טוב טעם ודעת קלג

השני של השומן הסמוך לחלחולת בזה פעל כח המלח להפליט ממנו הדם ועיקר איסורו הוי מכח צידו החיצון של השומן שלא נמלח וא"כ בזה ניחוש שאח"כ יהי' נבלע הדם מצד זה לצד זה באותו שומן עצמו וע"ז מתרץ הנקה"כ דבשומן עצמו כיון שנמלח ע"ד שאין מחזיקין בו דם אז בודאי אנן סהדי שלא שלט כלל בשומן אפילו בצד הקרוב לחלחולת וא"כ השומן הוי כלא נמלח כלל בודאי ומצד החלחולת כיון דהויא אבר אחר אין כח במלח למשוך כ"כ מרחוק להבליע גם בחלחולת כמו דאין כח בחלחולת לשלוט המלח שבו בצד השומן כן. נראה להמליץ קצת בעד הנקה"כ ואין פנאי להאריך ועכ"פ הדין דין אמת כנ"ל. ודו"ק: תשובה קלא להרב מו"ה שמעריל אב"ד דק"ק הרומליב. ע"ד שאלתו בתרנגולת ששכחו ולא נטלו ממנה השלל של הבצים שבתוכה גם נמלח ונתבשל כך רק שהיו קטנים ולא כמו חלמונים של שאר ביצים. הנה יפה הורה רו"מ להיתר דהרי הרמ"א מתיר לכתחלה עם בשר אם לא נגמר רק החלמון לבד ונהי דהט"ז והש"ך שם מחמירין היינו בנגמר החלמון עכ"פ אבל כל שהוא קטן ועדיין לא נגמר הנה יפה אמר רו"מ. ומ"ש בשם אחד שאומר היאך ידענו כמה הוא שיעור גמרו. הנה לא אמר כלום דמשערין לפי ערך מה שראינו בשאר ביצים כן הוי בזה שיעורו ואם הוא קטן ממה דהוי בשאר ביצים ורובן לא נחשב נגמר. וכיון דהוי מלתא דרבנן דדם שמלחו דרבנן לכך בזה גם אנחנו בקיאים ובפרט דהוי ס"ס דלמא לא נגמר החלמון ואת"ל נגמר דלמא כדעת המתירין גם בזה ולא נחשב ספק בחסרון ידיעה כיון דהוי ספק לכל העולם בזה לא נחשב חסרון ידיעה לכך הוא מותר בפשיטות ובנידון הטאבאק בפסח זה כשלשה שנים בא לפה קול ערעור כזה וצחקתי מאוד דלו יהא אם היינו רואין בעינינו אשר הי' נותן בו יי"ש קודם פסח הרי נפסל מאכילת כלב קודם זמנו ומותר עכ"פ בהנאה אחר זמנו, ובפרט כיון דהוי שלא כדרך הנאתן דאטו יי"ש וכדומה עומד להריח בו הרי נעשה רק לאכילה והוי שלא כד"ה. וא"כ מחמץ ממש אין בו איסור רק דרבנן ובודאי יש להקל בזה אם נפסל מאכילת כלב קודם זמנו וצחקתי על האוסרין, ואח"כ הביאו לפני ספר עיקרי הד"ט הביאו בשם שאילת יעב"ץ שהביא בשם אביו הגאון ח"צ ששחק מאוד על האוסרין אותו ונהניתי מאוד וכעת אני רואה דגם רו"מ כוון לזה ומאז והלאה שקטה פה הקול וכולם מריחין טאבאק בלי חשש כלל. זו"ז אין להאריך. דברי ידידו וכו': תשובה קלב לק"ק זבארוב להרבני המופלג מו"ה אלעזר שאפבערג. ע"ד שאלתו אם שכחו אם מלחו הבשר בכלי מנוקב או בכלי שאינו מנוקב מה דינו אם מותר או לא הנה לדעתי הדבר פשוט להיתר דהוי ספק דרבנן לא מבעיא לדעת הט"ז רק אפילו לדעת הש"ך בנקה"כ החולק מודה בזה. דתרי טעמי של הש"ך לא שייך כאן. דמ"ש לדחות דברי הט"ז דסרכיה נקיט ואזיל כיון דהמליחה הוי מעשה גדול פשיטא דזה לא