טוב טעם ודעת קלד

הדם רק בחוץ מטרשי הנקבים, ובחוץ שוב יתרככו ויפתחו ע"י מה שידיחו אח"כ למלחו ובפרט ע"י שריית חצי שעה, ועוד יש לומר דודאי כשהבשר בתוך המים מתרכך רק כשמוציאין מן המים לחוץ אז מטרשי לי' א"כ בשלמא בריאה בתר השתא אזלינן והשתא כשהוציאו מן המים מטרשי לי', אבל כאן יש לומר כיון שבתוך המים מתרכך רק כשמוציאין אותו מטרשי לי' מ"מ כיון דנתרכך בתוך המים הוי כנשחט עכשיו ומותר לשהותו עוד ג' ימים אחרונים כן עלה ברעיוני לפום רהיטא, אבל זה טעות דהרי בסי' ל"ו מיירי דהבדיקה הוי כשהוא בתוך המים גם מבואר שם דאם שמוהו פ"א במים קרים שוב לא מהני לי' בדיקה אפילו בפושרים ונסתר חילוק הנ"ל, ומ"ש רו"מ לדחות מכח דחזינן דריאה שלימה מהני לה מליחה גם זה אינו נהי דריאה שלימה מכל מקום כל דבר יש לו נקבי' נקבי' כידוע וכן הוי כל דבר, וכן כתב הרשב"א בבצים דהוי מלא נקבים אף דאין העין רואה אותם וכן הוי בכל בשר וריאה מלא נקבים ועי"כ פולטין הדם אבל ע"י מים קרין נסתמין נקבי הפליטה לגמרי. ומ"ש רו"מ דראיות הב"א ממה דמבואר דבשר מלא קרח שמותר לתנו במים שהיד סולדת בהם בכ"ש והרי חמימי נמי מכווצי. וכתב רו"מ דהוי ראיה נכונה, ולפע"ד גם זה אינו ראיה דיש לומר מלא קרח שאני דנגד חמימות המים הוי כנגדו הקרח של הבשר ומצנן כח החמימות ויצא זה כנגד זה, והנה אין לנו היתר רק מה שכתבתי לעיל, ועוד נראה לי צד היתר דיש לומר דדבר זה דמים קרים או חמים מטרשי ליה אינו דבר ודאי רק ספק דיתכן להיות שמטרשי ליה אבל אינו ודאי, לכך בריאה כיון דהוי בה ריעותא והוי ספק טרפה וצריך בדיקה להוציאה מידי ספק טרפה לכך צריך בדיקה הברורה וכיון דיתכן להיות דמטרשי ליה אין הבדיקה ודאית מוציאה מידי ספק טרפות. אבל בבשר הרי דם האברים שלא פירש מותר רק לבשל אסור מכח שיפרוש ממקום למקום וא"כ אדרבא תחלה הי' בחזקת היתר וספק אם יהי' נאסר ע"י בישול, וע"י מליחה הוי ממ"נ אם לא מטרשי ליה מותר ואם מטרשי לי' גם המלח לא יהי' נכנס לפנים ולא יפרוש הדם ממקום למקום, ואין חשש רק כשיבשלו אולי יהי' נאסר א"כ הוי ליה חזקת היתר וספק אם יהי' נאסר ע"י דמטרשי לי' וע"י בישול לכך אזלינן בתר חזקת היתר וגם הוי ספק דרבנן דדם שבשלו דרבנן. ובזה יהי' א"ש דברי הט"ז סי' ל"ו ס"ק ה' שכתב דמהתם ראי' להודח דנסתמין נקבי הפליטה. ולא כתב על תחלת הדחה ראשונה היינו דהדחה ראשונה כיון דהוי לי' חזקת היתר אינו דומה לסי' ל"ו רק בסי' ע' כיון דנבלע בו דם ממקום אחר א"כ כבר נאסר רק לבקש היתר ע"י מליחה בזה הוי ספק דרבנן באתחזק איסורא ולחומרא לדעת כמה אבל מליחת סתם בשר יש לומר דלא נחשב איתחזק איסורא דהוי רק מכשיר שלא לבוא לידי איסור בזה הוי ספקא לקולא. ואינו דומה לנדון הט"ז בסי' ס"ט במעשה שלו דהתם כיון שכבר נמלח והוי עכ"פ פירש ממקום למקום הוי אתחזק אסורא משא"כ כאן אם מטרשי ליה אין המלח נבלע בו ג"כ ולא הוי פירש ולא איקרי אתחזק איסורא: