טוב טעם ודעת קלב

כמו בשאר בשר דהרי חזינן בי' שורייקי סומקי ולא גרע מזפק של עוף שכתב הפ"מג בסימן זה דמחזיקין בו דם, ומכ"ש באם של ביצה שאינו בכלל בני מעיים ודינו כמו קורקבן ואינך שאינן בכלל בני מעיים וה"ה בזה. מיהו לדינא לא מלאני לבי להקל רק אם הביצה עדיין מעורה בגוף האם דאז ודאי נחשב כגופה והוי אבר א' ממש ואף דכבר נגמר קליפתה הרבה מ"מ משכחת לה שיהי' מעורה כדמשמע מדברי הש"ך סי' פ"ז יע"ש, ואף דלב וכבד נמי מחוברין בגוף העוף מ"מ אין דומין שהלב וכבד תלויין בפנים בחלל העוף וחיבורן רק מעט בעוף אבל הביצה כולה מכוסה בהאם ולכך אם היא מעורה נמי נחשבת כגופה ומהני מליחה של אם להביצה אבל אם אינה מעורה יש להחמיר ולא מהני מליחת האם להביצה שבתוכה כנלפע"ד בקצרה: ומעתה נחקור בדין השני מה שנמלח עם בשר הנה אם לא הי' עם האם הי' ראוי לאסור כדעת המהרש"ל אך כיון דנמלח עם האם י"ל דזה דומה למ"ש בש"ע סי' עיי"ן בנמלחו דגים עם בשר דאם הם עם הקשקשים מותרים הדגים דהקשקשים הם במקום הקליפה ואין מליחה אוסר יותר מכדי קליפה. א"כ ה"נ האם עומדת במקום הקליפה ואין אוסר הביצה מדם הבשר. ואף דהרמ"א שם אוסר במליחה עד סמ"ך וכתב שם הטעם דהדגים מותרין מטעם אחר כשהם עם הקשקשים יע"ש, מ"מ בנדון דידן יש כאן ס"ס דלמא הלכה כהרמ"א כאן דביצים שנמלחו עם בשר מותרין בכל ענין ואת"ל כדעת המהרש"ל דאסור מ"מ אולי הלכה כהמחבר בסי' עיי"ן דמליחה אינו אוסר יותר מכדי קליפה וא"כ שוב האם עומד במקום הקליפה ומותר הביצה וס"ס כהך מהני בכל מקום בפרט בזה דדם שמלחו ובשלו דרבנן וגם עיקר דם הוי כחוש ואינו אוסר יותר מכ"ק לכמה פוסקים ולכך ודאי דיש לסמוך ע"ז להיתר. ולא מבעיא הביצה שמותר אלא אפי' האם עצמה נמי מותר דהאם עצמה מחזיקין בה דם והוי כשאר בשר הנמלח עם בשר דמותר ואפי' אם אין מחזיקין בה דם מ"מ לא גרע מבני מעיים שנמלחו עם בשר שמותר בדיעבד ובזה ליכא מאן דפליג כמו שכתוב כן בסי' זה ואדרבא המהרש"ל דמחמיר בביצה מיקל בבני מעיים אפי' לכתחלה וא"כ ממ"נ אם אין אם של הביצה בכלל בני מעיים הוי כשאר בשר הנמלח עם הבשר ואם יש לו דין בני מעיים הדר הוי לי' דין בני מעיים בזה ג"כ דהמרש"ל מתיר אפי' לכתחלה עם בשר ועכ"פ בדיעבד מותר, וא"ל דראוי שיתסר הביצה עכ"פ שבלע מן האם ואין זה דומה לדגים שנמלחו בקשקשיהן שכתב המחבר שמותר מכח דהקשקשים הם במקום הקליפה דשם אין דם בקשקשים ואין חשש רק מכח הבשר ובזה הקשקשין מפסיקין כדי קליפה אך בזה לו יהא שהאם מפסיק כ"ק עכ"פ בולע מדם האם עצמו ואינו פולט. אך גם זה אינו דבאבר אחד לא חיישינן שיהי' נבלע מצד זה לצד זה שהרי בבני מעיים שנמלחו עם שומן שלהם מותרין ולא אמרינן שהבני מעיים בולעים מן השומן, ובזה לא שייך הטעם דמשריק שריק שמהני באם נמלחו עם בשר דהתם הדם נופל בחוץ שייך כן אבל בשומן הדבוק בהם א"כ הדם נכנס בפנים מן השומן למעיים ולא שייך שריק ואעפ"כ מותר, ואף אם כבר נמלחו המעיים והודחו ואח"כ מולח השומן מבחוץ מותרין הבני