טוב טעם ודעת קמ

מחממו כ"כ להיות נקבי פליטתו נפתחין דאינו מבליע ומפליט כאחד וכמו בטהור מליח וטמא תפל מותר מה"ט דאינו מחממו לפלוט כן ה"נ אבל בנמלח ממש יש לומר דחוזרין ונפתחין נקבי הפליטה. אך כיון דסברא חדשה היא ולא נמצא זה מיהו כיון דדעת הט"ז בלא"ה דהדחה אינה סותמת נקבי הפליטה וגם דעת כמה פוסקים דמליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה ולא יותר בפרט בדם דהוא איסור כחוש, ונהי דאנן קיי"ל בששים אף בהפ"מ מ"מ כאן בהצטרף תרתי וכל הני טעמי הוריתי לקלוף הבשר כשר כדי קליפה מכל צדדיו ואח"כ לחזור ולמלחו שיעור מליחה ואפשר דיפלוט מה שכבר בלע, ואפי' בלי מליחה מחדש היה נראה להתיר כיון דהיה נמלח ממש בעת הבליעה מחבירו. מ"מ לא מלאני לבי להקל והוריתי לחזור ולמלחו כדין שיעור מליחה ולקלפו תחלה כדי קליפה כיון דהוי תוך י"ב שעות והפ"מ ולכבוד שבת. כן נראה בזה נכון לדינא: תשובה קמו לסי' ע"א סעיף ג' בהג"ה מעשה בראש של עוף שנמלח בלא חתיכה ובלא נקיבת עצם ואח"כ מלגו אותו בחמין מכ"ר ששפכו עליו ועל שאר בשר ולא הוי בו ששים כנגד המוח וקרום ואח"כ בשלו זה הבשר שנמלג עם הראש לבדו בלא הראש וקצת חתיכה מן הבשר שמו בקדרה אחרת של בשר שלא נמלג עם הראש מה דינן של התבשילין הללו: תשובה הנה גוף דין הראש מבואר בש"ע סי' ע"א בהג"ה דהקרום והמוח אסורין ועיין בש"ך דאף בעוף הדין כן. אך נדון השאר בשר הנה לכאורה היה נראה להתיר כיון דערוי אינו מבליע ומפליט רק כדי קליפה לדעת רוב הפוסקים וא"כ כאן הוי עצם של גוף המוח והראש במקום הקליפה גם עור של הראש הוי במקום קליפה לכך היה ראוי להתיר הכל רק הראש לבדו נאסר. אך לדעתי נראה לאסור דהנה הט"ז הביא בסי' צ"ה ס"ק י"ב בשם האו"ה דכלים שתשמישן ע"י עירות הרבה מבליע בכולו לכ"ע, ולפ"ז הא דעירוי אינו מבשל רק כדי קליפה היינו רק אם נשפך קלוח אחד ונפסק תיכף, אבל אם שופכין הרבה חמין על הבשר או על שאר דבר א"כ מה לי אם שפכו הרבה עירות בזאח"ז או שפכו יחד הרבה שיעור שיש בו כמה עירות, ואדרבא זה עדיף דאם הוי בזאח"ז א"כ בנתיים נצטנן כבר ומה לי אם נבלע בו תחלה ע"י עירוי סוף סוף השתא כבר נצטנן ולמה יהי' כח לעירוי השני להבליע יותר, אבל אם שופך תיכף הרבה בעוד שעדיין חם א"כ שפיר יש לומר כיון דעיקר הטעם דכלי שני אינו מבשל ומבליע מכח דאיכא דפנות המקררות ולכך ה"נ ערוי אין לו דין כ"ר ממש כיון דדפנות מקררות לכך אין לו כח כלי ראשון ממש לבשל בכולו, אבל אם הוי ע"י עירות הרבה יחד א"כ תיכף בשנגע קלוח הראשון בו נתחמם עכ"פ הדפנות מבחוץ וכיון דעכ"פ כדי קליפה נתחמם שוב ליכא דפנות המקררות רק אדרבא חמין דעכ"פ בחוץ חמים הם ושוב מבליע קלוח השני יותר וא"כ מה לי אם הי' נפסק הקלוח בנתיים והי' חוזר ומקלח הי' נאסר ואם לא נפסק הקלוח כלל יגרע זה דבר שאין