שייך כאן כיון דזה אינו מעשה גדול דמה חילוק יש בין אם הוי בכ"מ או אינו מנוקב א"כ בזה יתכן שתשכח, ובודאי סרכי' נקיט ואזיל למלוח כדרך שמולחין תמיד כמו התם בק"ש בלמען ירבו ימיכם. וטעם הראשון של הש"ך דהוי נגד החזקה דהוי אתחזק בדם, הנה בודאי אין כונתו מכח חזקת איסור דהרי קודם שמלחו הי' מותר לאכלו באומצא כך וליכא חזקת איסור רק כוונתו דמוחזק בדם וראוי לאוקמא אחזקת הגוף שלא יצא דמו ממנו, א"כ תינח באם ספק אם נמלח כלל, אבל באם ספק אם נמלח בכ"מ או אינו מנוקב הרי אף באינו מנוקב הדם יוצא רק דבזה חוזר ונבלע א"כ כיון דעכ"פ יצא ממנו הדם וליכא חזקה דמעיקרא ואין ספק רק שמא חזר ונבלע בו, א"כ בזה שפיר הוי ספק דרבנן ואדרבא ראוי לאוקמא אחזקה להיפוך דכיון דיצא ממנו לא חזר ונבלע בו, ואף אם יהי' כונת הנקה"כ מכח חזקת איסור כיון דהוי אסור מתחלה לבשלו גם בזה א"ש דהתם דהספק אם נמלח כלל, וא"כ אם לא נמלח גם עתה מותר לאכלו כך ואין ספק רק אם מותר לבשלו והרי על זה היה מתחלה אסור ויש לו לזה חזקת איסור, אבל באם נמלח רק ספק אי הוי בכשא"מ וא"כ בזה נאסר אפי' לאכלו חי והרי על זה הי' לו חזקת היתר מתחלה וא"כ כיון דהותר הותר לגמרי, אפי' לבשלו. וגם יש לומר עוד דבנדון הט"ז אף דס"ל דסרכיה נקיט ואזיל אין ראי' מזה דהוי חזקה התלוי במעשה וכמ"ש בחידושינו מכבר בזה, ואינו דומה לאמירה בעלמא, ואם רוב התלוי במעשה לא אמרינן מכ"ש חזקה התלוי במעשה אבל כאן כיון דודאי נעשה מעשה רק שמא בכשא"מ זה אינו תלוי במעשה, לכך בודאי ראוי לומר דסרכי' נקיט ואתי ולכ"ע מותר. ומה שרצית אתה לומר דזה הוי ספק דאורייתא דהוי כמו דם שנמלח בתחלת מליחה, זה טעות דאטו בכשא"מ אין שולט המלח מעבר לעבר זה אינו דגם בזה שולט המלח ופולט הדם רק דהוי פירש ממקום למקום או דחוזר ונבלע בו. ותדע דאם לא פולט כלל הי' מהני לו מליחה אח"כ ומדאינו מועיל לו מליחה מוכח דבודאי פלט הדם רק דהוי פירש ממקום למקום וכיון דעכ"פ שלט המלח בדם לזוזו ממקומו הותר מן התורה ואינו דומה לתחילת מליחה דלא שלט המלח בדם כלל, ותדע דהרי הרשב"א במ"ה הקשה על המתירין בציר שנפל על הכלי דמותר באב"י מכח דהוי דרבנן והרשב"א הקשה עליו מן הש"ס דחולין דף קי"א מההוא פנכא דתברה ר' אמי וכו' והובא באחרונים ומה קשיא דלמא התם מיירי בכלי שא"מ שנמלח דהוי איסור תורה ובע"כ גם זה הוי דרבנן לכך הדבר ברור דהבשר מותר לכ"ע בזה. גם מה שהקשה ממה דאמרינן דם נעכר ונעשה חלב מה חידוש הוי דמותר הרי הוא כמו דם שמלחו או בשלו. הנה זה טעות גדול דמה ענין שמטה אצל הר סיני אנו אין לנו אלא מה שאמרו חכמים דהיינו מליחה או בישול ולא שנהפך הדם לדבר אחר שלא ע"י מליחה או בישול והרי אף ע"י כבוש דעת הפ"מג דהוי מן התורה