טוב טעם ודעת יב

דף פ"ט ע"א) גדול מה שנאמר במשה יותר ממה שנאמר באברהם, וגם מצינו שזכה משה שניתן התורה על ידו מה שלא זכו כל האבות, א"כ מדוע היה צריך לזכות אבות. אמנם הדבר נכון דבאמת משה מצד עצמו לא היה צריך לזכות אבות דגם בזכות עצמו לבד היה משה עלה אל האלהים, אך כיון שגם נדב ואביהוא היו עמו והם לא היו במדרגה גדולה כ"כ כמו מרע"ה ע"כ היו צריכים לזכות אבות כדי שיזכו לעלות אל ד'. והנה בפ' וירא נאמר שאמר אברהם אבינו ע"ה שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם הרי דזכר גבי אברהם השתחויה, ואיתא שם במדרש פ' וירא (פנ"ו) אמר ר' יצחק הכל בזכות השתחויה ואברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחויה שנאמר ונשתחוה ונשובה אליכם, וגם התורה לא נתנה אלא בזכות השתחויה שנאמר והשתחויתם מרחוק עכ"ל, ומעתה יבואר הכתוב שלפנינו שכדי שלא לשאל לחקור באיזה זכות יזכו לעלות במדרגה גבוה כ"כ, ע"ז אמר והשתח"ויתם מרחו"ק ר"ל בזכות השתחויה ובזכות מי שנאמר בו וירא את המקום מרחוק, הוא אברהם ששם נאמר ג"כ השתחויה והכל בזכות השתחויה, ובזכותו תזכו לעלות כדברי המדרש בפ' תזריע הנ"ל על פסוק אשא דעי למרחוק, אמנם שלא נטעה לומר כי גם משה צריך לזכות אברהם ובלעדו לא יוכל לעלות, לכן אמר הכתוב ונגש משה לבדו אל ד' ר"ל משה הי' במדרגה גדולה כ"כ עד שגם בלעדי זכות אברהם הי' עולה אך והם לא יגשו ר"ל אהרן נדב ואביהוא שלא היו במדרגה גבוה כ"כ כמו מרע"ה הם לא יגשו בלי זכות אברהם, רק כ"ז אהרן נ"ו שהם היו במדרגות השלימות אם אמנם לא כמדרגת משה עכ"פ בצירוף זכות אברהם יעלו ג"כ אך והעם לא יעלו עמו, ר"ל ויתר העם לא יעלו עמ"ו אפי' בצירוף זכות אברהם לא יזכו לעלות במרום הרים אשר שם חביון עוזו כי המה אינם במדרגות השלימות כ"כ כמוהם ומדויק תיבת עמו. ודו"ק: ז' ובזה דהנה יבא על נכון דברי המסורת הנ"ל מצינו במדרשים דאברהם אבינו ע"ה נקרא אחד שנאמר אחד הי' אברהם וא"ש המסורה השניה, והם לא יגשו ופירוש המסורה שלא נטעה לומר שלא יגשו כלל לכן בא המסורה אח"ד באח"ד יגשו ר"ל בזכות אברהם יזכו לעלות, רק הפירוש והם לא יגשו בלי זכות אברהם, ומעתה יובן דברי המסורה הראשונה, דהנה איתא במדרש רבה פ' וישלח וזה"ל, ויותר יעקב לבדו וכו', מה הקב"ה כתוב בו ונשגב ה' לבדו ביום ההוא אף יעקב ויותר יעקב לבדו עכ"ל, ודברי המדרש אינן מובנין כלל, ויש לומר בכונתו דידוע דגאולה העתידה לא יהי' עוד בזכות אבות כמאמרם ז"ל (במס' שבת דנ"ה), תמה זכות אבות, וכתיב למעני למעני אעשה, ע"כ אמרו חז"ל, כ"ז שישראל לא יעשו תשובה לא יהיו נגאלין ואמרו חז"ל, עתיד הקב"ה להעמיד עליהם מלך כהמן להחזירם לתשובה והיינו מטעם הנ"ל, כיון דלא יועיל עוד זכות אבות צריכין הם בעצמם לתקן מעשיהם שיהיו ראוים להגאל, וזה פירוש