טוב טעם ודעת קכב

ששים ונהי דחנ"נ זה הוי מתחלה רק דרבנן לכך כל כה"ג ודאי מהני בצירוף הך סברא דלא נודע עד אחר מעל"ע אבל אלו שבשלו עתה תוך מעל"ע לידיעת שנעשה חשוד ודאי הכלים אסורים. ובנידון גוף הטבח ודאי ראוי להעבירו ולאסרו ויפה כתב רו"מ דאף שמבואר בש"ע דעבור חוטין לבדו אין מעבירין אותו מ"מ היינו היכי דיש לתלות דבשוגג עשה כן אבל כאן דהוי מזיד ושיקר שהטבח תיקן לו ובאמת שקר הוא ולעשותו חשוד ודאי הראשון נאמן כמ"שא פ' המדיר ובפרט כיון דאומר דלא ניקר לו רק חצי הבהמה א"כ בחצי השנייה היה חלב ג"כ והוא מכרו כך הואיל שאינו יודע לנקר ובודאי ראוי להעבירו וחלילה לקנות ממנו בשר. ומה שנסתפק רו"מ אם רק בחוטי חלב אין להעבירו אבל לא בחוטי דם. הנה בזה אין סברא לחלק דתרווייהו דרבנן נינהו זה כמו זה ובודאי מחמת חוטי דם נמי אין להעבירו אך לא בנידון דידן ובפרט כיון שכתב רו"מ שאינו מוחזק בכשרות רק אדרבא הוא גנב מפורסם חס להזכיר מלאכול מבשרו כי בעו"הר בימים הללו החשוד לד"א הוי חשוד על הכל כמו שכתב הח"י ה"פ סי' תמ"ח שאף לדינא דש"ס היה מומר לתיאבון עכשיו נקראו כולם מומרים להכעיס יע"ש ואנן מה נענה אבתריה בדור הזה ואנחנו רואים שהגנבים מחללים שבת גנוב ונאוף ורצח. לכך הוי בשרו כנבלה וחלילה לאכול ממנו מבשר פגולו: והנה מה שהעיר רו"מ על דברי תשובת הרשב"א שהובא בסי' קי"ט במי שהוא מפורסם באחד משאר עברות שבתורה דנאמן בשאר אסורים. והקשה רו"מ על זה ממה דקי"ל בעדות אשה אפי' עבד ושפחה נאמנין ומ"מ פסולי עדות דאורייתא אין נאמנין. הנה יפה השיב רו"מ לעצמו דבעדות אשה כיון דמן התורה בעינן ב' עדים כשרים רק רבנן הקילו ובפסולי עדות לא הקילו, אך באמת בלא"ה א"ש דודאי מה דכתב הרשב"א דנאמן בשאר אסורין היינו בדבר דלא אתחזק אסורא או הוי בידו אבל בדבר דאתחזק אסורא וגם אינו בידו אף. עד כשר אינו נאמן א"כ אם לא אתחזק אסורא בזה אף דחשוד לד"א אינו חשוד לדבר אחר וכן אם אתחזק אסורא והוא בידו אז לא שביק היתירא ואכל איסורא וא"כ בעדות אשה כיון דאתחזק אסורא ואינו בידו אינו נאמן דנהי דהקילו בעדות אשה בעבד ושפחה בזה לא הקילו. והנה לפי חלוקו של רו"מ ומכ"ש לפי מה שכתבתי תמוהין דברי הש"ך בסי' קי"ט ס"ק י"ח מה הקשה על המחבר ממ"ש באה"ע דחשוד על העריות פסול לעדות אשה ולפמ"ש אין כאן התחלת קושיא שבסי' קי"ט מיירי מדברים שאסורין מן התורה ועד א' נאמן מן התורה ומיירי בלא אתחזק אסורא והתם מן התורה בעינן תרי והוי אתחזק אסורא. ולפי תירוץ הש"ך תשאר באמת קושית רו"מ דמה יענה הש"ך מה דפסולי עדות דאורייתא כשרים לשאר אסורים ולעדות אשה אין נאמנין ולכך דברי הש"ך תמוהין באמת. ומה שהעיר רו"מ על דברי הרשב"א שממנו מקור דין הש"ע סי' קי"ט סעיף זיי"ן במי שהוא מפורסם בשאר עברות וכו' והקשה הרשב"א לנפשיה ממה דקאמר חשוד