טוב טעם ודעת קמז

בורחים מקול הרחיים אינן חוזרים, אבל במתים כיון דאינן יכולין לפרוש ודאי נטחנין ובטלין ולכ"ע הם מותרין. ועוד נראה בזה דהן אמת בחבורי טוב טעם החמרתי בזה אבל כאן נראה להקל כיון דשם כתבנו דבזמן הזה דדרך לרקד הקמח יש להקל די"ל דהפוסקים המחמירין הוי רק בזמנם דהוי דרכם שלא לרקד הקמח לכך יש חשש פן נשאר איזה תולעים בעין ובריה אינה בטלה, גם הוי תולעים קטנים שאין ניכרין היטב לעין הרואה ולסמוך על הריקוד יש חשש פן ישכח מלרקד כמ"ש בכמה דוכתי כעין זה, אבל לדידן דדרך לרקד כל קמח אין חשש בזה דע"י ריקוד בודאי לא יהי' נשאר שום דבר בעין בפרט בזבובים גדולים קצת ויהיו נכרים לעין הרואה. רק דשם בחבורי כתבתי לאסור מכח חשש אין מבטלין איסור לכתחלה ייע"ש, א"כ יש לומר היינו דוקא אם הוי רוב מתולעים או עכ"פ מחצה על מחצה דאז הוי עליו שם איסור, אבל אם הוי רק מעט מתולעים ורוב הוי היתר א"כ בלא"ה יבש ביבש בטל ברוב כיון דא"א לבררם א"כ לא נקרא שם איסור עליו רק דהוי חשש שמא יבשלם ויתן טעם אבל כעת אין בו איסור לא נחשב מבטל איסור לכתחלה לכך מותר לטחנם לכ"ע. ומ"ש רו"מ להיתר ע"י שריטיווין ויפלו המנוקבים, ושוב אף אם ישארו לא נחשב מבטל איסור לכתחלה, ומדמה זה למ"ש התה"ד להתיר חיטין המחומצים לברר המחומצין דכיון דניכר דעושה כן כדי ליקח האיסור אף אם נשאר עוד בטלין ולא נחשב מבטל איסור לכתחלה, וכתב רו"מ דה"ה בשריטיווין ואף דדרך בלא"ה לעשות כן בחיטין מ"מ יעשה השריטיווין פעמיים דאין עושין כן בשאר חיטין. הנה אין הדמיון עולה יפה דבחיטין המחומצין נוטל גוף האיסור לבד ולא אחרים ואין עושה כן רק בזה, אבל בחיטין מתולעין כיון דבשריטיווין נופלין כל הפסולת, א"כ אין ניכר מגופו אם הוי רק עבור האיסור או בעבור דבר אחר ואפילו אם עושה כן פעם ב' מי יודע אם הוי זה פעם ב' או פעם ג' או פ"א, גם אפי' אם הוי פעם ב' דלמא עושה כן רק כדי ליפות הקמח יותר יפה ולא ניכר דהוי רק עבור האיסור, ומיהו כיון בלא"ה דעתי להקל בזה בהפ"מ מה אכפת לנו להיות מהיות טוב לעשות גם זה, גם יש לומר בזה כיון דעכ"פ יפלו גם המתולעים מהני עכ"פ דאתרע חזקת איסור ע"י מעשה זו אתרע החזקת איסור א"כ נהי דיש חשש אולי לא נפלו כולם מ"מ חזקת איסור אתרע ושוב אף אם יש עוד הרי יתבטלו בששים, ואין מבטלין איסור לכתחלה לא שייך בזה כיון דהוי רק ספק אם יש כאן איסור כלל והחזקה איתרע ומה גם דכבר בדק רו"מ כמה מהמנוקבין ולא הי' בהם כלל ואף דנמצא בהם ששה בזה כיון דהוי מעלמא יש לסמוך על דעת הסוברים דלא נחשב חזקה ע"י ג' באם אתי מעלמא לכך נראה להתיר לטחנם. ידידו וכו': תשובה קס לק"ק טולטשין. הנה ע"ד התולעים