הפסוק ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ר"ל גאולה העתידה לא יהי' עוד בזכות אבות רק ונשגב ה' לבדו עדה"כ למעני למעני אעשה. וא"כ ביעקב כיון שחזר בשביל פכים קטנים מא"י לגבול ח"ל, ואמרו חז"ל בסנהדרין, דההולך מא"י לח"ל אפי' זכות אבות אין עומדת לו ע"כ אמר בעת ההוא ויותר יעקב לבדו ר"ל בלי זכות אבות. וזהו כונת המדרש ויותר יעקב לבדו מה הקב"ה כתיב בי' ונשגב ד' לבדו ר"ל דלעתיד יהי' הגאולה העתידה בלא זכות אבות רק למעני למעני אעשה אף יעקב ויותר יעקב לבדו אז בלי זכות אבות כיון שהלך מא"י לח"ל וא"ש. והנה ידוע דקודם ביאת משיחנו יבוא אליהו וכמו שנאמר בסוף מלאכי הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ד' וכו', ואמרו חז"ל במס' ב"מ דאליהו כהן הוא ודרשו במדרש פנחס זה אליהו והנה הפסוק )בעמוס ט) ונגש חורש בקוצר דרשו במדרש רבה פ' ויגש דזה קאי על משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. וזה כונת המסורה, ונג"ש משה לבד"ו ר"ל כמו שמשה נגש לבדו בלי זכות אבות כן ה"נ ונג"ש הכהן כשיבא אליהו וכן ונגש החורש בקוצר ר"ל כשיבא משיח ב"ב יהי' נמי בלי זכות אבות רק ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ודו"ק. ויהיו נא אמרי פי לרצון ויקוים בי וזכות אבות לבנים תזכור ויבוא לציון גואל והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם אמן. והנה בפרשת שקלים הנ"ל אמרתי ג"כ הל"ת גדול בפלפול רב בסוגיא דנשבעין לגזברין בב"מ דנ"ח, ולהעתיק כאן כולו א"א לגודל אריכות אמרתי לציין סנסן קטן מזה. א. ליישב דעת המרדכי פ' האומנין התמוה וז"ל ושליח שהי' נושא אגרת בשכר ומצא תגר וחזר בו נראה דהוי פסידא דפועל וכו' דל"ד לשוכר את החמור ומת בחצי דרך וכו' אבל הכא לא נהנה כלום, והקשו הקדמונים מסוגיא דכאן דמקשינן על המשנה דתנן דבהקדש ש"ח אינו נשבע ש"ש אינו משלם מהך מתניתין דבני העיר ששולחין שקליהן וכו' ומשני שמואל הכא בנושא ש"ש עסקינן ונשבעין ליטול שכרן ופריך נהי דשלומי לא משלמי אגרייהו מיהו ליפסוד ומשני אבדו ונגנבו בלסטים מזוין וכו' דהוי אונס דל"ש ומגיע להם שכר והשתא קשה לסברת המרדכי דאם אירע לשליח אונס ולא הועיל לבעלים כלום אינו נוטל שכרו א"כ תינח ברישא שאם נתרמה התרומה שפיר מגיע להם שכר כיון דפטורים מליתן שקלים אחרים א"כ נהנו הבעלים משליחותן שפיר מגיע להם שכר בדאיתניס ובלסטים מזוין אבל בסיפא אם עד שלא נתרמה התרומה דאז בני העיר מחויבים להביא שקלים אחרים נמצא לא נהנו בני העיר משליחותם ומדוע יטלו שכרם ע"כ תוכן קושייתם. ונלע"ד דהנה בירושלמי פ' האומר בקידושין איתא האומר להאשה הרי את מקודשת לי אם מכנסיך ליום פלן ואי לא מכנסיך ליום פלן לא תהי' מקודשת ואתא יום פלן ואירע אונס ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עביד