טוב טעם ודעת קלז

ולא שייך לומר דמהימן לי'. מיהו דברי הראב"ד בלא"ה תמוהין כמו שתמהו עליו הבאים אחריו ובחידושי בילדותי ישבתי זה ואכ"מ להאריך כי אין בזה נ"מ לדינא, רק היות שהעיר ה' עתה זה בלבי לא נמנעתי מלכתוב, ולדינא יפה הורתם להיתר ויישר כוחכם ויסכר פי דוברי שקר המטריף. ידידכם הטרוד וכו': תשובה קלח לק"ק טרנאפל להרבני החריף מו"ה משה נ"י. הנה מכתבו קבלתי והנה לא ידעתי למה מכל הזמנים בחר לכתוב דוקא בימים הגלוים וידועים שאני טרוד בהיותי ביומי דכלה והשואלים רבו כמו רבו, ולולי שאני חושש שידמה בלבו שמחמת שנאה איני משיבו לא הייתי משיבו כלל, אך כעת פניתי מעט להשיבו בקצרה. הנה פלפולו הוטב בעיני ובפרט מ"ש ע"ד הפלפול הוא יפה מוסד על השכל, אך מ"ש דלפי דברי הפלתי דבספק אד"ר מבטלין לכתחלה יהי' מותר לערבו חד בחד אחר הבישול ויהי' איקבע איסורא ויהו אסורין שניהם ואח"כ יהי' מותר לערב כ"א ברוב כיון דהוי כ"א ספק אד"ר, הנה ז"א דהרי הוי תרתי דסתרי אהדדי דעל חתיכה זו נתלה לקולא שהוא ההיתר והשני של איסור דאם הוי ידענו שהוא איסור לא הוי רשאי לבטלו רק דאני אומר שהוא היתר והשני איסור, וא"כ כיון דלהיפוך נמי יש לומר כן הוי סתרי אהדדי, וגם כל היכי דמקלקל לאידך לא אמרינן שאני אומר וכל ספק איסור דרבנן דמותר לבטלו היינו מטעם שאנו תולין לומר שהוא היתר ומהני הך שאני אומר לבטלו לכתחלה וזה הוי היכי דלא מקלקל לאידך ולא בכה"ג. גם מה שהקשה על המחבר דס"ל דהיכי דהוי ספק איסור תורה ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן הוי נמי סד"ר דהרי לא החמיר בסי' ק"י רק מטעם אחר דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת ולא מטעם דהוי ספק תורה וע"י גלגול נעשה דרבנן א"כ לפי דברי הט"ז דחומרת הגאונים בבשר ששהא ג' ימים בלי מליחה הוי רק מספק שמא א"י ע"י מליחה א"כ למה לא יהי' מותר כשבשלו אחר המליחה דהרי הוי ספק דרבנן ע"י גלגול, הנה זה לק"מ דהרי הוי אתחזק איסורא דמתחלה הוי דם רק שספק שמא יצא ע"י מליחה וספק דרבנן באתחזק איסורא לדעת הש"ך אפילו באין לו עיקר מן התורה נמי הוי לחומרא וביש לו עיקר מן התורה לכ"ע לדידן קיי"ל לחומרא ודם יש לו עיקר מן התורה, ותדע דאל"כ מה תקנו הגאונים כלל הרי קיי"ל דם שמלחו דרבנן א"כ ע"י המליחה נעשה דרבנן ולמה אסרוהו לבשלו ובע"כ מכח דהוי אתחזק איסורא וא"כ ה"נ ע"י בישול, ואף אי נימא דלא הוי טעמייהו מכח אתחזק איסורא מ"מ ס"ס כיון דכבר נעשה דרבנן והחמירו בו מה יוסיף תת כח מה שנתבשל ג"כ, ועוד יש לומר כיון שכתבו הפוסקים דהיכי דעיקר נתקן על הספק לא מהני ספק דרבנן וס"ס ייע"ש גבי בדיקת חמץ וכתם וכו' וא"כ ה"נ כיון דהגאונים החמירו ואסרוהו לכתחלה מכח ספק לא מהני בזה סד"ר