הנמצאים במים ואי אפשר להסירם גם ע"י סינון שכתב לו אחד מבא"ד בשם חכם אחד ודומה לו לרו"מ שהוא בשמי דמחמת שמתחלה הם גדלים במים ואינן מתחלת ברייתן בפ"ע אין להם דין בריה. הנה אמת שכן הוא סברתי בעז"ה וכתוב הוא בספרי מהדורא זיין ליו"ד. והנה כתב רו"מ שאחד הקשה לו דדרכם לפרוש לדופן הבור וא"כ הם בפ"ע ורו"מ השיב כמו דאמרינן הכי רביתייהו דלא נחשב פירש כן ה"נ הוי הכי רביתייהו ולא נחשב בריה בפ"ע כמו דלא נחשב פירש, והנה יפה אמר רו"מ בזה ואני מוסיף דנהי דפורשין לדופן הבור כיון דעתידין לחזור ואי אפשר להם לפרוש רק לחזור ומתחלתן פרישתן הוי לחזור הוי כלא פירשו כלל כיון דסופן לחזור. גם בלא"ה מי הגיד לנו נביאות זה שתולעים הללו נמי פורשים לדופני הבור וי"ל הש"ס לא קאמר רק באלו שנבראו בפני עצמן ואח"כ הם במים או באלו גדולים דמהני בהו סינון אבל לא בקטנים שגם סינון לא מהני להו יש לומר דהם אינן יכולין לפרוש מן המים כלל, וגם אם היו יכולין לפרוש הי' מועיל להם סינון. אך זה וזה אין צריך לו כי בלא"ה בעזה"י דברינו נכון דהרי בבריה קיי"ל דבעינן אסורים מתחלת ברייתן ואם אינן מתחלת ברייתן אין להם דין בריה. א"כ ה"נ אלו התולעים הנבראים תחלה במים אין להם דין בריה, ואף דאח"כ פורשין עכ"פ מתחלת ברייתן אין להם דין בריה לכך בטלין. וא"ש דברינו בעזה"י ויותר אין להאריך בזה: תשובה קסא לק"ק טארנאפל. בנידון מה ששאל רו"מ בנדון הציקאריע שנמצא בשלשה פעקליך ציקאריע מג' סוחרים מילבין קטנים ונסתפק אם מותר להחזירם להנכרים המוכרים. והנה רו"מ צידד בזה להתיר מכח דמסנן הציקאריע, ודימה לזה מה שמעמידין הצימוקין לעשות יין מהם וכו'. הנה אין הנדון דומה לראיה שבצימוקים שהדרך תמיד לסנן הצימוקים, לכך כיון שדרכו בכך יש לסמוך על זה דמסתמא יעשה כדרכו תמיד ויסנן, אבל הציקאריע אין דרכו דוקא בסינון ויש שמבשלין אותו כך שנותנין לתוך רותחין ועומד מעט ונופל הציקאריע למטה, וא"כ הוי כדבר שאין דרכו בהדחה שאסור לסמוך על ההדחה כן ה"נ אין לסמוך על הסינון שמא ישכח מלסננו. וגם מה שסמך על ס"ס למכור לנכרי לא ראה דברי הש"ך בהל' טרפות בסי' נ"ז שכתב דלא מהני ס"ס כזה דאין עושין ס"ס לכתחלה ואם הי' מהני בזה ס"ס הי' נראה למצוא ס"ס אחר יותר טוב. כי הנה אם הוי ידענו שהיו שם מליבין אלו תחלה ודאי שהי' מותר להחזירם לאותו נכרי כיון דהוי מכירה בטעות, א"כ אינו מוכר להם רק שהוא מחזיר להם את שלהם ובזה אין לחוש שמא ימכרו לישראל דמה לישראל בכך בשביל זה אינו מחויב לקנות מהם, וכעין זה כתב המג"א ה"פ סי' ת"מ יע"ש, א"כ נהי דהוי ספק אם נעשה מקודם או אח"כ ביד ישראל מ"מ שוב הוי לי' ס"ס שמא נעשה מקודם ואת"ל