מעיים ולא חיישינן שיהי' נבלע מן השומן לתוך הבני מעיים מצד פנים, ועיין בט"ז סי' ס"ט ס"ק ט"ו שחולק שם על הרמ"א ומתיר אפי' בשר שנמלח מצד א' והודח למלוח צד השני ולא חיישינן שמא יהי' נבלע מזה לזה מכח דאין מוחזק כל כך בדם, והביא ראיה מבני מעיים ושומן א"כ ה"נ נראה דעכ"פ אין להחזיק דם באם הביצה יותר משומן של בשר ולכך אין לחוש בזה ולומר שהביצה תבלע מגוף האם וגם הוא אבר אחד כמו התם בשומן ומעיים ולכך כל כה"ג אין לחוש שיבלע מזה לזה, ואף להרמ"א שמחמיר שם בנמלח מצד א' והודח מ"מ יודה בזה דכאן לא הודח ולא נמלח רק עתה והרי להרמ"א וסייעתו מותר בלא"ה אם נמלח עם בשר אחר ג"כ, ולכך אף להמהרש"ל המחמיר נראה דמודה בזה דאין לחוש למה שנמלח עם האם שלו ויש לדמותו לבני מעיים ושומן שלהם. ולא מבעיא אם הביצה מעורה דמותרת כה"ג אך גם אם אינה מעורה עכ"פ יש לה תקנה אם לא נתבשלה ליקח הביצה מן האם ולחזור ולמלחה ומותרת ממ"נ דאם נחשבת כגוף האם א"כ באבר אחד אין לחוש כה"ג שיהי' נבלע מצד זה לצד זה כיון דאין מוחזק כ"כ האם בדם ודומה לשומן ואם נחשב הביצה לאבר אחר ואינו דומה לשומן ובני מעיים א"כ עדיין לא נמלחה הביצה כלל א"כ יש לה תקנה לחזור ולמלחה, דע"כ לא מחמיר המהרש"ל רק באם נמלח הביצה עם הבשר אבל באם לא נמלח הביצה עדיין ומונח עם בשר שנמלח ודאי דמותר וכמ"ש הרמ"א בסי' עיי"ן גבי דגים דאם לא נמלח הדג עדיין דמותר וה"ה בביצה ועדיף מיניה שהרי בדגים אוסר הרמ"א בנמלח עם בשר ובביצה מתיר בדיעבד ובע"כ דביצה עדיפא מדגים, וא"כ אם בדגים אם לא נמלח עדיין מותר לחזור ולמלחם, מכ"ש בביצה אפי' לדעת מהרש"ל דאוסר מודה בזה דמהני ליה מליחה אח"כ וז"ב. ולכך מהני למלוח אח"כ הביצה ומותר ממ"נ, אך אם נתבשלה הביצה בלא מליחה שנית אז באין מעורות יש להחמיר דאולי הוה כאבר אחר והוי כלא נמלח כלל ואסור כיון דנתבשל בלי מליחה, אך באם מעורות מותר אפי' בנמלח עם בשר מהלין טעמי דכתיבנא: והנה אין להקשות על דברינו שכתבנו דמליחת האם מועיל להביצה אף אם אין מחזיקין דם באם כמו בבני מעיים מ"מ מהני ליה מליחת האם להביצה. והנה לכאורה זה סותר למה דקיי"ל בסי' זה בחלחולת שמלחה מצד פנים ולא מצד חוץ ובשלו אפי' בדיעבד אסור, ובאמת בנמלח מצד אחד קיי"ל דמותר בדיעבד בנתבשל במקום הפסד ובע"כ בחלחולת שאני דלא מהני מליחת החלחולת לשומן כלל כיון דאין מחזיקין דם בבני מעיים ולכך אף נמלח מצד א' לא הוי, וכן מורה דברי הט"ז בסי' ס"ט הנ"ל ובנקה"כ כתב שם בהדיא ליישב קושית הט"ז וכתב דשאני חלחולת כיון דאין מחזיקין דם בחלחולת רק בשומן א"כ לא מהני מליחת החלחולת לשומן והוי כלא נמלח השומן כלל אפי' מצד השני ג"כ, א"כ מוכח לכאורה דמליחת דבר שאין בו דם לא מהני להפליט צד השני אף דהוי חתיכה אחת. אך אין זה קושיא דהרי הוכחנו לעיל להיפוך דמליחה ע"ג שיער מהני וכן ע"ג העור אף דאין מחזיקין דם בעור לדעת הט"ז וכעת אני מוסיף עוד דהרי בסי' עיי"ן אינו מתיר המחבר והרמ"א הדגים שנמלחו בקשקשים רק מטעם