טוב טעם ודעת יא

מוכח בפירוש מדבריהם דקבלה לבד הוא זכות גדול ודי בזה לקיום העולם, ועתה תראה כי כל דברינו אלה מבוארים במדרש באר היטב, וזה"ל מדרש רבה בפ' עקב ד"א שמע ישראל רבנן אמרו למה הדבר דומה למלך שקידש מטרוניא בשני מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך אבדת אחת שמרי את השניה כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע אבדו את נעשה וכו' אמר להן משה אבדתם את נעשה שמרו את נשמע הוי שמ"ע ישראל, עכ"ל. ועוד בכמה מקומות איתא כן במדרש, הרי מבואר כדברינו ממש דעכ"פ אף דאינם מקיימין התורה ואבדו נעשה עכ"פ נשאר בידם נשמע דהיינו הקבלה ע"כ עדיין אנו אוחזין מעשי אבותינו בידינו עכ"פ במקצת ויש לנו זכות אבות הרבה יותר מן ישמעאל ועשו ודו"ק: ג ומעתה הוא הדבר אשר צוה לנו הבורא י"ת לתת מחצית השקל לכפר על נפשותינו ולא שקל שלם דאם היו ישראל שומרים נעשה ונשמע הי' רמז לשקל שלם אבל כיון שאבדו נעשה ונשאר רק מחצה ונשמע, זהו רמז למחצית שקל, והנה מרע"ה עמד תמיד בפרץ על ישראל והתפלל בעדם כל היום וכל עיקר תפלתו הי' שהקב"ה יסלח להם בזכות אברהם יצחק ויעקב וכמו שאמר (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, ואיתא במדרש רבה פ' עקב, כיון שהזכיר משה זכות אבות מיד אמר הקב"ה סלחתי כדבריך, כיון שעמד שלמה וראה שהזכיר משה שבעים ושבעה צדיקים חיים ולא הועיל כלום אלולי שהזכיר זכות שלשת אבות שהיו מתים התחיל ואמר (קהלת ד') ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עדנה, עכ"ל המדרש, הרי מבואר דעיקר תפלת משה הי' רק בזכות שלשת אבות. וכיון שזכות אבות לא מהני לישראל רק אם בוחרים בדרכיהם ועושים כמעשיהם, אבל אם אינם בוחרים בדרכיהם לא מהני זכות אבות, ולא די שלא יועיל להם זכות אבות אז אלא אדרבא מיגרע גרע וכמו שפירש הרב השל"ה ז"ל הפסוק וזכרתי את בריתי יעקב וגו', והקשה הוא ז"ל מאי שייכות זה הפסוק באמצע הקללות הלא ברכה הוא ולא קללה ? ותירץ דאם אדם חוטא והוא בן גדולים וטובים עוד יגדל רשעתו שבעתים ונמצא גם זה לקללה יחשב עיי"ש ודפח"ח וש"י (והארכתי בענין זה במק"א). ע"כ כיון שראה הקב"ה שמרע"ה ממליץ בעד ישראל רק בזכות אבות בשעה שהם חוטאים ואין בוחרים בדרכיהם ירא מאוד שיתן עוד בזה פ"פ להמשטין שיסטין עליהם ביתר שאת, ולא די שיועיל להם אז זכות אבות אלא אדרבא תתהפך להם לרועץ, לכן צוה הקב"ה למשה שבעת שישראל יהיו חוטאין יתנו מחצית השקל לרמז אף אם אבדו נעשה עכ"פ לא אבדו נשמע ועדיין בוחרים בדרכיהם ועושים כמעשיהם עכ"פ במקצת ויועיל להם זכות אבות, ומעתה זהו כונת הפסוק המבואר לעיל בנושא דרושינו, זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקדש, ר"ל זה יתנו כל העובר על הפקודים שעבר על התורה ובמה יהי' זכות אבות בידו, לכן יתן מחצית השקל לרמז אף אם אבדו נעשה יש בידו נשמע ועדיין זכות אבות לא תמה ודו"ק: ד ומעתה יבואר המאמר במגילה המוצג בפתח