אממונא חשוד אשבועתא וע"ז כתב הרשב"א הטעם דהתם שאני דחשוד לא"ד וכל החשוד לד"א הוי כמומר לא"ד ומזה לקח רו"מ ראיה לנדון דידן כיון שחשוד לגנוב בשביל ממון חשוד נמי למכור טרפות בשביל ריוח ממון עכת"ד, הנה אין הדין דומה דהתם כיון דחזינן דפקר בשביל ממון זה אז כיון דאותו ממון כבר כפר אז יצרו תוקפו לישבע גם עליו וקשה בעיניו לחזור הממון מה שכבר כפר בו ונתן בו עיניו וזה על אותו ממון אבל על ממון אחר לחוש שמא יתן עיניו בממון בזה אמרינן דנהי דהוחזק ליתן עיניו ולגנוב מ"מ באיסור חמור להאכיל טרפות בשביל ממון על זה לא נחשד. אך כל זה אני כותב רק לדין הש"ס והש"ע משא"כ בזה"ז חס להזכיר לקנות בשר וכל דבר שיש בו חשש איסור ממי שהוא קל בשום דבר ומכ"ש לגנוב כי בזה"ז דדא ביה כולא ביה ובפרט אם יצא טרפות מת"י חלילה לקנות ממנו בשר וכל הקונה ממנו כליו אסורין ואל יתערבו עמו אחרים. דברי ידידו וכו': תשובה קיד לק"ק באלטא להרב מו"ה צבי הירש מו"צ דשם. הנה בדבר ניקור האליה שנוהגין בקהלתכם ובוואלחייא שמנקרין מצד חוץ ובפנים ובצד הפנימי של האליה אין עושין ניקור כלל רק מקלפין העור הפרוס שעליו ומנקר אחד קרא תגר שהוא שלא כהוגן. הנה חבל לי על מנהג מדינתכם וכל מדינת וואלחייא שאוכלין חלב זה. ולא הוי צריך להביא ראיה מדברי מהר"י בן חביב שבב"י רק כן מפורש בש"ע סי' ס"ד סעיף ה' האליה מותרת ובלבד שינקר ממנה מה שלצד פנים א"כ מוכח דעיקר הניקור הוי בצד פנים ובודאי לשון ניקור מורה על נטילת גוף החלב ממנו דקליפת העור לבד לא נקרא ניקור, וכן הוא יותר בלשון הטור יו"ד סי' ס"ה בלשון בעל העיטור שהביא שם בדיני ניקור, וביותר בלשון הלבוש ביו"ד סי' ס"ד סעיף ה' וז"ל אבל החלב שבאליה של צד פנים הוא חלב גמור ואסור ומדכתב החלב שבאליה משמע שהוא בתוך האליה זה הוי חלב גמור ומוכח דהעיקר הוי הניקור שבצד פנים ולא מה שבצד חוץ והמנקרים עושים להיפוך ואומרים לטוב רע ולרע טוב. ואם איישר חילי הייתי אומר דהכלים טרפה לכל מי שאוכלין בביתו האליה לפי מה שהיו מנקרים עד הנה והאל הטוב יכפר להם על השגגה שהי' להם בזה, ויוכל רו"מ לכתוב כן בשמו ובשמי לכל הקהלות למען ידעו איך יתנהגו להבא ויזכה את הרבים ויהי' חלקי עמו בזה. דברי ידידו הטרוד: שוב קראתי למנקר מומחה דפה ואמר דלפעמים אירע שמנקרים פה אליה ועושין כדין שנוטלין תחלה עור הפרוס לצד פנים ואח"כ מנקרין כל החלב שבפנים וקולפין מגוף האליה עד שיהי' שוה ממש ומנקרין החוטין של פנים אבל הצד החיצון הוא כשר ונהניתי דכאן עושין כדין ויותר אין להאריך דברי ידידו: והנה חזר השואל והשיב לי וזה אשר השבתי לו. הנה מכתבו קבלתי ובשינוי השאלה אין אני חייב רק רו"מ שלשונו בהשאלה תחלה הי' רק כמו שכתבתי אני לו. וכעת ששינה בשאלתו וכתב שמנקרין גם בצד פנים רק שסביב הקצוות וקצוות אין מנקרין