לא נעשה מקודם בהיותו ביד נכרי שמא לא ימכרם לישראל, וגם את"ל ימכרם שמא גם עתה אין כאן איסור כלל ויש לומר דבשלשה ספקות גם הש"ך מודה דמותר בכה"ג, וגם בזה שייך ההיתר א' שהביא הש"ך דזה הוי ספק בעיקר המכירה שמא אינו נקרא מוכר כלל רק מחזיר לו את שלו וכאן דעיקר איסור מכירה לנכרי בזה הוי דרבנן ממילא בזה הוי ספק דרבנן ולהקל דאולי לא נחשב בזה מוכר כלל רק מחזיר. אך בזה יש לפקפק דיש לומר כיון דהספק נולד ברשות ישראל א"כ הוי כאן חזקה דכאן נמצא כאן הי' והוי כאלו ודאי נתחדש זה ביד ישראל, דהרי אילו אתי לדינא קמן אפי' אם לא פרעו לנכרי היו מחויבין לפרוע להם כמ"ש סי' רכ"ד בחו"מ וא"כ אין זה ספק כלל. מיהו לדינא נראה לי דבלא"ה לא נחשב זה חזקה להחזיק מפעקיל לפעקיל. דבשלמא בראזינקיס ואינך דהוי הכל ביחד אם נמצא במקצתם מילבין הרי הוחזק כאן מילבין, אבל בזה יש לומר כל פעקיל הוי ענין בפ"ע ואין להחזיק ריעותא מזה לזה דאם נחוש לחזקה נאסור כל ציקאריע שבעולם בשביל זה, וכך לי ציקאריע של חניות אלו כמו של כל העולם, כיון דלחוש שנעשה בבית הפאבריקע קודם שנעשה פעקליך אין לחוש כמ"ש רו"מ, גם חזקה דכאן נמצא כ"ה מסייע דכאן נעשה וכאן היו כל המילבין ביד ישראל הקונה וא"כ ביד ישראל הוי כל פעקיל בפ"ע ואין מחזיקין מזה לזה ולכך נהי דלא מלאני לבי להתיר הציקאריע בכך מ"מ להחזירם לאותו נכרי ודאי דמותר כנלפע"ד נכון. כל זה כתבתי על שעה חדא בקיצור נמרץ ואין פנאי להאריך יותר. והנה בהיותי בזה עלה בלבי הערה אחת במה שמחלקין הפוסקים בדין חזקה דשלשה דהיינו דוקא במה דהוי מגופו אבל מה דהוי מעלמא לא הוי חזקה א"כ קשה במה דפריך הש"ס בפ"ז דכתובות לל"ק דשמואל אמר על בעל החמור להביא ראי' וכו' ופריך ממחט שנמצא בבה"כ וכו' ואמאי על בעל הבהמה, להביא ראיה ונוקים ומהו פריך נימא דשמואל מיירי במת מאליו וכן בכלה דהמומין באו לה מצד גופה בזה כיון דהריעותא בא לה מגופה לכך לא שייך בזה חזקת הגוף לומר דעתה דנטרפה כיון דחזקת הגוף אתרע לכך אזלינן בתר הרשות וכנכ"ה. אבל התם במחט שנמצא בבה"כ דהוי ריעותא דמעלמא בזה לא אתרע חזקת הגוף לכך מוקמינן לי' אחזקת הגוף דהשתא הוא דנטרפה לכך על הטבח להביא ראי' ומהו פריך וצ"ע. ידידו וכו': תשובה קסב לק"ק טולטשין להחריף מו"ה עקיבא חיות נ"י. הנה ע"ד אשר שאל בגוי אחד מכר לישראל בשבוע זאת כ"ז שקין קמח בזול קצת פחות משער שבשוק והלך לו לדרכו ופגע בישראל אחד מדעתו וסיפר לו לפי תומו איך שמכר היום את הקמח בזול מחמת שירא שלא יתקלקל שמצא כמה פעמים בהקמח מילבין רוחשים עכ"ל השאלה. והנה בזה פלפל רו"מ אי מסלפ"ת נאמן להחמיר. והנה אני תמה על רו"מ כי הבנתי מתוך כתביו