טוב טעם ודעת קלה

לאיסורא דלמא לא מלחה כלל ואת"ל מלחה שמא הודח תוך שיעור מליחה והוי איתחזק איסורא כן יש לומר קצת ע"ד השכל אך באמת א"צ לכל זה כי הש"ך ס"ל דכיון דאסור בבישול הוי אתחזק איסורא, ומה שהביא רו"מ מה שדברי הט"ז סתרי אהדדי מסי' ס"ט במעשה הנ"ל לסימן ע' בדגים עם בשר דהוי ספק דאורייתא וסתרי אהדדי כמו שהקשה בנקה"כ, ורו"מ תירץ עפ"י דברי בית יעקב בתשובה סי' קע"א דקודם שיעור מליחה הוי דאורייתא וא"כ יש חשש שקודם שיעור מליחה נבלע הדם בהדגים והוי ספק דאורייתא ואף דאח"כ נמלחו גם הדגים הרי הוי רק ע"י גלגול דרבנן. עכ"ד, הנה זה לא ידעתי מהו קאמר למה יחשב זה ע"י גלגול דרבנן ולמה בחתיכת בשר עצמו שהדם בו יחשב ספק דרבנן אם נמלח הדם ואם הוי הדם במקום אחר ונמלח יחשב ע"י גלגול דרבנן ובאמת ע"י גלגול לא נחשב רק אם האיסור גופו נשאר תמיד באיסורו מן התורה וע"י דבר אחר ע"י ביטול וכדומה נעשה דרבנן זה נחשב ע"י גלגול, אבל כאן אם נמלח הדם בתוך הדגים נעשה הוא גופו דרבנן ומה לי אם הוי בהחתיכה בשר או בחתיכה דגים. ועוד קשה א"כ בספק אם הודח הבשר הנמלח דמהני מסלפ"ת דהוי דרבנן הרי יש לחוש דהוי על הבשר דם שיצא קודם שיעור מליחה וזה אסור מן התורה ואף דנתבשל אח"כ הרי הוי מצד אחר כמו בדגים ובע"כ דליתיה להך מלתא. וליישב דברי הט"ז היה נראה ע"פ הכלל דהיכי דהוי דרבנן ושל תורה יחד לא אמרינן ספק דרבנן להקל דאתי לזלזולי בדרבנן כן ה"נ כיון דדגים שנמלחו עם בשר אסור לבשלם בחלב דבזה הוי ספק דאורייתא אף דתחלה בא לדגים רק ע"י מליחה מ"מ אח"כ נעשה דאורייתא כמ"ש הפמ"ג וא"כ אם נתיר בהדם מכח ספק דרבנן אתי לזלזולי בדרבנן, אף דאינו דומה דעיקר ההיתר בדגים מכח דנימא אגב דיפלוט דם דידיה יפלוט הדם שבלע מהבשר, משא"כ בטעם הבשר לא שייך זה מ"מ י"ל כן מסברא כיון דמהני מליחה זו לאסור הדגים בחלב נאסרו לגמרי מכח הדם דלא ליתי לזלזולי בדרבנן, ויותר נראה לי לפמ"ש רו"מ דזה לא נחשב אתחזק איסורא כיון דמותר באומצא א"כ י"ל הדגים כיון דהדם נבלע בהם ממקום אחר אסורין לאכול קודם מליחה א"כ שוב הוי איתחזק איסורא, ומ"ש הט"ז דהוי דאורייתא היינו דס"ל להט"ז כדעת המקילין בסד"ר באיתחזק איסורא אך היכי דהוי עיקרו בשל תורה לכ"ע קיי"ל דאסור באתחזק איסורא, לכך כתב הט"ז דהוי דאורייתא היינו עיקרו דאורייתא והוי אתחזק איסורא הנה זאת ראיתי להשיבו על שעה חדא מאפס הפנאי ולדינא נראה כמ"ש דהוי טרפה. דברי ידידו וכו'. תשובה קלה להרב הג' מו"ה אלעזר הורוויץ אב"ד דע"מ ווין ע"ד שאלתו אם מותר להדיח עגלים הנשחטים טרם יעברו עליהם ג' ימים מזמן שחיטתם כדי להשהותם עוד ג' ימים בעודם מחוברים בעורם לצד חוץ דהיינו קודם ההפשט באשר יאמרו הטבחים אם יופשטו מעורם מקולקל הבשר הרבה מחמת ההדחה והשריה במים, וכמעט כלו משחור תארם לא תואר ולא הדר לו עוד ומה גם דיש לחוש הרבה שמפני טעם זה לא ידיחו הבשר היטב בכל הצורך כ"א ישפכו עליו מים בהעברה