טוב טעם ודעת קלט

התורה. וא"כ ר"ע דס"ל חמץ בשרפה בע"כ ס"ל נמי דאסור מן התורה ולכך לר"ע פריך שפיר ולחשוב נמי ככרות של בעה"ב. והנה בהיותי בזה נתקשיתי דבאמת איך יליף מנותר נהי דר"י סבירא ליה חמץ אחה"פ אסור עכ"פ הלאו דבל יראה והעשה דתשביתו אינו לאחה"פ אבל בנותר הוי העשה תמיד, וא"כ אכתי קשה איך יליף מנותר דמה לנותר דעובר תמיד בלאו כל דאינו מקיים העשה והעשה חל תמיד לתקן הלאו. אבל בחמץ אחר הפסח לא שייך העשה ולא יתוקן בזה הלאו מיהו יש לומר זה הוי חומרא כיון דא"א לתקן הלאו עוד ונשאר הלאו עליו הוי חמור ממה שבידו לתקן עוד הלאו ודו"ק. ואכ"מ להאריך בזה: והנה שבתי וראיתי שמה שהוכחתי דס"ל לר"ע דחמץ אסור לאחה"פ מן התורה ממה דס"ל דהוי בשרפה נראה דאין מזה ראיה לפי מה דמסיק הש"ס בפסחים דכל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. א"כ הוי שרפה קולא ולא חומרא לכך שפיר יליף במה מצינו מנותר דאין לומר דמה לנותר דאסור לעולם דהרי אדרבא אם חמור הוא ולא הוי רק בשרפה מכ"ש בחמץ ודו"ק. מיהו אף דמזה אין ראיה מ"מ הוכחה ראשונה נכון דמסתמא כרבו ס"ל. ומה שהקשית על הפ"י בגיטין בסוגיא דמטמא ומדמע ומנסך שהוכיח דמחשבת קדשים בלב נמי הוי מחשבה דאם לא הוי מחשבה בלב רק בדבור למה אמרינן בזבחים דהמחשב בקדשים הוי לאו שאין בו מעשה הרי עקימת שפתיו הוי מעשה ותמהת דמה בכך דהוי אף בלב מ"מ הרי בע"כ מה דאמרינן במחשב בקדשים לוקה היינו בדבור דאל"כ איך שייך בו התראה ובע"כ הוי בדבור וא"כ סוף סוף הוי מעשה. וגם כתבת דעקימת שפתיו הוי מעשה רק בנעשה מעשה על ידו. הנה לא עיינת בסנהדרין דף ס"ה דאם היית מעיין שם לא הוי קשה לך כלל דש"ס מפורש הוא שם דעקימת שפתיו הוי מעשה אף אם לא הוי נעשה על פיו, גם לא הוי קשה לך על הפ"י דשם קאמר הש"ס מה למגדף שכן ישנו בלב. א"כ מפורש הוא כדברי הפ"י דהיכי דהוי בלב לא הוי מעשה. והנה לא מבעיא לדעת הראשונים דדבר שמשכחת לה בלי מעשה אף אם עשה מעשה נמי אינו לוקה והבאתיו בס' החיים בפתיחה לה"פ דלפ"ז ודאי הוי כוונת הש"ס כך כפשוטו כיון דמגדף ישנו בלב ג"כ ולכך אף אם אמר בפה נמי לא הוי מעשה כיון דמשכחת לה בלי מעשה וזה יהיה כוונת הפ"י ג"כ, אף גם אם לא נאמר כן מ"מ ג"כ יהיה א"ש דברי הפ"י דהנה מחשבת קדשים אם בעינן שיהא נמי בלבו או די בדבור יהיה תליא בזה עצמו דאם שייך פיגול במחשבה בלי דבור מוכח דהמחשבה עיקר לכך ממילא אפי' אמר בפה בעינן מחשבה ג"כ והוי כמו מגדף ולא הוי מעשה שכן ישנו בלב, אבל אי נימא דהפיגול לא הוי במחשבה רק בדבור ממילא היכי דמדבר לא בעינן מחשבה דהעיקר בזה הדבור ושוב הוי עקימת שפתיו מעשה זה הוי כונת הפ"י ע"פ ש"ס דסנהדרין הנ"ל. ויותר מזה אין פנאי להאריך: תשובה קמד לק"ק קאריץ להדיינים דשם. הנה ע"ד שאלתם אם רוצים להשהות בשר