דהקשקשים הם במקום קליפה או דקמיטי ולא פלטי מיד ולמה לא נתנו הטעם דבלא"ה לא מהני מליחת הקשקשים לגוף הדגים דהקשקשים אין בהם דם וציר כלל וא"כ הוי כלא נמלחו הדגים כלל והרי בלא נמלחו הדגים מתיר הרמ"א שם בלא"ה ע"י שימלח אח"כ הדגים. ודוחק לומר דכונתם הוי דקמ"ל דאפי' מליחה שנית לא בעי הדגים דכ"ז דוחק דכל כהאי הו"ל לבאר ובפרט מלשון הרמ"א שם שכתב דלא פלטי מיד משמע הא אח"כ פלטי אף דנמלח ע"ג הקשקשים ופשיטא דאין בקשקשים ציר ודם ולמה יהי' עדיף מחלחולת דלא מהני מליחתה להשומן כלל. ובע"כ צריך לחלק כיון דחזינן שיש חילוק בין מגולה לאויר או לא דאם אינו מגולה לאויר אפי' אם יהי' חתיכה עבה הרבה מאוד המלח יוצא מעבר לעבר, ואם נחלק חתיכה זו לחתיכות דקות קודם מליחה ונמלח כל חתיכה מצד אחד אינו פועל להתיר צד השני ובע"כ דהגלוי לאויר גורם מניעת פעולת המלח לשלוט הלאה כי האויר מפסיק ומעכב כח המלח מלשלוט יותר, ולכך בחלחולת כיון דהשומן מגולה לאויר והאויר מעכב כח המלח ולכך נהי דבדיעבד לא חיישינן על מה שמגולה לאויר ומהני מליחה מצד אחד מ"מ זה הוי רק אם המלח נמלח באותו מקום שיש בו דם אז נתחזק כח פליטתו ואמרינן שפולט אף. לצד השני ושולט אפילו במקום האויר אבל אם נמלח על צד שאין בו דם וגם צד השני מגולה לאויר דבזה הוי תרתי לריעותא שמגולה לאויר וגם הוי צד השני שנמלח עליו אינו מוחזק בדם לכך לא הוי מליחה כלל, וזה טעם בחלחולת שהוי השומן מגולה לאויר גם נמלח על מקום שאין מחזיקין בו דם אבל בעוף ע"ג שיער ונוצה וברגל וכדומה שכולם הוי כחתיכה עבה לכך אין להקפיד אף שנמלח ע"ג דבר שאין בו דם מהני מליחה למה שבפנים ופולט מעבר לעבר וא"כ ה"נ בביצה שהיתה כולה מכוסה בפנים באם והאם נמלחה בחוץ מכל צדדים דמהני מליחתה לביצה שבפנים אם הוא מחובר לאם כנ"ל. כנלפ"ד נכון לדינא: והנה בהיותי בזה אזכיר מה שהבאתי לעיל בשם הנקה"כ בסי' ס"ט בט"ז ס"ק ט"ו שמתרץ קושית הט"ז כך דמחמת שאין מחזיקין דם בחלחולת רק בשומן ולא נמלח ע"ג השומן רק ע"ג החלחולת הוי כלא נמלח השומן כלל אפילו מצד השני עכ"ד. והוא תמוה דאטו הוי החשש איסור מכח צד השני של השומן הרי עיקר החשש הוי מכח החלחולת עצמה שתבלע דם מן השומן וא"כ מה הוסיף בתירוצו אדרבא נתחזק יותר הקושיא דאם השומן כלא נמלח כלל אף מצד השני ואעפ"כ מותר גם החלחולת מכ"ש שבנמלח מצד אחד שראוי להיות מותר בזה וכן תמה בפ"מג בזה. ולפענ"דנ לפרש דברי הנקה"כ דס"ל דהטעם שבנמלח מצ"א מותר למלוח מצד השני מכח ממ"נ אם כח המלח אינו שולט בעבר השני א"כ גם עתה לא ישלוט בעבר השני ולא יהי' נבלע בו מצד זה ואם כח המלח עתה ישלוט גם בצד השני גם בתחלה שלט בכולו וכבר יצא כל דמו רק בהודח שכבר נסתמו נקבי הפליטה של צד השני לכך ליכא ממ"נ הנ"ל אך התם בחלחולת דהוי כאבר אחר תפסינן דבודאי לא ישלוט כח המלח עד שם ולא יהיה נבלע בו כלל כי אין כח במלח לשלוט רק באותו אבר אבל באבר אחר לא ישלוט כ"כ ולא יהי' נבלע כלל בחלחולת. אך הוי קשה לו דעכ"פ צד