טוב טעם ודעת קס

רובא גבי ממון מכ"ש בתר חזקה ומה קושיא, וא"ל כתירוץ הא' מכח דהחזקה כבר הוחזק שלא לגבי ממון ושוב הוי חזקה לממון ז"א דנימא ר"ע לשטתו דחייש למיעוטא וא"כ ממ"נ בעלמא היכי דלא הוי לממון הרי תקנו רבנן דלא אזלינן בתר רובא מכ"ש בתר חזקה ואם נדון החזקה בתר השתא דהוי נ"מ לנו לענין ממון דקיל ולא תקנו בי' רבנן הרי בממון גם מן התורה לא אזלינן בתר רובא ומכ"ש בתר חזקה לכך צ"ל כתירוץ השני שכתבנו דקושיות התוס' הוי רק למ"ד ראי' בקיום השטר והיינו דודאי החזקות אין דומין זה לזה וחזקה דאין העדים וכו' אלים יותר והרי חזינן להדיא דאף ר"מ אזיל בתרה ושוב כיון דבלא"ה יש כאן חזקה רק להחזיק כח החזקה מריעותא דבדיקה שלא נמצאו לו סימנין בזה ודאי די בחזקה דרבא דלא לשוי' ריעותא ויהי' הרי לפניך לחדא במקום תרתי ולאו כלום ונתחזק הך חזקה דאין העדים חותמין אא"כ נעשה בגדול וא"ש ודו"ק. את זה ראיתי להשיבו בקצרה ויותר לא רציתי להאריך היות כי אין עסקי בזה כעת ולא אטרד מסדר למודי רק למלאות תאוות נפשו פניתי להשיבו בקצרה כיד ה' עלי. והנה באמת מאוד אני תמה על הסוברים דנהי דרוב לא מהני בממון מ"מ חזקה מהני ואיך נעלם מהם ש"ס ערוך במקומו בפ"ו דב"ב דף צ"ג דקאמר שם אמר לך רב אנא דאמרי אפי' לת"ק עד כאן לא קאמר ת"ק התם אלא דלא אזלינן בתר חזקה אבל בתר רובא אזלינן ושמואל אמר אנא דאמרי אפי' לר"א ע"כ לא קאמר ר"א אלא בתר חזקה דהוא גופיה מוחזק אבל בתר רובא לא אזלינן א"כ מפורש אומר הש"ס דאפי' לרב דס"ל הולכין במא"ה מ"מ אחר החזקה אין הולכין דהרי קיי"ל דהלכה כרבנן ומכ"ש לשמואל דהוי כן. וגם שמואל בעצמו מדקאמר ע"כ לא קאמר ר"א אלא בתר חזקה דהוי גופי' מוחזק ולא אמר סתם ע"כ לא קאמר ר"א אלא בתר חזקה אבל בתר רובא לא אזלינן משמע דודאי בשאר חזקות לא אזלינן בתר חזקה ג"כ רק בתר הך חזקה דהוא גופי' מוחזק ס"ל דאזלינן וממילא לרבנן אף בתר חזקה כהך לא אזלינן ומוכח מכולם דלא מהני חזקה בממונא וצ"ע בזה. דברי ידידו לנצח. תשובה קעד לק"ק יאברוב להרבני החריף מו"ה מרדכי אברהם גאטמאן. הנה מכתבו קבלתי אתמול יום ד' תשא ופניתי מיד להשיבו היות כי הוא ענין קצר. הנה ע"ד קושייתו בבכורות דף ו' על ראיות הש"ס דחלב שרי מאיסור בב"ח ודוחה דלמא להנאה, ולמה לא דחה דנ"מ לענין אם ע"א מעיד שנתערב כאן בב"ח דמצד איסור חלב לבד הי' נאמן דאין זה סותר חזקת היתר כיון דהבשר נשאר בהיתרו אבל מצד איסור בב"ח אינו נאמן כיון דהוא כולו איסור הוי נגד חזקת היתר ואין לומר דאם הוי החלב לבדו אסור גם בבב"ח לא הוי כולו איסור דא"כ גם בהנאה נמי נימא כן עכ"ד. הנה רו"מ נמשך אחר הגאון ישועות יעקב ז"ל שהשתמש כמה פעמים בדרך זה אבל כבר קדמו בספר בשמים ראש מבואר דרך זה, אכן הם