טוב טעם ודעת קמו

אחד. וי"ל עוד דספק דרבנן חמור מביטול, דהתם עכ"פ השתא ליכא איסורא כלל לכך מותר עכ"פ למי שלא נתבטל בשבילו, אבל בספק דרבנן דאפשר שכעת יש כאן איסור ממש רק דאנו מקילין לתלות שאין כאן איסור, זה לא מהני רק באם נעשה ממילא אבל אם נעשה ע"י ישראל קנסוהו ואסור לכל העולם, וא"כ זה תינח באם נעשה ביד ישראל, אבל אם נעשה ביד נכרי דלא שייך ה"ט שפיר אמרינן דהוי ספק דרבנן להקל וא"כ נראה דנהי דע"ד מהריב"ל הנ"ל אין לסמוך רק בהפ"מ כאן בצירוף יתר הטעמים די"ל דהוי ס"ס כנ"ל ובצירוף יתר הטעמים יש לסמוך להתיר בזה הפאווידל"א אפי' בלא הפ"מ וקם דינו של הצ"צ כפשוטו ממש. כן נראה לי נכון בעזה"י: תשובה קנח לק"ק סערוד להרבני החריף מו"ה יהודא ליב נ"י הנה ע"ד שאלתו וז"ל בעירנו דברי ריבות נשלבות וכל אחד ואחד לשם שמים נתכווין בדבר הקטניות מהשרביטין שקורין ארבסי"ן אשר בשנה העברה נמצא מונח במקצת כעין זבובים קטנים בתוכן אחר הבדיקה מתולעים והיה שלם ונקי מבחוץ בלי שום רושם שחור. אך אח"כ כשנחתך הארבי"ס לשנים נמצא בתוכו זבוב קטן ועי"ז יצא איסור על הארבי"ס ממורה א' באשר הוא ספק איסור תורה. והאריך קצת בטעמו כי טורח רב לחתוך כל ארבי"ס לב' וכו'. ור"מ מצדד להיתר, והנה רואה אני דברי רו"מ להיתר, רק מקצת דבריו לא נראין לי מ"ש בתחלת דבריו וז"ל ואפילו דחיישינן שיש זבוב בכל הארבי"ס יראה שהוא מותר די"א דלעולם איכא סמ"ך נגד טעם התולע אפי' בפרי קטן נמצא לא חיישינן אלא מטעם בריה אפי' באלף לא בטל וכאן אינו אלא ספק וחד ספק בדרבנן הוי כס"ס בשל תורה ומותר עכ"ל רו"מ. הנה זה ודאי אינו ונעלם ממנו דין המפורש בש"ע סי' פ"ד סעיף ט' די"א דה"מ שלא נמצאו בו אלא א' וב' אבל אם נמצאו ג' או ד' הכל אסור, ואף שכתב שם בשם י"א בסי' ק' סעיף ד' פסק כן בפשיטות, וכתב הש"ך בסי' פ"ד ס"ק ל"ב וז"ל דכיון שנמצא שם כל כך הכל אסור דהוחזק התבשיל הזה שיש שם יותר מהו איכא שמא נימוח ובטלו משום חד ספיקא לא שרינן ליה וכן הוא בב"י בשם הראב"ד, והנה צריך טעם למה באמת לא אמרינן בזה ספק דרבנן להקל. ותחילה רציתי לומר דהטעם כיון דהתולע הי' שלם תחלה מוקמינן ליה אחזקה דמעיקרא דגם עתה הוא שלם והוי ספק דרבנן באתחזק איסורא, אך מה נעשה להסוברים דספק דרבנן באתחזק איסורא להקל אך באמת כיון דהספק הוי בדאורייתא אם יש שם תולע או לא רק מצד אחר בא לו שהוא דרבנן שנתבטל לא אמרינן ספק דרבנן להקל והוא בש"ך כעין זה בסי' ק"א ס"ק ב' ותימא שנעלם זה מרו"מ, ועיין בפמ"ג שנדחק בזה ולא ידעתי למה. והנה בהיותי בזה עלה בלבי הערה אחת דיש לעיין מ"ש בש"ע וי"א וכו' אבל אם נמצא ג' או ד' הכל אסור וקשה למה לי או ד' מה אם נמצא ג' אסור כ"ש ד' וכיוצא בזה עמדו הראשונים ועיין בט"ז ה' לולב סי' תרמ"ח בשם הכ"מ, ונראה לומר בזה כונה מיוחדת והוא דנראה דלא אסרינן