה לק"מ חדא לא מבעיא לפי דעת הב"ח הנ"ל א"כ כאן דהזיעה מתפשט בכל התנור אין הפסח נאסר מכח הזיעה ועוד אף אי לא נימא כהב"ח נמי לק"מ, מדנקט אין צולין ב' פסחים כאחד משמע דבכל ענין אסור ולפי דבריו הו"ל לומר רק אין צולין ב' פסחים זה למעלה וזה למטה אבל בע"א שרי ומדנקט אין צולין ב' פסחים כאחד משמע דבכל ענין אסור אפילו רחוקים זה מזה נמי אסור, ותדע דאם לא משמע להש"ס בכל ענין בלא"ה לא פריך מידי די"ל דמ"ש אין צולין ב' פסחים כאחד היינו בנוגעין זה בזה וזה הוי סובל יותר דהלשון כאחד הוי מסייע לו דמשמע דהם ביחד כאחד, ובע"כ מדלא משני כן משמע לי' דהתנא מדלא מפליג דברחוקים מותר משמע דאסור בכל ענין, וא"כ מכ"ש דאי אפשר לתרץ דמיירי דוקא בזה למטה וזה למעלה. והנה בהיותי בזה הוי קשה לי במה דמשני שם מפני תערובת גופין והיינו בע"כ כפרש"י דלמא לאו אדעתייהו ומחלפי. וקשה דלפ"ז דהוי רק גזירה דלמא מחלפי למ"ל לחוש לחששא רחוקה דלמא מחלפי וטעות כזה לא שכיחא טפי הוי לי' לומר דהחשש דלמא לאו אדעתייהו ויגעו זה בזה ויהי' אסור מכח תערובת טעמים ומה דקתני אפי' גדי וטלה הכוונה דאפי' גדי וטלה דליכא חשש טעות באחלופי בגופין יש לחוש דלמא ישכח ויגעו זה בזה ואסור מכח תערובת טעמים וצ"ע קצת בזה. והנה מה שפלפל רו"מ בזיעה הנוטף הנה לדעתי עיקר הזיעה הוי האיסור רק מכח דהוי כנוגעין זה בזה וא"כ אינו אוסר רק אם קצה אחד זיעה נוגע בזה וקצה השני של הזיעה נוגע בקצה השני אז הזיעה מחברן ונחשב כאחד כאלו נוגע זה בזה אבל אם אין קצה זיעה נוגע בזה וקצה השני בזה רק הוי הפסק ביניהם אין זיעה הנוטף אוסר דזיעה אינו כמאכל ואין בו טעם רק הזיעה עושה כחבור זה בזה והיינו אם הוי בלי הפסק ונקוט כלל זה בידך. והנה מה שהקשה מכיצד צולין בלא"ה הוא טעות דזיעה ליכא רק מרתיחת המים ע"י בישול אז מזיעה אבל בצלי דליכא מים ליכא זיעה כלל דאף אם יש מעט זיעה אין בו ממש להיות כמחובר, וראיות הרא"ש הוי רק מברכת מים ודוקא מדבר לח הוי הזיעה רב והחוש יעיד על זה ואז יש בו ממש ונחשב כמחובר ולא ע"י זיעת שני דברים יבשים זה אין לנו ראי' להיות כממש וא"ש וזה פשוט, ז"ז אין להאריך מחמת טרדתי שבעזה"י שאלה זו יוצאה וזו באה ה' יאזרני חיל להיות בידי למלאות ולעשות כרצון איש ואיש. כנפש ידידו הטרוד: תשובה קעז לק"ק דאברמיל להמופלג החריף מו"ה נפתלי הירץ קליינמאן נ"י. הנה ע"ד שאלתו באם לקח הזוהמא מן הרוטב של בשר בכף חלב ב"י כמה פעמים ולא נודע בנתיים ויש בקדרה ששים נגד הכף אך בכל פעם נשאר מעט זוהמא בתוך הכף ונתן הכף עם הזוהמא שבתוכה לתוך הקדרה ולא נודע אם יש ס' בתוך הקדרה אף כנגד הזוהמא שבכל פעם ופעם נעשה נבילה מן הבלוע שבתוך הכף דשמא נשאר חלב בלוע בתוך הכף ונאסר הזוהמא בכל פעם ופעם שנעשה נבילה מן הבלוע שבתוך הכף וכו' עכ"ל שאלתו והאריך בזה להיתר. והנה מתחלה אני אומר בעז"ה בפשיטות שטעה בהוראתו דלו יהי' כדבריו דנחשב מין במינו והוי ספק דרבנן הרי מפורש בסי' צ"ח דזה אינו רק בנשפך אבל אם הוא לפנינו ואי אפשר לעמוד על שיעורו לא מהני ספק דרבנן והיינו ממש בנ"ד. ואין לומר דהכא שאני דלא ידענו כמה זוהמא היה זה אינו דהרי בכף קיי"ל דאם אינו יודע כמה תחבו משערין כפי מה דהדרך לתחוב א"כ ה"נ ראוי לשער כדרך שואבי זוהמא דהוי כמלא כף ופחות מעט. ועוד הרי דעת המחבר דכנגד הכף