ור"ל אמר אונסא כמאן דעביד ופירש שם הק"ע ויתר המפורשים דר' יוחנן ס"ל דטענות אונס אינו מקיים התנאי ואין טענות אונס בקידושין ור"ל סובר דיש טענות אונס בקדושין כמו בגיטין ואונס מקיים התנאי עיי"ש. והנה הש"ך בחו"מ סימן כ"א הביא דברי הירושלמי הנ"ל וחילק שם בין אם אירע אונס לזה שחייב עצמו ובין אם אירע אונס לזה שנתחייב לו דאונס רחמנא פטריה אמרינן אבל אונס רחמנא חייביה לא אמרינן עכת"ד עיי"ש וא"כ לפי"ז ה"ה בנדון דהמרדכי שהוא שלח שליח לעשות שליחותו ע"מ שיהי' נהנה בשליחתו א"כ אם השליח לא קיים התנאי ולא הגיע הנאה למשלח מן השליחות אף שהי' ע"י אונס מ"מ פטור מן השכירות דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן דאין אונס מקיים התנאי כמו התם דאינה מקודשת ועיין בחיבור מ"ק על יו"ד מאת אאמו"ר הגאון ז"ל סימן קס"ב שם ביאר הדבר ע"נ דבדבר שגוף הענין תלוי בו א"צ לומר תנאי מפורש והביא כמה ראיות לזה עיי"ש ודו"ק] וא"כ אפי' דמיירי שנגנבו בלסטים מזוין או שטבעה ספינתו בים דהוי אונס גמור כמ"ש רש"י ז"ל אינו מגיע להם שכר כיון דאין אונס מקיים התנאי וכנ"ל. והא דמתרץ שמואל הכא בנושא ש"ש עסקינן ונשבעין ליטול שכרן היינו משום דשמואל יסבור כריש לקיש שם בירושלמי דאונס מקיים התנאי והיא מקודשת אף שגילתה דעתה שהיא נהנית דוקא אם יכניסה ליום פלן אעפי"כ מקיים האונס התנאי ה"ה נמי הכא מגיע שכר להשליח אף שלא גמר שליחותו אם הי' ע"י אונס לכך מתרץ שפיר נשבעין ליטול שכרן אבל ר' יוחנן לשיטתו דס"ל דאין אונס מקיים התנאי ולכך לא מצי לתרץ דנשבעין ליטול שכרן דלשיטתו אינו מגיע להם שכר אף באירע להם אונס לכן מוכרח לדחוק א"ע דמתניתין אזלא אליבא דר"ש דאמר קדשים שחייב באחריותן נשבעין עליהם וא"כ לדידן דקיי"ל דהלכה כר' יוחנן שם בירושלמי דאין אונס מקיים התנאי שפיר פסק המרדכי דלדידן אינו מניע להשליח שכר כלל ודו"ק היטב כי נכון הוא (ואין להקשות מדוע קיי"ל להלכה בחו"מ סימן ס"ו דאם נשבעין ששמרו כראוי יש להם שכר ז"א דהתם שאני שהבטחת השכר לא הי' בעבור השליחות רק בעבור השמירה והרי בזה עשו שליחותן ושמרו כראוי עד שעת האבידה ודו"ק וקצרתי): ב' ובהכי א"ש לישנא דש"ס בתלמודינו דפריך והא נגנבו או אבדו קתני וש"ש בגניבה ואבדה חיובי מחייב וה"נ נהי דשלומי לא משלמי אגרייהו מיהו ליפסד? אמר רבה נגנבו בלסטים מזוין, והנה לשון הקושיא הזו אינה מובנת דמה בכך שבעלמא ש"ש חייב בגו"א בשביל זה יפסיד כאן השכר מה ענין זה לזה? והנה הריטב"א ז"ל הובא בשטמ"ק נראה דהרגיש בזה ופירש כוונת הש"ס כיון שנתן לו רק שכר כדי לשומרו מגניבה ואבידה א"כ כיון דלא שמרו אינו מגיע לו שכר זה כוונתו עיי"ש, אבל לישנא דהש"ס אינו סובל פירושו דא"כ לא הי' לו לתלות במה שבעלמא בגניבה ואבידה חיובא מחייב. אך לפי