טוב טעם ודעת קכג

ימים בלי הדחה ובלי הניקור אסור. הנה מלבד מה שפירושך בדברי הרמ"א אין נראה דא"כ מאי לשון ג' ימים הוי ליה לומר ששה ימים וגם מנ"ל להרמ"א דין זה דהרי הפוסקים שמהם מקור דברי הרמ"א לא מיירו כלל בכה"ג. גם תירוצך אינו נכון דהרי גם בעוף טרם שנולד לו ספק טרפות הוה מותר לשחטו ומה"ת לא ניחוש בזה לתקלה. ומה שנלפע"ד בקושית המפרשים הוא לפי מדא בש"ס רפ"ק דכתובות והובא בב"ש אה"ע סי' ו' דכל שהוא איסור קל צריך הרחקה יותר א"כ א"ש די"ל ספק טרפות דהוי איסור חמור לכך לא חששו לתקלה בזמן מועט אבל בבשר ששהא ג"י בלי מליחה דהוי איסור קל לכך בעי הרחקה יתירה וחששו אפי' לזמן מועט ולהסוברים דכל שהאיסור חמור בעי הרחקה יתירה נראה דהם ס"ל להיפוך דבספק טרפה כיון דאינו ודאי טרפה ואף אם יאכלנו לא יעשה איסור ברור לכך התירו לו בכ"א יום, וגם התם אינו בהול עליו כיון דסובר שיהי' מותר לו אח"כ לכך לא תקיף ליה יצרו לכך אינו חשוד במזיד רק דרך שכחה ובזמן מועט לא חיישינן לשכחה, אבל בבשר ששהא ג' ימים דהוי איסור ברור לבשלו א"כ כיון דאין לו תקנה לבשלו בשום אופן חיישינן דבפשיעה יבא לבשלו לכך החמירו יותר. מיהו מ"ש דזה הוי איסור וודאי אינו מוכרח דמלשון האחרונים משמע דאין זה ברור שלא יצא ע"י מליחה ולכך אוסר הט"ז אם נמלח אחר מליחה עם שאר בשר וא"כ הוי נמי רק ספק איסור ובע"כ כטעם השני כיון דאין לו תקנה לבשלו חיישינן דבמזיד יבשלו וא"ש גם מ"ש אתה בתירוץ השני דמיירי ע"י הדחה מועטת נמי אין נראה דמה בין דם לחלב אם מהני לרכך שיצא ממנו הדם מהני לחלב נמי שלא יתקשה ואם לא מהני לחלב לא מהני לדם ומה בין זה לזה, ובאמת היה נראה דדין זה יהיה תלוי בטעם הדחה ראשונה דלהסוברים כדי לרכך מהני גם לחלב אבל לטעם דם בעין א"כ י"ל מה דאחר ג' ימים אסור לבשלו הוי נמי מצד דהדם בעין נתקשה ונבלע בו כמו שחששו בחלב וא"כ נהי דהודח ומהני לדם בעין דהוי בחוץ אינו מועיל לרכך החלב דהוי בפנים ולכך לא מהני הדחה להשהות ג' ימים לחלב. ובזה הוי אפשר להחזיק דעת המורה בכוונת הרמ"א והוא די"ל דהרא"ש דממנו מקור דברי הרמ"א דמשמע ממנו דמיירי בלא הודח אבל בהודח היה מותר אף משום חלב לטעמיה אזיל דס"ל הטעם כדי לרכך כמ"ש בט"ז סי' ס"ט ס"ק א' אבל הרמ"א דכתב בסי' ס"ט דכן נוהגין כי"א וא"כ ס"ל כטעם דם בעין ממילא לא מהני אף ע"י הדחה לענין החלב ואין ראיה מדם ולכך הרמ"א למד רק מן הרא"ש ודעימיה דיש חשש שהחלב נתקשה ומבליע בבשר ושוב הכריע מעצמו דלדידן אף בהדחה אסור למה דנוהגין כיש אוסרין. מיהו אם י"ל כן אין לו הכרע לדבריו דמ"ש לראיה דא"כ בלא"ה אסור מכח הדם הנה י"ל דנ"מ לענין דבר שדינו לצלותו ולא לבשלו וליכא חשש דשמא יבא לבשלו, וגם י"ל יותר כיון דאשכחן בש"ס במוסר שינתו לאחרים לא חיישינן שמא יהיה אונס שינה וכן בהל' שבת ביש עמו אחר לא חיישינן שמא ישכח ויטה וכדומה מצינו כזה כמה פעמים א"כ י"ל נמי נ"מ כזו במוסר דבריו לאחרים להיות משמרו שלא יבשלו אז משום דם ליכא חשש ובשביל איסור אחר אסור גם י"ל היכי דקונה