ועוד יש לצרף בזה היתר בזמן הקרח דהבשר נקרש מצד עצמו והנה דרך בשר הנקרש כשמכניסין אותו לבית נפשר ופולט מים ופעם א' אירע שהיו אווזות שלא הודחו תוך ג' ימים אך הכניסום מקורשים לבית תוך ג' ימים והתרתי מטעם הנ"ל דהמים הנפלטין מן הקרישה גופו הוי כהדחה ויראתי לסמוך עלי לבדי וכתבתי להגאון מוהר"ר אפרים זלמן מרגליות ז"ל והסכים להוראתי והתרנו וכותב אני לו חידוש דין, וא"כ מזה נראה כיון דהקרישה ואח"כ ההפשרה מועיל שפולט מים מבפנים אף שלא הי' באו עליו מים ה"ה עי"כ נפתחין נקבי הפליטה ואינו דומה לריאה וגם לא לבשר ששהא ג"י בלי מליחה דע"י הפשרת הקרישה נתרכך הבשר יותר ודי סברא זו להקל בבשר ששהא ג"י בלי מליחה דהוי רק חומרת הגאונים ובפרט אם הודח ג"כ תוך ג' ימים רק בצוננין דדי זה להתיר ובצירוף מ"ש בראשונה לרו"מ: ובנידון אשר שאל רו"מ וז"ל הנה נהגו פה בר"ה ויוה"כ קורין לס"ת אנשים נקובים ונכבדים ואחר העלי' עושה הגבאי מי שבירך ומנדבין כ"א לפי ערכו נדרים ונדבות לצורך בה"כנ ונרות להיות מזה לשלם לחזנים וכדומה וקרא הגבאי לאחד שלישי וכשעשה הש"ץ מי שבירך אמר הוא סך וכך לצדקה והבין הגבאי אשר כוונתו לצדקה אחרת שירצה הוא ואחר התפלה אמר לו הגבאי למה לא רצית לומר לבה"כנ ואם תרצה לעשות צדקה עשה בשלך אבל אין לך כח למעט הכנסות בה"כנ והשיב הוא אשר לא נראה בעיניו התנהגות הגבאים עם הכנסות הבה"כ וכדומה עכ"ל שאלתו, והנה שפיר קאמר רו"מ ועיניו לנוכח הביטו ביו"ד סי' רנ"ו ובש"ך שם דאם קנה איזה מצוה צריך ליתן לאותו עיר. ויפה אמר רו"מ דכאן הוי כאלו קנה כיון דדרך הוי דכל העולים לתורה לנדור לבה"כנ וכן הוי המנהג תמיד הוי כמכרו לו ממש וכן בדור בחצרי אם הוא עושה מנהג לדור בחצרו ואח"כ ישלמו לו אם ידוע מנהגו כן גם התם חייב לשלם אעפ"י שאמר לו דור סתם ומכ"ש בזה ויפה פסק רו"מ, אך מה שנסתפק כיון דדעתו הי' ליתן לאיזה עני מחויב ליתן גם לו או יוצא במה שנותן לבה"כ, הנה זה ודאי אינו דבשלמא אם לא הי' נקרא מעות בה"כ צדקה אז ודאי כיון שאמר לצדקה ודאי מחויב ליתן חוץ ממה ששוה השלישי שעלה, אך כיון דמעות בה"כ נמי נקרא צדקה נהי דהוא אומר דכונתו הי' לדבר אחר הוי רק דברים שבלב ואינן דברים בצדקה שלנו דהוי דין הדיוט לכך אינו מחויב ליתן להעני שכיון בלבו בפ"ע, מיהו אם נדר הרבה אז ישומו כמה שוה העליה זו לכל הפחות וכמה דרך לנדור העולה לכל הפחות וזה יתן לבה"כנ והמותר יתן להעני שכיון לו. כן הדין נכון לפע"ד: תשובה קלד לק"ק פאמרין להחריף מו"ה הירש העללר נ"י. הנה ע"ד אשר שאל במעשה אשר בא לפניו בנמלחו ב' חתיכות בשר זה אח"ז בריחוק שעה אחת ואח"כ הודחה חתיכה אחת ונתבשלה ולא נודע איזה חתיכה כי אולי היתה החתיכה דעדיין לא שהא שיעור מליחה היינו שיעור מיל עכ"ל השאלה. הנה ידידי אני רואה דבעזה"י לא לחנם הוצאתי ספרי נ"ז ח"ב לאור כי חוץ הדברים הגדולים שבו רק אפי' הקטנים שבו המה נצרכין כי הנה מעשה