בעלמא כדי לחוש על הבשר בכל האפשרי משא"כ אם לא יצטרכו להפשיט העור בנקל להם לשרות הבשר והעור יחדיו זמן הרבה בכלי גדול כי לא אכפת להו רק בצד חיצון ולא בצד הפנימי שבלא"ה עוברים שם המים בכל חלל הגוף עכ"ל השאלה. והנה כת"ר הרמה דעתו להיתר בזה ומבקש לשמוע דעתי, והנה כת"ר האריך תחלה קצת. בגוף הדין אם מותר להשרותו תחלה שישהא עוד ג' ימים ואני לא מצאתי עצמי להיות בידי לסגויי עמו בזה היות כי אני מוטרד וחלש כח ובאמת הוא למותר דבדרבנן כזה אין לנו אלא הכרעת הש"ך בסי' ס"ט ס"ק נ"ג דמותר לעשות כן לכתחלה. ומ"ש כת"ר ראיה מן המג"א סי' שכ"א זה אינו ראי' די"ל דהמג"א מיירי בשעת הדחק שאם לא יעשה כן יהי' נאסר הבשר שיהי' אחר יו"ט יותר מג' ימים וביו"ט ליכא קונים על הבשר ומן הפמ"ג יו"ד בשפ"ד נראה דאין לעשות כן רק בשעת הדחק. מיהו במלתא כהך דהוי רק חומרת הגאונים יש לנו להקל כדעת הש"ך. מיהו מה שהבין כת"ר דהאוסרים לשרותו הוי מטעם חומרת הגאונים כי ע"י שריה הוי קולא גדולה, לדעתי יש לומר דזה אינו רק הכוונה דאם ישהו זמן רב דלמא אתי למטעי ולבשלו בלי מליחה וכמו דאסור לשהותו בלי ניקור ג' ימים דהוי נמי טעמו כן, כן ה"נ דאסרו לשרותו כדי להשהותו יותר דלמא אתי בו לידי תקלה ויבשלו בלי מליחה לכך אם לא ישרה אותו יהי' מוכרח למלחו תוך ג' ימים שלא יהי' נאסר. ואם הטעם כן אינו מכח חומרת הגאונים רק מחשש טעות באיסור ממש והוי ראוי להחמיר מיהו אעפ"כ דעתי להקל בזה, והנה בהיותי בזה ראיתי לכאורה דברי הש"ך בסי' ס"ט נראין כסותרין דבס"ק נ"ג החמיר דבשריה לשהותו עוד בעינן שריה זמן חשוב ובס"ק נ"ד כתב דחצי שעה לאו דווקא אלא פחות מעט, ולכאורה הוי כסתרי אהדדי דהרי תחלה כתב דבעינן חצי שעה, מיהו באמת לא סתרי אהדדי דהרי בס"ק נ"ד מיירי בדיעבד אם שהא כבר ג' ימים אחר השריה ובדיעבד מהני שריה מועטת לכך שפיר כתב דחצי שעה לאו דווקא: והנה נתחיל רק לחקור בגוף הדין אם מהני לשרותו עם העור והנה באמת תמהתי איך לא הרגיש כת"ר הרי אם לא יפשיט העור לא יהי' אפשר לנקרו מחוטי חלב וזה ודאי אסור לכתחלה לשהותו ג' ימים בלי ניקור. אך שבתי לפרש כוונתו דאחר השריה תיכף יפשיטו העור וינקרו אותו מחוטי חלב תוך ג' ימים: והנה דעת כת"ר להיתר, והנה מה שהביא ראיה ממה שמולחין רגל בהמה וכן הראש ע"ג השער והעור, ובאמת אין ראי' אטו כל המקומות שווים, יש מקום דהעור הוי שם רך ויש מקום דהעור שם קשה, ותדע דהרי עור הרגל אוכלין ושאר העור אין ראוי לאכילה, ועיין פ"ו דפסחים דנימנין על עור הרך, א"כ מה מדמה מלתא למלתא, וכן מ"ש ראיה משבת ק"ח דמשני אביי דאית בה נקבי נקבי, הנה מה ראי' מבהמה לעוף אטו כל הבריות שוים הרי עור העוף נאכל ולא עור בהמה. והנה מה שהביא ראיה מפסחים דף ך' ע"א דמשני שם כגון שהיתה פרה לזבחי שלמים והעבירה בנהר ופרש"י כדי שתהא נוחה לפשוט וכו', והנה כת"ה הביא דברי הצל"ח שם שמוכיח מזה כדעת רש"י בביצה דאם כדעת הש"ך סוף