טוב טעם ודעת קכא

קיי"ל כוותיה ובע"כ דאנן קיי"ל דלא כר"י. ודבריו צ"ע דאכתי לדידיה מי ניחא הרי הוא סובר כמ"ש הרא"ש דר"י ור"ל דפליגי בתלש חלב מבן ט' דר"י סובר כר' מאיר ור"ל כר"י וא"כ מאי מקשה הש"ס על ריש לקיש הרי עכ"פ הוא פוסק כר' יהודא ואף בחלבו וא"כ נימא דר"ל לשיטתו קאמר שפיר ובדם התמצית לא ס"ל כוותיה וע"כ דעיקר קושית הש"ס נהי דיכול לפרש דר"ל לדידן קאמר אבל עכ"פ תקשה דהאיך כייל כללא לדברי המתיר בחלבו מתיר בדמו הרי עכ"פ יש ר"י שמתיר בחלבו ואעפ"כ אוסר בדמו וא"כ היאך כייל ר"ל בהאי כללא וגם הלשון לדברי המתיר בחלבו ולא אמר בסתם אי חלבו מותר גם דמו מותר משמע שלר"י גופיה אומר כן ואין ראיה להרמב"ם. אך ראיה אחרת נראה לי להרמב"ם מסוגיא זו דלכאורה תיקשי על מה דקאמר ריש לקיש לדברי המתיר בחלבו מתיר בדמו מ"ש דנקט פלוגתת ר"מ ור"י בבריתא ושביק פלוגתתם במתני' דידן שר"מ אוסר בשחיטת אמו ור"י מתיר והו"ל לומר לדברי המתיר בשחיטת אמו מתיר בדמו וע"כ דלדידן סתם תנא בברייתא דבלי שחיטה מותר וחלבו אסור ודמו וחלבו שווין ולא הוי מצי ר"ל לומר למתיר בשחיטה וכו' הרי תנא דידן דמתיר בשחיטת אמו ומ"מ אסור לדידיה בדמו שהרי גם חלבו אסור וע"כ הוצרך ר"ל לומר למאן דמתיר בחלבו וכו' וראיה להרמב"ם ממאי דלא פריך הש"ס לפי הס"ד דר"ל מתיר לגמרי והו"ל להקשות דלמה שביק ר"ל שחיטת אמו, ואף לפי מה דמסיק דר"ל אוסר בדמו רק שאין ענוש כרת תקשי כן למה שביק שחיטת אמו ובזה שוב אינו מיושב במה שכתבתי לעיל דהרי לענין שאין ענוש כרת גם לדידן אין ענוש כרת ולמה נקט למאן דמתיר בחלבו ולא בשחיטה וצ"ע קצת: תשובה קיא לק"ק טארנאפל להרב מו"ה יעקב נ"י הנה פוטר מים ראשית מדון, מה ששאל בנידון הבשר שאחר צלע י"א עד צלע י"ב אם מותרין הקצבים לחברו אל חלק הפנים או לחלק האחוריים., מחמת שהזקן אשמאי ראה בנוב"י מה"ת סי' ל"א דראוי להניחו לאחוריים והמה ראו בח"ס שמותר להניחו לפנים במקום שיש מנקרים.. הנה ודאי שמותר להניחו לפנים אם הקצבין אומרים שבקיאין לנקרו. ואם נותנים להם נאמנות על הכל נאמנים גם על זה. ובפרט אם יש להם קבלה. ואם לא היה נאמר בח"ס היה ראוי להיות נאמר ומסברא הייתי אומר כן מדעתי ובפרט הלשון של הנוב"י בעצמו מורה כן. וכן יהיה מוכח מן הש"ך מדכתב דצלע הי"ב מניחין לאחוריים ואם איתא מאי אריא צלע י"ב הרי אף הבשר שקודם הצלע נמי שייך לאחוריים א"כ יש בכלל מאתיים מנה ולמה לי דנקט הצלע. ובע"כ דבזמנו היו נותנים הבשר לחלק הפנים ומיירי במקום שיש מנקרים. וכן פ"ק עושים כן ומניחים הבשר לחלק הפנים. והאשמאי טח עיניו מראות וידוע דרכו כי אומר לטוב רע ולרע טוב כדי ליטול את השם ונהפוך הוא ולכן לא ישמעו לו ויפה אומר רו"מ שלא ישנו המנהג שלא להוציא לעז על