טוב טעם ודעת קמג

שם בדלייפי כיון דאינו מסויים אינו הילך והקשה א"כ מאי פריך הש"ס למה לי למעט קרקע משבועה הלא כל קרקע הילך הוא והרי יש לומר דמודה באינו מסויים ובידו ליתן איזה חלק שירצה דלאו הילך הוא. הנה מ"ש רו"מ דהי' רוצה לחלק בין קרקע למטלטלין זה אמת גמור ואני אסביר לו בטעמו אולי גם רו"מ כוון לכך, דהנה הטעם בדלייפי לא הוי הילך היינו כיון דאף אם הוא בעין הוא מחוסר גוביינא רק במחוסר רק חד מעשה נחשב הילך אבל בדלייפי כיון דמחוסר ג"כ ברירה לברור איזה חלק שירצה הוי מחוסר תרי ומחוסר תרתי לא הוי הילך כדמצינו לחלק כן בכמה דוכתי בין מחוסר חד למחוסר תרי, אבל בקרקע נהי דמחוסר ברירה כיון דעכ"פ אינו מחוסר גוביינא והוי רק מחוסר חדא ובמחוסר חדא נחשב הילך, והוי כמו התם במטלטלין אם אינו מחובר כך לי קרקע אף דמחוסר ברירה כאן חדא וכאן חדא ולפע"ד זה נכון זו"ז אין להאריך. דברי ידידו וכו': תשובה קנד להרב החריף מו"ה בעריל המאדיש לק"ק קאלמייא. ע"ד שאלתו בדג שנמצא בתוכו שרץ המים הנקרא זאבע והי' מונח מעת לעת בתוך הדג אחר מיתת הדג והטריפו רו"מ מכח כבוש וראה כן בספרי טוב טעם סי' קנ"ה. והנה היטב אשר הורה ואין ראי' מן המשחקים אשר אינן בעלי הוראה ואין להם ידיעה בהוראה רק ידיעת בית רבו מה שראו בש"ע ואין יודעים לדמות מלתא למלתא ולחדש דין חדש והשכל נותן כן דמה לי אם הי' כבוש מבחוץ בתוך דבר צלול שיש בו טופח כדי להטפיח מה לי אם הוא כבוש מבפנים ואדרבא בפנים גרע דאין לו אויר המקרר והחום בפנים מסייע אל הכיבוש ואין מהצורך להאריך בזה במקום שאין הנושא סובל כי הדבר פשוט דהוי בו דין כבוש, ומ"ש המערערים דהוי נ"ט לפגם מי יודע זה הרי הש"ך בסוף סי' ק"ז כתב דרוב הפוסקים סבירא להו דדברים המאוסים לא הוי לפגם וטעמם אוסר ומחמיר הש"ך היכא דליכא הפ"מ גם הרי בעכברא בשכרא מוכח היכא דהוי לשבח אף דהוי דבר מאוס אוסר ואולי מין שרץ זה נ"ט לשבח בהדג ומי מכריע זה. ואם הוי ספק אם לפגם או לשבח נמי אסור כדין ספקא דאורייתא לחומרא לכך יפה הורה בזה לאיסור ולא יחוש לדברי המלעיגים ויסכר פי דוברי שקר: תשובה קנה לק"ק דובנא להאברך מו"ה חיים נ"י. ע"ד שאלתו בדגים טהורים שנמלחו מליחה מועטת בקערה ושהו שם כל הלילה ולמחרתו לקחו מן הדגים בכף כמה פעמים ואח"כ נמצא בהכף דג טמא ובכל דגים הטהורים לא הי' רק ששים בצמצום אך הי' ציר בכלי בתחתיתן מה הדין של הדגים והכלי. והנה רו"מ צידד להיתר מכח דתוך שיעור מליחה היה ששים ואחר שיעור מליחה הוי דגים צירן מועט ואין פולטין עוד וכמ"ש בסי' פ"ג. והנה זה אינו נראה דבסי' פ"ג מיירי דנתערבו אחר שיעור מליחה לכך שפיר מותר דהציר של קודם שיעור מליחה חלף הלך לו והציר שאחר שיעור מליחה אינו