בג' רק אם הם שלימים ולא נמוחו, אבל אם חזינן דהם נמוחין אז מותר ממ"נ אם לא נלך בתר חזקה דהני יש לומר דאין כאן עוד תולע ואם נלך בתר חזקה דהני הרי יש לומר כמו דהני הם נימוחין כן ה"נ השאר ואין לנו לילך אלא בתר שעת מציאותן, לכך קמ"ל דזה דוקא אם נמצאו ג' אבל אם נמצאו ד' והג' נימוחין ואחד שלם אז הכל אסור דממ"נ חזקה דיש עוד תולעים שם וחזקה זו לא אתרע ולומר להיפוך כמו דאלו נמוחין כן הכל נימוחים חזקה זו אתרע דהרי יש כאן לפנינו תולע שלא נימוח לכך הכל אסור ולזה נקט ד', וזה נכון לפע"ד ודו"ק. והנה לכאורה לדינא הי' נראה לי להיתר בפשיטות כיון שכתב הרשב"א הובא בש"ע דאם עבר ובישל פירות שדרכן להתליע תוך י"ב חודש אם א"א בבדיקה מותר התבשיל, וא"כ הרי קיי"ל כל שעת הדחק כדיעבד דמי והנה לאסור כל המין גרע מעבר ובישל פ"א בלי בדיקה דמה אם בישל פ"א מותר בדיעבד מכ"ש דאין לאסור כל המין. אך לכאורה יש לעיין כי הרי הרשב"א נתן טעם דהוי כנאבדה הריאה בלי בדיקה, וא"כ תינח לדעת המחבר בסי' ל"ט דנאבדה הריאה כשרה אבל להרמ"א דאוסר בנאבדה הריאה ראוי לאסור גם זה וא"כ למה סתם הרמ"א בסי' פ"ד בזה כדעת המחבר, וצריך לומר דהרמ"א סמך על טעם השני של הרשב"א דהוי כאן ס"ס שמא אינו שם ושמא נמוח, אך לפ"ז הרי כתב הש"ך בסי' פ"ד ס"ק כ"ט בשם האו"ה דהיינו שלא הוחזקו פי' בסתם אבל פרטיים שהוחזקו בכך הוי ודאי ולא ספק, א"כ משמע דס"ל דליכא בזה ס"ס. וצ"ל דכוונתו דמה בכך דהוי כנאבדה הריאה הרי הוא ס"ל דנאבדה הריאה נמי אסורה. וא"כ שוב הוי ראוי לאסור לדידן, מיהו זה אינו דהם מיירי בדבר שאין בו הפסד גדול אבל בדבר דהוי הפסד גדול לאסור כל המין א"כ יש להתיר מטעם ראשון דהוי כנאבדה הריאה, והרי בבהמה ודאי הוחזקו כמה להיות בהם סרכות וטרפות ומ"מ מותר וה"ה בזה. גם בלא"ה בכה"ג שהזבובים הם תוך הפרי ואין ניכרין בחוץ הרי יש בלא"ה כמה מתירין כמ"ש בב"י סי' פ"ד ובש"ע סעיף וא"ו א"כ הוי כאן ס"ס אחרת שמא מותרין התולעים ואת"ל שהם אסורין אפי' לא פרשו שמא נמוחו. ובהיותי בזה ראיתי דבר הצ"ע שבש"ך ס"ק י"ט הביא בשם האו"ה דס"ל כדעת המחמירין דלא בעינן בזה פירש ובבדק הבית בב"י סי' פ"ד ציין להיפך דדעת האו"ה להקל וצ"ע כי אין ספרו בידי. והן אמת דעל ס"ס הן דהרשב"א הן דידן צ"ע דהרי הוי ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת. דהס"ס הראשון שמא אין כאן תולע הוי בגוף הדבר וס"ס השני שמא נימוח הוי בתערובת מכח שמא נתבטל וס"ס כזה לא מהני, אך זה לק"מ דהספק שמא אין כאן תולע נמי על התבשיל אנו דנין אם הוא אסור או לא והוי ב' הספקות על התבשיל. אך לפ"ז תינח אם לא הוחזקו פרטיים אבל אם הוחזקו פרטיים, א"כ הוי ודאי דיש שם תולע רק לומר שמא התולע מותר דלא ריחש זה שפיר הוי ספק אחד בגופו וספק הב' בתערובת ואין כאן ס"ס. מיהו נהי דאין כאן