כזו מבואר בחבורי שם בהקדמת ספרי דף ה' ע"ב לק"ק חראסקוב ושם השבתי לאיסור, ושם היה המעשה בחתיכה אחת שהודחה והוי ספק אם הודחה אחר שיעור מיל או תוך שיעור מיל וכתבתי לאיסור מכח דהוי ספק דרבנן באתחזק איסורא ועיקרו דאורייתא גם בלא חזקת איסור הוי כאן חזקת הגוף דכמו דהי' הדם בו תחלה כן הוי עתה ולא יצא עדיין הדם. ואין לומר דכאן עדיף דהוי כאן חתיכה אחת שכבר שהתה שיעור מליחה, זה אינו דאדרבא כאן גרע טפי כיון דכאן הוי חתיכה אחת דודאי לא הוי שיעור מיל א"כ הוי כחתיכה מב' חתיכות וזה ודאי הוי אתחזק אסורא אף אי נימא דבחתיכה אחת לא נחשב אתחזק איסורא כאן ודאי הוי אתחזק. והנה מה דסמך רו"מ על דברי המ"י שהביא הפמ"ג סי' ס"ט בשפ"ד ס"ק י"א דזה לא נקרא אתחזק איסורא דעומד הדם לצאת לדעתי ודאי הוי אתחזק לפי מ"ש בחבורי הנ"ל דזה הוי חזקת הגוף דכמו דהדם הי' בו תחלה כן הוי עתה ולא יצא לחוץ א"כ נהי דנימא דאין זה חזקה גמורה דסופו להשתנות מ"מ כיון דהוי גם חזקת איסור ממילא חד חזקה מסייע לאידך חזקה וכעין שכתבו התוס' בפ' המדיר א"כ ה"נ משני החזקות נעשה חזקה גמורה אחת עכ"פ אף דעומד לצאת והוי חזקת איסור. ומ"ש רו"מ מה הוי חזקת איסור הרי מותר לאכול חי לק"מ דהרי עכ"פ אסור בבישול והרי אנו דנין אם מותר לבשלו או לא והרי לזה הוי חזקת איסור דאסור בבישול. והנה מ"ש רו"מ לדחות ראיות הנקה"כ שלא כדברי הט"ז ממה דבעינן מסלפ"ת או יוצא ונכנס וכתב רו"מ לדחות דשם שאני כיון דכבר נמלחה החתיכה ופירש ממקום למקום לכך אסורה אפי' באומצא והוי חזקת איסור ממש, אבל בנדון הט"ז דספק אם מלחה כלל א"כ ליכא חזקת איסור כיון דמותר באומצא, לכאורה יפה אמר לפי סברא דידיה דבחי לא נחשב חזקת איסור. מיהו לפי האמת גם לפי סברא דידיה א"ש דברי הנקה"כ לפי מ"ש דבאמת לא נחשב אתחזק איסורא כיון דעומד לצאת רק בצירוף חזקת הדם כמו שהיה כן גם עתה הדם בתוכו א"כ גם בנמלח דהוי ממ"נ אם לא נתעורר הדם כלל לזוז ממקומו א"כ ליכא חזקת איסור דמותר כך ואם ניחוש דפירש ממקום למקום א"כ איתרע חזקת הגוף כיון דכבר עכ"פ נד ממקומו וא"כ שוב ליכא חזקת איסור לבדו כיון דעומד לצאת ובע"כ מוכח דנחשב חזקת איסור בפ"ע בלי חזקת הגוף כיון דאסור בבישול א"כ גם בנדון הט"ז הוי כן וזה נכון גם י"ל כוונת הנקה"כ דהוי קשה לו למה להט"ז הטעם דסרכי' נקיט ואתי ליה דזה כלל פשוט דספק דרבנן להקל ובע"כ דהכוונה כיון דשכחה אם מלחה או לא הוי לה ספק ג"כ אולי מלחה והודח תוך שיעור מליחה לכך נגד הך ספק שמא לא מלחה כלל מתיר מכח ספק דרבנן ולהך חששא שמא הודח תוך שיעור מליחה לזה נקט הטעם דסרכי'. נקיט ואתי וכיון דהנקה"כ דוחה הראיה דסרכא נקיט ואתי א"כ חזר החשש למקומו דלמא הודחה תוך שיעור מליחה אך הרי על זה נמי יש לומר דהוי ספק דרבנן להקל לכך מביא הך ראיה ממסלפ"ת ויוצא ונכנס דלא אמרינן בזה סד"ר להקל א"כ הוי בזה ספק אחר שמא הודחה תוך שיעור מליחה והוי כעין ס"ס