וס"ס, ועוד נראה דהרי יש כאן חזקה דמעיקרא וחזקת הגוף דכמו שהי' הדם תחלה כן נשאר רק בשאר ספק דרבנן ובספק אם נמלח תוך ג' דמותר היינו מכח כיון דעשוי הוא לצאת הדם ע"י מליחה א"כ הוי כחזקה העשוייה להשתנות דלא הוי חזקה אף בחזקת הגוף וכמ"ש הרמב"ן ברפ"ב דכתובות בחזקת בתולה אבל אם הוי ודאי אחר ג' ימים דאז כיון דנתקשה הדם עכ"פ אינו עשוי לצאת ושוב הוי חזקת הגוף וחזקה דמעיקרא לכך לא אמרינן בזה סד"ר להקל וא"ש ודו"ק. זו"ז אין להאריך דברי ידידו וכו'. תשובה קלט להרבני מו"ה משה חיים בן הרב ממאניסטריטש. ע"ד שאלתו באשה שמלחה בשר והדיחתו ובשלה אותו ונסתפקו אם שהא שיעור מליחה או לא. יפה הורה להתיר בזה ומטעם שלו כיון דמלחה והי' סופו לצאת אתרע חזקתו. ואני מוסיף לו נופך בדבר דאף לולי זה כאן שאני דהרי מוקמינן כל דבר בחזקת שלא נעשה מעשה ואף בדבר שידוע שנשתנה אמרינן דעתה הוא דנשתנה וכל מה דאפשר לאחר הדבר אמרינן דמוקמינן לי' אחזקה דמעיקרא דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא א"כ הכא נמי כיון דהוי ספק אימת הוי הדחה אמרינן דאחר שיעור מליחה הדיחתו ומוקמינן לי' אחזקתו שלא הי' מודח עד אחר שעה וכדומה, וחזקת שלא נעשה מעשה אלים והוי כמו חזקת הגוף ועדיף מחזקת איסור ואף אם שוין הדר הוי לי' ספק דרבנן ולהקל. והנה בתשובה אחת כתבתי לחלק בזה דאין כל הספקות שוין דאם יודעת באיזה שעה מלחתו רק דספק לה אם אחר שעה הדיחתו או קודם אז שייך לומר דמוקמינן לי' בחזקת שלא נשתנה עד אחר שעה דמאחרינן המעשה כל מה דאפשר, אבל מה דהוי להיפך אם יודעת שעת הדחה רק שמסופקת על זמן המליחה אם הוי לפני שעה או תוך שעה אז הוי להיפוך דמוקמינן המליחה לאחר במה דאפשר, ובזה אפילו להט"ז טרפה דבספק אם מלחה כלל יש לו צירוף דסרכיה נקיט ואתי אבל אם מלחה ולא ידעה אימת לא מהני צירוף זה, ושוב נהי דחזקת איסור איתרע ע"י מליחה חזקת שלא נעשה מעשה לא אתרע וטרפה לכ"ע. והנה מה שרצה רו"מ לדמותו למ"ש הר"ש בפ"ב דמקוואות בביאור התוספתא שבאם היו לפניו ב' מקוואות באחת מ' סאה כשרים ובאחת שאובין וספק לו באיזה טבל תחלה, אז בטומאה חמורה טהרות ראשונות תלויות והשניות טהורות ובטומאה קלה שתיהן תלויות, וכתב הר"ש הטעם דבטומאה חמורה כיון דעכ"פ יצא מטומאה החמורה לא מחתינן לי' מספק לטומאה קלה, אבל בטומאה קלה כיון דתחלה היה קלה ועתה הוי נמי קלה לכך הוי שתיהן תלויות יע"ש. וא"כ ה"נ כיון דדם שבשלו דרבנן א"כ מתחלה הי' איסור תורה ועכשיו נעשה דרבנן לכך לא נחשב חזקת איסור וכו', הנה בזה שגה רו"מ דהרי דם שמלחו נמי דרבנן וא"כ בזה תיכף שמלחו יצא מידי איסור תורה ומ"מ הוי עדיין אסור מדרבנן כיון דלא שהא שיעור מליחה א"כ הוי כמו התם טומאה קלה והוי חזקת איסור