הראשונים שאכלו חלב. וז"ב ופשוט: תשובה קיב להרב הג' מו"ה יעקב אדעסר נ"י. הנה ע"ד אשר הקשה במ"ש הט"ז בסעיף ה' דלכך האליה מותרת דלא אסרה התורה אלא חלב וזה נקרא חלב האליה אבל מה שדבוק לכרס זה נקרא חלב גמור ואינו בכלל חלב האליה, והקשה רו"מ דהן אמת כדברי הט"ז הם דברי מהר"י בן חביב והובא בב"י, אך הוא תמוה דהרי בש"ס חולין דף קי"ז דוחה הש"ס זה ומסיק אלא מחוורתא כדר"ז ומוכח דלא אסרה התורה אלא דבר השוה בשור וכשב ועז עכת"ד. והנה באמת הוא תמוה לכאורה באין פותר. והנה מה שנראה לי ליישב דבריו הוא עפ"י מ"ש בפ"ח דיומא בפלוגתא דר"י וריש לקיש בח"ש ופריך שם לר"ל מברייתא דכוי וח"ש מנין ת"ל כל חלב ועיין בתוס' שם דבזה לכ"ע דרשינן כל ומתרץ שם ר"ל מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הרי דלריש לקיש אף בכל חלב לא דרשינן כל ולר"י גבי כל חלב דרשינן כל. ולפ"ז א"ש דמה דפריך הש"ס אלא מעתה לא ימעלו בה אלא מחוורתא כדר"ז שם אזיל בשיטת ר"ל דלא דרשינן כל גבי חלב. אבל לדידן דקי"ל כר"י דח"ש אסור מן התורה וילפינן מכל חלב נאמר שפיר כתירוץ ר"א דחלב האליה אקרי חלב סתמא לא אקרי ומה דפריך אלא מעתה לא ימעלו בה י"ל כיון דכתיב כל חלב לה' א"כ כמו דמרבינן כוי וח"ש כן ה"נ מרבינן חלב האליה למעילה ובכתוב דכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו נמי מרבינן מכל חלב אפילו חלב האליה אך הרי כתיב שור וכשב ועז א"כ ממעט בדבר שאינו נוהג בשור וכשב ועז לא שייך חלב א"כ סתרי אהדדי לכך דרשינן באמת שניהם, דכל חלב מרבה חלב האליה של צד פנים ושור וכשב ועז ממעט חלב האליה עצמה. אך מה ראית לרבות חלב של צד פנים ולמעט חלב האליה עצמה דלמא להיפוך בזה שייך תירוץ ר"א דחלב האליה נקרא חלב סתמא לא נקרא, וחלב שלצד פנים אקרי חלב סתמא ולכך מסתבר לרבות מכל חלב החלב של צד פנים ולמעט משור וכשב ועז חלב האליה עצמה זה נראה להמליץ בעד הר"י בן חביב והט"ז ויהא רעווא שהם ימליצו טוב בעדינו. ידידו וכו': תשובה קיג לק"ק פאמארין להחריף מו"ה יחיאל מיכל היילפרין נ"י ע"ד שאלתו וז"ל טבח שמוכר בשר לאחרים והוא מעולם לא הוחזק למנקר רק הי' לוקח לו מנקר לנקר הבשר וכן הי' אומר שלוקח לו טבח אחר שיוכל לנקר הבשר וכעת מצאו אחריו בבשרו חוטין האסורים משום חלב וגם הקרום שעל חלב הכסלים שכתב רמ"א בסי' ס"ד ס"ז שצריך להסירו לא הסיר גם חוטין האסורים משום דם אצל החזה כמ"ש רמ"א בסי' ס"ה ס"א שנוהגין להסיר, ונודע הדבר שלא ניקר לו המנקר רק הראש וההמסס ובה"כ וצד אחד מבהמה והשאר לא ניקר לו מחמת איזה קטט שנפל ביניהם והטבח המנקר אומר דגם בקיץ העבר מצא בבשרו חוטין האסורין א"כ נראה דגם בקיץ העבר לא קרא למנקר לנקר לו הבשר. ומעתה מה דינם של הכלים שנתבשל