טוב טעם ודעת קמד

במשקה מ"מ אין ראי' מנט"י לכאן דהתם במחשבה תליא מלתא אם חישב עליו לאוכלו או לא, דלענין חיוב שלו אם מחויב ליטול ידיו תלוי במחשבתו, אבל לדין אם מותר תולעים הנמצא בו יש לומר דבזה כיון בכל דוכתי היכי דהוי טופח ע"מ להטפיח נחשב משקה ה"ה בזה, ומה בכך דיש בו פירות ג"כ מ"מ כיון דהוי משקה ג"כ דינו כמשקה. וכמו דאמרינן בעלמא סלק את מינו כאלו אינו כן ה"נ סלק את הפירות כאלו אינן והתולעים אין חשש בהם מכח המשקה שבחבית זה והרי דעת הפר"ח דאף קמח נקרא משקה לענין זה, ונהי דחלקו עליו האחרונים מ"מ בספר לבושי שרד פוסק כוותיה בהפ"מ א"כ כ"ש במשקה כהך. והן אמת שהפמ"ג בשפתי דעת ס"ק ל"ז הביא בשם הבל"י שכתב איינגילייגטה וויינקשיל או קערשין שנתהוו בהם מילבין יטול מהם בעומק כעובי אצבע והשאר מותר שכתב הכה"ג שאין מילבין תוך הפרי רק למעלה על הפרי וכו' והנה השפתי דעת כתב עליו שאין יודע מנין לו זה, והנה אני בגליון שם כתבתי וזה לשוני ולפע"ד נראה כעת כדעת הב"לי דבע"כ הטעם לדעת הכה"ג הוי דלכאורה מה לי תוך הפרי או ע"ג בע"כ הטעם שדברים הללו אוהבים את האויר או אפשר שאין להם קיום כלל במקום דחוק רק במקום רחב ואויר, ולכך אם הפירות מונחין הרבה יחד בשלמא בלי משקה א"כ יש ריוח קצת בין הפירות ואינו כגוש אחד לכך יתכן שיהי' מילבין ביניהם אך ע"י דבש ומרקחת נעשה כגוף אחד ממש ואין ריוח ביניהם הוי בזה כמו תוך הפרי לכך אין חשש בזה רק למעלה, ואדרבא אני תמה על הבל"י למה לי נטילה כעובי אצבע די לקלוף רק למעלה ולא יותר ומכ"ש במשקה לבד אף שהוא סמיך ועב דאין לאסור רק שלמעלה ולא יותר, ומה שבקמח אסור הכל היינו דאין המינין שוין ואפשר דבקמח מתקיימין אף במקום דחוק משא"כ בפירות, או אפשר דבקמח אין המקום דחוק להם אפי' בתוך הקמח כמו שיש להם דחק בתוך הפירות או המשקה ומאכל ועכ"פ כיון שהעיד הכה"ג שאינו בתוך הפרי ה"ה בהרבה אם הוא עב וקרוש יחד כגוש אחד ולכך אפשר דבמשקה צלול יש להחמיר דזה דומה לקמח. מיהו משקה צלול יש היתר מטעם אחר מכח דלא פירש עיין בזה ותבין. והנה כעת עכ"פ מדברי הבל"י היה מוכח דבכה"ג באיינגילייגטה וויינקשל או קערשין לא נחשב כמשקה ואין דינו כמשקה לענין תולעים. אך לפע"ד נראה דיש לומר בזה דדינו כמשקה ממש אף שיש בו פירות ג"כ, ואפשר דאף הבל"י לא מיירי רק באם הוי הפירות למעלה מן המשקה ונמצאו על הפירות במקום דליכא משקה אבל אם נמצא במקום המשקה דינו כמשקה, ונהי דחלילה להקל ע"ז לבד מ"מ בצירוף הני טעמי בנידון דידן יש להקל ולצרף כל הני טעמי. ולפי הטעם השני שכתבנו לעיל נראה להקל אפי' במילבין דהיינו אם נתעפש למעלה ומתוך העפוש נולדו המילבין בזה יש לתלות דדינו כמו מעלמא שלא נתהווה מחמת גוף המאכל רק מכח העפוש. ולכך לא הוי רק למעלה מה שאנו רואים ולא יותר. כן נראה להקל אפי' במילבין בצירוף הני טעמים דלעיל במקום הפסד מרובה כנ"ל