שאינו מנוקר אחר ג"י אם די בהדחה מועטת כפי דרך הטבחים או כיון דהוי אינו מנוקר צריך להשרותו חצי שעה כפי משמעות האחרונים. הנה הן אמת דהאחרונים נראה שהוציאו כן מלשון הרמ"א שכתב דאין לשהות הבשר ג' ימים בלי ניקור וקשה אי בלי הדחה אפי' בלי הטעם דניקור אסור כמ"ש הרמ"א בסי' ס"ט ואי ע"י הדחה אפי' מכח חשש ניקור ליכא, ומזה נראה שהוכיחו לחלק דבלי ניקור בעינן חצי שעה ואם הוא מנוקר די בהדחה מועטת. ובאמת אני בתשובה שכתבתי מכבר לק"ק הוסאטין ישבתי בע"א דברי הרמ"א וא"כ אין ראיה מזה לחלק מ"מ נראה דהדין נכון דודאי ראוי להחמיר בזה. והוא דבאמת אין כל הזמנים שוין דהנה מריש הוי קשיא לי מ"ש הפוסקים דטעם הדחה ראשונה הוי כדי לרכך הבשר והרי אדרבא אמרינן ביבמות דף קכ"א דמיא מצמית צמית וכן אמרינן בסי' ל"ו לענין בדיקת הריאה דבעינן פושרים דקרים מטרשי ליה א"כ איך אמרינן דהדחה פועל לרכך ובע"כ הוא החילוק דהדחה של הבשר הוי במים שעומדין בבית ולא יהיו צוננין מאוד והם מרככין משא"כ מים קרים ומכ"ש מי נהר הם צוננים ומצמית צמית וטרשי לי' א"כ מוכח דהצונן גורם להקשות הבשר, וא"כ אפשר דשיעור ג' ימים לא אמרינן רק בימי הקיץ אבל בימי החורף דהוי הקור רב וע"י הקור מתקשה אפשר אפי' בפחות מג' ימים מתקשה הדם. והנה עלה בלבי הערה אחת די"ל דיש לדין הגאונים דאין לשהות בשר ג' ימים בלי מליחה יש לו מקור בש"ס (וכיוצא בזה כתב הש"ך לענין בועה מעבר לעבר אף דהוא מחומרות הגאונים יש לו מקור בש"ס וכן י"ל בזה) והוא במה דמבעיא ביבמות דף קכ"א גבי ריב"ב אומר לא כל הזמנים שווין ולא כל המקומות שוין ומבעיא שם אם ריב"ב לחומרא פליג או לקולא, והנה מריש הוי קשיא לי למאי מבעיא כן הרי אין הלכה כריב"ב ולמה מבעיא לי' למאי דאין נ"מ לדידן ונראה שיהי' נ"מ לנו לענין בשר ששהא ג"י בלי מליחה דבזה לא מצינו פלוגתא. ואי נימא דלחומרא פליג א"כ ה"ה בבשר ששהא ג' ימים בלי מליחה ראוי לילך לחומרא דאין כל הזמנים שוין ובעת הקור הגדול או בעת החום הגדול ראוי להחמיר אפי' פחות מג' ימים ואף דג' ימים בלי מליחה הוי רק דרבנן גם הך דאין מעידין עליו רק עד ג' ימים הוי דרבנן כמו שהוכחנו בכמה תשובות ואעפ"כ אזיל לחומרא א"כ לדידן בבשר ששהא ג' ימים בלי מליחה נמי ראוי לומר דאין כל הזמנים שוין, אבל אם לקולא פליג ה"ה בבשר ששהא ג' ימים בתוך ג' אין להחמיר בכל הזמנים וכיון דלא נפשטה הבעיא ודאי ראוי להחמיר לכתחלה שלא לעשות כן ואף אם אין זה כונת הש"ס עכ"פ סמך יש לזה כיון דאמר שם ריב"ב דאין כל הזמנים שווין, וגם הוכחנו מן הש"ס דהיכי דהוי קור מאוד אז מצמית צמית לכך ודאי ראוי להחמיר כן לכתחלה, ואין לשהותו כמה פעמים ע"י הדחות מועטות ובפרט בלי ניקור רק באופן שיהי' שרוי במים ח"ש דוקא כנלפע"ד נכון. דברי ידידו וכו': תשובה קמה לסימן