דין ס"ס מ"מ נראה להקל מטעם הראשון דהוי כנאבדה הריאה בלי בדיקה ובצירוף דעכ"פ נהי דלא הוי ס"ס אבל עכ"פ יש כאן מקילין בזה בלא"ה. והעיקר לדינא נלפע"ד כך אם הוי רק מיעוט דשכיח כן בהארבי"ס אבל לא ברובן ודאי דמותרין ומה דאפשר בבדיקה יבדוק ומה דלא אפשר מותרין כך אבל אם הוחזקו הרוב להיות כך אסורין דזה אינו דומה לנאבדה הריאה דשם הוי רק מיעוט דשכיח. מיהו אם נבדק קופה אחת או שק אחד ונבדק בו ג' ולא הי' בתוך הפרי הזבובים ודאי מותר אותו הקופה והשק כמ"ש בחבורי טוב טעם ודעת. כנלפע"ד נכון לדינא והנה חזר השואל והשיב לי וזה אשר השבתי לו. הנה במה דסיים אפתח הנה מ"ש בשם המורה שכתב שתשובתי הוא בלי פלפול הנה דבר זה מביא לידי גיחוך וכי מנין לנו מן התורה ומנביאים וכתובים שתשובה צריך פלפול ומזקנים אתבונן הראשונים שהשיבו הכל בקצרה וגם הנו"ב שהי' אחרון לפעמים משיב בארוכה ולפעמים רק בקצרה והכל לפי הענין ובפרט בדין זה דהוי רק שאלה קטנה וכעין שאלה המפורש בש"ע. והנה מה שפירש המורה כוונתי דהוא אסור אפי' אם חתכו לב' דלמא הוי בפנים תולע לא הבין כוונתי ולא הייתי חושד בכשרים לחשוד אותו בשטות כזה דהרי אין לנו לחוש רק כפי מה שהוחזק לפנינו וכיון דלפנינו לא הוחזק רק בין ב' החלקים מה"ת נחזיק ריעותא יותר שיש גם בפנים בזה לא חשדתי אותו. וכעת אבאר יותר דודאי אם מבשלן לאכול אח"כ אחד אחד אז כשנטלו לאוכלו כ"א לבדו הוי נקל הדבר דזה ראוי לחלקו לב' ולבדקו בפנים אבל אם מבשלו לאוכלו בכף עם לביבות וכדומה דאז אי אפשר לבדקו בשעת אכילה וקודם הבישול הוי רב הטרחא לבדוק כ"א לב' גם יתקלקל ויהי' נמחה אם יחלק כך אז הוי טרחא גדולה ואז אין חיוב לבדוק כ"א לב' רק אם הוחזקו רובן בכך דאז הוי כודאי זו"ז אין להאריך ואין מהצורך לפלפל יכתוב לי קושיא חמורה וכדומה ואז אפלפל עמו באריכות בעזה"י דברי ידידו הטרוד וכו': תשובה קנט לק"ק פודקאמין להרב החריף מו"ה העשיל נ"י ע"ד שאלתו באחד שקנה כ"ה קאריץ חטים והי' בהם כמה חיטין מתולעים וחורם נקוב לחוץ ואמרו שכשר לטחנם וקנה עוד כ"ה קארץ וערבן יחד וכשבאו החיטין לפניו לבדוק אם כשרים לפסח וראה בהם כמה חיטין מתולעים ופתח אותם ולא ראה בהם שום דבר רק כמו ששה חיטין מהנקובים מצא בהם זבוב קטן בתוך החיטה, והזבובים הנ"ל המה מתים ונפרכים במשמוש היד והוא הפסד גדול לערך ששה מאות ריינש כסף, והנה כבר ראה רו"מ מחלוקת הפוסקים דיש מתירין ויש אוסרין. ומה שחשש רו"מ די"ל אף המתירין לא התירו רק אם התולעים חיים דאז הטעם דבורחין מן קול הרחיים אבל במתים לא שייך זה, הנה לבבי אומר להיפוך. דהנה זה נראה ודאי דע"י הטחינה נטחנו התולעים ונעשו כקמח ונתבטלו רק דחשש האוסרין הוי כיון דהם חיים אולי פורשים בשעת הטחינה לצדדי הרחיים ואין נטחנים ואח"כ חוזרים לתוך הקמח שכבר נטחן והמתירין ס"ל כיון דהם