ואפי' במקום הפסד מועט כפי ראות עיני המורה כנלפע"ד נכון. וה' יציליני משגיאות ויראיני בתורתו נפלאות אמן: ועוד בא מעשה לידי באשה שבררה קומפשט שקורין קרויט ואחר בדיקתה שאמרה שיפה בדקה בדקו אחריה ומצאו בו שני תולעים ועל השלישי הי' ספק דאחד אומר שהוא תולע ואחד אומר שאינו תולע מה נדון הקרויט השאר אם מותר באכילה או לא. תשובה הנה הב"י בסי' פ"ד הביא בשם הרשב"א ופוסק כן בש"ע דאשה שנמצא חומט אחר בדיקתה אסור לאכול מבדיקתה כדין טבח שנמצא אחריו חלב והביאו הש"ך ייע"ש ולפ"ז נראה דהיינו דוקא לענין להבא אבל למפרע הנה בטבח גופו קיי"ל דאף אם המיר אם ניקר חלב בו ביום הכל כשר ואין אוסרין למפרע, וכן כתב הש"ך ביו"ד סימן א' דאם הוא בפשיעתו שלא מחסרון ידיעתו הכלים כשרים. ונהי דהט"ז בסי' קי"ט והתב"ש מחמירין מ"מ יש לומר דהיינו דוקא באיסור תורה אבל כאן דמן התורה ודאי בטל התולע ברוב וסמ"ך ואין איסור רק דרבנן, ובזה לא פסלינן אותה למפרע ויש לומר דמוקמינן לה אחזקת כשרות והשתא הוא דאתרע ובאחרונה בשעת ברירת האחרון איתרע חזקתה ונתעצלה או פשעה ולא מקודם, ולכך אם הי' נמצא אחד או שנים ודאי דכשר שאר הירק, ואם הי' נמצא בו בודאי שלשה הי' ודאי אסור כל הירק כמו דקיי"ל בסי' פ"ד בירקות שנמצא בו שלשה תולעים בדבר דהוי מגופו ודאי הוחזק בתולעים. ואף דיש לחלק דהתם מיירי שלא נברר עדיין רק דהוי ירק שאינו מוחזק בתולעים ולא בעי ברירה ומ"מ בנמצא בו ג' הוחזק ואסור, אבל כאן דכבר הוברר א"כ מה בכך דנמצא בו שלשה נימא דהשתא הוא דפשעה ותחלה כשרה היתה ובדקה כהוגן, ואין לומר כיון דאתרע חזקתה בשלשה זמנין אסרינן הכל למפרע דאטו בטבח שידעו שהאכיל ג"פ טרפות אטו יש להטריף הכל למפרע זה לא מצינו בשום מקום, וכן בעדות לא מצינו לבטל בזה העדות למפרע רק בכל הפוסקים משמע דבכל ענין תלינן דעד הנה כשר הוא כן ה"נ בזה, אך יש לחלק דבנדון זה שאני דהרי קיי"ל בה' ס"ת סי' רע"ה בס"ת שיש בו ג' טעות אסור לקרות בו דהוחזק כולו במוטעה ולא מחלק בין אם הוגה כבר פעם א' או לא ואם הוגה פעם א' נימא כיון דהגיהו אין בו טעות רק אלו ומסתימות לשון הש"ע ופוסקים לא משמע כן. וצריך לחלק דדוקא בדבר שאין בו חשש מגופו בזה אף דהוחזק ג' פעמים מ"מ לא הוחזק למפרע בכך, אבל בדבר דהוי ריעותא בגופו רק דהוא אומר שתקנו אם אתרע אח"כ ג' פעמים עכ"פ אתרע התיקון למפרע ואסור הכל, אך א"כ בשוחט נמי כיון דהתיקון על ידו אם נודע ששחט ג"פ שלא כהוגן יהיה אסור הכל למפרע. אך נראה דיש לחלק בין דבר דשכיח מחמת עצלות או לא, ולכך בשחיטה או טרפות וכדומה דבזה לא שכיח מחמת עצלות רק בפשיעה ולכך אפי' אם אתרע כמה פעמים כל כמה דאפשר לאוקמי למפרע אחזקה דכשרות מוקמינן ליה, אבל דבר דשכיח שיהי' נעשה שלא במזיד רק מכח עצלות בזה כיון דאתרע שלשה זמנין דהתעצל בדבר הוחזק לעולם דהוי עצל ולא בדק כהוגן וזה הוי כשוחט שנבדק וא"י