ע' סעיף ו' בהג"ה. הנה בא מעשה לידי בבשר שכבר נמלח והודח ששכחו וחזרו ומלחוהו עם בשר שנמלח להוציא דם והיה הפ"מ וצורך שבת והי' עדיין תוך י"ב שעות. והנה הראיתי פנים להתיר, חדא די"ל דע"כ לא אמרינן בשר שנמלח והודח שנמלח עם בשר להוציא דם אסור, היינו רק אם לא הי' הכלי מנוקב למטה ממש רק שהי' מקום משופע וכדומה בענין כשיצאו המים יזובו מיד ולכך כיון דעכ"פ אי אפשר לפלוט למטה רק זב לצדדין אז יש חשש בדרך הליכתו נפל על הבשר שכבר נמלח ונבלע בו אבל אם נמלח בכלי שיש בו נקבים למטה ממש והבשר מונח על הנקבים אז בזה כיון דאין דרך הדם לפלוט רק למטה לא למעלה ולא לצדדין כמ"ש הפוסקים א"כ כאן פולט הציר למטה תחת הבשר ויוצא דרך הנקבים ואינו נופל כלל על הבשר שבצדו ולכך כה"ג אף במונחין זה אצל זה נראה להתיר. ואף במונחין זה אצל זה בכשא"מ רק שהי' בדרך מדרון ושיפוע נראה דאינו אסור רק אם הבשר הכשר מונח למטה והבשר שנמלח להוציא דם מונח למעלה דאז כשהדם יוצא מלמעלה למטה נוגע בבשר שכבר נמלח אבל אם להיפוך אם הבשר שכבר נמלח מונח למעלה בראשו והבשר שפולט דם למטה ממנו דינו כאלו הי' הבשר כשר למעלה ממש דקיי"ל דם אינו מפעפע למעלה ה"ה כה"ג נמי ומותר הבשר, ואף אם ספק איזה הי' מונח למעלה הי' נראה להתיר דהוי ספק דרבנן דדם שמלחו דרבנן מיהו כיון שכתבו הפוסקים דדרך מליח להתהפך אסור בספק אבל אם ידוע שהי' הבשר כשר עליו ודאי כשר ובכלי שיש בו נקבים מותר אפי' מונחים זה אצל זה ממש אם יש נקבים תחתיהן, מיהו לא מלאני לבי להקל בזה רק כיון דהוי תוך י"ב שעות דאז פולט ציר לרוב הפוסקים רק דהכא יש חשש דהדחה סותמת נקבי הפליטה, אך הנה הט"ז חולק על זה דאין הדחה סותם נקבי הפליטה, והנה אפשר הי' לצדד בזה כיון דנמלח הבשר כשר ג"כ מחדש אז הוי סברא נהי דהם סוברים. דהדחה סותמת נקבי הפליטה היינו באינו חוזר ונמלח מחדש אז כח מליחה הראשונה נסתם כשהודח אבל אם נמלח מחדש שוב י"ל דחוזרין נקבי הפליטה להפתח ולפלוט ונהי דלא מהני אח"כ לדידהו מליחה שנית היינו אם בשעת הבליעה לא הי' נמלח ועכ"פ נבלע בו הדם אז לא מהני מליחה אח"כ, דבאמת אגב דפליט ציר דידי' יפלוט דם דאחריני זה לא אמרינן לבדו ואינו מועיל רק בצירוף הטעם איידי דטרוד למפלט ציר לא בלע ונהי דע"ז עצמו ג"כ לא סמכינן מכל מקום מצטרפין שני הטעמים יחד, אבל אם הודח כיון דכבר נסתם נקבי הפליטה ועכ"פ בלע שוב לא מהני סברא זו לבד איידי דיפלוט ציר דידיה יפלוט דם וכו' אבל אם בשעת מליחה ממש כבר היה נמלח הבשר כשר מחדש שוב ע"י מליחה שנית נפתח נקבי הפליטה והתחיל לפלוט ציר ושוב איידי דטרוד לפלוט ציר לא בלע שוב מהני צירוף הטעם דמליחה שנית ואיידי דיפלוט ציר יפליט דם וכו' והפוסקים בהודח נסתם מיירי בלי מליחה שלא נמלח הבשר ואף דמליחה של חבירו פועל להבליע בו מ"מ אינו