יפה כתבו לפי האמת אבל להס"ד אם חלב לבדו נמי אסור ודאי לא שייך כן. ותמה אני על אנשים שלא ימצאו מענה לקושיא כזו ובאמת אין התחלה לקושיא זו כלל והנה לפי הבנת רו"מ מה לו להביא ממרחק לקושייתו בפשיטות הוי לי' להקשות כיון דלא אמרינן חנ"נ רק בבב"ח ואף להסוברים דחנ"נ בשאר אסורין ג"כ מ"מ הוי רק דרבנן ומן התורה ודאי לא אמרינן חנ"נ רק בבב"ח א"כ הרי נ"מ לענין חנ"נ דבבב"ח צריך ששים נגד כולו וגם אם אכל כזית מבב"ח יחד חצי מבשר וחצי מחלב לוקה ואם החלב לבדו אסור לא אמרינן חנ"נ ודי בששים נגד החלב לבדו. אך לפי האמת לק"מ דודאי כדברי האין לומר שכתב רו"מ הוא אמת דודאי אם הי' חלב לבדו אסור לא הוי נעשה כולו איסור והנאה שאני, דבשלמא לענין איסור הנאה שייך לומר דאף אם חלב לבדו אסור מ"מ ע"י הבשר נאסר בהנאה דהוי איסור מוסיף דתחלה הי' אסור רק באכילה ואח"כ נוסף עליו איסור הנאה אבל להצטרף הבשר לחלב להיות כגופו איסור הנה בשלמא אם החלב נמי היתר שפיר מצטרפי כיון דשניהם היתר הוי מין במינו ממש, והרי דעת חד מ"ד דהיתר מצטרף לאיסור. ולכך נהי דקיי"ל דאין המל"א היינו כיון דזה היתר וזה איסור אין מצטרפין אבל בשניהם היתר מצטרפין זע"ז ונעשו כגוף האיסור, אבל אם היה החלב אסור בלא"ה והבשר היתר לא הוי מצטרף הבשר עם החלב ולא הוי חנ"נ והוי רק כשאר תערובת איסור בהיתר, וזה שייך לחלק לענין חנ"נ בין שניהם היתר ובין אחד איסור אבל לענין הנאה אין חילוק בזה רק י"ל כיון דנוסף עליו עוד איסור נאסר אף בהנאה, וזה פשוט וגם בגוף דבריו שרצה ליישב בדרך הזה קושיות האחרונים על הש"ך דסתרי אהדדי מסי' ד' ביו"ד לסי' שפ"ה בחו"מ, הנה גם זה אינו דכיון דאנן אזלינן לטעם לצעורי קמכוין א"כ אזלינן למ"ד אדם אוסר דבר שא"ש ע"י מעשה וא"כ לפ"ז להסוברים דבשותפות לא שייך לצעורי קמכוין א"כ כיוון לאמת וממילא נאסר גם של חברו כדין יי"נ ממש דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה ומ"ש הראשונים שהוא מכח תערובת היינו למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש כלל אבל לדידן דקיי"ל דאוסר ע"י מעשה אינו נאסר כלל מכח תערובת רק מדין גוף יין נסך. וז"פ ז"ז אין להאריך, דברי ידידו וכו': תשובה קעה לק"ק סיגוט להרבני המופלנ מו"ה חיים אריה הכהן נכד בעל קונטרס הספקות הנה מכתבו קבלתי יום אמש ופניתי תיכף להשיבו כי מלתא זוטרתי הוא, ואם כי איני מכירו מתמול שלשום הלא על ד"ת בא ולהלכה למעשה. וז"ל שאלתו בתנור ברזל דהיינו מה שקורין שפאהר והתנור עומד ע"ג רגליים ארבעה ותחת התנור עד הקרקע הוא גבוה לערך עשרה טפחים, ותחת התנור הנ' עמדו על גבי הקרקע קדרות הרבה של בשר מהם קדרות של ברזל ומהם קדרות של חרס, ונשפך מהתנור הנ"ל קדרה של חלב רותח על הקרקע