מדרבנן מתחלה וז"ב ופשוט. מיהו גם רו"מ דחה יפה, ואני אסביר הדבר יותר דהתם הוי הטומאה דרבנן ענין בפ"ע ולא נמשך מטומאה דמעיקרא רק הוי מעשה חדש ואינו ענין זה לזה ואטו תקנו שם רבנן דהיתר זה שמהני לטומאה מן התורה לא יועיל מדרבנן, לא כן הוא רק אף מדרבנן נמי טהור בזה רק שיש חשש טומאה מכח דבר אחר מחדש לכך אין מחזיקין בזה מטומאה חמורה לקלה, אבל בזה הרי האיסור דרבנן הוי מכח זה עצמו דהוי מן התורה והיינו דם רק שמן התורה מהני הבישול להתירו ורבנן תקנו דהבישול לא מהני להתירו, וא"כ מדרבנן נשאר האיסור כמעיקרא ומקודם, לכך י"ל דנחשב חזקת איסור, ועוד התם אדרבא יש חזקת טהרה דהרי ממ"נ אם טבל בשאובין תחלה אין כאן טומאה דרבנן כלל דבלא"ה הוא טמא וכשטבל אח"כ בכשרה נטהר הכל ואם טבל בכשרה תחלה ג"כ תיכף כשטבל תחלה נטהר ולגמרי הוי טהור עד שעה שנטבל בשאובין, וא"כ הוי לו שהות שהי' טהור מן התורה ומדרבנן ואדרבא יש לו חזקת טהרה. ומזה הוי קשה להיפוך למה בטומאה קלה טמא הרי הי' לו חזקת טהרה, וצריך לומר דבתר הידיעה אזלינן כיון דלא ידע שנטהר ודאי לא נחשב חזקת טהרה לכך תינח בטומאה קלה אבל בטומאה חמורה אז מן התורה לא אזלינן בתר הידיעה רק קמיה שמיא גליא וכיון דבאמת אגלי מלתא למפרע דטהור הי' א"כ יש לו חזקת טהרה, א"כ תינח התם אבל בזה דלא הי' לו שעת הכושר כשיצא משל איסור תורה ותיכף הי' לו איסור דרבנן עכ"פ יש לומר שפיר דנחשב חזקת איסור, ועוד דהתם לא נולד לנו הספק רק לאחר שנעשה דרבנן דמקודם אין לנו ספק מכח ממ"נ הנ"ל ואין לנו חשש רק אולי טבל תחלה בכשרה ואח"כ בשאובין לענין טהרות השניות, וא"כ נולד לנו רק כשכבר לא הי' עליו איסור תורה, אבל בזה הרי לידת הספק אם שהא שיעור מליחה או לא הוי בשלא נתבשל עדיין והי' עדיין אסור מן התורה ואפי' אם לא ידעה אז מספק זה עכ"פ אגלי מלתא למפרע דספק זה הי' תחלה, וא"כ כשנולד לנו בשעה שעדיין הי' אסור מן התורה הוי כעין מ"ש הפוסקים ביו"ד סי' נו"ן בנולד ריעותא מחיים לא אמרינן נשחטה הותרה, אף דהוי בחיים איסור אחר דאמ"ה ואחר שחיטה איסור אחר דטרפה אעפ"כ מחזיקין מזה לזה דלא אמרינן נשחטה הותרה כן יש לומר לענין חזקת איסור הנ"ל דבכה"ג נחשב חזקת איסור אף דהוי תחלה דאורייתא ועתה דרבנן כיון דנולד לנו כשהיה עוד עדיין אסור מן התורה. והנה כיוצא בזה כתבתי בתשובה לאה"ע הל' גיטין בילדותי והנה כ"ז כתבתי להתלמד במקום אחר וכאן בלא"ה אין לו דמיון לדברי הר"ש הנ"ל כיון דדם שמלחו דרבנן זו"ז אין להאריך וכו': תשובה קמ להרב מו"ה דוד הכהן מו"צ דק"ק זבארוב. הנה בגוף שאלתו א' נדון האווזא ששהא ג' ימים שהודחה מבחוץ תוך ג' ימים, והורה רו"מ לצלות הבשר והרב הורה אפי' לבשלו וכבוד רו"מ סמך הוראתו על מ"ש הפמ"ג סי'