הדרוש, אמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, ר"ל לשקול שקלים כדי לעורר חרון אף על ישראל לומר שאין הולכין בדרכי אבותיהם ולא יועיל להם זכותן כמו שאין מועיל זכות אבות לעשו וישמעאל (וכמו שאיתא במד"ר פ' וישלח שהבאתי לעיל), לפיכך הקדים הקב"ה שקליהם לשקליו לרמז כי אין להם דמיון לעשו וישמעאל דנהי דאבדו נעשה עכ"פ נשמע יש להם היינו הקבלה וע"כ לזה בא הרמז של מחצית השקל כמ"ש, וא"כ עדיין נקראים הולכים בדרכיהם ועושים כמעשיהם ויועיל להם זכות אבות, משא"כ ישמעאל ועשו שלא רצו כלל לקבל התורה, לכן אבדו זכות אבות לגמרי, ותקות המן הרשע עלתה בתוהו ונאבדה ודו"ק. וא"ש: ה ומעתה הנה נבוא לבאר המסורה העומד בפתח דברינו, ויתבאר בזה מדרש פליאה הובא במפרשים ז"ל (והוא מבואר בתדב"א) "כיון שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה" ולכאורה אין הבנה להמדרש הנ"ל, אך לפי דברינו האמורים למעלה יבוא על נכון, דהנה מצינו במדרשים דחודש ניסן הוא זמן מסוגל להזכרת זכות אבות, והיינו מטעם כיון שאמרו חז"ל בפ"ק דר"ה בניסן נולדו האבות בניסן מתו האבות בניסן נולד יצחק ע"כ, גם יצ"מ הי' בניסן דהוי זמן מוכשר לגאולה שיועיל להם זכות אבות, ע"כ אמרו חז"ל" בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול. והכל עולים בקנה אחד, והנה מצינו דגם הכה"ג מה שזכה ליכנס לקה"ק הוא ג"כ בזכות אבות, והוא מדרש רבה בפ' אחרי מות וזה"ל בזאת יבוא אהרן אל הקודש ר' יודן פתר קריי' בכה"ג בכניסתו לבית קה"ק חבילות חבילות של מצות יש בידו וכו' בזכות שבטים (בראשית מ"ט) וזאת אשר דבר להם אביהם" עכ"ל הרי מבואר דגם כניסתו של כה"ג לפני ולפנים הי' בזכות אבות, לפי"ז הזכרת זכות אבות בניסן מועיל ג"כ לכה"ג ביוה"כ שנכנס לפני ולפנים לבית קה"ק, ומי גרם להם שיועיל זכות אבות הוא רק המחצית השקל כאשר אמרנו לעיל דלכאורה היאך יועיל זכות אבות כיון שאין אנו בוחרין בדרכיהם ועושים כמעשיהם לכן צוה הוא ית' לתת מחצית השקל בניסן לרמז כי עכ"פ מחצה ונשמע יש לנו וראוי להזכיר זכות אבות ויועיל גם זה להכנסת כה"ג ביוה"כ (הגם שבאחד באדר משמיעין על השקלים אך עיקר נתינת השקלים למקדש הי' בר"ח ניסן כדאיתא במס' מגילה דכ"ט ע"ב א"ר טבי א"ר יאשיה דא"ק זאת עולת חודש בחדשו אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה קדמינן וקרינן באחד באדר כי היכא דליתו שקלים למקדש עי"ש) אך כ"ז יש לומר אם הקדימו נעשה לנשמע ואמרו נעשה ונשמע א"כ נעשה ונשמע שני דברים נפרדים, לכך אף אם אבדו נעשה סגי עכ"פ בנשמע לחודא אבל אם היו אומרים להיפוך נשמע ונעשה א"כ הוי רק דבר אחד, ר"ל נשמע מה שאמר אז ונעשה נמצא אם נשמע קאי על ונעשה ממילא אם אבדו נעשה ולא קיימו התורה ממילא בטל גם ונשמע כיון דהשמיעה הוי רק צורך עשיה, רק באמת הקדימו נעשה לנשמע לכך הוי ונשמע ענין בפ"ע ולא קאי על ונעשה, א"כ אף שאבדו נעשה נשאר בידם זכות ונשמע וזה ברור, וא"כ כיון שיש להם זכות הקבלה היינו