צונן שתחת התנור אבל לא נשפך ממש על הקדרות רק קודם נשפך על הקרקע ואח"כ נזחל על הקדרות ואינו ידוע אם נפסק הקלוח מן הקדרה של חלב קודם שהגיע אל הקדרות של בשר אם לאו, וגם אין ידוע אם הי' היס"ב בחלב על הקרקע, וגם על הקרקע שנשפך החלב הי' מפוזר הרבה אפר עכ"ל השאלה. והנה רו"מ צירף בזה כמה קולות משום דרכה להשתמש בשפע ומחמת האפר ומחמת דאינו דרך בישול הוי רק דרבנן. והנה לדידי אין צריך לכל זה. והנה מ"ש דהוי רק דרבנן בזה אחר המחילה טעה דמה בכך דעתה הוא דרבנן הרי כיון דעכ"פ יש כאן בליעה יבא לידי דאורייתא כשיבשל אח"כ בהם בשר וכמ"ש כעין זה בפמ"ג ע"ש. גם הנה מ"ש דהוי ספק אם נפסק הקלוח והנה בסי' ק"ה פסק הש"ך אף בעירוי בנפסק הקילוח אוסר כ"ק רק שהפמ"ג כתב דכאן שאני כיון שנזחל ע"ג הכירה צוננת, וזה בכירה של אבנים, אבל בתנור של ברזל דהוי כולו חם ובפרט בברזל הוי חם מקצתו חם כולו א"כ לא נתקרר ובעינן קליפה אף בנפסק הקלוח והרי הקדרה במקום קליפה. מיהו כאן יפה אמר בזה כיון דעכ"פ היה על הקרקע תחלה א"כ נצטנן מן הקרקע לכן אם נפסק הקלוח יש להתיר לגמרי: ודע שמה שמקצת אחרונים מחמירין והוא בפמ"ג סי' צ"ה בשפ"ד ס"ק י"ח דאם לא נפסק למעלה מן הקדרה אף דנפסק למטה לא נחשב נפסק הקלוח, אין אני מורה כן רק אני כתבתי זה כמה שנים באיזה מקום והוא בחיבורי מ"ק סי' צ"ה דכל שנפסק למטה נחשב נפסק הקלוח. והנה בנידן דידי' נראה להיתר בלא"ה. דהנה נראה דדין עירוי שלא נפסק הקלוח אף שהי' בא תחלה על כלי צונן אסור היינו רק אם הוא דרך הליכה באורך כעין מעשה של התה"ד דנזחל ע"ג כירה אבל אם בא על כלי צונן ומשם מתפשט ברוחב בזה נראה דמודים דמותר כיון דבא למטה על הכלי הוי כהנחה וכיון דנח למטה ודאי דנתקרר דבזה שייך תתאה גבר. ובשלמא אם הולך באורך הכירה אל החלב הנזחל הוי רק כנוגעין זה בזה ולא שייך בזה לא עלאה ולא תתאה בזה אוסר כל שלא נפסק הקלוח אבל אם הוי דרך הנחה כגון בנדון זה דהקרקע למטה והוי בהנחה ותתאה גבר ודאי דלא נחשב עירוי אף שלא נפסק הקלוח והתה"ד והרמ"א מיירי כגון שכל הכירה למעלה הוי רותח רק דלמטה הצדדין הוי צונן בזה אסרי. אבל אם הכירה בצדדין הוי צונן והחלב נמשך ברוחב ואח"כ באורך וה"ה להיפוך כגון נדון דידן כל דהוי תתאה צונן באמצע אין להחמיר בזה, ובזה נדחה ראיות הפמ"ג דהכל מיירי שם שהי' על כלי צונן אבל הכל באורך ובצדדין לא דלמטה הוי כלי צונן אבל אם למטה הוי כלי צונן אף שמתפשט לצדדין ולא נפסק מותר. וזה ברור לדעתי ואף הרוצה להחמיר עכ"פ די אם ישהה הכלי מעל"ע שיהי' אינו ב"י, ואם ירצה להגעיל אף דמכוסה בגלזירט דאין לו תקנה כמ"ש בחבורי טוב טעם מ"מ בזה מותר להגעיל כנלפע"ד נכון ויותר אין פנאי להאריך בפרט דאין הנושא סובל. דברי ידידו: