טוב טעם ודעת טו

לומר שהוא בבעלים כדכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דבשאר קדשים לא בעינן בעלים עכ"ל, ותירץ הפ"י דבקדשים לא בעינן שליחות כלל רק בפסח בעינן שליחות עיי"ש מלתא בטעמא, והנה ידוע דמילי לא ממסרי לשליח ובפרט על מחשבה בודאי ל"מ שליחות, והנה היכא נוכל ללמוד מושחטו וכי כל הקהל שוחטין והלא אין שוחט אלא אחד דמועיל שליחות רק אי נימא דהעיקר הוא המעשה אבל אי נימא דהעיקר הוא המחשבה ולא מועיל שליחות כלל א"כ לא מוכח מן הקרא דושחטו דין שליחות כלל רק מוקי קרא דושחטו כדדריש ר' יונתן שם דכל ישראל יוצאין בפסח אחד עיי"ש, אך כיון דכבר ידעינן מפרה אדומה דבכל המצות וה"ה בפסח המעשה הוא העיקר ובמעשה יש שליחות אז שפיר מוקמינן הקרא דושחטו אותו דשלוחו של אדם כמותו אבל אי נימא דהעיקר הוא המחשבה לא יועיל שליחות כלל בפסח והוי מוקמינן הקרא דושחטו דכל ישראל יוצאין בפסח אחד, ומעתה זהו כונת המדרש המוצג לעיל בפתח דברינו, ומי גדולה הפרה שאוכלי פסח צריכין לה ומפרה נלמוד דהמעשה הוא העיקר, וא"כ ילפינן שפיר שליחות בפסח מושחטו, ומביא שפיר ראיה לזה מן הפסוק ולקחו לטמא, ר"ל האומר דהמחשבה הוא העיקר ולזה נביא ראיה מעפר שרפת החטאת דמזה מוכח דהמעשה הוא עיקר ועי"ז מועיל בפסח שליחות דילפינן מושחטו, ודוק כי קצרתי, ובזה תמו דברי בעזה"י: והנה ערכתי פה שני מאמרים אשר אקוה בעזה"י כי דברי אלה יפיקו רצון מאת כל המעיינים ואם אמנם לא יכולתי להאריך כפי מטרת חפצי ולצייר הענינים בששר המליצה והגיון כדרכי בעזה"י, יען כי המדפיס וגם המביאים לבית הדפוס אצים עלי לאמר כלה מעשיך. אך אקוה לד' כי דברי אלה המעטים ימצאו חן בעיני המשכילים והנבונים ויברכו אותי אשר עשיתי להם מטעמים הללו, ויהי נועם ד' עלי להוציא לאור חיבורי "דברי חכמים" על דרוש ואגדתא שמה ישבעו עונג ונחת כפלים לתושיה כעתירת. בן המחבר