ונשמע ויועיל להם זכות אבות ע"כ צוה הוא ית' על מחצית השקל, וזה הוא כונת המדרש בתדב"א הנ"ל כיון שאמרו ישראל נעשה ונשמע והקדימו נעשה לנשמע, ממילא אם אבדו נעשה נשאר בידם ונשמע מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה, היינו כדי לתת מחצית השקל ויועיל להם זכות אבות ויוכל גם אח"כ הכה"ג ליכנס למשכן לקה"ק והכל בזכות אבות ודו"ק. נמצא דע"י שאמרו נעשה ונשמע אף שאבדו נעשה ונשאר רק מקצת ונשמע אעפ"כ יועיל להם זכות אבות, וזהו הרמז של מחצית השקל והוא שעמד להכה"ג שיזכה ליכנס לקה"ק וגם עמד להם בעת המן שרצה לבטל מהם זכות אבות ולהעלות חרון אף על ישראל בשקליו לפיכך הקדים הקב"ה שקליהם לשקליו, והנה ידוע מאמרם ז"ל במס' מגילה דכל מקום שנאמר במגילה מלך סתם קאי על מלך מלכי המלכים הקב"ה, והנה איתא במדרש רבה במגילה על פסוק ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא, וזה"ל "פתגם רב אנו שומעין מזה שנכנסה למלכות שמחה וששון ליהודים' ובזה יבואר דברי המסורה הנ"ל כפתור ופרח, נעשה ונשמ"ע ע"י שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, נמצא אף שאבדו נעשה נשאר בידם נשמע ויועיל להם זכות אבות, כי על כן לרמז זה צוה הקב"ה לתת מחצית השקל, נמצא עי"כ ונשמ"ע קולו בבואו אל הקודש ר"ל כה"ג ביוה"כ בשעה שבא לבית קה"ק, וא"כ ממילא עי"ז ונשמ"ע פתגם המלך כי רבה היא. היינו פתגם המלך מלכו של עולם כי רבה היא שיעשה עי"כ נס גדול ליהודים בימי המן שרצה לעורר חרון אף על ישראל ולאבד מהם זכות אבות ע"י שקליו, לכן הקדים השם יתעלה שקליהם לשקליו לרמז כי עדיין זכות אבות בידם והכל ע"י שאמרו נעשה ונשמע. ודו"ק היטב כי הענין נחמד: ו' ועפ"י דברינו האמורים למעלה יש לפרש הפסוקים האמורים בפ' משפטים "ואל משה אמר עלה אל ד' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק ונגש משה לבדו אל ד' והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו" ויש לדייק על סוף הפסוק מ"ש והעם לא יעלו עמו דלכאורה הוי לי' לכתוב והעם לא יעלו עמם דהרי אהרן ונ"ו עלו ג"כ, ומדוע נאמר לשון יחיד והעם לא יעלו עמו, ונקדים תחלה שני מסורות שהביא הבעה"ט שם באותו פסוק. א', ונגש משה לבדו. ב', ונגש הכהן. ג', ונגש חורש בקוצר (עמוס ט). מסורה ב', א' והם לא יג"שו, ב' אחד באחד יג"שו (איוב מ"א) (והבעה"ט נדחק שם ביישובם ע"ש) אמנם עפ"י הוצעתינו יבואר הכל כמין חומר עפ"י מה דאיתא במדרש רבה ריש פרשה תזריע בפסוק אשא דעה למרחוק "מחשבין אנו לשמו של אברהם שכתוב בו וירא את המקום מרחוק' הרי דהמדרש מרמז בלשון מרחוק שקאי על אברהם שנאמר בו וירא את המקום מרחוק, ובמדרש רבה פ' יתרו (פכ"ח) איתא וזה"ל, שמעו הרים את ריב ד' ומשה עלה אל האלהים עלה בענן וירד בענן וזכות אבות עולה ויורדת עמו עכ"ל, מדברי המדרש נלמוד דגם משה בשעה שעלה למרום היה צריך ג"כ לזכות אבות, ולכאורה הדבר יפלא מדוע היה צריך משה לזכות אבות. הלא כבר אמרו חז"ל (במס' חולין