בהם הבשר כעת וגם כל הכלים שנתבשל בהם בשרו עד כה וגם מה דינו של הטבח הזה אם מעבירין אותו או לא. עכ"ל השאלה. והנה בדין הכלים שנתבשל בהם מכבר לא מבעיא אם הטבח הזה החשוד מכחיש את הטבח הראשון שאומר שמצא אחריו חוטין האסורין בקיץ העבר ודאי אינו נאמן בהכחשה רק גם אם אינו מכחיש אותו אין ע"א נאמן להעיד לאסור הכלים למפרע מה דהם בחזקת היתר, ואף דזה הוי בעיא דלא אפשיטא אם ע"א נאמן נגד החזקה או לא וספיקא לחומרא י"ל כיון דעתה אין הכלים בני יומן א"כ הוי ספק דרבנן. והן לא מבעיא אם אומר החשוד שמתחלה לא קרא לזה לנקר לו הבשר רק אחר ניקר לו שהכלים כשרים רק גם אם אומר שהמנקר הזה ניקר לו בקיץ והוא מכחישו שהוא לא ניקר לו י"ל שהכלים כשרים, דנהי דקיי"ל פ' המדיר בפלוני תיקן לי את הכרי ואזיל שייליה ואשתכח שיקרא דהראשון נאמן היינו רק להיות נעשית חשודה על ידו לגבי עצמה נאמן הראשון יותר או להיפוך לחומרא נאמן הראשון כגון בסי' י"ז בתק"ע אבל לאסור המאכל ודאי אין הראשון נאמן כיון דיש לו חזקת היתר. ואף אם התם בפלוני תיקן לי הכרי נאמן לגמרי הראשון היינו מכח דהתם אית ליה למאכל חזקת איסור מתחלה וספק אם נתקן אבל מה דהוי ליה חזקת היתר י"ל ודאי אין הראשון נאמן וכאן הכלים יש להם חזקת היתר גם הבשר ע"י חוטי חלב ודם לא נחשב חזקת איסור כמ"ש הט"ז בסי' קכ"ז והפ"י בקידושין בק"א דלכך ע"א נאמן עליו. והנה מה דמצאו אחריו חוטין לחוש על למפרע הנה דעת הש"ך בסי' א' דמי ששחט או ניקר אפי' המיר באותו יום כשר למפרע, אך הט"ז בסי' ק"י ס"ק ט"ו אוסר למפרע מיהו י"ל דוקא בשחיטה מכח חזקת איסור וכן התב"ש בסי' ב' אוסר ג"כ למפרע. ולדינא לא ברירא לי מה דעתו שפעם משמע משום חזקת איסור ופעם משמע מדבריו אפי' בלי חזקת איסור אסור למפרע ונפל ברבוותא בדעות הללו. והנה אם היה נאמן המנקר האומר דגם בקיץ העבר נמצא אחריו חוטין אסורים אז היה נראה לומר דבזה לכ"ע נאסר הכל למפרע כיון דדעת כמה פוסקים דאפי' בפרה אם יצאה זמן מחזקה לא אזלינן בתר חזקה ונהי דיש חולקין מ"מ בזה כיון דדעת הט"ז והתב"ש דאפי' לא נעשה חשוד רק עתה אסרינן למפרע א"כ נהי דהש"ך חולק י"ל היינו רק אם לא נעשה חשוד רק עתה אבל אם נעשה חשוד זמן רב ואנחנו החזקנוהו לכשר בטעות מודה הש"ך דאסרינן הכל למפרע אף בהיה לו חזקת היתר. וכל זה לפלפולא אבל לדינא אלו הכלים שלא נשתמשו תוך מעל"ע מבשרו משעה שנודע שהוא חשוד אלו כשרים כיון שנודע אחר שנעשו דרבנן והוי ספק דרבנן, ואף דכתבתי בחיבורי טוב טעם דלא נודע עד אחר שנעשה דרבנן לא מהני רק אם לא הוי ידוע אם היה כאן איסור כלל אבל אם הוי ידוע דיש כאן איסור רק דסברו שנתקן ובאמת לא נתקן לא נחשב נודע לאחר שנעשה דרבנן מ"מ י"ל כאן כיון דהוי עוד ספק אולי היה בו