הל' שחיטה דאסור הכל למפרע ה"ה בזה, ולכך בנמצא אחרי' חומט א' או שנים לענין להבא ממ"נ אסור לאכול מבדיקתה דהן אם עשתה מחמת עצלות או מחמת פשיעה ומזיד הכל אסורה להבא ולמפרע כשר בדיקתה דתלינן דמחמת פשיעה עשתה כן דודאי אם נעשה מחמת עצלות איתרע חזקת כשרות שלה, רק דמ"מ במרד ובמעל הוי רשעות יותר וקיי"ל כל כמה דאפשר לאוקמי אחזקה דכשרות מוקמינן, רק באם הוי רק תולע אחד דלא אתרע חזקת המאכל אז תלינן טפי דבמזיד עשתה כן ולא אסרינן למפרע רק אמרינן השתא דהרשיעה אף דמרעינן חזקה דידה מהשתא יותר מ"מ כיון דחזקה דידה בלא"ה איתרע אזלינן טפי בתר חזקת כשרות של המאכל דהוחזק עד הנה על פיו בהיתר, וגם מתחלה לא הוי לי' חזקת איסור כמ"ש הט"ז בסי' קכ"ז גבי ירך בלי ניקור וע"ש, והשתא הוי לי' חזקת כשרות על פיו ויצא הדבר בהיתר וחזקה דידיה לא אתרע ע"י תולע אחד לכך אלים טובא ואמרינן דבפשיעה ובמזיד עשתה כן ועד הנה כשרה הי'. אבל אם הוי ג' תולעים דאז אדרבא גוף הדבר אתרע חזקתו שלו כיון דהוחזק בשלשה והיכי דהוי מיני' נחשב חזקה לאיסור ושוב אזלינן בתר חזקת כשרות שלה במה דאפשר ותלינן דמחמת עצלות עשתה כן ולא במזיד, וכל דהוי מחמת עצלות אסור הכל למפרע כמו בשוחט שנבדק ולא ידע הדינים ולכך אסרינן הכל למפרע כמו בס"ת, ולכך אם היו לפנינו ג' הי' אסור הכל למפרע. אך בנדון שאלתינו כיון דיש עד כנגד עד אם הוי השלישי תולע שוב מוקמינן לי' אחזקת כשרות של הירק שהוחזק עד הנה בהיתר וכדין ע"א אומר כסדרן וכו' עיין בסי' ל"ט ולכך דינו רק כאלו היו שנים וכשר הירק שהוברר למפרע דמה לי אם הוי חד ברירה או כמה ברירות, הרי אם ביררה כמה פעמים ובאחרונה נמצא תולע אטו נאסר הכל למפרע זה ודאי אינו רק נימא השתא דאתרע כן ה"נ בחד ברירה הרי כל חתיכה וחתיכה ממנו הוי ברירה בפ"ע, ותלינן דבחתיכה האחרונה הוא דאתרע ולא מקודם וז"ב ונכון כנלפע"ד ודו"ק, ומה"ט כתבו הפוסקים רק לענין להבא ולא לענין למפרע, ואין לומר דבאמת כוונתם למפרע שהרי מביא ראי' מטבח שנמצא אחריו חלב והתם כשר למפרע ובע"כ שכוונתם רק להבא, ולמה לא אשמעינן רבותא דאף למפרע אסור בדיקתה בע"כ כמ"ש דהם נקטו שנמצא אחריו שרץ אחד ובזה כשר עד הנה ואסור רק להבא. וז"ב ונכון לדינא. תשובה קנז לש"ע סי' פ"ד נשאלתי במרקחת פאווי"דלא של עכו"ם שהובא לישראל אם מותרין לישראל או לא. והוא נעשה מפלוימין לחים. וזה אשר השבתי הן אמת שבספרי האחרונים הובא בשם הצמח צדק שפאוויד"נא של פלומין מתולעים מותרים, אך המעיין שם בלשונו משמע שחושש שם רק מטעם התולעים אם יש ששים נגד טעמו ואם יש בהם איסור דאין מבטלין איסור לכתחלה אבל מגוף התולע לא מיירי שם כלל, ובע"כ מיירי שם בענין שידוע שאין גופן שם כגון שנמוח כמים או סינן אותו וכדומה, באופן שידוע שאין שם גופן רק טעמן. אבל הפאווידל"א שלנו דהוי עב ממש ויתכן להיות שיש שם גוף הבריה ולא נמוח בזה ודאי יש