הדעת מחייבו אדרבא השכל נותן כיון דלא נתקרר בנתיים ראוי לומר יותר דמבליע שפיר בכולו, ובהכי א"ש מה שהקשה הפרי מגדים בסי' ס"ח בשפ"ד ס"ק כ"ז ממ"ש בש"ע או"ח סי' תנ"א דכלי שבלע ע"י ערוי הכשרו ע"י ערוי והרי ע"י עיראות הרבה בולע בכולו יע"ש והניח בצ"ע, ולפמ"ש א"ש כיון דכבולעו כך פולטו, א"כ מערין עליו הרבה חמין כשיעור כמה עיראות ופולט בכולו והש"ע לא נחית שם רק לאשמעינן דהכשרו ע"י עירוי וכמה עיראות יעשה סמך על המעיין דאם נשתמש רק בחד עירוי די בעירוי אחת ואם נשתמש בו הרבה עיראות תוך מעל"ע בעינן שיערה עליו חמין הרבה כשיעור כמה עיראות, ואדרבא הי' נראה מה שהאו"ה הנ"ל הביאו הט"ז סי' צ"ה אוסר ע"י כמה עיראות היינו לא כמו שהבין הפמ"ג שם אם נשתמש בו הרבה תוך מעל"ע, ולפע"ד אין הכוונה כן רק אם נשתמש בו תוך מעל"ע נמי מותר רק האו"ה מיירי דנשתמש בו עירוי שני בעוד שהיה חם מעירוי ראשון אז בולע בכולו כיון דעדיין דופנותיו חמין וא"כ נראה אם נזחל הרבה חמין עליו בענין דיש לעשות מזה כמה קלוחין בולע בכולו לכ"ע. ואין לומר דדוקא בכלי ס"ל לאו"ה כן דהרי לענין להבליע בכולו גרע כלי דהרי אין כלי אוסר כלי ומאכל אוסר מאכל, ומה דכלי אוסרת היתר שנוגע אפי' דבר שאינו שמן כמ"ש בסי' ק"ה היינו דלפלוט מן הכלי קל דאין בו פליטה מגופו אבל להבליע בכלי לא עדיף ממאכל. ולכך אם כלי בולע ע"י עירוי כמה פעמים ה"ה מאכל, וכיון דהט"ז בסי' ק"ה בלא"ה מחמיר בעירוי אפי' בכ"ש להבליע בכולו ונהי דלא קיי"ל כן מ"מ בכה"ג שיש בהעירוי זה שיעור גדול כשיעור הרבה עיראות יש לאסור בכולו ולכך דין הבשר עם הראש כדין נתבשל עם הראש וצריך ששים נגד כל הראש ואם לאו הכל אסור, מיהו במקום הפסד מרובה הי' אפשר לצדד להקל כסתימות לשון הפוסקים דכל עירוי אין אוסר רק כדי קליפה, אבל שלא במקום הפ"מ נראה לפסוק כמ"ש. גם יוצא לנו מדברינו חידוש דין דכלי דדרכו להשתמש ע"י עיראות הרבה יכשירו אותו בענין דישפכו עליו הרבה חמין יחד כשיעור כמה עיראות. ויוצא בזה לכל הדיעות וכדי שלא ליתן הדבר לשיעורין ראוי לעשות כן בכל עיראות מה שמכשיר ע"י עירוי יעשה כן ואז לא יבא לידי תקלה בדבר דהוי תשמישו ע"י כמה עיראות. כן נראה לפע"ד נכון: תשובה קמז לסי' ע"ב סעיף א'. נשאלתי בשוחטי בהמות שאין מוכרין הלב לאלתר ומונח כך יום או יומים בלא קריעה והדם הוא כנוס בתוכו אם ניחוש בו לכבוש לומר דהוי כבוש בדם או לא: תשובה הנה לכאורה הי' נראה לי דאסור דאף זה הוי כבוש ויש לפשוט זה ממ"ש באו"ה הובא בהגהת רמ"א סי' צ' בכחל דאפי' אם הניחו כך יום שלם בלי צליה עם חלבו מותר ומפרש שם הטעם מכח דחלב שחוטה מדרבנן. ולא מבעיא אי נימא דשאר בשר אפי' בחלב שחוטה אסור רק דבכחל בחלב עצמו לא שייך מראית עין ולא גזרו בזה, ואפי' אם נימא דשאר בשר ג"כ מותר בחלב שחוטה הוי רק