אוסר, אבל אם נמלחו יחד דתוך שיעור מליחה אז פלטו ציר איסור, א"כ מאן יימר דהציר האיסור נבלע בכולו מיד דלמא לא נבלע מיד רק אחר שנתמעטו מששים, והרי גם בבישול בקדרה ונפלה עלי' טיפה חיישינן שמא בתחלה לא פליט לפנים ואח"כ פליט כן ה"נ בזה שמא הדגים נטלו וציר הדג טמא נשאר ונבלע אח"כ, גם מ"ש בשם הפמ"ג דבדגים שמינים פולטין יותר ציר זה ודאי נכון וגם זה נכון מ"ש רו"מ בשם הפמ"ג בשם הא"מ דאף דסתם דגים לית בהו שמנונית היינו בנטלו מהם המעיים אבל בלא נטלו המעיים יש בהם שמנונית גם זה נכון. ומ"ש רו"מ להקל מכח דהבני מעיים לא נמלחו יפה דחה בעצמו דכל זמן שלא נפתחו הוי כחתיכה עבה ומועיל המליחה גם להם. וגם מ"ש רו"מ דאחר שיעור מליחה פסק כח המלח זה אינו דלא אמרינן פסק כח המלח רק היכי שפעל להוציא דם אבל באם לא הוי להוציא דם לא פסק כח המלח. וגם מה שכתב בסוף דבריו דחושש מפני הציר שהי' בסוף הכלי גם זה נכון דודאי אלו שהיו מונחין בהציר אסורין ואלו שהיו בחוץ לציר אין מצטרפין ואלו שחוץ לציר דינן כמונח חוץ לרוטב. וגם הרי מבואר בש"ך דכבוש ומבושל הוי בציר דגים נמי דאורייתא לכ"ע וא"כ לא מבעיא אם שהא מעת לעת בציר דנאסרו אפילו בלא שהו מעל"ע כיון דדעת כמה דבציר הוי כבוש כשיעור שיתן על האור וכו' א"כ הוי ס"ס להיפך דלמא הוי כבוש בציר כשיעור שיתן חומץ על האור וכו' וא"כ נאסר אף בלי שמנונית, ואת"ל דלא הוי כבוש בציר נמי רק כשיעור מעת לעת אכתי דלמא הם שמן ולכך לא מבעיא הני שבציר דאסורין ואין אלו שלמעלה מצטרפין אף שלא ניטל מהם דבר, רק אפילו שחוץ לציר אסורין כיון דניטל מהם מעט מעט ולא נשאר בהם ס' ואסורין כל הדגים והכלי ואין להאריך בזה. דברי ידידו וכו': תשובה קנו לשו"ע סי' פ"ד סעיף ט'. נשאלתי באיש אחד הי' חבית גדול של מיני פירות מטוגנים בדבש ועמדו במרתף כל ימות החורף ותחלה הי' עומד בבית ב' וג' שבועות והי' פתוח לגמרי ואח"כ כיסו אותו בדף מלמעלה, אך עדיין בצדדי העיגול היה אפשר לכנוס שם תולעים שאף ליטול משם מרקחת הי' אפשר מן הצדדין ועמד כך ג"כ זמן מה ואח"כ כיסו אותו כיסוי ממש בפשתן מלמעלה שלא הי' אפשר לפול שם שום דבר ועמד כך זמן מה, ואח"כ פתחו את החבית והי' על המרקחת ממש למעלה עפוש הרבה ועפרורית ובתוך העפוש נמצא ג' תולעים ונשאלתי מה דינו של כל החבית והי' הפסד רב מאוד. והשבתי להיתר מתרי טעמי, והוא כיון דהט"ז העלה בכמה דוכתי וכן הסכים עמו המג"א בהל' פסח סי' תס"ז דלא מהני חזקה דשלשה רק בדבר דאתי מגופו אבל בדבר דאתי מעלמא לא הוי חזקה א"כ ה"נ באמת אין דרך מרקחת להתגדל בו תולעים ולכך יש לתלות דמעלמא קאתי ואף דהרי הי' מכוסה ממש תלינן דמקודם שנתכסה ממש נפלו שמה ואדרבא אמרינן כאן נמצא כאן הי' ומקודם