מכ"ש בזה דאינו לא כבוש ולא מליח ולא בישול. הנה זה ראיתי להשיבו בקצרה מאפס הפנאי. דברי ידידו וכו': תשובה קלג להרב מו"ה יוסף מאיר בראנדיס אב"ד דק"ק הרומליב. ע"ד שאלתו על מה שנהגו הקצבים בחורף להשרות הבשר בנהר שלא יהא בשר ששהא ג' ימים בלי מליחה ושאל אי שפיר למיעבד הכי דהרי מים צוננין מטרשי לי' וציין לעיין בפמ"ג ובס' ב"א. הנה לדידי אין בזה בית מיחוש. הראשון הוא כיון דזה אינו מוסכם דמים קרים סותמין הנקב דהרי יש דיעות להיפוך נהי דבספק טרפה מחמירין כדעה זו אבל בבשר ששהא ג"י בלי מליחה דהוי רק חומרת הגאונים ודאי אין להחמיר בזה דהרי קיי"ל דבטל ברוב ואין דינו כשאר איסורין ה"ה נמי וכ"ש בזה דיש להקל כדעת המתירין ועוד דגוף דברי הט"ז בסי' ל"ו ס"ק ה' אין מובנין מ"ש ראיה מהתם דהודח נסתמו נקבי הפליטה דבריו תמוהין דא"כ איך שורין הבשר במים תחלה בצוננין הרי יסתמו נקבי הפליטה. והנה ראיתי בפמ"ג שנראה שהרגיש בזה וכתב דהדחה ראשונה הוי במים פושרין שעומדין בבית וזה תמוה דא"כ למה כתב הט"ז דמזה יש ללמוד דאם הודחו נסתמו וכו' הוי לי' לומר גם על הדחה ראשונה שמזה יש ללמוד דאין להשרות הבשר בצוננין ולמה כתב רק באם הודחו, גם ממ"נ במאי מיירי שם בסי' עיי"ן בהודחו נסתמין אם בפושרין הרי לא נסתמו, ואם בצוננין מאי אריא דכבר נמלח תיפוק לי' אפילו הודח בראשונה נמי אין לו תקנה לכך דברי הט"ז תמוהין, ולפרש כוונתו נראה דודאי נקבים הבאים מתחלת הבריאה בתולדה אין כח במים צוננין לסותמם רק נקבים הנעשים אח"כ ואינן בתולדה אלו יש כח במים קרים לסותמן, וכן נמי נקבי הפליטה אחר שהתחילו לפעול פעולתן נחלש כחן ויש כח במים קרים לסותמם, אבל כל זמן שלא התחילו לפעול פעולתן והם מתחלת הבריאה אין כח במים קרים לסותמן, ולכך מותר הדחה ראשונה בכל ענין, וראיה עוד ממ"ש האחרונים דאם נקרש הבשר במים אין לו דין כבוש ותיפוק לי' אם נקרש כבר התחילו המים להיות צוננין תחלה ונסתמו נקבי הפליטה, ודוחק לומר דנ"מ דמותר לצלי דכל כהאי הוי להו לפרש בע"כ דלא חיישינן להכי ובספר ב"א אין לי פנאי לעיין ובאמת א"צ עיון בדבר קל כזה וכדאי היתרים הנ"ל להקל בזה: והנה חזר השואל ושאל עוד בזה והשבתי לו כזה, ואוסיף עוד נופך לזה כי לדעתי דברי האוסרין המה תמוהין דמה ראי' מריאה דמטרשי לי' הרי אינו דומה זה לזה כלל מכמה טעמי חדא דשם אנו דנין על שעה זו שיקחוהו מן המים בזה אמרינן דמטרשי לי' אבל כאן נהי דעכשיו מטרשי לי' מ"מ אח"כ שישומו במים קרים קודם מליחה ע"י המים יהיו נפתחין ויתרככו, ואינו דומה לשהא ג"י בלי מליחה דשם הדם מחמת עצמו נקרש ולא מהני לי' הדחה כיון דנתייבש בפנים, אבל במים צוננים יש לומר דבפנים דלא הוי קר והמים מתחממין בתוך הבשר ובפנים מרככין