והחלב שמקלפין אינו דומה במראה לשומן שבקצוות והשומן שבקצוות דומה לשומן שמבחוץ, הנה לפי שאלתו עתה הדין עם המנהג שלכם כי הן אמת שהבע"ה כתב להיות מנקר להיות הצד שבפנים שוה יש לומר דבזמנו אז לא היו האליות פטומין כל כך במקומו ואז השומן הבולט בצד הפנים הוא חלב גם המראה של השומן שבקצוות הי' דומה לשומן שמנקרין באמצע צד הפנימי לכך מוכח או יתכן שגם הוא חלב וחששו לחומרא, אבל בזמן הזה במקומם שהם פטומין ביותר הרבה אשר לא ישוער כמ"ש רו"מ ודאי יש לתלות יותר דמרוב השומן בולטים לפנים ותולין במצוי בין להקל בין להחמיר. גם כיון דמראה חלב שמנקרין אינו דומה לשומן שבצדדים והשומן שבצדדים דומה ממש לשומן שמבחוץ המראה מעיד שהוא שומן כשר ויגיד עליו ריעו. וכמ"ש בענין זה ביו"ד סי' ל"ו מדין נקב בריאה שמקיפין הנקבים אם דומין זה לזה ואף דאנן קיי"ל דאין אנו בקיאין בהקפה היינו רק התם דהדמיון והשינוי הוי רק כל דהו וזה צריך בקיאות רב בזה אין אנו בקיאין משא"כ במראה השומן אם דומין זה לזה א"צ בקיאות רב וכל אדם יוכל להכיר כן ובפרט דבלא"ה מסתבר כן מכח רוב הפטום ודאי מותר השומן שבצדדים הדומה לשומן שמבחוץ ולכך הנח להם מנהגם. גם לענין הקרום יפה אמר רו"מ שדי מה שמסירין הקרום עד הנה ולא יותר ויסכר פי דברי המנקר המערער ויותר אין להאריך דברי ידידו הטרוד וכו': תשובה קטו לק"ק הוסטאן ליד המשכיל מו"ה חיים זאב נ"י. ע"ד אשר שאל על מ"ש הרמ"א בסי' ס"ד סעי' י"ח דאין להשהות ג' ימים בלי ניקור אם הכונה דוקא כשלא הודח אבל בהודח מותר או אף בהודח אסור שמורה א' פסק דאפי' בהודח אסור דאל"כ מה קמ"ל הרמ"א הרי בלא"ה אסור משום שלא הודח כמ"ש בסי' ס"ט. ורו"מ דחה דבריו מכח דברי העט"ז שכתב דבדיעבד מותר לצלותו ולא לבשלו מפני הדם א"כ מוכח דמיירי בלא הדחה. והנה יפה אמרת אך לא הוי נצרך לך לדברי הלבוש ולמה לא עיינת טפי בדברי הב"י בשם הפוסקים מקור דין זה שמוכח מדבריהם שם להדיא דמיירי בלי הדחה ומיירי רק בגוונא דיש בו משום איסור דם, עיין בב"י מתחלת ד"ה כתב הרא"ש בתשובה עד הסוף מוכח הכל כן ונלאיתי להעתיק לך הכל רק אעתיק לך סוף דבריו בשם מהרא"י וז"ל ובסי' קצ"ה כתב דלכתחלה אין להשהות ג' ימים בלי ניקור דאפי' שאר בשר שאין בו חלב כלל אין נוהגין להניחו עד ג' ימים משום דתו אין ראוי לבשל וחיישינן דלמא משתלי וכו' הרי מוכח להדיא דמיירי הכל בלי הדחה דומיא מה דאסור משום דם. ותמה אני על המורה איך לא שם לבו לעיין בב"י במקור הדין, ומה שהעיר דלמה לי דין זה הלא בלא"ה אסור משום דם ואתה רצית לתרץ עפ"י מה שתרצת קושית האחרונים מ"ט אסור להשהות ג' ימים בלא מליחה פן יבא לבשלו הרי בזמן מועט לא חיישינן לתקלה ומותר להשהות עוף כ"א יום, דתרצת אתה דש"ה דתוך ג' ימים מותר לבשלו ונעשה הרגל ומזה המצאת דאחר ג' ימים מותר להשהותו עוד ג'