סי' ל"ט מה אריא זבחי שלמים דנקט הרי בכל בהמות טרפה בסרכות, והנה כת"ר דחה זה די"ל בביצה מיירי דמשקין אותה לכנוס לפנים שפיר מסתבר לומר דהוי בשביל הסרכות, אבל כאן דהעבירה בנהר והמים מבחוץ יותר מסתבר דהוי משום שתהא נוחה להפשיט ויפה אמר כת"ר בזה, שוב ראיתי דדחיה זו אינו דחוי דהרי מפרש"י משמע דהעבירה בנהר כדי להשקותה א"כ אכתי למ"ל להש"ס זבחי שלמים יאמר דמיירי בכל קדשים וההעברה בנהר הוי כדי להשקותה ומשום סרכא ובע"כ מוכח כפרש"י וא"ש דברי הצל"ח. מיהו אני אומר עוד דחוי לפי מה שהוכחתי בחיבורי טוב טעם הנדפס דלא היו בודקין הריאה במקדש מכח דבדיקת הריאה רק דרבנן ואין שבות במקדש ולאו דוקא בשבת דה"ה בשאר דברים וכמ"ש הפמ"ג באו"ח ה' יו"כ סי' תרכ"ב באשל אברהם יע"ש, וא"כ א"ש דבמקדש לא הוי שייך להעבירה בנהר משום סרכות כיון דאין בודקין כלל הריאה, ומסתבר יותר כדי שתהא נוחה להפשיט כי זריזין מקדימין למצות ויהי' מקרב יותר ההקטרה, אבל בביצה דמיירי בחולין וחייב בבדיקת הריאה מסתבר יותר דהוי כדי להסיר הסרכא וחס על ממונו אבל בשביל שתהא נוחה להפשיט וחס על טרחתו מה לי טרחא זו מה לי שמשקה הבהמה הוי נמי טרחא לכך שם מסתבר יותר כדעת הש"ך, וגם י"ל דגם בפסחים הכוונה בשביל סרכות ומה דנקט שלמים היינו דבחטאות ואשמות כיון דנאכלין בפנים הרי אין שבות במקדש ולא בדקינן הריאה כלל, אבל בשלמים כיון דנאכלין בכל העיר א"כ הוי שבות דמקדש כמדינה ואיך יאכל אח"כ הבשר כיון דלא נבדק הריאה לכך בזה בדקינן הריאה גם במקדש לכך מעבירה ע"ג הנהר כן יש לומר דרך פלפול קצת. מיהו ראיות כת"ר אינו ראיה דמה ראיה ממחיים לאחר שחיטה, הנה לכאורה הי' עולה ברוחי לומר דבחיים כיון דהעור נעשה שומר לבשר וכל היכי דהוי שומר נחשב כגופו כדמוכח בסדר טהרות כמה פעמים במס' ידים ועוקצין לכך הוי כגוף אחד ומהני ריכוך העור גם לבשר, משא"כ אחר שחיטה דאין העור עוד שומר ועומד להיות נפשט והוי כדבר אחר ואינו כבשר גופו לכך לא מהני הדחת העור להבשר. מיהו זה דחיתי בעצמי נהי דלדינא יש חילוק בין שומר או לא מ"מ לענין דבר טבעי אם המים פועלין להיות הולכין מעבר לעבר דזה בטבע תלוי הדבר אין לחלק בין אם נעשה שומר או לא, מיהו אעפ"כ י"ל דודאי בהעור אית בה נקבי נקבי כדעת כת"ר רק יש לומר דמיא מטרשי ליה כמ"ש כת"ר במכתבו ובשם הגהת ש"ד. ולכך נהי דאנן שורין הבשר במים ולא אמרינן מטרשי ליה וסותמין נקבי הפליטה בע"כ דקיי"ל בשר שאני דנהי דבריאה אמרינן דמטרשי ליה מ"מ גבי בשר ולענין נקבי הפליטה לא מטרשי ליה. ולפ"ז יש לומר דהיינו דווקא בשר דרכיך אבל בעור דהוי קשה שפיר יש לומר דהמים מטרשין להנקבים ואינו פולט להבשר ולכך אין ראיה מן הש"ס הנ"ל דהתם בחיים כיון דיש לבהמה חמימות בפנים כידוע א"כ החמימות מחמם העור ואינו מניח להמים הצוננין להיות מטרשי ליה אבל כשנשחטה הבהמה ופסק החמימות כדמוכח בסי' ל"ו גבי ריאה. וא"כ כיון דליכא חמימות הצוננין מטרשי ליה