בשר בלא"ה על דעת לצלותו דצריך הוא לכך בזה ליכא חשש פן יבא לבשלו ובשביל חלב אסור. אך היותר נראה לי דהרי בלא"ה קשה על הרמ"א בסי' ס"ט דלמה יהיה אסור לשהותו בלי הדחה מכח חשש שמא יבא לבשלו הרי קיי"ל בסי' א' דכל היכי דבדיעבד מותר ליכא איסור ואין לחוש שמא ישכח, ועיין בט"ז ר"ס צ"א שהרגיש כיוצא בזה ומתרץ שם דהיכי דהוי אסור ברור חיישינן לזה א"כ תינח התם אבל כאן אין איסור ברור דהרי אפשר שיצלנו וא"כ למה ניחוש שמא ישכח לבשלו כיון שאף בבשלו מותר בדיעבד כיון דמן התורה מותר ואינו רק חומרת הגאונים א"כ לאסור לכתחלה ולחוש הוי תקנתא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן וכל הני דאסרינן לכתחלה שמא ישכח היינו במה דבדיעבד אסור ויש בו חשש איסור תורה ודו"ק ולכך נראה דתרוויהו צריכי דבודאי היכי דלא הוצרכו לתקן הך תקנה רק בשביל דבר שמותר בדיעבד וגם אין איסורו ברור אז בשביל זה לא תקנו אבל אם הוצרכו לתקן בשביל דבר שאסור בדיעבד או בשביל דבר דהוי איסור ברור לדעת הט"ז שוב כיון דתקנו לא פלוג בתקנתן ותקנו אפי' בשביל דבר שאין איסורו ודאי, ולכך ה"נ כיון דבשביל חלב הוי איסור ברור דהרי לכתחלה אסור אף להשהות לצלותו ולכך שוב אף בנקרו אסור משום הדם ופן יבא לבשלו ומכח לא פלוג. ולכך שפיר מיירי הרמ"א בדין ניקור נמי בלא הדחה ומ"מ תרוויהו צריכי דלולי דאסרו לשהותו ג"י בלי ניקור לא הוי אסרו לשהותו בלי הדחה משום הדם ע"מ לצלותו כיון דזה אינו איסור ודאי ובדיעבד מותר ודו"ק. והנה עוד היה נראה לישב דברי הרמ"א למה אסר לכתחלה לשהותו ג' ימים כדי לצלותו מכח שמא יבא לבשלו הרי גם אם בשלו מותר בדיעבד י"ל כך דהדרך הוי עפ"י הרוב לבשל בשר ולא בצלי וממילא הוי הדרך למלחו תוך ג' ימים ואף כשצולין אותו נמי הוי כן הדרך למלחו תוך ג' ימים ושוב אם פעם א' שהא ג' ימים בלי מליחה יש חשש שישכח שלא מלחו ויבא לבשלו בלי מליחה ובזה יהיה אסור אפי' בדיעבד, אך א"כ אפי' בהודח יהיה אסור וזה אינו במשמע מלשון הרמ"א מ"ש דאין להשהותו ג' ימים כדי לצלותו דהרי לפ"ז אפי' לבשלו יהיה מותר אם כבר הודח תוך ג' ימים ובע"כ כמו שכתבתי תחלה בישוב זה, והעולה לדינא כמ"ש אתה בכוונת הרמ"א דהוי בלי הדחה כיון דהוי מלתא דרבנן שומעין להקל ובפרט דבמקור הדין מבואר כן וכן בהלבוש זו"ז אין להאריך: והנה אחר זה עלה בלבי להחזיק פירוש הנ"ל בהרמ"א דהכונה פן יבא לבשלו בלי מליחה ומה שהקשתי דא"כ אפי' בהודח יהיה אסור נראה די"ל דלא חיישינן לתקנה בזמן מועט רק היכי דהוי תרתי לריעותא כגון בלא הודח דאז יש ב' חששות אחד אולי יבא לבשלו בלי מליחה ואת"ל שימלחנו נמי יעשה איסור לכך בזה חיישינן אבל בהודח דע"י מליחה מותר ואין חשש רק שיבא לבשלו בלי מליחה בזה הוי ב' צדדים להיתר אולי יצלנו ואת"ל יבשלו שמא ימלחנו והוי ב' להיתרא וחד חשש לאיסור בזה לא חיישינן לתקלה בזמן מועט משא"כ בלי הדחה הוי נמי ב' צדדים לאיסור פן יבשלו בלי מליחה ופן יבשלו ע"י מליחה לכך חיישינן לתקלה אפי' בזמן מועט וכיון דעכ"פ איכא בהך חששא חד צד