נפלו שם קודם שנתכסה ואף דממקום למקום לא מחזקינן איסורא ומכל שכן להתיר, חדא דבטלטלו את החבית ממקום למקום אין זה מוסכם לומר דלא מחזיקין איסורא ועיין בספר מק"ח סי' תס"ז יע"ש, ולפ"ז ה"ה לקולא נמי אפשר לתלות דבעודו בבית נפלו שם ממקום אחר ואף אי נימא דאין מחזיקין בכה"ג ממקום למקום מ"מ הכא הרי במרתף ג"כ עמד שם כמה שבועות טרם נתכסה ממש ומזמן לזמן ודאי מחזקינן א"כ ה"נ לקולא תלינן שמעלמא נפלו שם מקודם שנתכסה ושוב אין לחוש שמא הי' שם יותר, ואף דהח"י השיג על הט"ז שם בסי' תס"ז מ"מ אני בחדושי בה"פ שם ובס' מק"ח הוכחנו דלא כוותיה יע"ש, א"כ ה"נ תלינן דעלמא אתי לכך מותר השאר. ועוד אף אי נימא דלא תלינן מעלמא מ"מ כיון דאין דרך מרקחת לגדל בו מעצמו תולעים א"כ תלינן שרק מכח העפוש שלמעלה שהעפוש הזה מגדל תולעים וכדרך כל רקבון ועפוש שנעשה בו תולעים א"כ אף בזה דינו כמו בעלמא ותלינן שרק במקום העפוש שלמעלה הוי מקום תולדתן ולא למטה במקום הנקי ויפה שלא נתעפש. ואין דומה למה דקיי"ל כאן שבירקות שנמצא ג' כולו אסור דהכא דרך הירקות לגדל מעצמן תולעים בו ולא מכח העפוש א"כ כיון דמגופו בא אין חלוק בין תוכה ובין חוצה לו למעלה והוי אתי מגופו וחיישינן ליותר אבל כאן לא בא מצד עצמו רק מצד העפוש א"כ תלינן שהי' רק כאן במקום העפוש ולא יותר ולשאר המקומות שלא הי' שם עפוש דינו כמו היכי דבא מעלמא ולא חיישינן ליותר ועוד אף אם הוי לנו ספק אם באו מעלמא או מגופו מ"מ כיון דאף כאן בנמצא שם ג' אינו רק חשש שמא יש שם יותר. וא"כ זה באם ברי לנו דהוי מגופו והוי חזקה מעלמא לכך חיישינן שמא יש שם יותר אבל אם הוי ספק לנו אם הוי מעלמא או מגופו א"כ הוי הספק לנו בגוף החזקה אם הוי חזקה או לא, א"כ הוי ס"ס שמא מעלמא אתי הנך ואת"ל מגופיה שמא אין שם יותר, ואין זה שם אונס חד ולא מתהפך דדומה למ"ש הש"ך גבי ספק על ספק לא על כו' דמתחלה צריכין אנו לדון אם נכנס ייע"ש כמה גווני א"כ ה"נ תחלה צריכין אנו לדון על גוף הריעותא דבלא"ה מה"ת ניחוש שיש שם יותר ובע"כ הוי רק מכח דהוחזק בשלשה לכך צריכין אנו לדון תחלה מהיכא באו הני שלשה אם הוי חזקה או לא והוי ס"ס ממש וס"ס במקום חזקה מהני לכמה פוסקים, ואף להחולקים דלא מהני היינו היכי דהס"ס הוי מצד אחר אבל החזקה הוי ברורה אבל כאן הס"ס בגוף החזקה דספק אחד הוי אם הוי כאן חזקה או לא מהני ס"ס לכ"ע ובפרט בצירוף טעמים הנ"ל. ועוד יש לדון בזה די"ל כיון דבמשקה בכלי מותר אף אם נמצא בו תולעים א"כ ה"נ יש לומר מה בכך שהיו שם פירות ג"כ מ"מ כיון שהיה שם ג"כ דבש הרבה והיה טופח על מנת להטפיח ויותר ובכל דוכתא קיי"ל דטופח ע"מ להטפיח הוי משקה, ואף דלענין טבולו במשקה דעת כמה דמרקחת לא נקרא טבולו