מכח שהוא רק דרבנן אבל בדם הלב הוא דאורייתא ואפי' חיוב כרת הוי בדם הלב וגם ע"י כבוש לא הוי בזה כמבושל דנימא דדם שבשלו דרבנן רק לא הוי כמבושל ממש פשיטא דראוי לומר בזה כבוש מעל"ע ונאסר מכח הדם שנכבש בו. ואין לומר דשאני לב דשיע דז"א דהרי דעת ר"ת וכמה פוסקים דלא קיי"ל כהך סברא שאני לב דשיע והכי קיי"ל לחומרא, א"כ אם לענין בישול לא אמרינן דשיע ה"ה נמי לענין כבוש דלא אמרינן דשיע. אך נראה דיש מקום לצדד להקל מטעם אחר דלא שייך כבוש רק אם הי' מגולה לאויר בשום זמן אז שייך לומר כבוש כמבושל אבל בדבר דלא הוי מגולה לאויר לעולם רק כנוס בתוכו לא אמרינן ביה כבוש כמבושל, וראיה לדברינו ממה דאמרינן בפ"ב דפסחים דאמר ר' יוחנן ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה ואמרינן שם אלמא קסבר משקין מפקד פקידי וכו' וקשה אם ס"ל משקין מיפקד פקידי א"כ נימא בי' דהוי כבוש מעל"ע וא"כ כיון שעכ"פ נטמא האוכל והרי גלי קרא דיקדש להיות כמוהו שאם פסולה היא תפסל ואם כשרה היא תאכל כחמור שבה וא"כ ה"נ לו יהא שלא נטמא המשקין בתוכו מטומאת הזג עצמו מ"מ הרי עכ"פ הוי המשקין כבוש בתוך הזג ונימא ביה כבוש כמבושל ונבלע בו טומאת הזג וא"כ נפסל ג"כ לנסכים. ודוחק לומר דר"י מיירי דוקא באש לא שהו מעל"ע משנטמאו עד שעת הדריכה דכל כהאי הוי ליה לר"י לחלק. ועוד דכמו דקיי"ל דדורכן פחות פחות מכביצה כן הוי ליה לאשמעינן הך תקנתא דדורכן תיכף בתוך מעל"ע פחות פחות מכביצה וממילא נידע דאין לו לשהות מעל"ע אלא ודאי בכל ענין דורכן וכו' והרי הוא ס"ל משקין מיפקד פקידי ומ"ט לית ביה כבוש, ועוד קשה יותר ממה שפריך הש"ס שם מברייתא דהא למה זה דומה לתרומת תותים וענבים שנטמאו שאין לך בהם לא היתר אכילה ולא היתר הסקה ואמאי לדרוך להו פחות פחות וכו' ומשני דלמא אתי בהו לידי תקלה וכו' ומ"ט לא משני טפי דמיירי ששהו מעל"ע ואז כבר נאסר המשקה מכח שקבל טעם מגוף הענבים מכח כבוש כמבושל, ועוד דאף באם לא שהא מעל"ע יש לגזור אטו שמא ישהא מעל"ע וגזירה זו מסתבר טפי מגזירה דלמא אתי בהו לידי תקלה אלא ודאי דאף למ"ד דמשקין מיפקד פקידי מ"מ לא שייך כבוש כמבושל כל זמן שלא הי' יוצא לאויר העולם בשום פעם ולא הי' מגולה לאויר כלל, וה"ה נמי בדם הכנוס בתוך הלב כל זמן שלא נקרע. והן אמת דעל זה לבדו לא הי' אפשר לסמוך להתיר אטו כיון דאנו מדמין נעשה מעשה ודבר זה צריך עיון ובדיקה בש"ס ופוסקים, אך כיון דבלא"ה יש צד להתיר כיון שכתבו הפוסקים והובא בד"מ בסי' ע"ב דדרך הדם להיות מתייבש בתוך הלב ובנקרש כבר העלו הפוסקים דלא שייך כבוש כה"ג ואף אם הוי ספק אם נתייבש או לא מידי ספקא לא נפקא אולי הי' יבש בתוכו ואפי' אם כשנקרע נמצא בתוכו צלול יש לומר שמא עתה הוא שנימס וקודם הי' יבש והוי ספק כבוש וכיון דיש כמה פוסקים דס"ל לב שיע ולא בלע