דיש בו איסור אפי' בדיעבד אם יבשלו בלי מליחה נהי דבשביל הך לבד לא הוי גזרינן עכ"פ בהצטרף עוד חשש אחר דאסור עכ"פ לכתחלה בזה מצטרף וגזרינן וזה נכון בעזה"י והנה חזר השואל והשיב לי ותורף דבריו מה שהבאתי ראיה מלשון מהרא"י הובא בב"י כתב דאין ראיה דמהרא"י אזיל לטעמיה דס"ל אף בהודח הבשר אסור לשהותו ג"י ימים בלי מליחה כמ"ש הד"מ בשמו בסי' ס"ט. הנה לאו כלום אמרת חדא דעכ"פ זה מוכח מדברי מהרא"י דלא גרע בלי ניקור מבלי מליחה דהרי תלינהו זה בזה ולמד זה מזה מבואר דדינן שוה וא"כ לדידן דבלי מליחה מותר ע"י הדחה ה"ה בלי ניקור. ועוד אני ציינתי לך לעיין בכל דברי הב"י רק שכתבתי לך הסיום דברי הב"י ובאמת גם מראשית דברי הב"י משמע כן חדא מלשון הרא"ש שם שכתב מנהג זה לא שמעתי כי מה תלוי בניקור החלב וכו' אלא נוהגין באשכנז וצרפת שכתבו דבשר ששהא ג' ימים בלי מליחה שנצרר הדם בתוכו וכו' והנה מדכתב אלא נוהגין משמע דמיירי בלי הדחה ומדלא כתב בשר ששהא ג' ימים בלי מליחה ובלי הדחה בע"כ דגם רישא בלי הדחה מיירי וגם מה ענין הזכרת המנהג הזה אין זה ענין לשאלתם בע"כ דהם מיירי בלא הדחה והם רצו לאסרו מטעם ניקור לכך הודיע להם דמטעם ניקור אין לאסרו רק מטעם המליחה. וגם מלשון הגמ"יי שם שכתב כל בשר שלא ניקר ולא נמלח משמע דניקר דומיא דנמלח מיירי דהיינו בלי הדחה וכן סיים עוד שנתקשה מחלב ודם משמע דבלי הדחה מיירי דיש בו גם איסור דם, וגם יש ללמוד ק"ו דלא חמיר ניקור מדם דהרי מהרא"י דמחמיר בדם אפי' ע"י הדחה מ"מ מתיר בניקור וכתב דאין חשש בניקור א"כ מכ"ש לדידן דמקילין בדם ע"י הדחה שמותר שאין לחוש בניקור ע"י הדחה עכ"פ ואיך יפלגו בסברות הפוכות דלמהרא"י יהיה ניקור קל מדם ולדידן יהיה חמור לכך יפה הבאתי ראיה מהב"י. ומה שתמהת על קושייתי על הרמ"א למה ניחוש לשהיית ג' ימים דלמא משתלי ומבשל ליה הרי בדיעבד מותר וע"ז תמהת דהרי אם בשלו צריך סמ"ך נגדו כמ"ש הרמ"א שם. הנה סבור הייתי שאתה נכוה בפושרין ועכשיו אני רואה שאי אתה נכוה אפי' בחמי חמין והרי הבאתי שם דברי הט"ז סי' צ"א שהקשה כעין זה וקושיית הט"ז הוי רק מדיעבד דאם עבר ואכלו בלי הדחה אין איסור א"כ מוכח משם דכל היכא דאין איסור בדיעבד כשכבר אכלו נמי לא גזרינן דלמא משתלי א"כ ה"נ כאן דעיקר דין בשר ששהא ג' ימים בלי מליחה הוי חומרת הגאונים לבד ומדין תורה ליכא איסור א"כ בדיעבד אם אכל ליכא איסור תורה למה ניחוש לשמא משתלי דהרי קיי"ל דתקנתא לתקנתא לא עבדינן וכיון דעיקר איסורו הוי רק חומרת הגאונים מה"ת ניחוש לכתחלה דלמא משתלי והרי אף אם יאכל נמי ליכא איסור מן התורה והרי כל מה דגזרינן שמא ישכח היינו שאם ישכח יהיה איסור תורה אבל בזה למה ניחוש לשמא ישכח הרי הוי גזירה לגזירה זה כוונתי רק קצרתי כי סמכתי שיבין מעצמו כוונתי ומה שהקשה על מ"ש ליישב דברי הרמ"א דנ"מ בשאחר מזכירו ועל זה הקשה כמה קושיות מהני שרקפי דספק דרוסות דחנקינהו וממה דאמרינן דלמא אתי למיעבד בהו במינו ומה דגזרינן דלמא אתי למיכל מנייהו. הנה מה שהקשה מספק דרוסות ומגזירה